הרחקות דרבנו תם

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הרחקות דרבנו תם הן שורה של סנקציות שניתן להפעיל במקרים שונים על בעל המסרב לתת גט לאשתו, (חלוקות הדעות על עילות הגירושין המאפשרות הטלת סנקציות אלו, בין אלו הסוברים כי נצרך בשביל זה חיוב הלכתי בגט, לבין אלו המטילים אותם בכל מקרה בו אחד מבני הזוג חפץ להתגרש[1]. סנקציות אלו כוללות לדוגמא איסור על עלייתו לתורה, צירופו למניין, לימודו תורה, מילת בניו, קבירת קרוביו בקבר ישראל, ושאר איסורים היוצרים ריחוק בין הציבור לבינו (ראה פירוט להלן). ההרחקות מתוארות לראשונה בספרו של רבנו תם, "ספר הישר"[2], והרמ"א פסק כמותו להלכה [3].

רוב הפוסקים סוברים כי הרחקות דרבנו תם אינן בגדר חרם ונידוי, שאסור לנקוט בהם כנגד סרבן גט, כיוון שהם נחשבים כפייה והגט נחשב "גט מעושה". הסיבות לכך הן: א. בעוד שחרם ונידוי מכוונים ישירות כלפי הנדון ויש בהם פגיעה בבעל עצמו, הרחקות דרבנו תם מופנות אל הציבור ולא אל הבעל. ב. כי עיקרן הוא בהימנעות בני הציבור מלעשות טובה עם הבעל, על ידי התרחקותם ממנו, ולא עשיית רע בידיים.[4]

במצב כזה בית הדין מצווה על הציבור הרחב:[5]

  1. שלא לדבר עימו כלל.
  2. שלא לשאת ולתת עימו הן במסחר, הן בכל משא ומתן של ממון.
  3. שלא לארחו ולהאכילו ולהשקותו.
  4. שלא לבקרו בחוליו.
  5. שלא להושיבו בבית הכנסת.
  6. שלא להעלותו לתורה.
  7. שלא לאפשר לו לומר קדיש.
  8. שלא לתת לו לעבור לפני התיבה.
  9. שלא לשאול בשלומו.
  10. שלא לחלוק לו כבוד כלל, ולהתרחק מעליו ככל האפשר.

יישומן

הרחקות דרבנו תם לא הופעלו כדבר שבשגרה, ועל כך כתב המהריב"ל (בשו"ת "תעלומות לב", ח"ב, סימן יח) כי למרות שהדברים מוסכמים על הפוסקים, מכל מקום ”לא ראינו לרבני הדור הזה שנהגו בכך” - כלומר, השימוש בהן הוא במקרים נדירים ויוצאי דופן בלבד, ובשאר כל המקרים נהגו החכמים שלא להשתמש בסנקציות מאוחרות אלו.

כיום נהוג להשתמש בהרחקות אלו, כיוון שהרבה פוסקים[6] לא קיבלו את מנהגו של המהריב"ל, והרב עובדיה יוסף אף ציין למקום אחר שבו רואים שהמהריב"ל בעצמו מסכים לכך[7].

בשנת 2016, בעל שסירב לגרש את אשתו ספג פסק דין נידוי מבית הדין הרבני האזורי והגדול, נוהל נגדו מסע ביוש והופסקה עבודתו כפיזיקאי באוניברסיטת בר-אילן ובאוניברסיטת תל אביב. עתירה שהוגשה לבג"ץ, בדרישה למנוע הטלתן של הרחקות דרבנו תם נדחתה ברוב קולות.[8]

בשנת 2019, על סמך פסק דין של אגודת הרבנים, הורה הרב דוד לאו, נשיא בית הדין הרבני הגדול, לחברה קדישא שלא לקבור אישה שהובאה לקבורה מארצות הברית, מאחר שבנה סירב לגרש את אשתו. האישה נקברה לאחר שבן התחייב לגרשה ואחיו הפקידו ערבות לעמידתו בהתחייבות.[9]

הרחקות דרבנו תם אינן מופעלות כנגד סרבניות גט.

לקריאה נוספת

  • א' בארי, הרחקות רבינו תם, שנתון המשפט העברי יח-יט, תשנ"ב-תשנ"ה, עמ' עמ' 65
  • א' לביא, הרחקות דרבינו תם ושלילת רשיון נהיגה במקרים בהם אין חיוב לגרש, שורת הדין ה, תשנ"ט, עמ' רלז-רעב
  • הרב יוסף גולדברג, בעניין הרחקות דרבינו תם (בהתייחסות לחוק בתי דין רבניים קיום פסקי דין של גירושין התשנ"ה 1995), נספח ו לספרו גט מעושה, ירושלים תשס"ג, עמ' רסה-רצו.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ עטרת דבורה ח"ב סימן פ"ב ואילך
  2. ^ סימן כ"ד
  3. ^ שולחן ערוך, אבן העזר, סימן קנ"ד, סעיף כ"א
  4. ^ דוגמה: קובי נחשוני, שיימינג ברשות בית הדין: זה הד"ר לפיזיקה שמעגן את אשתו, באתר ynet, 19 בפברואר 2016
  5. ^ מקור בפסק של בית הדין
  6. ^ ראה בהרחבה בפסק של בית הדין
  7. ^ בשו"ת מהריב"ל (חלק ב סוף סימן עט) כתב: "מיראי הוראה אני ולא אסמוך להקל לכוף בשוטים או בנידויים, אבל לעשות ההרחקה מרבנו תם, אף על פי שכתבתי צדדים להחמיר, מכל מקום דעתי נוטה להקל. ואם יסכימו מבעלי ההוראה מחכמי הדור להחזיק בזאת ההרחקה [...] גם אני מסכים עמהם."
  8. ^ בג"ץ 5185/13 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, ניתן ב-28 בפברואר 2017
    לילך דניאל, ‏בג"ץ נתן אור ירוק ל"שיימינג" ואימץ נוהג מימי הביניים, באתר "תקדין", 5 במרץ 2017
  9. ^ משה ויסברג, קבורת אשה נאסרה עד שבנה יפקיד את הגט, באתר בחדרי חרדים, י"ט אב תשע"ט 20/08/2019
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0