המשטים לעזה
המשטים לעזה הם סדרה של משטים שיצאו לאורך השנים מאז הסגר שהטילו ישראל ומצרים על רצועת עזה ב-2007 בשל השתלטות חמאס על הרצועה, במטרה "לשבור את המצור על עזה" לדבריהם.
רקע
ערך מורחב – הסגר על רצועת עזה
ב-2007 הוטל סגר על רצועת עזה על ידי ישראל ומצרים בתגובה להשתלטות ארגון הטרור חמאס על רצועת עזה. בעקבות הסגר, נערך פיקוח הדוק על מעברסחורות ממצרים לרצועת עזה דרך מעבר רפיח, ורק סחורות מאושרות בכמויות מוגדרות הורשו לעבור לרצועה – בעיקר סיוע הומניטרי ובפרט מזון, דלק וציוד רפואי. על הסגר נמתחה ביקורת רבה ברחבי העולם, ונטען שאיננו חוקי ושעל אף מעבר האספקה ההומניטרית לרצועה – נוצר בה משבר הומניטרי. ישראל דחתה טענה זאת ואמרה כי המצב בעזה טוב ומתאפשרת העברת סחורות וציוד הומניטרי.
על מנת להעלות את המודעות העולמית למצב ברצועת עזה, מספר שנים לאחר מכן החלה תופעה של משטים לרצועת עזה, שנועדו באופן סימבולי "לשבור את המצור" על הרצועה.
משט המרמרה
- ערך מורחב – המשט לעזה (2010)
המשט הראשון שיצא לעבר הרצועה נודע בשם "משט המרמרה". במסגרתו יצאו שש אוניות מטורקיה לקראת סוף מאי 2010 לכיוון רצועת עזה. על פי הצהרת מארגניו ומשתתפיו, מטרת המשט הייתה להעביר ציוד הומניטרי לתושבי הרצועה ולעורר את דעת הקהל העולמית לנושא. לעומת זאת עמדת ישראל הייתה כי מטרתו האמיתית של המשט היא תמיכה בטרור חמאס באמצעות התגרות שנועדה לקעקע את זכותה של ישראל להילחם בטרור ובדרך זאת לסייע למאבקו, מאחר שהמצב ההומניטרי ברצועת עזה טוב.
לדברי דובר צה"ל, השתתפו במשט גם 40 שכירי חרב שהצטרפו למשט במטרה ליצור עימות אלים. ישראל סירבה לאפשר את פריקת האוניות בנמל עזה, ובמקום זאת הציעה למארגני המשט להעביר את הציוד שבאוניות לידי ישראל, וממנה, לאחר בדיקה, לעזה על ידי אנשי האו"ם והצלב האדום. משתתפי המשט סירבו להצעה.
בעקבות זאת עלו לוחמי שייטת 13 על הספינות, והשתלטו עליהן מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל. בחמש מהאוניות ההשתלטות נתקלה בהתנגדות פסיבית והיו בהן מעט נפגעים, אך במהלך ההשתלטות על האונייה הגדולה ביותר, "מאווי מרמרה" (מכונה בקצרה "מרמרה"), התרחש עימות אלים. חלק מהנוסעים תקפו את החיילים באלות, במוטות ברזל, בסכינים, ולטענת צה"ל גם בבקבוקי תבערה, ובירי מאקדחים שנחטפו מהחיילים. נוסעים אף חטפו חלק מהחיילים. החיילים פתחו באש לעבר התוקפים, הרגו תשעה מנוסעי האונייה ופצעו 20. עשרה מחיילי צה"ל נפצעו, בהם שניים שנפצעו קשה.
בשל הפעולה ותוצאותיה החלה סערה תקשורתית בישראל ובעולם, שהעלתה לדיון את הסגר על עזה ופעולות ישראל. בזירה הדיפלומטית ספגה ישראל גינויים ממדינות רבות וכן במועצת הביטחון של האו"ם, ושגריריה זומנו לשיחות או גורשו. בייחוד הורעו היחסים בין ישראל לטורקיה, שרוב נוסעי המשט היו אזרחיה. בעקבות הסערה הציבורית הוקמו כמה ועדות חקירה ישראליות ובין-לאומיות לבדיקת אירועי המשט. ועדת טירקל לבדיקת אירועי המשט, קבעה שחיילי השייטת פעלו באופן סביר, ישראל פעלה בהתאם לחוק הבין-לאומי, פעילי IHH שהיו על הספינה הם שאשמים באלימות הקשה, והטלת הסגר הימי על רצועת עזה נעשתה בהתאם לדין הבין-לאומי ולהנחיות אמנת סן רמו הנוגעות להטלת מצור ימי.
