הני בירנבאום
| לידה |
1905 פולין |
|---|---|
| פטירה |
5 ביוני 1990 (בגיל 85 בערך) ירושלים, ישראל |
| תאריך עלייה | 1950 |
| ידועה בשל | הצלת יהודים במלחמת העולם השנייה |
| פרסים והוקרה | אות המציל היהודי |
הני (גיטל) בירנבאום (Henni Gitel Birnbaum; 1905 – 22 במאי 1990) הייתה יהודייה, שפעלה רבות להצלת יהודים במחנות הריכוז באירופה בעת השלטון הנאצי.
הילדים שלה ושל בעלה יהושע בירנבאום קיבלו עבורם את אות המציל היהודי בשנת 2011[1].
קורות חיים
הני בירנבאום נולדה בגליציה פולין ליוכבד לבית שעיה ויוסף וידן.
בהגיעה לגיל שנתיים היגרו הוריה לקלן, שם הצליחו להתבסס כלכלית. על אף האדיקות הדתית של הוריה זכתה להשכלה כללית ואף למדה לנגן בפסנתר. בשנת 1927 נישאה ליהושע בירנבאום (בנישואין דתיים בלבד שלא הוכרו על ידי השלטונות הגרמניים). בשנים 1928–1938 נולדו לזוג 5 ילדים. באוקטובר 1938 גורש בעלה במסגרת גירוש זבונשין עם יהודים נוספים ממוצא פולני אשר לא היו אזרחי גרמניה, לעיירה זבונשין של גבול פולין גרמניה. והני נותרה לבדה, בברלין ובהריון מתקדם. לאחר ליל הבדולח החליטה להבריח את ילדיה מברלין לניימכן שבהולנד, ושלחה אותם לבדם ברכבת להולנד. לאחר מספר שבועות ניסתה לעבור את הגבול לבדה במעבר זיבנאר (אנ') אך נעצרה על ידי שומרי הגבול בהולנד שרצו להחזירה לידי הגסטפו. עקב הריונה המתקדם ובהתערבותו של רופא מקומי הועברה לבית חולים, בהולנד. לאחר הלידה סייע הרופא, דר' ואן מאובן, באמצעות חמיו, שר החוץ ההולנדי פטראוס אלברסן (אנ') להשיב את בעלה יהושע מזבונשין לחיק המשפחה. המשפחה הייתה מהמשפחות הראשונות שהועברו למחנה הפליטים בוסטרבורק. בתחילת שנת 1941 החלו הני ויהושע לטפל ילדים פליטים שהגיעו למחנה ללא הורים ועד מהרה היו מטופלים בכ-300 ילדים. אחת הקבוצות הייתה של ילדים בגילאי 0 עד שנתיים (קבוצת"'הילדים הבלתי ידועים"). הגרמנים יעדו לשלוח ילדים אלו למחנות במזרח, אולם הני פנתה למפקד המחנה ו"הוכיחה" באותות ומופתים (שקריים כולם) שהילדים[2], הם צאצאים של יחסים "אסורים" בין קצינים גרמנים ונשים יהודיות. מפקד המחנה שינה את ההחלטה והשאיר את הילדים בחזקתה. עם תחילת השילוחים למחנות ההשמדה פעלה הני בכל דרך אפשרית, תוך סיכון חייה, להוצאת הילדים מרשימות הגירוש או להבריחם מחוץ למחנה. למזלם המשפחה החזיקה בסרטיפיקטים מ"הצלב האדום" שהיו מיועדים להחלפתם כנגד גרמנים-טמפלרים שהתגוררו ערב מלחמת העולם השנייה בארץ ישראל. ב-1944 המשפחה הועברה ל"מחנה הכוכבים" (שטרנלגר, Sternlager) בברגן-בלזן וגם שם החזיקו "משפחה מוגדלת" של עשרות יתומים, שכולם שרדו את אימי המחנה. תוך שמירה על צלם אנוש ושמירה על רוח יהודית כולל אפיית מצות ועריכת ליל סדר בשנת 1945[3].
באפריל 1945 כאשר אבד הסיכוי לבצע החלפה של הטמפלרים במחזיקי הסרטיפיקטים העלו הגרמנים את המשפחה וכל הילדים שטיפלו בהם לרכבת שיעדה מחנה השמדה (הרכבת האבודה מברגן בלזן לטרביץ). עקב הכאוס של המלחמה הרכבת לא הצליחה להגיע ליעדה ולאחר שבועיים של מסע שוחררו כל הנוסעים בה בטרביץ. לאחר שחרורם בשנת 1946, ייסדו בית יתומים חדש בבוסום (Bussum) לחלק מהילדים שהיו עמם בזמן השחרור, אליהם צורפו יתומים שהוצאו ממסתור. בני הזוג בירנבאום עלו ארצה עם שאר ילדי המשפחה וילדים מבית הילדים בשנת 1950.
חייה לאחר המלחמה
לאחר סיום המלחמה עלתה לישראל, והייתה אחראית על המטבח בכפר הנוער הדתי כפר חסידים, עד שלאחר מספר שנים עברה להתגורר בנהריה.
ב־1990 נפטרה בירושלים.
אות המציל היהודי
אות המציל היהודי מוענק על ידי ארגון בני ברית העולמי מאז 2011. נכון למאי 2020, הוענק האות לכ-200 יהודים שהצילו יהודים אחרים בשואה על אדמת אירופה, תוך סיכון חייהם. האות מוענק ליהודים שחיו תחת משטר פאשיסטי או נאצי, במדינות כבושות או באזורים שבהם יהודים חיו תחת סכנה של גירוש למחנות השמדה ועבודה. ילדיו של יהושע קיבלו את "אות המציל היהודי" בשמו בחודש מאי 2014[4] בטקס שהתקיים באנדרטת מגילת האש ביער הקדושים.
לקריאה נוספת
- בירנבאום, האחים (2010). "עץ חיים היא". הוצאה פרטית[5]
- חיים על בלימה, מבעד לעדשת המצלמה (יד ושם) סיפורה של משפחת ברמסון, הולנד.
קישורים חיצוניים
כתבה תיעודית בערוץ 2 על בית הילדים של בני הזוג בירנבאום- עדותה של אסתר דבורה רייז -מוסל על בית הילדים של משפחת בירנבאום ילדים בשואה- ניצולה מתארת אירועים מתקופת המלחמה
- פנינה רותם מספרת על בני הזוג יהושע והאני בירנבאום. סיפור על הצלה וחסד שם עולם - מחברים את דור העתיד לשואה
- קטע מסרטו של מקס פייבל על בית הילדים מסיבת פורים 1946.
- יהודה שלזינגר, האבא והאמא של כולם, באתר ישראל היום, 19 אפריל2012
- סיפורם המדהים של יהושע והני בירנבאום – אבא ואמא של כולם
הערות שוליים
- ^ ניר חסון, כולם היו ילדיהם - בני הזוג היהודים שהקימו בית למאות יתומים בשואה, באתר הארץ, 29 באפריל 2011
- ^ פנינה רותם (עמ' 8 - 15), החינוך היהודי במחנה המעבר בהולנד
- ^ יהושע עמנואל, זכרונות מליל הסדר תש"ה במחנה ברגן בלזן
- ^ אתר בני ברית
- ^ פרטי הספר באתר הספריה הלאומית
