דורותיאה דיקס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דורותיאה דיקס
Dorothea Dix
לידה 4 באפריל 1802
המפדן, מיין, ארצות הברית
פטירה 17 ביולי 1887 (בגיל 85)
טרנטון, ניו ג'רזי, ארצות הברית
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
ידועה בשל פועלה בתנועה לרפורמה חברתית עבור הלוקים בנפשם

דורותיאה דיקסאנגלית: Dorothea Dix‏; 4 באפריל 1802, מיין, ארצות הברית - 17 ביולי 1887, ניו ג'רזי, ארצות הברית) הייתה פעילה חברתית אמריקאית שפעלה רבות עבור הלוקים בנפשם באמצעות שדלנות נמרצת בקונגרס האמריקאי. מאמציה הובילו להקמתם של בתי החולים הפסיכיאטרים הראשונים בארצות הברית.

שנותיה הראשונות

דיקס נולדה במיין, וגדלה בילדותה במסצ'וסטס. בגיל 12, נמלטה מהוריה האלכוהוליסטים ומאביה המתעלל ועברה לגור עם סבתה בבוסטון. כשהייתה בת 19, פתחה בית ספר בבוסטון, בחסות משפחות אמידות. במקביל, היא החלה ללמד ילדים עניים ונטושים בביתה, אך בריאותה הייתה רופפת. בין השנים 18241830, דיקס כתבה ספרי דת וסיפורי ילדים[1][2]. בשנת 1831, הקימה בית ספר לבנות בבוסטון וניהלה אותו עד שנת 1836, בה חוותה עוד הידרדרות בריאותית[3]. במטרה למצוא מרפא, עברה דיקס לגור אצל משפחה קוויקרית באנגליה, ודרכה נחשפה ל'תנועה לרפורמה חברתית עבור הלוקים בנפשם בבריטניה'. התנועה לרפורמה חברתית עבור הלוקים בנפשם הייתה קשורה לתנועות פרוגרסיביות אחרות, כגון התנועה לביטול העבדות, התנועה נגד צריכת אלכוהול והתנועה לרפורמות בזכות הבחירה. חברי התנועה ערכו חקירות בתוך 'בתי משוגעים', ופרסמו את ממצאיהם בבית הנבחרים הבריטי על מנת להוביל לשיפור תנאי מחייתם של הלוקים בנפשם.

פעילות עבור הלוקים בנפשם

לאחר שחזרה לארצות הברית, בין השנים 18401841, ערכה דיקס חקירות מקיפות שבדקו את הטיפול בלוקי נפש שנזנחו על ידי משפחתם. היא מצאה כי ברוב המקרים, המדינה הפקידה את הטיפול בהם בידי רשויות בתי הכלא או בידי אנשים פרטיים, ללא פיקוח וללא מימון, דבר שהוביל להתעללות ולהזנחה קשה. דיקס פרסמה את ממצאיה בדו"ח חריף ביותר, והקריאה אותו בבית המחוקקים במסצ'וסטס: "אני קוראת לכם, ג'נטלמנים, להסב את תשומת ליבכם למצבם של הלוקים בנפשם הקשורים בכלובים, בארונות, בתאים, בבתי כלא! מכים אותם במוטות כשהם כבולים ומצליפים בהם עד שיצייתו"[4]. השדלנות שלה בבית המחוקקים הובילה להצעת חוק להקמת בתי חולים פסיכיאטרים.

