דראגוט
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. |
 | |
| האנדרטה לזכר טורגוט רייס באיסטנבול |
דראגוט (בטורקית: טורגוט רייס, 1485 - 23 ביוני 1565; ידוע בכינויו "החרב השלופה של האסלאם"), היה מפקד הצי העות'מאני, מושל ואציל, ממוצא יווני.[1][2] תחת פיקודו, הכוח הימי של האימפריה העות'מאנית הורחב על פני צפון אפריקה.[1] הוא מוכר בגאוניותו הצבאית,[3] וכאחד הקורסאירים "המסוכנים ביותר", דראגוט כונה "הפיראט הלוחם הגדול ביותר בכל הזמנים",[4] "ללא ספק המוכשר ביותר מכל המנהיגים הטורקים",[3] ו"מלך הים התיכון הבלתי מוכתר".[3] הוא תואר על ידי אדמירל צרפתי כ"תרשים חי של הים התיכון, מיומן מספיק על הקרקע כדי להשוותו לגנרלים הטובים ביותר של אותה תקופה, אף אחד לא היה ראוי יותר ממנו לשאת את התואר מלך".[5]
בנוסף על היותו אדמירל וקורסאיר בחיל הים של האימפריה העות'מאנית, תחת שלטונו של סולימאן המפואר, מונה דראגוט גם לביי של אלג'יר וג'רבה, ביילרבי של הים התיכון, כמו גם ביי, ולאחר מכן פאשה, של טריפוליטניה. בעת ששימש פאשה של טריפוליטניה, הקים מבנים גדולים בעיר, מה שהופך אותו לאחד המנהיגים המרשימים ביותר לאורך חוף צפון אפריקה.[6]
מוצאו ותחילת הקריירה
דראגוט נולד בקארטופראק שליד בודרום,[7] על חוף בים האגאי באסיה הקטנה, בנפה הקרויה סרבאלוס בקצה המערבי של חצי האי בודרום, או כנראה בכפר קאראבאג בחוף האגאי של אסיה הקטנה.[8] דתם של הוריו של דראגוט ודתו בלידתו נמצאים במחלוקת,[9][10][11] אך יש הסכמה כי הוא היה מוסלמי לאורך כל חייו הבוגרים.
בגיל 12 הוא עורר את תשומת הלב של מפקד בצבא העות'מאני בכישרונו יוצא הדופן בשימוש בחניתות וחצים וגויס על ידו. תחת חסותו הפך טורגוט הצעיר למלח מיומן, תותחן מעולה, והוכשר לתותחן הראשי של ארטילריית המצור, מיומנות שתמלא תפקיד חשוב בהצלחתו העתידית של טורגוט ובמוניטין שלו כטקטיקן בחיל הים. המושל הטורקי העות'מאני שלח בסופו של דבר את טורגוט למצרים[12] בשנת 1517, שם השתתף בכיבוש העות'מאני של מצרים כתותחן. הוא שיפר עוד יותר את כישוריו בתחום זה במהלך נוכחותו בקהיר. לאחר מותו של האדון שלו, טורגוט נסע לאלכסנדריה והחל את הקריירה שלו בתור מלח לאחר שהצטרף לצי של סינאן פאשה. הוא הפך מיד לאחד מחברי הצוותים האהובים בספינת הקורסאיר המפורסמת בזכות הצלחתו להכות בספינות אויב באמצעות תותחים. טורגוט רכש במהרה מיומנויות ימאיות וקיבל פיקוד על בריגנית ובעלות על כרבע ממנה. לאחר כמה מסעות מוצלחים, הוא הפך לבעלים הבלעדי של הספינה. מאוחר יותר הפך טורגוט לקפטן ובעלים של גאליוט, חימש אותה בתותחים המתקדמים ביותר באותה תקופה, והחל לפעול במזרח הים התיכון, כשהוא מכוון בעיקר למסלולי האוניות שבין ונציה לאיי הים האגאי השייכים לרפובליקת ונציה.
בשנת 1520 הוא הצטרף לצי של ח'יר א-דין ברברוסה, שהפך למגנו וידידו הטוב ביותר. טורגוט הועלה עד מהרה לדרגת סגן, על ידי ברברוסה, וקיבל את הפיקוד על 12 כלי שיט מסוג גאליוט בחיל הים. בשנת 1526 כבש טורגוט רייס את מבצר קאפו פאסרו בסיציליה. בין השנים 1526 ו -1533 נחת מספר פעמים בנמלים של ממלכת סיציליה וממלכת נאפולי, תוך כדי יירוט הספינות שהפליגו בין ספרד לאיטליה, והשתלט על רבות מהן.
במאי 1533, בפיקוד על ארבעה פוסטות (אנ') ו-18 ברקות (אנ'), כבש טורגוט רייס שתי גליאות ונציאניות ליד האי אגינה. ביוני וביולי 1538 ליווה את ברברוסה ברדיפתו אחר אנדריאה דוריה בים האדריאטי, בעודו לוכד כמה מבצרים על חופי אלבניה, כמו גם את מפרץ פרבזה ואת האי לפקאדה. באוגוסט 1538 כבש טורגוט רייס את קנדיה שבכרתים ומספר נכסים ונציאניים נוספים בים האגאי.
קרב פרבזה
.jpg)
בספטמבר 1538, בקרב פרבזה (אנ'), פיקד טורגוט רייס, עם 20 גליאות ו-10 גאליוטות, על האגף המרכזי האחורי של הצי העות'מאני שהביס את הליגה הקדושה, ברית נוצרית קצרת מועד, שהורכבה מאבירי מלטה, מדינת האפיפיור, ונציה, ספרד, נאפולי וסיציליה, שהייתה אז תחת פיקודו של אנדריאה דוריה.
