האנדרטה לזכר מרד גטו ורשה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| על שם | מרד גטו ורשה |
| מיקום | מרכז גטו ורשה |
| נגישות | לכל |
| הקמה ובנייה | |
| יוצר | נתן רפופורט |
האנדרטה לזכר מרד גטו ורשה (בשמה הרשמי: האנדרטה לזכר גיבורי הגטו וכן אנדרטת בדמייך חיי[דרוש מקור]) נוצרה על ידי האמן נתן רפופורט, יליד ורשה, לזכר מרד גטו ורשה. האנדרטה, המוצבת במרכז הגטו היהודי העתיק בעיר ורשה, נחנכה ב-19 באפריל 1948, במלאת 5 שנים לפרוץ המרד.
העתק של האנדרטה מצוי ברחבת יד ושם בירושלים, והוא אחד הסמלים המוכרים של מורשת השואה והגבורה. ההעתק אינו זהה למקור.
תהליך יצירת האנדרטה
כבר במהלך מלחמת העולם השנייה התחיל רפופורט לעצב את זיכרונות המלחמה לפי הבנתו כאשר הוא מודע למתרחש בסוף 1942 בגטו ורשה - תחילת חיסולו. בשנת 1946 הגיע ממוסקבה לוורשה והציג בפני ראשי הקהילה היהודית את מודל הגבס שלו. בשנת 1947 עיצב את העיצוב הסופי בפריז כדי לצקת את הכל מברונזה.
מבנה האנדרטה ומשמעותו
האנדרטה כולה מונחת על מבנה משיש שחור שהובא משוודיה כדי לפאר את ניצחונו של היטלר. רפופורט בחר דווקא בשיש הזה.
לאנדרטה שני חלקים: חלק השואה וחלק המרד.
- צד השואה פונה לצד בו היה ממוקם בניין היודנרט. צד זה מתאר יהודים הולכים למוות, כפיפות קומה מוחלטת. ניתן לזהות את היהודי המאמין עם הזקן וספר התורה שנראה כמוביל את התהלוכה כולה. דמותם של הרוצחים איננה נראית אלא רק ברקע. הנושא הוא גבורת הרוח והסבל היהודי.
- צד המרד מורכב משבע דמויות הפורצות מתוך הלהבות כסמל לפריצת הגבולות. כולם בני נעורים שאוחזים בנשק, ושריריהם בולטים לעין. בצד זה ניכרת דמות של מנהיג, כנראה מרדכי אנילביץ, מנהיג המרד. כל דמות נראית מאד גדולה וכולם מוצגים באופן הירואי וחיובי ללא שום פגם. הפנים של הדמויות באנדרטה נראות כמו אלו של הדמויות היווניות והרומיות - אנשים חסונים, בעלי מראה גותי אירופי. בראש כל תבנית הגיבורים עומדת אישה המחזיקה בידה תינוק. דמות זו באה כסמל של חמלה, של רגשות טבעיים אימהיים, הרצון לחיים. ומצד שני להעניק חיים, להקריבם אם יש צורך.
משני הצדדים מפוסלות שתי מנורות על גבי שני אריות. המשמעות של המנורה היא סמל לגבורת החשמונאים הדוגמה לדורות של הקומץ הלוחם מלחמת צדק, אל מול רבים, ומנצח. שני האריות מזכירים קצת את ארון הקודש וכמו כן, את הגבורה היהודית, "גור אריה יהודה". היהודים מוצגים כלוחמים.
ייתכן והאמן ביקש לומר שהיהודי הנצחי, האופייני הגלותי לא לחם! מצידה השני של האנדרטה נראים יהודים גלותיים וחלשים. מסתבר שגם האמן נפל לסטריאוטיפ של "כצאן לטבח": היהודי שהוא רוצה להזדהות איתו יהיה בחזית והגלותי- מאחור.
השראה אמנותית
האנדרטה מבוססת על הציור "גלות" של שמואל הירשנברג משנת 1904, ציור שצויר כתגובה לפוגרום קישינב מ-1903 ומבוסס על הציור "פליטים" ועל התבליט "פליטים" מאת אונורה דומייה מהשנים 1849-1848.[1]
היחס הפולני
לאנדרטה זו משמעות לא רק יהודית אלא גם פולנית מובהקת. היא נחנכה במלאת חמש שנים למרד, במעמד של כל המי ומי של ממשלת פולין, שלוש מאות צירים יהודיים מכל העולם ושנים עשר אלף ניצולי שואה. מדי שנה עורכת פולין טקס זיכרון למרד למרגלות האנדרטה. בפעולות אלו ניכר הניסיון לקחת את המרד לכיוון הפולני ולקבל על כך קרדיט. טענתם היא שהייתה התקוממות של העם הפולני. אך המחתרת הפולנית השתהתה מאד בסיוע ליהודים במהלך המרד.
ביקור וילי ברנדט באנדרטה
ב-7 בדצמבר 1970, במהלך ביקור בפולין, הניח קנצלר גרמניה המערבית וילי ברנדט זר פרחים לרגלי האנדרטה, ולאחר מכן, במחווה מפתיעה שעוררה הדים רבים, כרע על ברכיו מולה. האירוע הונצח באנדרטה קטנה שהוקמה בכיכר הנושאת את שמו של ברנדט בקרבת מקום.
המוזיאון להיסטוריה של יהודי פולין
ברחבת האנדרטה נבנה מוזיאון לתולדות יהודי פולין. המוזיאון נפתח ב-2013[2]
ראו גם
לקריאה נוספת
- מולי ברוג, 'נצורים בחומות הזיכרון: אנדרטת גיטו ורשה כסמל "השואה והגבורה", בפולין ובישראל', אלפיים 14 (תשנ"ז), 148–173.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: האנדרטה לזכר מרד גטו ורשה |
- בדמיך חיי, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- אבן מקיר תזעק...: במקום "אנדרטת־נצחון" להיטלר – אבני־שחם לגיבורי גיטו ווארשה, מעריב, 30 באפריל 1954, המשך
- חגיגת המצבה ליהדות הפולנית שהושמדה, דבר, 19 במאי 1948
- נתן גרוס, חנוכת אנדרטת מרד גטו ורשה 1948, באתר YouTube
- חיליק ויצמן, גלגולה של אנדרטה: מרד גטו ורשה בזיכרון הלאומי הפולני, באתר יד ושם
הערות שוליים
- ^ בתיה ברוטין, לחיות עם הזיכרון, הוצאת בית לוחמי הגטאות, 2005, ע' 35-37; Amishai-Maisels, Depiction and Interpretation, P. 19
- ^ המוזיאון לתולדות יהודי פולין, באתר יוטיוב
