רבי עובדיה יוסף
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ניסוח לא אנציקלופדי.
| |
ערך זה עוסק בראשון לציון, מנהיגה הרוחני של מפלגת ש"ס. אם התכוונתם לנכדו, ראש ישיבת "אוהל יוסף" ומחבר ספרי הלכה, ראו  | |||||||||
| רבי עובדיה יוסף | |||||||||
| לידה |
23 בספטמבר 1920 י"ב בתשרי ה'תרפ"א | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | ג' בחשוון ה'תשע"ד (בגיל 93) | ||||||||
| מקום קבורה | ירושלים, בית הקברות סנהדריה | ||||||||
| מקום פעילות | קהיר, תל אביב-יפו, ירושלים | ||||||||
| השתייכות | חרדים ספרדים | ||||||||
| תחומי עיסוק | הלכה | ||||||||
| תפקידים נוספים | הראשון לציון, נשיא מועצת חכמי התורה | ||||||||
| רבותיו | רבי עזרא עטייה | ||||||||
| תלמידיו | הרב אליהו בקשי דורון, הרב שלמה משה עמאר, בניו, וחתניו הרב מרדכי טולידאנו, והרב אהרן בוטבול. | ||||||||
| חיבוריו | יביע אומר, יחוה דעת, חזון עובדיה, הליכות עולם ועוד | ||||||||
| |||||||||
רבי עובדיה יוסף (י"ב בתשרי ה'תרפ"א, 23 בספטמבר 1920 – ג' בחשוון ה'תשע"ד, 7 באוקטובר 2013) היה 'הראשון לציון' מגדולי פוסקי ההלכה הספרדיים ומחבר ספרים רבים, כיהן כרב הראשי הספרדי בשנים 1973–1983 והיה מנהיגה הרוחני ונשיא מועצת חכמי התורה של מפלגת ש"ס מאז הקמתה. חתן פרס ישראל לספרות תורנית לשנת ה'תש"ל (1970)[1]. נחשב בעיני רבים כבכיר הרבנים הספרדים בדורו וכונה בפי תלמידיו גדול הדור, "פוסק הדור" וכן מרן[2].
ביוגרפיה
ילדותו ונעוריו
הרב עובדיה נולד בשנת ה'תרפ"א[3] בבגדאד, עיראק, כבנם הבכור של יעקב (בן עובדיה) וגורג'יה[4]. נקרא 'עובדיה' על שם רבי עבדאללה סומך וסבו, ו'יוסף' על שמו של רבי יוסף חיים (ה"בן איש חי"). שם משפחת אביו היה עובדיה, ומאוחר יותר הרב עובדיה הפך את שמו הפרטי השני לשם משפחתו[5][6]. ב-1924[7], כשהיה בן ארבע, עלתה משפחתו לארץ ישראל, והתיישבה בשכונת "בית ישראל" בירושלים, שם התפרנסה מחנות המכולת של אביו (בעיראק עבד אביו כצורף). מצבה הכלכלי של המשפחה היה דחוק, ועובדיה נאלץ להתחיל לעבוד בגיל צעיר. למד בתלמוד תורה "בני ציון" שבשכונת הבוכרים. מנעוריו התבלט בכשרונו ובלהיטותו לתורה, ואת יצירתו הספרותית הראשונה כתב בגיל תשע.
בשנת ה'תרצ"ג (1933), בגיל שתים עשרה, עבר ללמוד בישיבת פורת יוסף שבעיר העתיקה, לאחר שאביו שוכנע בחשיבות הדבר על ידי רבי צדקה חוצין. באותה שנה כתב ספר בשם "מחברת העתקת חידות" יחד עם שניים מחבריו[8]. השקיע את זמנו בלימוד תורה ובכתיבה תורנית. ראש הישיבה, רבי עזרא עטייה, שימש עבורו כאב רוחני[9].
בשנת ה'תרצ"ז (1937), בגיל 18[10], נשלח על ידי הרב יעקב דואק[11] להעביר במקומו שיעור יומי בבית הכנסת 'אוהל רחל' של עולי פרס בשכונת "בית ישראל". השיעור עסק בהלכה, ולמדו בו מתוך ספרו של רבי יוסף חיים מבגדאד, הבן איש חי. בשיעוריו הרבה לחלוק על ה"בן איש חי" וטען כי הוא מחמיר וכי הוא מעדיף את פסקי האר"י על פסקי השולחן ערוך. שיעורים אלו היו חוויה מעצבת עבורו, הן משום שלראשונה ביטא בפומבי את תפיסתו בנוגע לעדיפות שיש לפסקי רבי יוסף קארו, והן משום שדבריו כנגד פסיקותיו של ה"בן איש חי" עוררו תרעומת בקרב קהל שומעיו, במיוחד אלה מיוצאי בבל. מספר רבנים נכבדים, בהם רבי יצחק נסים (לימים הרב הראשי הספרדי), גערו בו במשך השנים בשל כך, אולם הרב עטייה עודד אותו להמשיך ולפסוק הלכה על פי הבנתו. במקביל לשיעורים שהעביר העלה על הכתב את השגותיו על ה"בן איש חי", שפורסמו שנים רבות לאחר מכן (1998–2003) בסדרת הספרים "הליכות עולם"[12].