על אף מספר הספינות הגבוה יותר של הליגה - 302, והחיילים - 60,000, דראגוט והצי העות'מאני הנחיתו על הברית הנוצרית תבוסה מכרעת, עם 112 אוניות בלבד, ו -12,000 חיילים. במהלך הקרב, עם שתים מהגאליוטות שלו, כבש דראגוט את גליאת האפיפיור בפיקודו של ג'יאמבטיסטה דוביזי, האביר שהיה גם אב-המנזר של ביבינה, ולקח אותו ואת אנשי צוותו כאסירים.
ב-1539, בפיקוד על כ-36 גליאות וגאליוטות, כבש מחדש טורגוט רייס את קסטלנואובו מהוונציאנים, שלקחו את העיר בחזרה מן העות'מאנים. במהלך הקרב הוא הטביע שתי גליאות ונציאניות ולכד שלושה אחרות. בהמשך, בעת הנחיתה על האי קורפו, הוא נתקל ב-12 גליאות ונציאניות תחת פיקודו של פרנצ'סקו פסקואליגו ולכד את הגליאה של אנטוניו דה קנאל. מאוחר יותר נחת בכרתים ונלחם נגד כוחות הפרשים הוונציאניים בפיקודו של אנטוניו קאלבו.
מושל ג'רבה
מאוחר יותר באותה שנה, כשסינאן פאשה, מושל ג'רבה, מונה על ידי סולימאן המפואר כמנהיג החדש של צי הים האדום העות'מאני שבסיסו בסואץ, מונה טורגוט רייס ליורשו והפך למושל ג'רבה.[13]
בתחילת שנת 1540 כבש טורגוט רייס כמה ספינות גנובזיות מול חופי סנטה מרגריטה ליגורה. באפריל 1540, בפיקודו על שתי גליאות ו-13 גאליוטות, נחת בגוזו ובזז את האי.[14] מאוחר יותר הוא נחת בפנטלריה ופשט על חופי סיציליה וספרד בכוח של 25 ספינות, וגרם נזק רב כל כך שאנדריאה דוריה הורה על ידי קרל החמישי לרדוף אחריו בכוח של 81 גליאות. משם הפליג טורגוט רייס לים הטירני והפציץ את הנמלים הדרומיים של קורסיקה, בעיקר את פלסקה. מאוחר יותר הוא תפס ובזז את האי הקרוב קפראיה.
נפילה בשבי ושחרור
טורגוט רייס הפליג מאוחר יותר שוב לעבר קורסיקה ועגן את ספינותיו בגירולטה שבחוף המערבי של האי. בעת שתיקן את הספינות שלו בקרב גירולטה, טורגוט רייס ואנשיו הותקפו על ידי הכוחות המשולבים של ג'יאנטינו דוריה (אחיינו של אנדריאה דוריה), ג'ורג'יו דוריה וג'נטיל וירג'יניו אורסיני. טורגוט רייס נלכד ונאלץ לעבוד כעבד חותר (אנ') באוניית ג'יאנטינו דוריה כמעט ארבע שנים לפני שנכלא לבסוף בגנואה. ברברוסה הציע לשלם כופר בעד שחרורו, אך סורב.
בשנת 1544, כאשר ברברוסה חזר מצרפת עם 210 אוניות שנשלחו על ידי הסולטאן סולימאן כדי לסייע לפרנסואה הראשון בברית פרנקית-עות'מאנית נגד ספרד, הוא הופיע בחופי גנואה, הטיל מצור על העיר ואילץ את הגנואים לנהל משא ומתן לשחרור טורגוט רייס. ברברוסה הוזמן על ידי אנדריאה דוריה כדי לדון בנושא בארמונו, ושני האדמירלים הגיעו להסכמה על שחרורו של טורגוט רייס בתמורה ל־3,500 דוקאטים מזהב.
ברברוסה העניק לטורגוט את ספינת הדגל הפנויה שלו ואת הפיקוד על מספר כלי שיט אחרים, ובאותה שנה נחת טורגוט רייס בבוניפאציו בקורסיקה, כבש את העיר וגרם נזק מיוחד לאינטרסים של גנואה. בשנת 1544 הוא תקף את האי גוזו, נלחם נגד כוחות האביר ג'ובאני חימנז ולכד מספר ספינות מלטזיות אשר הביאו מטען יקר לסיציליה. ביוני 1545 פשט על חופי סיציליה והפציץ מספר נמלים על הים הטירני. ביולי הוא בזז את האי קפראיה ונחת בחופי ליגוריה והריביירה האיטלקית בכוח של 15 גליאות ופוסטות. הוא בזז את מונטרוסו וקורניגליה, ואחר כך נחת במנארולה ובריומאג'ורה.
בימים הבאים הוא נחת במפרץ לה ספציה וכבש את רפאלו, את פגלי ואת לבנטו. בשנת 1546 הוא כבש את מהדיה, ספקס, סוסה ומונסתיר בתוניסיה, ולאחר מכן השתמש במהדיה כבסיס על מנת לתקוף את אבירי יוחנן הקדוש במלטה. באפריל 1546 פשט על חופי ליגוריה. במאי, עדיין בליגוריה, הוא כבש את לייגגליה, מחוז של סאבונה, עם כוח של 1000 איש. מאוחר יותר הוא תפס את אנדורה ולקח את הפודסטה של העיר כאסיר. הוא וחבריו נחו לתקופה קצרה, בטרם חזרו למתקפה על הריביירה האיטלקית ונחתו בסן לורנצו אל מארה. הוא גם הרס את הכפר סיבצה. משם הוא הפליג שוב לעבר מלטה והטיל מצור על האי גוזו.
