האופציה הירדנית

האופציה הירדנית היא כינויין של כמה חלופות שונות שעלו ממלחמת ששת הימים ועד היום למציאת פתרון לבעיית הסכסוך הישראלי-פלסטיני בשטחי יהודה ושומרון בדמות הסדר עם ירדן.

היסטוריה

תחילת החשיבה על האופציה הירדנית כדרך לפתרון הסכסוך הייתה ביוני 1967, עם השתלטות צה"ל על שטחי הגדה המערבית, שנשלטו עד אז על ידי ממלכת ירדן.

האופציה הירדנית ידעה בחלוף הזמן פרשנויות שונות, עליות ומורדות. הפרשנויות השונות נעו על פני רצף אפשרויות^[1], שהקיצוניות שבהן הן:

ירדן, שממזרח לנהר הירדן, היא מדינתו היחידה של העם הפלסטיני ואין מקום ממערב לירדן לשום ישות מלבד מדינת ישראל.
על ישראל לסגת מכל השטחים שכבשה ב-1967, כולל מזרח ירושלים, ולהשיבם לירדן, ממנה נכבשו, ובכך להתנער מהצורך ליישב את "הבעיה הפלסטינית".

במהלך השנים ידעה האופציה הירדנית עליות ומורדות, כששיאי הקיצון שלה היו:

הסכם לונדון שנחתם ב-1987 בין שר החוץ שמעון פרס לבין חוסיין מלך ירדן.
הכרזת חוסיין בשנת 1988 על ניתוק הזיקה בין ירדן לבין הגדה המערבית.

עם זאת, גם בחלוף השנים לאחר מכן, כאשר כל ניסיון להביא לפתרון של שתי מדינות לשני עמים אינו נראה כמוביל לפתרון, יש הרואים באופציה הירדנית פתרון אפשרי לסכסוך^[2]^[3].

ראו גם

לקריאה נוספת

ירון רן, שורשי האופציה הירדנית - עבדאללה והסוכנות היהודית - אנטומיה של יחסים 1921 - 1948, הוצאת ציטרין, תל אביב, 1991.
דן שיפטן, אופציה ירדנית - ישראל, ירדן והפלסטינים, הוצאת יד טבנקין, 2006^[4].