הבחירות לכנסת הרביעית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבחירות לכנסת הרביעית
3 בנובמבר 1959, ב' בחשוון התש"ך
אחוז החסימה: 1%  אחוז ההצבעה: 81.6%
רשימה יו"ר מנדטים ± קולות
מפא"י דוד בן-גוריון 47 7+ 370,585
תנועת החרות מנחם בגין 17 2+ 130,515
מפד"ל חיים משה שפירא 12 1+ 95,581
מפ"ם מאיר יערי 9 0 69,468
הציונים הכלליים פרץ ברנשטיין 8 -5 59,700
אחדות העבודה - פועלי ציון ישראל גלילי 7 -3 58,043
חזית דתית תורתית יצחק מאיר לוין 6 0 45,569
המפלגה הפרוגרסיבית פנחס רוזן 6 1+ 44,889
מק"י שמואל מיקוניס 3 -3 27,374
קידמה ופיתוח אחמד א-ד'אהר 2 2+ 12,347
שיתוף ואחווה לביב אבו רוכן 2 2+ 11,104
חקלאות ופיתוח מחמוד א-נאשף 1 0 10,902
* הטבלה כוללת רק רשימות שעברו את אחוז החסימה. לרשימה מלאה ראו טבלה מורחבת בערך זה.
יו"ר ועדת הבחירות יואל זוסמן
ראש הממשלה היוצא דוד בן-גוריון
מפלגת ראש הממשלה היוצא מפא"י
ראש הממשלה הנבחר דוד בן-גוריון
מפלגת ראש הממשלה הנבחר מפא"י
תוצאות הבחירות לכנסת הרביעית

הבחירות לכנסת הרביעית התקיימו ב-3 בנובמבר 1959, ב' בחשוון ה'תש"ך, ותוצאות הבחירות קבעו את הרכב הסיעות בכנסת הרביעית. הבחירות נערכו בתקופת שיא כוחה של מפא"י בראשות דוד בן-גוריון. בבחירות אלו זכתה מפא"י בהישג הגדול בתולדותיה – 47 מנדטים.

בחירות אלו הן הראשונות שנערכו לאחר חקיקת חוק יסוד: הכנסת ועיגון מועד הבחירות בחודש חשוון (לרבות התיקון לחוק, לפיו בשנת בחירות שלאחר שנה מעוברת, הבחירות ייערכו ביום ג' הראשון של חודש חשוון, ולא יום ג' השלישי של חודש חשוון, בשנת בחירות שלאחר שנה שאינה מעוברת).

רקע היסטורי

בשנת 1959 היה דוד בן-גוריון בן ה-73 בשיא תהילתו. לאחר שובו מפרישתו בשדה בוקר ומינויו המחודש לראש הממשלה (לאחר תקופה קצרה בה היה שר הביטחון תחת ראש הממשלה משה שרת) שלט בן-גוריון במדינה, ובמפלגתו מפא"י, ללא עוררין.

בתוך מפא"י עצמה התרחש מאבק פנימי עז על השלטון. דורו של בן-גוריון, דור העלייה השנייה, שלט ביישוב ובמדינה זה עשרות שנים, כשבן-גוריון עומד בראש התנועה הציונית ומפלגת מפא"י משנת 1935. דור הביניים, דור העלייה השלישית, שעליו נמנו דמויות דוגמת גולדה מאיר וזלמן ארן והצעירים יותר, פנחס ספיר ופנחס לבון, נדחק עתה לטובת ה"צעירים" שטיפח בן-גוריון: משה דיין, טדי קולק, יצחק נבון, אבא אבן ושמעון פרס. מצב זה הביא למתחים פנימיים במפלגה, אך אלו לא גלשו אל מחוץ לחוגיה הפנימיים.

התקופה שלפני מערכת הבחירות הייתה רגועה מבחינה ביטחונית ומדינית. פרט למשבר קואליציוני סביב רישום הדת בתעודות הזהות של העולים, שהביא לפרישת המפלגות הדתיות מן הממשלה, ומשבר סביב מינויו של יושב ראש הכנסת לאחר פטירתו של יוסף שפרינצק (כאשר תרגיל פוליטי מוצלח הביא למינויו של נחום ניר, מועמד סיעות השמאל, ליושב ראש הכנסת, שלא על דעתו של בן-גוריון), הייתה הזירה הפנימית והחיצונית שקטה למדי. אפילו ניסיונן של סיעות השמאל להתסיס את מערכת הבחירות באמצעות יצירת משבר סביב מכירת תת מקלעים מסוג עוזי לגרמניה, לא הביא לסערה המקווה.