ביוני 1546 התמנה אנדריאה דוריה על ידי הקיסר צ'ארלס החמישי כדי לאלץ את טורגוט רייס להתרחק ממלטה, ודוריה ביסס את כוחותיו באי פאביניאנה. אבל שני האדמירלים לא נפגשו, מפני שטורגוט רייס הפליג לטולון באוגוסט 1546, שהה שם כמה חודשים והניח לאנשיו לנוח בנמל הצרפתי.
מפקד הכוחות הימיים העות'מאנים בים התיכון
לאחר מותו של ברברוסה ביולי 1546, טורגוט ירש אותו כמפקד העליון של הכוחות הימיים העות'מאניים בים התיכון.[15]ביולי 1547 הוא תקף שוב את מלטה בכוח של 23 גליאות וגאליוטות, לאחר ששמע את הידיעה שממלכת נאפולי התערערה על ידי המרד נגד המשנה למלך דון פייטרו מטולדו, שהפך את האפשרות של תמיכתם במלטה ללא סבירה. טורגוט רייס הנחית את חייליו במארסה שירוקו, הנקודה הדרומית הקיצונית של האי, הפונה לחופי אפריקה. משם צעדו הכוחות העות'מאנים במהירות לעבר כנסיית סנטה קטרינה. שומרי מגדל הכנסייה ברחו ברגע שראו את כוחות טורגוט רייס, ונמנע מהם להצית את אגן אבק השריפה- שיטה שכיחה ששימשה אז כדי להזהיר את התושבים המקומיים מהתקפות.
לאחר שבזז את האי, פנה טורגוט רייס לעבר קאפו פאסרו בסיציליה, שם כבש את הגליאה של ג'וליו צ'יקלה, בנו של הדוכס וינצ'נצו סיקה. מאוחר יותר הוא הפליג לאיים האיוליים, ובאי סאלינה הוא תפס ספינה מסחרית מלטזית עם מטען יקר. משם הפליג לאפוליה ולקראת סוף יולי 1547 תקף את העיר סאלבה. מאוחר יותר הוא הפליג לקלבריה, ואילץ את האוכלוסייה המקומית לברוח לעבר ההרים. משם הוא נסע לקורסיקה ותפס מספר ספינות.
ביילרביי של אלג'יריה
בשנת 1548 טורגוט מונה לביילרביי (המושל הראשי) של אלג'יריה על ידי סולימאן המפואר. באותה שנה הוא הורה על בניית גליאת קוודרירמה (אנ') בארסנל הימי של ג'רבה, והחל להשתמש בה בשנת 1549. באוגוסט 1548 הוא נחת בקסטלמארה די סטאביה שבמפרץ נאפולי וכבש את העיר יחד עם העיר פאזולי הקרובה. משם המשיך אל פרוצ'ידה. כמה ימים לאחר מכן הוא כבש גליאה ספרדית עמוסת חיילים וזהב בקאפו מיסנו ליד פרוצ'ידה. בהמשך הוא כבש את הגליאה המלטזית, לה קתרינטה, במפרץ נאפולי, עם מטען של 70,000 דוקאטים זהב שנאספו על ידי אבירי יוחנן הקדוש מהכנסיות של צרפת במטרה לחזק את ההגנות של טריפוליטניה, שהיה אז תחת שליטה מלטזית.
במאי 1549 הוא הפליג לעבר ליגוריה עם 21 גליאות וביולי הוא תקף את רפאלו, לאחר מכן חידש את ספינותיו במים ובאספקות אחרות בסן פרוטוזו. משם הוא הפליג לפורטופינו ונחת בנמל, לפני שהגיע לסן רמו, שם הוא כבש גליאה של ממלכת אראגון של ברצלונה שנסעה לעבר נאפולי. משם הוא הפליג לראשונה לעבר קורסיקה ולאחר מכן לכיוון קלבריה, שם הוא תקף את העיר פלמי.
בפברואר 1550, כשהפליג בכוח של 36 גליאות, הוא כבש מחדש את מהדיה יחד עם מונסתיר, סוסה ורוב תוניסיה. במאי 1550 הוא תקף את הנמלים של סרדיניה וספרד ונחת על החופים שלהם עם כוח של 6 גליאות ו-14 גאליוטות. בהמשך הוא ניסה ללא הצלחה לכבוש את בוניפאציו בקורסיקה. בדרכו חזרה לתוניסיה, הוא עצר בגוזו כדי לחדש את מלאי המים ולאסוף מידע על הפעילות של האבירים המלטזים. מאוחר יותר הוא הפליג לעבר ליגוריה.
ביוני 1550, בעוד טורגוט מפליג ליד גנואה, תקפו אנדריאה דוריה וביליף קלוד דה לה סנגל מהאבירים המלטזים את מהדיה בתוניסיה. בינתיים, טורגוט רייס היה עסוק בתקיפת ובזיזת ראפאלו בפעם השלישית, לפני שפשט על חופי ספרד. לאחר מכן הוא הפליג אל הים הטירני וכבר בתחילת יולי נחת בחוף המערבי של סרדיניה, לפני שחזר לג'רבה, שם נודע לו כי דוריה וקלוד דה לה סנגל תקפו את מהדיה ותוניס. הוא אסף כוח של 4500 חיילים ו- 60 סיפאהים וצעד לכיוון מהדיה כדי לסייע בהתנגדות המקומית. הוא לא הצליח וחזר לג'רבה עם חייליו.