בשנת 1844, דיקס ערכה חקירה מקיפה נוספת. היא ביקרה בכל בתי הכלא והמוסדות בניו ג'רזי, ובסיומה הגישה דו"ח, למחוקקי ניו ג'רזי, בו פרטה את שראו עיניה. היא ביקשה מהמחוקק שיפעל בדחיפות עבור הקצאת משאבים ובנייה של מוסדות ייעודיים לטיפול בלוקים בנפשם. על מנת להבהיר את החשיבות והדחיפות של המדינה בלקיחת אחריות על הלוקים בנפשם, היא הציגה מספר דוגמאות כדי להמחיש את מצבם הנורא של חסרי הישע: דיקס תארה את מצבו של אדם מכובד שהיה עורך דין, מחוקק ומשפטן, ובערוב ימיו עקב גילו המתקדם, איבד את שפיותו והפך לחלוש, אביון, חסר ישע וערירי. דיקס מצאה אותו שוכב על מיטה קטנה במרתף, ללא תנאי מחיה מינימליים. חברים רבים בבית הנבחרים הכירו אישית את האיש המדובר, והגישו את הדו"ח שלה לסנאט ב-23 בינואר 1845. הדרישה להקים מוסד ייעודי עבור הלוקים בנפשם עברה בסנאט ביום למחרת. פוליטיקאים מסוימים התנגדו לרפורמה בשל המיסים הנדרשים כדי לממש אותה. דיקס המשיכה במאמציה להקים מוסדות נוספים ללוקים בנפשם, היא שלחה מכתבים לאנשים בעלי השפעה וכתבה מאמרי מערכת על מנת לצבור תמיכה. במסגרת מאמציה, היא נפגשה עם מחוקקים, וערכה חוגי בית בערבים. החוק שנועד למסד את הטיפול בלוקים בנפשם בבתי חולים פסיכיאטרים עבר ב-25 במרץ 1845[5].

דיקס המשיכה במאמציה להקים בתי חולים פסיכיאטרים גם במדינות אחרות ברחבי ארצות הברית. היא נסעה לניו המפשייר וללואיזיאנה, תיעדה את מצבם של הלוקים בנפשם העניים, הכינה דו"חות עבור בתי הנבחרים, והשתתפה בוועדות על מנת לנסח את הצעות החוק הנדרשות. בשנת 1846, דיקס הגיעה לאילינוי, הגישה דו"ח בשנת 1847 ובעקבותיו הוקם בית החולים הפסיכיאטרי הראשון במדינה[6].

מוזיאון דורותיאה דיקס על אדמות בית החולים הפסיכיאטרי בהאריסברג

בשנת 1848, דיקס ביקרה בצפון קרולינה וגם בה קראה לרפורמה בתחום הטיפול בלוקים בנפשם. בשנת 1849, רשויות צפון קרולינה הורו להקים בית חולים פסיכיאטרי וקראו לו דורותיאה דיקס על מנת להוקיר את פועלה. בית חולים זה נפתח בשנת 1856. באותן השנים, קמו בתי חולים פסיכיאטרים נוספים במדינות שונות בזכות עבודתה הנמרצת.

אחד ההישגים הגדולים ביותר של דיקס היה "הצעת החוק לרווחת העניים הלא שפויים". בהצעה זו, דרשה דיקס הקצאה של שטחים פדרליים (40,000 ק"מ) שיוקצו לטובתם של הלוקים בנפשם, העיוורים והחירשים. הצעת חוק זו עברה בשנת 1854 בשני הבתים של הקונגרס האמריקאי, אך הנשיא, פרנקלין פירס, הטיל וטו בטענה כי מדיניות הרווחה היא באחריות כל מדינה בנפרד, ולא באחריותה של הפדרציה. הצעת חוק זו נחשבת לנקודת ציון חשובה בהיסטוריית מדיניות הרווחה של ארצות הברית. המומה מהתבוסה, החליטה דיקס לנסוע לאנגליה. היא התחברה מחדש עם המשפחה הקוויקרית והחלה לבצע חקירות ב'בתי משוגעים' בסקוטלנד. פועלה הביא להקמת 'ועדת השגעון הסקוטית' שפעלה לרפורמה ולפיקוח בתחום הטיפול בלוקים בנפשם[7].

פעילות במלחמת האזרחים האמריקאית

ברזייה עבור הסוסים הצמאים, אותה תרמה דיקס כהוקרה לארגון למניעת אכזריות כלפי בע"ח במסצ'וסטס