אירוע דרמטי, שכונה אירועי ואדי סאליב, שהתגלמו בהתפרצות של זעם ומחאה של בני עדות המזרח על רקע טענות לקיפוחם, אירע מספר חודשים לפני הבחירות, אך השפעתם המיידית של האירועים לא הייתה ניכרת ויכולתם של המוחים להשמיע את קולם מול המנגנון המפלגתי והתעמולתי הממוסד הייתה מוגבלת.

מערכת הבחירות

למערכת הבחירות קדמה מערכת בחירות להסתדרות שבה סבלה מפא"י מירידה של אחוזים בודדים. ברקע הדברים עמדו מאבקי כוח בין דוריים במפא"י, כאשר "דור הביניים" בראשות פנחס לבון ואהרן רמז האשים את ה"צעירים" באחריות לתוצאה.

בן-גוריון שאף לנצל את המצב כדי להעביר לחזית המפלגה את הדור הצעיר. תחת סיסמת הבחירות "אמרו כן לזקן" הוצג בן-גוריון לבוש מדי חאקי, מוקף בנבחרת של כוכבים צעירים – רמטכ"ל מבצע קדש, משה דיין, איש מערכת הביטחון, שמעון פרס, ואלוף ההסברה, אבא אבן. בן-גוריון שב ונשא נאומים בזכות שינוי שיטת הממשל, והתקיף את יריביו משמאל ומימין. בבחירות אלו נעשה בפעם הראשונה שימוש בחוגי בית, שבאחדים מהם נכח אף בן-גוריון.

מפלגות השמאל, אחדות העבודה - פועלי ציון ומפ"ם, לא הצליחו ליצור סערה סביב מכירת העוזי לגרמניה, וכמפלגות בעלות מסר מדיני מובהק, נפגע כוחן במערכת בחירות שבה התמקד הדיון בענייני פנים וממשל.

תנועת החרות בראשות מנחם בגין ניסתה בהצלחה רבה יותר ליצור אווירה סוערת במערכת הבחירות. בגין ערך מסע אופנועים, אותו תיאר בן-גוריון ביומניו בזו הלשון:

המוקיון עבר אתמול, ביום 1 בנובמבר, בקדילק פתוח, כשלפניו רצים 20 רוכבי אופנוע, ועיתון "חרות" בישר הבוקר באותיות ענק על "מסע ניצחון של בגין". קיום המפלגה בישראל הוא כתם שחור על הדמוקרטיה הישראלית. התנוונות זו ניזונה מהנחשלות של כמה עדות בישראל, ויגאל אלון מסייע לבגין בתעמולתו.

בדברים אלו ביטא בן-גוריון את הבוז האישי שלו לעולים מארצות המגרב (ה"נחשלים" האמורים), אך נתן ביטוי לרתיעה שעוררה אצל רבים התנהגותו הכוחנית של בגין. בעת מסע הבחירות נדמה היה כאילו עומדת חרות להכפיל שוב את כוחה כפי שהכפילה אותו במערכת הבחירות הקודמת. בסופו של דבר, נהנתה חרות מעליה צנועה יחסית של שני מנדטים, הרבה פחות משציפו ראשיה.

תוצאות הבחירות

בבחירות, שנערכו ביום 3 בנובמבר 1959 נמנו 969,337 קולות כשרים, ואחוז ההצבעה עמד על כ־81.6% מכלל בעלי זכות ההצבעה (994,306 מתוך 1,218,483). אחוז החסימה עמד בהתאם על 9,693 קולות. תוצאות הבחירות היו כדלהלן:

תוצאות הבחירות לכנסת הרביעית
4th Knesset Composition.svg
רשימה מושבים בכנסת קולות
כינוי הרשימה סימן ראש הרשימה מס' ± מס' אחוז ±
מפלגת פועלי ארץ ישראל ובלתי מפלגתיים א דוד בן-גוריון 47
47 / 120
Increase7 370,585 38.2%
Increase6
תנועת החרות ח מנחם בגין 17
17 / 120
Increase2 130,515 13.5%
Increase0.9
חזית לאומית דתית הפועל המזרחי המזרחי ובלתי מפלגתיים ב חיים משה שפירא 12
12 / 120
Increase1 95,581 9.9%
Increase0.8
מפלגת הפועלים המאוחדת ובלתי מפלגתיים מ מאיר יערי 9
9 / 120
Steady 69,468 7.2%
Decrease0.1
הסתדרות הציונים הכלליים מפלגת המרכז צ פרץ ברנשטיין 8
8 / 120
Decrease5 59,700 6.2%
Decrease4
מפלגת אחדות העבודה - פועלי ציון ובלתי מפלגתיים תו ישראל גלילי 7
7 / 120
Decrease3 58,043 6.0%
Decrease2.2
חזית דתית תורתית אגודת ישראל, פועלי אגודת ישראל ודתיים בלתי מפלגתיים גד יצחק מאיר לוין 6
6 / 120
Steady 45,569 4.7%
Steady
המפלגה הפרוגרסיבית פ פנחס רוזן 6
6 / 120
Increase1 44,889 4.6%
Increase0.2
המפלגה הקומוניסטית הישראלית ובלתי מפלגתיים ק שמואל מיקוניס 3
3 / 120
Decrease3 27,374 2.8%
Decrease1.7
קידמה ופתוח רא אחמד א-ד'אהר 2
2 / 120
חדש 12,347 1.3%
חדש
השיתוף והאחווה יא לביב חוסיין אבו רוכן 2
2 / 120
חדש 11,104 1.1%
חדש
חקלאות ופתוח ע מחמוד א-נאשף 1
1 / 120
חדש 10,902 1.1%
חדש
אחוז החסימה: 1%
ליכוד יוצאי צפון-אפריקה בלתי תלוי יס דוד בן הרוש 0 חדש 8,199 0.8% חדש
הקידמה והעבודה נ סאלח-חסן ח'ניפס 0 Decrease2 4,651 0.5% Decrease1
סיעה עצמאית לערביי ישראל יד מסעד קסיס 0 חדש 3,818 0.4% חדש
מפלגת עבודה ערבית ישראלית שת אחמד ד'באח 0 חדש 3,369 0.3% חדש
מפלגה לאומית ספרדית, עדות מזרח ובלתי מפלגתיים סש אבנר חי שאקי 0 חדש 3,133 0.3% חדש
איחוד לאומי מיסודם של ספרדים ובני עדות מזרח סר שלמה כהן-צידון 0 חדש 2,456 0.2% חדש
סיעת נכים ונפגעי השואה ש מרדכי הופמן 0 חדש 1,765 0.2% חדש
סיעת תימנים לש משה מקיטין 0 Steady 1,711 0.2% Steady
בלתי תלויים רט מוריס בן-שושן 0 חדש 1,611 0.2% חדש
איגוד סוציאליסטי "בונד" ובלתי מפלגתיים רנ פסח בורשטיין 0 חדש 1,322 0.1% חדש
חזית העולה החדש רי משה זילברמן 0 Steady 631 0.1% Steady
כוח שלישי טש מרדכי שטיין 0 חדש 594 0.1% חדש
סה"כ 120 969,337 100%
בעלי זכות הצבעה 1,218,483 קולות כשרים 81.6% Decrease1.2
רשימות המועמדים המלאות: עיתון רשמי מס' 704 (אורכב 12.06.2018 בארכיון Wayback Machine)
תוצאות הבחירות: עיתון רשמי מס' 717 (אורכב 12.06.2018 בארכיון Wayback Machine)

בחירות אלו היו נקודת השיא של מפא"י, שזכתה עם מפלגות הלוויין שלה בין ערביי ישראל ב-52 מנדטים. בכוחן של שאר מפלגות השמאל הייתה ירידה: אחדות העבודה ירדה בכוחה מעשרה לשבעה מנדטים, מפ"ם שמרה על כוחה ואילו מק"י צנחה מ-4.5 אחוז ל-2.8 אחוז מכלל הקולות. הציונים הכלליים הגיעו לשפל של 8 מנדטים, מצב שכפה עליהם למעשה להתאחד עם המפלגה הפרוגרסיבית ולהקים את "המפלגה הליברלית". חרות עלתה פחות משנצפה, רק ב-2 מנדטים, ונותרה מחוץ למעגל קבלת ההכרעות בישראל.

לאחר הבחירות

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – ממשלת ישראל התשיעית

קשיי הרכבת הקואליציה, הצפויים לאחר כל בחירות, התגלעו הפעם לא במישור שבין מפא"י ובין שותפותיה לקואליציה, הדתיים, הפרוגרסיבים, ואנשי מפ"ם ואחדות העבודה, אלא במישור הפנימי והמפלגתי. עלייתם של ה"צעירים" הייתה לצנינים בעיני דור הביניים במפלגה. גולדה מאיר סירבה להצטרף לממשלה, שכן חששה כי אבא אבן, משה דיין ושמעון פרס ידחקו את רגליה ויטלו ממנה כל השפעה. בסופו של דבר התרצתה ונטלה את תיק החוץ, כאשר אבא אבן מונה לשר בלי תיק במשרד החוץ. משה דיין היה לשר החקלאות, ושמעון פרס לסגן שר הביטחון. משה שרת, שנדחק מכל עמדות ההשפעה, נותר הפעם מחוץ לממשלה. במהלך השנים הבאות היה המאבק הבין דורי בתוך מפא"י הגורם המניע העיקרי בפוליטיקה הישראלית, כאשר הדלק המצית את הבערה היה "הפרשה".

קישורים חיצוניים


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0