בספטמבר 1550 נכנעה מהדיה לכוח הספרדי-סיציליאני-מלטזי המשותף. בינתיים, טורגוט רייס תיקן את ספינותיו על החוף של ג'רבה. באוקטובר הופיע אנדריאה דוריה עם ציו בג'רבה וחסם את הכניסה ללגונה של האי בספינותיו, כשהוא לוכד את הגליאות של טורגוט רייס בתוך ערוץ קנטרה. טורגוט רייס גרר את כל ספינותיו על היבשה על ידי תעלות חפורות בחפזון ומשומנות היטב לצד השני של האי והפליג לקונסטנטינופול, ובדרך לכד שתי גליאות, אחת מגנואה ואחת מסיציליה, שהיו בדרך לג'רבה כדי לסייע לכוחות דוריה. הנסיך אבו בקר, בנו של הסולטאן של תוניסיה, שהיה בעל ברית של ספרד, היה על הגליאה הגנואית.
לאחר שהגיע לקונסטנטינופול, גייס טורגוט רייס, תחת שלטונו של הסולטאן סולימאן, צי של 112 גליאות ושתי גליאצות עם 12,000 יניצ'רים, ובשנת 1551 הפליג עם האדמירל סינאן פאשה לעבר הים האדריאטי והפציץ את הנמלים הוונציאניים. במאי 1551 הם נחתו בסיציליה והפציצו את חופי האי המזרחיים, בעיקר את העיר אוגוסטה, כנקמה על תפקיד המשנה למלך סיציליה בפלישה והרס של מהדיה, שם נרצחו רוב התושבים על ידי האיחוד הספרדי-סיציליאני-מלטזי. לאחר מכן הם ניסו לכבוש את מלטה, ונחתו עם כ-10,000 לוחמים בנמל הדרומי של מרשה מוסקיאטו. הם הטילו מצור על המצודות של בירגו וסנגלאה, ואחר כך עברו צפונה ותקפו את מדינה, אך הרימו את המצור לאחר שהבינו שלא ניתן לכבוש את האי עם מספר החיילים שברשותם.
במקום זאת, הם עברו לאי השכן גוזו, שם הם הפציצו את המצודה במשך מספר ימים. מושל האבירים, גלטיאן דה ססה, שהבין שההתנגדות חסרת תועלת, נכנע ומסר את המצודה, והפיראטים בזזו את העיר. לאחר מכן לקחו כמעט את כל אוכלוסיית גוזו (כ-5,000 איש) לשבי, טורגוט וסינאן הפליגו לכיוון לוב, שם שלחו את השבויים לעיר טרחונה. מאוחר יותר הם הפליגו לעבר טריפולי במטרה לכבוש את עיר הנמל האסטרטגית וסביבותיה.
מושל מחוז טריפולי
באוגוסט 1551 תקף טורגוט רייס את טריפולי (טריפוליטניה העות'מאנית, לוב המודרנית), אשר הייתה ברשותם של אבירי יוחנן הקדוש מאז 1530. גספאר דה וילרס, מפקד המצודה, נתפס, יחד עם עוד אבירים בולטים מספרד וצרפת.
עם זאת, עם התערבות השגריר הצרפתי בקונסטנטינופול, גבריאל ד'ארמון, שוחררו האבירים הצרפתים. מנהיג מקומי, אגה מוראט, הושם בתחילה למושל טריפולי, אך לאחר מכן טורגוט עצמו השתלט על האזור. בהוקרה על שירותיו העניק הסולטאן סולימאן לטריגוט את טריפולי ואת סביבתה, יחד עם התואר סנג'ק ביי ("שר הברית").
בספטמבר 1551, טורגוט רייס הפליג לליגוריה וכבש את העיר טגיה, לפני שלכד נמלים אחרים של הריביירה האיטלקית, לאחר שהכוחות העות'מאנים נחתו בחוף ריבה טריגוסו. מאוחר יותר באותה שנה הוא חזר לטריפולי וביקש להרחיב את שטחו, וכבש את כל אזור מיסראתה עד לזוארה וג'רבה ממערב. בהיכנסו לתוך הארץ הוא הגדיל את שטחו עד שהגיע לגבל.
קרב פונזה ומסעות בים התיכון
בשנת 1552 מינה הסולטאן סולימאן את טורגוט רייס למפקד ראשי של הצי העות'מאני ששלח לאיטליה (על בסיס הסכם בין הסולטאן ואנרי השני מלך צרפת). טורגוט רייס נחת ראשית באוגוסטה וליקאטה שבסיציליה, לפני שכבש את האי והטירה של פנטלריה. ביולי 1552 נחת בטאורמינה ולאחר מכן הפציץ והשבית את הנמלים במפרץ פוליקסטרו. הוא נחת מאוחר יותר בפאלמי וכבש את העיר, בטרם הפליג למפרץ נאפולי כדי להיפגש עם המשלחת השנייה של הצי העות'מאני בפיקודו של סינאן פאשה ועם הצי הצרפתי בפיקודו של פולין דה לה גארדה.