במלחמת האזרחים האמריקאית, מונתה דיקס למפקחת על האחיות של צבא האיחוד. לדיקס היו מספר קריטריונים לקבלת מועמדות לתפקיד: המתנדבות היו צריכות להיות בגילאי 35–50 ובעלות מראה פשוט. הן נדרשו לא להתאפר או לענוד תכשיטים, וללבוש שמלות פשוטות בצבעי חום או שחור. דיקס לא רצתה לשלוח לבתי החולים נשים פגיעות, צעירות ומושכות משום שחששה שגברים בצוות הרפואי או בקרב המאושפזים ינצלו אותן. במסגרת תפקידה, הורתה לאחיות לטפל בפצועי צבא הדרום (המורדים) כפי שהן מטפלות בפצועי צבא הצפון – ללא משוא פנים. לאחר המלחמה, מדינות הדרום רכשו לה כבוד רב עקב החלטה זו[8]. לאחר המלחמה, דיקס חזרה לעבוד במרץ למען שיפור תנאי מחייתם ורווחתם של הלוקים בנפשם, האסירים והנכים. היא נסעה למדינות דרום ארצות הברית על מנת לאמוד את הנזקים שנגרמו במוסדות עקב המלחמה.

דיקס נפטרה ב-17 ביולי 1887. היא נקברה בבית קברות בקיימברידג' מסצ'וסטס.

הוקרה

חיבוריה

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Baker, Rachel. Angel of Mercy; The Story of Dorothea Lynde Dix. New York: Messner, 1955.
  • Brown, Thomas J. Dorothea Dix: New England Reformer. Cambridge, Mass: Harvard University Press, 1998.
  • Dix, Dorothea Lynde, and David L. Lightner. Asylum, Prison, and Poorhouse: The Writings and Reform Work of Dorothea Dix in Illinois. Carbondale, Ill: Southern Illinois University Press, 1999.
  • Lowe, Corinne. The Gentle Warrior, A Story of Dorothea Lynde Dix. New York: Harcourt, Brace, 1948.
  • Marshall, Helen E. Dorothea Dix: Forgotten Samaritan. Chapel Hill: The University of North Carolina press, 1937.
  • Norman, Gertrude. Dorothea Lynde Dix. Lives to remember. New York: Putnam, 1959.
  • Schlaifer, Charles, and Lucy Freeman. Heart's Work: Civil War Heroine and Champion of the Mentally Ill, Dorothea Lynde Dix. New York: Paragon House, 1991.
  • Tiffany, Francis (1890), The Life of Dorothea Lynde Dix, Boston & New York: Houghton, Mifflin & Co, נבדק ב-12 בנובמבר 2010 {{citation}}: (עזרה)
  • Wilson, Dorothy Clarke. Stranger and Traveler: The Story of Dorothea Dix, American Reformer. Boston: Little, Brown, 1975.
  • Wood, Alice Davis. Dorothea Dix and Dr. Francis T. Stribling: An Intense Friendship, Letters 1849-1874. [S.l.]: Xlibris, 2008.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דורותיאה דיקס בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ "Notable Kin of Edmund Rice by Gary Boyd Roberts" (PDF). p.5 ERA Newsletter Fall 1999, Edmund Rice (1638) Association. נבדק ב-23 ביוני 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Tiffany, Francis (1890), The Life of Dorothea Lynde Dix, Boston & New York: Houghton, Mifflin & Co, p. 1, נבדק ב-12 בנובמבר 2010  This sequence of events is described over several chapters, commencing page 180 (n206 in electronic page field) {{citation}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: postscript (link)
  3. ^ Chisholm, Hugh, ed. (1911).Dix, Dorothea Lynde. Encyclopædia Britannica
  4. ^ Dix, Dorothea L (1843), Memorial to the Legislature of Massachusetts 1843, p. 2, נבדק ב-12 בנובמבר 2010 {{citation}}: (עזרה)
  5. ^ The Institutional Care of the Insane in the United States and Canada, 1916
  6. ^ Briska, William (1997). The History of Elgin Mental Health Center: Evolution of a State Hospital. Crossroads Communications. p. 12. ISBN 0-916445-45-3.
  7. ^ Tiffany, Francis (1890). This sequence of events is described over several chapters, commencing page 180 (n206 in electronic page field)
  8. ^ 8.0 8.1 http://www.bookrags.com/research/dix-dorothea-aaw-02/ Book Rags: Dorothea Dix
  9. ^ http://www.infoplease.com/ipa/A0768442.html Infoplease: Women Who Left Their “Stamps” on History
  10. ^ "History of Dorothea Dix Psychiatric Center". DHHS Maine. נבדק ב-10 באפריל 2013. {{cite web}}: (עזרה)
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0