הרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן
 |
מתקיים דיון בו מוצע לאחד את הערך הרוג מלכות עם ערך זה.
| |
| מתקיים דיון בו מוצע לאחד את הערך הרוג מלכות עם ערך זה. |
הרוגי מלכות אין כל בריה יכולה (או: אין כל אדם יכול) לעמוד במחיצתן היא מימרה תלמודית, לפיה מי שהריגתו מוגדרת כ"הרוגי מלכות" (מיתה על קידוש השם או להצלת ישראל) דרגתו בעולם הבא היא הגבוהה ביותר.
המקור בתלמוד ובמדרש
בתלמוד מסופר על רב יוסף בריה דרבי יהושע בן לוי שחווה חוויית סף מוות, ולאחר שחזר לחיים סיפר על דברים שראה ושמע בעולם הבא. אחד מהדברים ששמע היה ”הרוגי מלכות, אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן”. התלמוד מבאר שהכוונה היא להרוגי לוד, לוליאנוס ופפוס, משום שרבי עקיבא וחבריו (עשרה הרוגי מלכות) בלאו הכי עומדים במדרגה זו מחמת מעלות אחרות שזכו בהן (בתורה ובמצוות שעסקו בהם בחייהם), וזאת גם ללא הזכות של הריגתם בידי המלכות.[1] דבר דומה מסופר במדרש כי רבי אלכסנדרי נגלה בחלום אל רבי אחא שהשתוקק מאוד לראות אותו, וגילה לו מהנשמע בעולם הבא. אחד מהדברים היה כי ”הרוגי לוד, אין לפנים ממחיצתם”.[2] כפי המשתמע מדברי המדרש האלו, "הרוגי לוד" הכוונה לאותם פפוס ולוליאנוס. כך גם דעתם של פרשני התלמוד.[3] אמנם יש הסוברים כי "הרוגי לוד" הם שמעיה ואחיה מהעיר לוד, ואינם אותם שניים.[4]
הנהרג על קידוש השם
באגרת השמד מייחס הרמב"ם את המעלה של "הרוגי מלכות" למי שנהרג על קידוש השם בכך שקיים את הדין של ייהרג ואל יעבור: ”דע, כי בכל מקום שאמרו בו חז"ל "יהרג ואל יעבור", אם יהרג כבר קדש את השם, ואם היה בעשרה מישראל כבר קדש את השם ברבים, כמו חנניה מישאל ועזריה ודניאל ועשרה הרוגי מלכות ושבעת בני חנה ושאר ישראל הנהרגים על קדושת השם, הרחמן יקום נקמת דמיהם בקרוב. ובעדם נאמר[5]: "אספו לי חסידי, כורתי בריתי עלי זבח", ואמרו חז"ל[6]: "השבעתי אתכם בנות ירושלים" השבעתי בדורות של שמד, בצבאות, שעשו לי צביוני ועשיתי צביונם, או באילות השדה, ששפכו דמם עלי כדם צבי ואיל, ועליהם הוא אומר[7]: "כי עליך הורגנו כל היום".”
ספר הפרנס[8] מביא בשם ספר המקצועות שמי שמסר עצמו על קידוש השם ונהרג ”כיון שקידש השם בגופו ובנפשו, כל ישראל חייבין לקרוע עליו ולהתאבל עליו ולהספידו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ואשתו לא תנשא עולמית משום כבוד שמים ומשום כבודו, ואם נשאת לא תצא.”
מי שנהרג להצלת ישראל
הרמ"ה[9] כתב שמי שנלחם מלחמת חובה השתדל בהצלת ישראל והצטער בצער ישראל, אינו נידון בגיהנם. וכך כתב הפלא יועץ[10]: "יש רבים מבני ישראל שנראים לפנים כלים רקים, אבל יש בידם מצוה זו של הצלת ישראל, שבזה הם מכריעים ועוברים את החכמים והגדולים שבישראל, והן אמת שאין הקדוש ברוך הוא לוקח שוחד מצוה כנגד עבירה, ומשלם להם עונש על כל העבירות שעושים ועל כל ביטול מצוה שמבטלים, אבל גם כן יש לו שכר הרבה ליתן להאנשים האלה שטורחים ועמלים בכל כחם להציל ישראל מיד גויים ולהציל עשוק מיד עושקו, מה טוב חלקם ומה נעים גורלם".
מיתה משונה ככפרה
בתלמוד[11] אמר רבא שכאשר אדם נהרג על ידי מלכות גוים, כיון שלא מת כדרכו אלא במיתה משונה, מיתתו נחשבת לו ככפרה, והוא מכונה "עבד ה'". לאור זאת מביא הרמ"א להלכה[12], שאפילו מומר שנהרג בידי עובדי כוכבים מתאבלים עליו. יש מי שכתב שהטעם הוא משום שהרהר בתשובה, אך הש"ך[13] מביא שהטעם הוא שמיתתו נחשבת ככפרה.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף נ' עמוד א'; מסכת בבא בתרא, דף י' עמוד ב'.
- ^ קהלת רבה, פרשה ט', פסוק י'.
- ^ רש"י, מסכת בבא בתרא, דף י' עמוד ב', ד"ה הרוגי מלכות; הרשב"ץ, מגן אבות (על מסכת אבות), פרק ב', משנה ב'; רבי משה מרגלית, פני משה, מסכת תענית, פרק ב, הלכה ו', ד"ה ואמר.
- ^ ערוך, ערך הרג.
- ^ ספר תהלים, פרק נ', פסוק ה'
- ^ שיר השירים רבה ב ז
- ^ ספר תהלים, פרק מ"ד, פסוק כ"ג
- ^ סימן קכה
- ^ יד רמ"ה למנהדרין קג ב
- ^ ערך הצלה
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף מ"ז עמוד א'
- ^ בהגהה לשולחן ערוך, יורה דעה, סימן ש"מ, סעיף ה'
- ^ יו"ד שמ ס"ק י