לאחר שהגיע למקום המפגש, טורגוט רייס עגן את ספינותיו בחוף סקורי, ליד פורמיה, שם נפגש עם הצי של סינאן פאשה, אך בעל בריתם הצרפתי לא הגיע בזמן. לאחר המתנה של כמה ימים החליט סינאן פאשה לחזור לקונסטנטינופול, בעקבות פקודה של סולימאן לעשות זאת במקרה של עיכוב או דחיית המפגש. טורגוט רייס שכנע את סינאן פאשה להצטרף אליו, והצי המשולב שלהם הפציץ את נמלי סרדיניה וקורסיקה, לפני לכידת האי פונזה.
משם הפליג הצי הטורקי לעבר לאציו והפציץ את הנמלים השייכים למדינת האפיפיור ולממלכת נאפולי, למרות שהנרי השני הבטיח לאפיפיור שהצי העות'מאני לא יפגע ברכוש של הוותיקן. עם זאת, בשל מזג אוויר גרוע, טורגוט רייס וסינאן פאשה הפליגו בחזרה למפרץ נאפולי ונחתו במאסה לוברנסה ובסורנטו, וכבשו את שתי העיירות. מאוחר יותר הם כבשו את פאזולי ואת כל קו החוף עד מינטורנו ונולה.
בתגובה, הפליג אנדריאה דוריה מגנואה עם כוח של 40 גליאות ופנה לעבר נאפולי. כאשר שני הציים נפגשו לראשונה בנאפולי, הצליח טורגוט רייס ללכוד שבע גליאות, עם קולונל מדרוזי וחיילים גרמנים רבים של האימפריה הרומית ה"קדושה" על הסיפון. שני הציים הפליגו לאחר מכן דרומה, שם, ב־5 באוגוסט 1552, ניצח טורגוט רייס את הצי הספרדי-איטלקי שלחם תחת אנדריאה דוריה בקרב פונזה.
ביילרביי של הים התיכון
בעקבות ניצחון זה מינה סולימאן את טורגוט לביילרביי (המושל האזורי הראשי) של הים התיכון.
במאי 1553 הפליג טורגוט רייס מהים האגאי עם 60 גליאות, כבש את קרוטונה ואת קסטלו בקלבריה. מאוחר יותר הוא נחת בסיציליה ובזז את רוב האי עד שעצר בליקאטה כדי לחדש את מלאי המים של ספינותיו. לאחר מכן הוא תקף את סקיאקה ואת מודיקה בדרום סיציליה. משם הוא נסע לאי טאבולרה ולסרדיניה, ואחר כך פנה אל פורטו ארקולה ונחת על החוף, לפני שיצא להפליג לעבר אלבה, שם הוא כבש את מרציאנה מרינה, ריו וקאפוליבורי.
משם הוא הפליג לקורסיקה וכבש את בוניפאציו ובסטיה בשם צרפת, שהייתה אז בעלת ברית של האימפריה העות'מאנית, ושילמה לו 30,000 דוקאטים זהב על חשבון התחמושת שנדרשה לכיבוש. לאחר מכן עזב את קורסיקה, חזר לאלבה וניסה לכבוש את פיומבינו ופורטופראיו, אבל בסופו של דבר ויתר, כבש את האי פיאנוסה וכבש מחדש את האי קאפרי ואת הטירה שבו (שנכבשה בעבר על ידי ברברוסה בשנת 1535). לאחר מכן חזר לקונסטנטינופול.
בשנת 1554 הוא הפליג מן הבוספורוס עם 60 גליאות והעביר את החורף בכיוס. משם הוא הפליג אל הים האדריאטי ונחת בוויסטה ליד פוגיה, כבש את העיר ובזז אותה. לאחר מכן הוא הפליג לעבר דלמטיה והפציץ את נמל ראגוסה (דוברובניק), בירתה הימית של רפובליקת ראגוסה. באוגוסט 1554 נחת באורבטלו ופשט על חופי טוסקנה.
בשנה שלאחר מכן, ביולי 1555, נחת בקאפו ותיקנו בקאלבריה, ומשם צעד לסרמיצ'ה ולסן לוסידו, והפציץ את ערים אלו, לפני שכבש את פאולה וסאנטו נוקטו. לאחר מכן הוא הפליג לאלבה כבש את העיר פופולוניה ותקף את פיומבינו. משם הוא הפליג לקורסיקה, שדד את בסטיה, ולקח 6,000 אסירים. מאוחר יותר הוא תקף את קלווי, הפליג לעבר סרדיניה והפציץ את נמלי האי. משם פנה אל ליגוריה ונחת באוספדאלטי, כבש את העיר ואת קו החוף שסביבה. מאוחר יותר הוא נחת בסן רמו, וחזר לקונסטנטינופול.
הפחה של טריפולי
_p115_Mosque-_Dragut.jpg)
במרץ 1556 מונה טורגוט רייס לפאשה של טריפולי. שם חיזק את חומות המצודה סביב העיר ובנה מעוז שרפה (דאר אל ברוד). הוא גם חיזק את ההגנות של הנמל ובנה את מבצר טורגוט (דראגוט) במקום המבצר הישן של סן פייטרו. ביולי 1556 הוא הפליג שוב ונחת בקייפ סנטה מריה באי למפדוזה, שם תפס ספינה ונציאנית שהובילה תחמושת ונשק להגנה על מלטה. מאוחר יותר נחת בליגוריה וכבש את ברגגי ואת סן לורנצו. בדצמבר 1556 כבש את גאפסה בתוניסיה והוסיף אותה לשטחיו.