משט 2011
- ערך מורחב – המשט לעזה (2011)
המשט השני לעזה היה משט בינלאומי אשר תוכנן להפליג מנמלי יוון כשנה לאחר עצירת משט המרמרה על ידי ישראל. גורמים רשמיים רבים ממדינות שונות הביעו בפומבי את התנגדותם לקיום המשט, בהם ארצות הברית, צרפת, בריטניה, טורקיה, קנדה, הקוורטט, וכן מזכ"ל האו"ם באן קי מון. גורמים רשמיים ברשות הפלסטינית ביקשו ממדינות העולם לתמוך במשט והצהירו כי זהו פשע להמשיך להטיל את הסגר הימי על רצועת עזה.
בעקבות התקלות הטכניות, העיכובים מצד השלטונות היווניים, ואיסור ההפלגה שהטילו היוונים, המאמצים להשקת המשט דעכו, והמשט לא יצא לפועל. ביולי 2011, היאכטה הצרפתית "דיניטה-כראמה", היחידה שנותרה מהמשט המקורי, יצאה מיוון כאשר יעדה הרשמי המוצהר היה נמל אלכסנדריה במצרים. כאשר התברר שהיא בדרכה לרצועת עזה, הוזהרה ולאחר מכן אף נעצרה על ידי חיל הים של צה"ל אשר השתלט עליה והוביל אותה לנמל אשדוד. 16 פעילים, ובהם דרור פיילר ועמירה הס, נמצאו על סיפון היאכטה. על היאכטה לא נמצאו כלי נשק או סיוע הומניטרי.
משט 2015
המשט השלישי לעזה (אנ') יצא משוודיה ב-10 במאי 2015, ועצר במספר ערים אירופאיות בדרך לעזה. הוא יצא רשמית מאתונה שביוון, ב-25 ביוני 2015. פרטים מעטים פורסמו מראש.
ב-29 ביוני 2015, כלי השיט "מריאן" תחת דגל שוודי נתפס על ידי חיל הים הישראלי במים בינלאומיים, כ-100 מיילים ימיים מחוף רצועת עזה. על פי צה"ל לא נדרשה הפעלת כוח במהלך המבצע. עם זאת, בסרטון שפורסם על ידי ערוץ 2 נראו אנשים מותקפים בטייזר על ידי כוחות קומנדו של צה"ל. ה"מריאן " הועלתה על ידי כוחות ישראליים ונלקחה לנמל אשדוד, בעוד שאר הספינות חזרו לאחור.
מארגני המשט הצהירו כי הסירה נשאה סיוע הומניטרי לעזה. לדברי שר הביטחון משה יעלון, "לא היה סיוע על הסיפון". הפעילים סיפקו תמונה עם שתי קופסאות המכילות פאנל סולארי יחיד ומכשיר נבולייזר, והוסיפו כי הסירה נועדה לתרום לדייגים עזתים.
ב-30 ביוני 2015 החלה ישראל לשחרר כמה מהעצורים. נשיא תוניסיה לשעבר מונצף מרזוקי, גורש לפריז שבצרפת, בעוד חברת הפרלמנט האירופי אנה מירנדה גורשה לספרד. חבר הכנסת באסל גטאס והעיתונאי הישראלי אוהד חמו שוחררו. שני קנדים ומלח נורווגי גורשו ב-2 ביולי. עיתונאי רוסי ושישה משתתפים שוודים נותרו בכלא עד ה-6 ביולי.
משט הנשים
ב-2016 יצא לדרכו משט הנשים לעזה (אנ'), המשט כלל צוות שהורכב כולו מנשים ומספינה אחת, זיטונה-אוליבה. היא יצאה מברצלונה ב-14 בספטמבר 2016 וביקרה בדרך באז'אקסיו, קורסיקה ומסינה שבסיציליה. ב-5 באוקטובר 2016, חיל הים הישראלי עצר את סירת הנשים כ-22 קילומטרים מחוץ ל"אזור הביטחון" שאורכו 32 קילומטרים מול חוף הים של רצועת עזה, ועצר את חברי הצוות שלה, שנלקחו לנמל אשדוד. הפעילות גורשו לאחר מכן למדינות מוצאן.
