דרגון (רכב שטח)
| מאפיינים כלליים | |
|---|---|
| נקרא גם | Triumph Pony |
| יצרן | אוטוקרס |
| שנות ייצור | 1968 |
| הרכבה |
 ישראל |
| חברת אם | טריומף (כלי רכב) |
| מרכב | 4x4 |
| מפרט טכני | |
| מנוע | 4 צילינדרים |
| הילוכים | תמסורת ידנית |
דרגון היה רכב שטח 4x4, עשוי מפיברגלס שהתבסס על "טריומף פוני" מתוצרת יצרנית הרכב הבריטית טריומף, אשר הורכב על ידי אוטוקרס בטירת כרמל בשנת 1968.[1]
היסטוריה
בשנת 1966 קיבלה אוטוקרס את הזיכיון הבלעדי לייצור וייצוא של רכב שטח מפיתוח טריומף שהיה קרוי Triumph Pony.
ב-2 באוקטובר 1967 הגיעו לחיפה 48 ערכות ראשונות להרכבה של מכוניות שטח-שירות מדגם "טריומף פוני".
באביב 1964 יצרה מחלקת הפיתוח של "סטנדרט-טרייומף" אב-טיפוס ראשון במסגרת פרויקט "פוני". אב-הטיפוס השני, שיוצר כמה חודשים בעקבותיו, כלל שלדה חד-מישורית שאליה הוברג מרכב מתכת, עם תא פתוח לשני אנשים, וארגז מודולארי למטען.
דגם ה"טריומף אג'קס" היה הבסיס המכני לגרסת ה"טריומף פוני".
חתימת הסכם לשיתוף פעולה בין "טריומף" ו"אוטוקרס"
בסוף פברואר 1966 חתמו "סטנדרט-טרייומף" ואוטוקרס על ההסכם ביניהן, במסגרתו רכשה היצרנית הבריטית (דרך חברת-בת שהקימה בישראל שנתיים קודם לכן) כ- 20% בבעלות על אוטוקרס. לאחר חתימת החוזה החליטה "סטנדרט-טרייומף" להעביר את הרכבת הפוני לאוטוקרס.
מנכ”ל אוטוקרס יצחק שובינסקי, כינס מסיבת עיתונאים באוגוסט 1966. בין השאר ציין כי החברה קיבלה את הזכויות הבלעדיות ליצור הפוני, בהיקף הנאמד באלפיים יחידות לשנה: חלקן ישווקו בארץ וחלקן ייוצאו.
טרייומף המשיכה בפיתוח הפוני. במסגרת הפרויקט יוצרו שישה אבות-טיפוס עד לקיץ 1965. אחד מהם, שקיבל את הסימון "X733" ברשימת מכוניות הניסוי של היצרן הבריטי, נשלח לישראל במהלך 1966. אוטוקרס חזרה והצהירה פומבית על תוכניות הפוני בפברואר 1967, ולפיהן פיתוח המכונית הושלם והחברה קיבלה זיכיון בלעדי לייצורה, בעיקר ליצוא ב"שווקים מובטחים". הן כללו את טורקיה, יוגוסלביה, רומניה, ניגריה, גאנה, חוף השנהב, סיירה לאון, הרפובליקה של קונגו, קניה, חבש ומקסיקו. חמש מדינות נוספות נכללו בחוזה המקורי אך נמחקו בטיוטות מאוחרות שלו. אלו היו איראן, תאילנד, קפריסין, יוון ופוארטו ריקו. תחילת הייצור תוכננה לאפריל-מאי 1967. במקביל שלחה טרייומף לטירת הכרמל שני אבות-טיפוס של הפוני – האחד עם ארגז קצר והשני עם ארגז ארוך. אחת המכוניות, לפחות, זכתה לרישוי מקומי ב-12 באפריל 1967, וזו ככל הידוע הפוני היחידה שנעה בכבישי ישראל עם רישום כזה. בראשית אוקטובר נשלחו 48 הקיטים הראשונים של הפוני הסדרתית לחיפה. עם משלוח הערכות מאנגליה עדכנה אוטוקרס כי היצור יחל בנובמבר, מועד שנדחה אחר-כך לפברואר 1968.
ייצור ה"דרגון"
בפברואר 1968 החל יצורה של הפוני. שובינסקי חזה כי בשנה הראשונה ייוצרו 500-750 יחידות התוכנית היא להגיע לקצב יצור שנתי של 3,500 יחידות ב-1973. בפברואר 1968 נבנו עשרה מרכבים ראשונים עבור הפוני, ואלו ירדו מקו היצור בחודש מרץ. ב-14 במרץ נפתחה תערוכת המכוניות הבינלאומית השנתית בז'נבה, שווייץ. הפוני הוצגה על ידי אוטוקרס, לצד הגלבוע.
במרץ 1968 הפך הפוני ל"דראגון" (Dragoon), (באנגלית - לוחם רכוב על סוס).
הוחל בייצור המעשי, לאחר ניסויים ממושכים. הניסויים לא הצליחו להפוך את הפוני/דראגון לכלי-רכב בשל למכירה. התגלו לא מעט תקלות בייצור.
ב-4 ביוני 1968 המכונית הוצגה באקספו תל אביב בביתן התחבורה, ושובינסקי דיווח על התעניינות בה בקרב ההתיישבות העובדת.
עד 29 באפריל 1968 שלחה טרייומף לחיפה 144 קיטים נוספים של הפוני שהשלימו את המספר הכולל ל-192. רוב רובם של הקיטים האלו לא נבנו מעולם. ביוני בנתה "אוטוקרס" 20 מרכבים נוספים, ואלו הוצמדו לשלדות בחודש יולי.
במסגרת ההזמנות הנסיוניות יצאו בסוף חודש יולי חמישה דראגון לשווייץ. באוקטובר 1968 דיווח שובינסקי על 70 מכוניות שנמכרו בחו”ל: בשווייץ, אוסטרליה, ניו זילנד ואיראן.
ב-7 ביוני, קצת למעלה מחודש לאחר משלוח הערכות האחרונות לישראל, נמצא לפוני לקוח חדש, "ליילנד מוטורס איראן". 454 ערכות פוני נשלחו לטהראן עד מאי 1970.
בסך הכל יצרה "טרייומף 745" ערכות פוני. לא כולן, הורכבו.
ב- 1970 ניסו באוטוקרס לשכפל את ה"כלמוביל" – טנדר זעיר שהורכב ב"הארגז" בתחילת העשור, וסיים את חייו כרכב קל להובלת נפט. הארגז הפתוח של הדרגון הוחלף במיכל דלק – תחילה ממתכת ובהמשך מפיברגלאס, והרכב הפך למכלית קלה, לשימושן של חברות הובלת הנפט.
המנועים מיתרת 162 הערכות שהיו בידי אוטוקרס – כולם או מרביתם – מצאו את דרכם אל מתחת למכסי המנוע של כרמל וסוסיתא, כמנוע חלופי, חדש.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ קופץ כמו פוני תעשיית הרכב הישראלי
.