בקיץ 1557 הוא הפליג מהבוספורוס עם צי של 60 גליאות וכשהגיע למפרץ טאראנטו נחת בקלבריה, וכבש את העיר קריאטי. מאוחר יותר הוא נחת בנמלי אפוליה.
בשנת 1558 הוסיף את אזור גאריאן, כ-70 ק"מ מדרום לטריפולי, לשטחו. לאחר מכן הוא ניצח את שושלת בני אוליד עם כוח של יניצ'רים והוסיף את השטחים שלהם לאימפריה העות'מאנית. מאוחר יותר הוא לקח את טאורגה מיסראתה וטאגיורה, כבש שוב את האי ג'רבה והוסיף אותו למחוז שלו. ביוני 1558 הצטרף לצי של פיאלי פאשה במצר מסינה, ושני האדמירלים כבשו ובזזו את רג'יו קלבריה.
משם הפליג טורגוט רייס לאיים האיאוליים וכבש כמה מהם, לפני שנחת באמאלפי, במפרץ סלרנו, ותפס את מאסה לוברנס, את קנטון ואת סורנטו. מאוחר יותר הוא נחת בטורה דל גרקו שבחופי טוסקנה, ובפיומבינו. באוגוסט הוא כבש מספר ספינות ליד חופי מלטה. בספטמבר 1558 הוא הצטרף לפיאלה פאשה, ושני האדמירלים תקפו את חופי ספרד לפני לכדו את סיוטאדלה (מנורקה) וגרמו נזק רב לנמלי האי.
בשנת 1559 טורגוט הדף התקפה ספרדית על אלג'יר ודיכא מרד בטריפולי. באותה שנה תפס ספינה מלטזית ליד מסינה. לאחר שהבין מהצוות שלה שהאבירים התכוננו למתקפה גדולה על טריפולי, והחליט לחזור לשם ולחזק את ההגנות בעיר.
קרב ג'רבה
בינתיים הפך דראגוט לאויב של רבים מן השליטים העות'מאניים, אך למעשה עצמאיים, שבתוניס ובאזורים הסמוכים, וכמה מהם נכנסו לברית ב -1560 עם סגן המלך סרדה של סיציליה, שקיבל הוראות מהמלך פיליפ השני מספרד להצטרף לכוחותיו במאמץ לכבוש את טריפולי.
מאמציו של פליפה השני הסתיימו בכישלון כאשר הצי העות'מאני של 86 אוניות, בפיקודו של פיאלי פאשה וטורגוט רייס, ניצח את הצי של הברית הנוצרית של פיליפ השני, שהורכב מ -200 ספינות, בקרב ג'רבה.
מצורים ונחיתות בים התיכון
במארס 1561 טורגוט רייס ואולוץ עלי רייס כבשו את וינצנזו סיקאלה ואת לואיג'י אוסוריו ליד האי מרטימו. ביוני 1561 נחת טורגוט באי סטרומבולי. ביולי 1561 הוא כבש שבע גליאות מלטזיות בפיקודו של האביר גימארנס, שאותו שיחרר מאוחר יותר תמורת כופר של 3,000 דוקאטים זהב. לאחר שעצר ליד גוזו כדי לחדש את הגליאות שלו במים, הוא הפליג חזרה לטריפולי. באוגוסט 1561 הוא הטיל מצור על העיר נאפולי וחסם את הנמל עם 35 גליאות.
באפריל 1562 הוא שלח ספינות סיור כדי לסרוק את כל האי מלטה. בהמשך הטיל מצור על העיר אוראן שבאלגיריה שהייתה תחת שליטה ספרדית.
בשנת 1563 נחת בחופי פרובינציית גרנדה שבספרד, וכבש את עיר החוף אלמונקאר, יחד עם 4,000 אסירים. מאוחר יותר הוא נחת במאלגה. באפריל 1563 הוא תמך בצי של סאלח רייס עם 20 גליאות בעת המצור העות'מאני על אוראן, והפציץ את מבצר מרס אל-כביר.
בספטמבר 1563 הפליג דראגוט לנאפולי ותפס שש אוניות ליד האי קאפרי, שנשאו סחורות יקרות וחיילים ספרדים. מאוחר יותר הוא נחת בשכונת צ'יאיה שבנאפולי ותפס אותה. משם הפליג אל ליגוריה וסרדיניה, כשהוא פושט על ערי החוף, בעיקר אוריסטאנו, מארקלינו וארקולנטו. לאחר מכן הוא הפליג אל הים האדריאטי ונחת על חופי אפוליה ואברוצו. מאוחר יותר הוא נחת פעמיים בסן ג'ובאני ליד מסינה עם כוח של 28 גליאות. באוקטובר 1563 הוא הפליג לעבר קאפו פאסרו בסיציליה ואחר כך נחת שוב בגוזו, שם נלחם נגד האבירים.
המצור על מלטה ומותו
כאשר סולטאן סולימאן הורה על המצור הגדול על מלטה בשנת 1565, הצטרף טורגוט רייס לפיאלה פאשה ולכוחות העות'מאניים עם כ-1,600 לוחמים (על-פי חלק מהמקורות 3,000) וכ-15 ספינות (13 גליאות ושתי גאליוטות, חלק מהמקורות מציינים 17 ספינות). ב-31 במאי 1565. הוא נחת עם חייליו בפתח מרסה מושצייטו, מקום שנקרא היום 'דראגוט פוינט' על שם טורגוט רייס.