משטים במלחמת חרבות ברזל
- ערך מורחב – משטים לעזה במלחמת חרבות ברזל
משט יוני 2025
בעקבות הלחימה ברצועת עזה במלחמת חרבות ברזל והמשבר ההומניטרי ברצועת עזה שנוצר בעקבותיה, יצא משט נוסף לרצועה בשם "משט מדלין", בהובלת הספינה 'מַדלִין' שעשה את דרכו מסיציליה לרצועת עזה ב-1 ביוני 2025. על הספינה מדלין היו מצרכי מזון והיגיינה כמו קמח, אורז, טיטולים, מוצרי היגיינה נשית, ערכות התפלת מים, ציוד רפואי, קביים ועוד. על סיפונה נמצאו פעילת האקלים גרטה טונברי, וחברת הפרלמנט האירופי הצרפתייה ממוצא פלסטיני רימא חסאן (אנ').[1] המשט יצא לדרך כחודש לאחר שהספינה שהייתה אמורה להוביל את המשט – הקונסיונס – נראתה על ידי רחפנים במים בין-לאומיים סמוך למלטה. ב-4 ביוני טענו משתתפי המשט כי כטב"ם חג מעליהם כ-80 ק"מ מיוון.[2]
עם התקרבות הספינה לישראל, היא נעצרה על ידי לוחמי שייטת 13 של חיל הים הישראלי.[3] שר הביטחון ישראל כ"ץ הורה להקרין לנוסעי הספינה את סרט הזוועות לפני שישולחו לארצותיהם,[4] אולם כשזה הוקרן להם הם סירבו לצפות בו.[5] אמצעי הסיוע שהיו על הספינה הועברו לעזה באמצעות מנגנוני חלוקת הסיוע הקיימים.[6] הספינה נגררה לנמל אשדוד, שם עברו הפעילים בדיקות רפואיות והוחתמו על מסמכי גירוש מרצון. אלו שסירבו לחתום על מסמכי הגירוש הובאו בפני רשות שיפוטית לצורך מתן צו גירוש. משם נשלחו לנמל התעופה בן-גוריון לצורך גירושם מישראל.
משט יולי 2025
כחודש לאחר מכן יצא משט נוסף לעבר רצועת עזה, בהובלת הספינה "חנדלה", שעשה את דרכו מסירקוזה לרצועת עזה. הספינה יצאה לדרכה ב-13 ביולי 2025, כשעל סיפונה פעילים, חובשים, עורכי דין, עיתונאים וציוד הומניטרי. בין 15 ל-20 ביולי ביצעה עצירה בגליפולי (אנ').[7] הספינה נעצרה על ידי ישראל טרם כניסתה לשטח המים של רצועת עזה, במתכונת דומה לעצירת המשט שקדם לה.
משט אוגוסט-ספטמבר 2025
ב-4 באוגוסט 2025 כינסו מארגני המשטים מסיבת עיתונאים בה הודיעו על יציאת שני משטים גדולים לרצועת עזה, האחד מנמלי ספרד ב-31 באוגוסט והשני מתוניסיה ב-4 בספטמבר.
הערות שוליים
- ↑ אסף גולן, גרטה והפוליטיקאית שתמכה ב-7.10: הפעילים האנטי-ישראלים שמפליגים לעזה, באתר ישראל היום, 3 ביוני 2025
- ↑ אנשי המשט לעזה טוענים: "כטב"ם חג מעלינו באזור יוון", באתר ynet, 4 ביוני 2025
- ↑ יואב זיתון, ללא חיכוך: לוחמי שייטת 13 השתלטו על ספינת "המשט לעזה" של גרטה, באתר ynet, 9 ביוני 2025
- ↑ הקרנה פרטית לגרטה: צה"ל השתלט על המשט לעזה – כ"ץ הורה להציג את "סרטון הזוועות", באתר מעריב אונליין, 9 ביוני 2025
- ↑ קובי אטינגר, לא באמת גיבורים: נוסעי "משט הסלפי" סירבו לצפות ב"סרט הזוועות", באתר כיכר השבת, 10 ביוני 2025
- ↑
ציוץ של משרד החוץ ברשת החברתית אקס (טוויטר), (באנגלית)
- ↑ Da Gallipoli a Gaza, la nave Handala sfida l’embargo sugli aiuti, www.quotidianodipuglia.it, 2025-07-15
המשטים לעזה41589072