בשנת ה'ת"ש (1940), בגיל עשרים, הוסמך לרבנות ודיינות על ידי הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל. בין השנים 1945–1947 שימש כדיין בבית הדין של העדה הספרדית בירושלים. בתקופה זו כבר התבססה תפיסתו ההלכתית, והוא נהג להשיב לשאלות שהופנו אליו מחוגי הרבנות והדיינות הספרדית בארץ ובפזורה, וכן מאשכנזים ירושלמים. בד' בניסן ה'תש"ד (1944), נישא למרגלית, בתו של הרב אברהם הלוי פטאל, מעולי חלב[13]. החתונה התקיימה בבית ספר שפיצר. בתקופה זו, בני משפחתו של הרב עובדיה וחבריו לשכונת מגוריו בירושלים, נחשפו לסביבה הציונית ופעלו במסגרתה, עד כדי מעורבות אינטנסיבית בארגון האצ"ל[14].
שהותו במצרים
בשנת 1947 עבר למצרים, לבקשתו של הרב עוזיאל, שם היה סגנו של הרב הראשי הרב נחום אפנדי ואב בית דין. במצרים מצא מחויבות דתית חלשה, לא רק בקרב המוני העם, אלא גם בקרב המנהיגות ואף בקרב הרבנים המקומיים.
הרב אהרן שויקה שהיה מעסיקו מטעם הרבנות, מינה אותו לשמש כראש ישיבה בישיבתו, ישיבת "אהבה ואחווה", ותמך בו במאבקיו. אחת הבעיות החמורות מבחינה הלכתית הייתה מערך הכשרות במוסדות הציבור, דבר אשר גרם לסכסוכים בינו ובין אישים בקהילה, בהם רבנים. בעקבות אירועים אלה התפטר מתפקידו, כשנתיים לאחר בואו, בשלהי תש"ט. כשנה לאחר מכן, בקיץ 1950, חזר לישראל.
חוויותיו במצרים השפיעו עליו רבות, והדבר בא לידי ביטוי בפסיקותיו ובדרשותיו. שהותו במצרים השאירה ברב עובדיה גם את חותמה בדמות ליקויי הראייה שמהם סבל, אשר החמירו עם השנים[15] וחייבו אותו להרכיב משקפיים עם עדשות כהות.
בפתח תקווה ירושלים ותל אביב
כששב לישראל ממצרים, למד במדרש "בני ציון", אשר בראשה עמד רבי צבי פסח פרנק. בתקופה זו הניאה אותו אשתו, מרגלית, מלהתמנות לתפקיד ראש הבד"ץ של העדה החרדית הספרדית[16]. הוא שימש כדיין בביה"ד האזורי בפתח תקווה בהרכבו של המרא דאתרא הרב ראובן כץ והרב ישעיהו משורר (1951–1952, 1957–1958). תעוזתו הפסיקתית באה לידי ביטוי כבר בתקופת כהונתו הראשונה, בהיותו כבן 30 בלבד, בעת שכתב פסק דין שהתיר יבום במקום חליצה, כמנהג הספרדים, פסק הדין היה בניגוד לתקנות של הרבנות הראשית לישראל, "חרם ירושלים", שנקבעו שנה קודם לכן, שאסרו על יבום.
בשנים 1958–1965 כיהן כדיין בביה"ד האזורי בירושלים, וב-1965 היה לחבר בית הדין הרבני הגדול.
בשנת ה'תשכ"ט (1968) נבחר לכהן כרב ראשי בתל אביב-יפו, לצד הרב שלמה גורן. הוא הוכתר לתפקיד ב-17 ביוני 1969[17]. בכהונתו כרבה של תל אביב, כמו גם בכהונתו כדיין בפתח תקווה ובירושלים, התעמת עם רבנים אשכנזים בנושאים כמו עריכת חתונות לספרדים בימים שבהם אשכנזים נמנעים מכך (כגון מי"ז בתמוז עד ר"ח אב) מתוך רצון להקל על הציבור ולהרים את קרנה של הפסיקה הספרדית.
