אחז

אחז

איור משנת 1553
לידה	763 לפנה"ס
פטירה	727 לפנה"ס (בגיל 36 בערך)
מדינה	ממלכת יהודה
שושלת בית דוד
תואר מלך יהודה אב יותם יורש העצר חזקיהו
מלך יהודה ה־12 743 לפנה"ס – 727 לפנה"ס (כ־16 שנים) מנהיג דת בתקופה ישעיהו, הושע, מיכה ועודד → יותם חזקיהו ←

אָחָז מֶלֶךְ יְהוּדָה, שלט כעוצר בשנים 743 לפנה"ס עד 733 לפנה"ס וכמלך בשנים 733 לפנה"ס עד 727 לפנה"ס.

מלכותו

תקופת מלכותו המוקדמת

אחז הוא בנו של יותם מלך יהודה. הפרשה המפורסמת שנקשרת אליו במקרא היא ניסיון הדחתו (ולמעשה, הדחת שושלת בית-דוד). פקח בן רמליהו, מלך ישראל באותה עת, עשה יד אחת עם ארם כדי להחליף את אחז במלך אחר. לשתי הממלכות היה אינטרס לבלום את עוצמתה של יהודה ולרכוש מידיה שנית את השטחים שכבשה בעבר הירדן (עד בני עמון) ובצפון אפרים. רצין מלך ארם-דמשק ופקח פעלו בעצה אחת. לחצם של רצין ופקח החל ככל הנראה כבר בימי עוצרותו של יותם תחת שלטון עוזיהו:

בַּיָּמִים הָהֵם הֵחֵל ה' לְהַשְׁלִיחַ בִּיהוּדָה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וְאֵת פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ. וַיִּשְׁכַּב יוֹתָם עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד אָבִיו וַיִּמְלֹךְ אָחָז בְּנוֹ תַּחְתָּיו... אָז יַעֲלֶה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וּפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה וַיָּצֻרוּ עַל אָחָז וְלֹא יָכְלוּ לְהִלָּחֵם. בָּעֵת הַהִיא הֵשִׁיב רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם אֶת אֵילַת לַאֲרָם וַיְנַשֵּׁל אֶת הַיְהוּדִים מֵאֵילוֹת וַאֲדוֹמִים בָּאוּ אֵילַת וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

— מלכים ב' טו, לז–טז, ו

פרשת המצור על ירושלים סתומה. נראה מספר מלכים כי רצין ופקח שיתפו פעולה נגד יהודה, ודחקו את אחז להתגוננות בירושלים, אך לא הצליחו להכניעה. אי-יכולת הצרים ללכוד את ירושלים עולה במפורש גם מדברי ישעיהו ז, א: ”וַיְהִי בִּימֵי אָחָז בֶּן יוֹתָם בֶּן עֻזִּיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עָלָה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וּפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה עָלֶיהָ וְלֹא יָכֹל לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ.” בספר דברי הימים מסופר על המכה הגדולה שהוכה אחז מידי פקח קודם לכן ושגרמה לו לחשוש מפני רצין ופקח.

פרטים נוספים מספר ישעיהו בנבואותיו:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְשַׁעְיָהוּ צֵא נָא לִקְרַאת אָחָז אַתָּה וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ אֶל קְצֵה תְּעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֶל מְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס. וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט אַל תִּירָא וּלְבָבְךָ אַל יֵרַךְ מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה בָּחֳרִי אַף רְצִין וַאֲרָם וּבֶן רְמַלְיָהוּ. יַעַן כִּי יָעַץ עָלֶיךָ אֲרָם רָעָה אֶפְרַיִם וּבֶן רְמַלְיָהוּ לֵאמֹר. נַעֲלֶה בִיהוּדָה וּנְקִיצֶנָּה וְנַבְקִעֶנָּה אֵלֵינוּ וְנַמְלִיךְ מֶלֶךְ בְּתוֹכָהּ אֵת בֶּן טָבְאַל.