שם דראגוט נפגש עם קיזילאחמדלי מוסטפא פאשה, מפקד כוחות היבשה העות'מאנים, אשר שם במצור את מבצר סנט אלמו. הוא יעץ לו ללכוד את הסיטדלה שהייתה בלתי מוגנת ואת העיר מדינה, אבל המפקד לא הקשיב לעצתו. הוא גם סידר שתותחים נוספים יתמקדו בפורט סנט אלמו, אשר שלט בכניסתו של הנמל הגדול ונראה חלש יותר מן המבצרים האחרים, והצטרף להפצצה עם 30 תותחים משלו. בתוך 24 שעות ירו העות'מאנים 6000 יריות תותחים. משהבין כי מבצר סנט אלמו ומבצר סנט אנג'לו (המטה הראשי של האבירים בצד השני של הנמל) עדיין יכולים לתקשר אחד עם השני, טורגוט רייס הורה למצור מלא של פורט סנט אלמו במטרה לבודדו ממבצר סנט אנג'לו.
ב-17 ביוני 1565, דראגוט נפצע אנושות מרסיסי תותח שפגע באדמה שבקרבתו. לא ברור אם הירי נורה מפורט סנט אנג'לו, או אם נפגע מאש ידידותית מתותח עות'מאני.[16] טורגוט נכנע לפצעיו ומת ב -23 ביוני 1565. היסטוריונים ספרדים ואיטלקים שונים, כמו פרנסיסקו בלבי די קורג'יו, רשמו את התבוסה הסופית של כוחות דראגוט, לאחר מותו, במלטה.[17] היסטוריונים רבים מאמינים שאם היה חי, היה המצור מצליח. אך מותו גרם למריבות בין שני קציני הצבא העות'מאנים הבכירים, שהובילו לשורה של החלטות הרסניות שעזרו להציל את האבירים.[4] גופתו נלקחה לטריפולי על ידי אולוץ' עלי רייס, ונקברה במסגד דראגוט, הממוקם מאחורי הטירה. המסגד עדיין בשימוש כיום.[18]
מורשתו
דראגוט מתואר ביצירות אמנות, וספרים רבים נכתבו על חייו וכיבושיו. אתרים ומבנים במקומות רבים נקראו על שמו הטורקי – טורגוט רייס. העיר שבה נולד, קאראטופראק, נושאת כיום את שמו. ספינות מלחמה של הצי הטורקי וספינות נוסעים נקראו בשם טורגוט רייס. טורגוט רייס ממשיך לקבל כבוד רב בטורקיה. הוא נחשב בהיסטוריה המלטזית ליריב מר. המצוק בקצה סלימה שבמלטה נקרא "נקודת דראגוט" (אנ'), שם הציב טורגוט רייס סוללות תותחים להפגזת מבצר סנט אלמו. האתר משמש כאנדרטה לקרבות הגדולים שהתרחשו שם ולתבוסה של דראגוט במצור הגדול על מלטה.
קישורים חיצוניים
- E. Hamilton Currey, Sea-Wolves of the Mediterranean, London, 1910
- Bono, Salvatore: Corsari nel Mediterraneo (Corsairs in the Mediterranean), Oscar Storia Mondadori. Perugia, 1993.
- Corsari nel Mediterraneo: Condottieri di ventura. Online database in Italian, based on Salvatore Bono's book.
- Bradford, Ernle, The Sultan's Admiral: The life of Barbarossa, London, 1968.
- Wolf, John B., The Barbary Coast: Algeria under the Turks, New York, 1979; מסת"ב 0-393-01205-0
- The Ottomans: Comprehensive and detailed online chronology of Ottoman history in English.
- Comprehensive and detailed online chronology of Ottoman history in Turkish.
- Turkish Navy official website: Historic heritage of the Turkish Navy (in Turkish)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Reynolds, Clark G. (1974). Command of the sea: the history and strategy of maritime empires. Morrow. pp. 120–121. ISBN 9780688002671.
Ottomans extended their western maritime frontier across North Africa under the naval command of another Greek Moslem, Torghoud (or Dragut), who succeeded Barbarossa upon the latter's death in 1546.
- ^ Naylor, Phillip Chiviges (2009). North Africa: a history from antiquity to the present. University of Texas Press. pp. 120–121. ISBN 9780292719224.
One of the most famous corsairs was Turghut (Dragut) (?–1565), who was of Greek ancestry and a protégé of Khayr al-Din. He participated in the successful Ottoman assault on Tripoli in 1551 against the Knights of St. John of Malta.
- ^ 3.0 3.1 3.2 Balbi, Francesco (2011). The Siege of Malta, 1565. Boydell Press. pp. 63–64. ISBN 9781843831402.
- ^ 4.0 4.1 Judith Miller (1986-09-28). "Malta, Where Suleiman Laid Siege". The New York Times. נבדק ב-2017-01-29.
The Arabs were the first to build a fortress, which the knights improved upon. You can visit the prison that housed prisoners during World War II, and, some say, Turkish prisoners during the Great Siege. This fort has a splendid small chapel, St. Anne's, dating from 1430. There is one marble pillar in the center, the site of the ancient temples. To the west of Valletta, separated from the city by Marsamxett Harbor, is another site of the siege, Dragut Point. A Holiday Inn is now being built on this point, and one hopes its owners will commemorate at least with a plaque the spot where the greatest pirate warrior of all time fell. Dragut Reis was respected as the best Moslem seaman of his era, a true pirate, Governor of Tripoli and a military genius. Many historians believe that, had he lived, the siege would have succeeded. His death, however, prompted squabbling between the two senior Ottoman military officers, which led, in turn, to a series of disastrous decisions that helped save the knights. It was on this point, where tourists now sunbathe and the Maltese fish, that Dragut was mortally wounded before the fall of St. Elmo when a fragment of rock thrown up by a cannonball struck his head. He would have died instantly had it not been for his thick turban. Death came days later in his tent, shortly after he received news from a messenger that St. Elmo had fallen at last.