— ישעיהו ז, ג-ו

מהפסוק האחרון עולה שרצין ופקח תכננו להמליך על ירושלים מלך מטעמם - את בן-טבאל (זהותו של בן טבאל נשארה עלומה. על פי אחת ההשערות, מדובר בפקח עצמו, כאשר המילה "טבאל" בכתב אלב"ם נקראת "רמלא" = "רמליה").

אבדן אילת ופלישות האדומים והפלשתים

השואה שעברה על יהודה לא הסתיימה בכך. ארם (או אדום) ניצלה את המצב ופשטה עד הערבה ומפרץ ים-סוף ונישלה את יהודה מאילת: ”בָּעֵת הַהִיא הֵשִׁיב רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם אֶת אֵילַת לַאֲרָם וַיְנַשֵּׁל אֶת הַיְהוּדִים מֵאֵילוֹת וַאֲדוֹמִים <וארמים כתיב> בָּאוּ אֵילַת וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה.” (מלכים ב' טז, ו).

התוצאה הייתה אבדן מקורות הכנסה לטווח ארוך, וגם תוצאה מיידית: הדרך נפתחה בפני השבטים הנוודים באזור להשתלט על נקודת מפתח זו ובכך להתנער משלטונה של יהודה:

וְעוֹד אֲדוֹמִים בָּאוּ וַיַּכּוּ בִיהוּדָה וַיִּשְׁבּוּ שֶׁבִי. וּפְלִשְׁתִּים פָּשְׁטוּ בְּעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וְהַנֶּגֶב לִיהוּדָה וַיִּלְכְּדוּ אֶת בֵּית שֶׁמֶשׁ וְאֶת אַיָּלוֹן וְאֶת הַגְּדֵרוֹת וְאֶת שׂוֹכוֹ וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת תִּמְנָה וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת גִּמְזוֹ וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.

— דברי הימים ב' כח, יז-יח

וידיעה על כך מצויה גם בספר נבואותיו של ישעיהו: ”אֲרָם מִקֶּדֶם וּפְלִשְׁתִּים מֵאָחוֹר וַיֹּאכְלוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל פֶּה בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה.” (ישעיהו ט', יא).

ההשתעבדות לתגלת-פלאסר השלישי

ביאושו שלח אחז בקשת עזרה המלווה בהכרזת השתעבדות לתיגלת-פלאסר ג' מלך אשור. לאחר ניצחון מלך אשור על רצין מלך ארם, החליף אחז את המזבח המקורי בתבנית המזבח שבדמשק.

מסתבר ששליטי האזור לא ייחסו חשיבות רבה לתוצאות המדיניות של המסע הקודם של תגלת-פלאסר ג', המסע ב-734, אולי מחמת חוסר הערכה נכונה את התמורה שחלה במדיניותו של תגלת-פלאסר בהשוואה לקודמיו, והניחו בטעות כי גם הפעם, כבעבר, יסתפק מלך אשור בתשלום מס (חד פעמי) ושאין לראות בכניעה הזמנית כניעה לטווח ארוך. כתוצאה מכך הפרו רוב השליטים של האזור את שבועתם לתגלת-פלאסר ברגע שצבאו התרחק מהאזור. עם זאת, אין כל הצהרה אשורית מפורשת על חטאם של רצין ופקח נגד תיגלת פלאסר.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אחז בוויקישיתוף

• אחז המלך, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח

מלכי יהודה ושנת עלייתם לכס המלוכה (לפני הספירה)
רחבעם	אביה	אסא	יהושפט	יהורם	אחזיהו	עתליה	יהואש	אמציה	עוזיהו
928	911	908	867	846	843	842	836	798	769
יותם	אחז	חזקיהו	מנשה	אמון	יאשיהו	יהואחז	יהויקים	יהויכין	צדקיהו
758	733	726	698	641	639	609	608	597	597–586

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0