- ^ Balbi, Francesco (2011). The Siege of Malta, 1565. Boydell Press. pp. 63–64. ISBN 9781843831402.
Born in 1485, he was eighty years old when he came to Malta for the siege. He had been a lieutenant under the famous Barbarossa and, on the latter's death, Dragut became the uncrowned king of the Mediterranean. He was known to his fellow Moslems as 'The Drawn Sword of Islam'. Although in his earlier career he had been at variance with the Sultan Suleiman, the latter had recently recognized Dragut's abilities by confirming him Governor of Tripoli. He knew the Maltese archipelago very well, having raided both islands on several occasions. Among his many successes against the Christians was his capture of Bastia in Corsica (when he had carried off seven thousand captives) and of Reggio in Italy (when he enslaved the whole population of the city). It was Dragut who had captured Tripoli from the Knights of St John in 1551. An old adversary of La Valette, he was undoubtedly the most able of all the Turkish leaders. He was described by a French admiral as 'A living chart of the Mediterranean, skillful enough on land to be compared to the finest generals of the time. No one was more worthy than he to bear the name of king'.
- ^ Naylor, Phillip Chiviges (2009). North Africa: a history from antiquity to the present. University of Texas Press. pp. 120–121. ISBN 9780292719224.
One of the most famous corsairs was Turghut (Dragut) (?–1565), who was of Greek ancestry and a protégé of Khayr al-Din. ... While pasha, he built up Tripoli and adorned it, making it one of the most impressive cities along the North African littoral.
- ^ Yemişçi, Cihan (2013). Turgut Reis Turkish Maritime History Symposium (PDF) (בטורקית). Bodrum Agency Publishing Group. p. 31. ISBN 978-605-64005-1-3. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2016-03-04. נבדק ב-2019-05-26.
- ^ Yemişçi, Cihan (2011). Turgut Reis'in Nereli Olduğu Meselesi "The Question of Turgut Reis' Birth Place. I. Turgut Reis Turkish Maritime History Symposium (27–28 May 2011).
Although there is no historical record to which village Turgut Reis was born in Saravalos, region folks in an agreement point to us Karabağ, which strikes our attention as no village other than here has any claim on the issue and the fact that the narrative story that is recited since the 1700s about how Turgut Reis sailed to seas the first time in his life also directs us to this village, brings out the conclusion that Turgut Reis was from the Karabağ village of Turgut Reis sub-district.
- ^ E. Hamilton Currey (2008). Flag of the Prophet: The Story of the Muslim Corsairs. Fireship Press. p. 168. ISBN 9781934757550.
Brantome, that Dragut was born at a small village in Asia Minor called Charabulac, opposite to the island of Rhodes, and that his parents were Mahommedans.
- ^ Lane-Poole, Stanley (1890). The Story of the Nations: The Barbary Corsairs. G.P. Gutnam's Sons. p. 124.
The name of Dragut has already occurred more than once in this history: it was destined to become as notorious as Barbarossa’s as the century advanced. Dragut or Torghoud was born on the Caramanian coast opposite the island of Rhodes. Unlike many of his colleagues he seems to have been the son of Mohammedan parents, tillers of the earth. Being adventurous by nature, he took service as a boy in the Turkish fleet and became “a good pilot and a most excellent gunner.” At last he contrived to purchase and man a galleot, with which he cruised the waters of the Levant, where his intimate acquaintance with all the coasts and islands enabled him to seize and dispose of many prizes.
- ^ Lewis, Dominic Bevan Wyndham (1931). Charles of Europe. Coward-McCann. pp. 174–175. OCLC 485792029.
A new star was now rising in the piratical firmament, Barbarossa's lieutenant Dragut-Reis, a Greek who had been taken prisoner by the corsairs in his youth and had turned Mahometan.
- ^ Beeching Jack (1983). The galleys at Lepanto: Jack Beeching. Scribner. pp. 72–73. ISBN 9780684179186.
a Turkish governor took a fancy to the boy and carried him off to Egypt.
- ^ Jamieson, Alan G. (2013-02-15). Lords of the Sea: A History of the Barbary Corsairs (באנגלית). Reaktion Books. ISBN 9781861899460.
- ^ "Pirates All – Barbarossa, His Brothers and Their Successors | World History|website=worldhistory.us|language=en-US|access-date=2017-12-08".
- ^ "Science Source - Turgut Reis, Ottoman Admiral and Privateer". www.sciencesource.com. נבדק ב-2017-12-08.
- ^ Carabott, Sarah (3 באוקטובר 2015). "Fascinating new insights into Great Siege legends". Times of Malta. אורכב מ-המקור ב-3 באוקטובר 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "The Great Siege - 1565". visitmalta.com. נבדק ב-3 במרץ 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ John Oakes (2011). Libya: The History of Gaddafi's Pariah State. The History Press. pp. 38. ISBN 9780752471082.
Dragut was killed on Saturday 23 June 1565, in the great battle between the Ottomans and the Hospitallers of St. John in Malta. He was approximately 80 years old. His body was shipped to Tripoli and buried in the Dragut mosque situationed behind the castle. The mosque is still in use today.