רב ראשי לישראל
בז' בחשוון ה'תשל"ג (1972) נבחר לרב הראשי לישראל ולראשון לציון, במקומו של רבי יצחק נסים[18]. התמודדותו של הרב עובדיה נגד רב ראשי מכהן, ספגה ביקורת, ומנגד הוא זכה לתמיכה פומבית של רבי יוסף שלום אלישיב. ברקע מערכת הבחירות המתוחה, עמדה פרשת פסק דין האח והאחות, בנוסף ליחסים המתוחים בין הרב עובדיה לרב נסים שהחלו עוד בשנות ה-40, כשהרב יוסף חלק על פסקים של הבן איש חי. לצדו של הרב עובדיה נבחר לכהן כרב הראשי האשכנזי, הרב גורן. יחסי שני הרבנים הראשיים היו מעורערים. מועצת הרבנות הראשית נשלטה בידי הרב גורן ולתקופת זמן מה אף החליט הרב עובדיה שבשל כך אין טעם שיגיע לדיוניה כלל.
בשנות פעילותו כרב ראשי פעל הרב יוסף במספר עניינים הלכתיים וחברתיים בעלי תהודה ומשמעות לאומית: בין השאר, התרת נישואין עם קראים, לאחר שלמדו את יסודות התורה שבעל פה, וקבלו על עצמם שמירת מצוות[19]; קבע כי ביתא ישראל הם יהודים לכל דבר, פסיקה היסטורית שהובילה להחלת חוק השבות על יהודי אתיופיה; והתיר את כל עגונות נעדרי צה"ל במלחמת יום הכיפורים, בבית דין בראשותו שבו ישב עם הרב הראשי לצה"ל, הרב מרדכי פירון, ועם סגנו, הרב גד נבון[20].
בחודש ניסן ה'תשמ"ג (1983), הסתיימה כהונתו של הרב עובדיה כרב ראשי, בעקבות חוק שקצב את כהונתם של הרבנים הראשיים לעשר שנים, דבר אשר היה למורת רוחו.
מנהיג ש"ס
לאחר שסיים את תפקידו המשיך הרב עובדיה לכהן כדיין בבית הדין הרבני הגדול. במקביל הנהיג את מפלגת ש"ס והקים את "מועצת חכמי התורה" של המפלגה, בנשיאותו. חברי הכנסת יוסי שריד ויאיר צבן עתרו לבג"ץ בדרישה שיאסור פעילות פוליטית על ידי דיין בבית הדין הרבני. בית המשפט קבע כי אין זה ראוי שדיין יעסוק גם בפעילות פוליטית. בעקבות כך פרש מתפקידו כדיין בספטמבר 1988[21].
לקראת התמודדותה של מפלגת ש"ס בבחירות לכנסת האחת עשרה, בשנת 1984, הוקמה מועצת חכמי התורה בהנהגתו של הרב עובדיה, כאשר הרב שך, מנהיג הזרם החרדי-ליטאי, משמש פטרון פוליטי נוסף. ב-1990, לאחר שהרב יוסף תמך בתחילה בשיתוף הפעולה בין ש"ס ובין מפלגת העבודה ("התרגיל המסריח"), נוצר קרע בין הרב עובדיה ובין הרב שך. בניגוד לדעתם של רבנים רבים, הורה הרב עובדיה לחברי סיעת ש"ס להיכנס לממשלתו של יצחק רבין, לאחר הבחירות לכנסת השלוש עשרה בשנת 1992. מאז הפך למנהיגה הבלעדי והבלתי מעורער של ש"ס.
החל עם הקמתה, זכתה ש"ס למעמד של שחקן מפתח בפוליטיקה הישראלית, והשפיעה רבות בצמתי הכרעה רבים, בין השאר בתקופות של גיבוש קואליציה לאחר קיומן של בחירות. בשל כך, הגיע הרב עובדיה, כמנהיגה של ש"ס, ל"מוקד של כוח פוליטי ששום אישיות חוץ-פוליטית במדינת ישראל לא זכתה לו מעולם"[22].
התבטאויותיו הפוליטיות (והתאולוגיות) במסגרת דרשתו השבועית בבית הכנסת של "היזדים", עוררו לעיתים סערות פוליטיות וציבוריות (ראו על כך בהמשך). פעמים רבות גישתו הפוליטית הובאה בהבלטה בעיתון יום ליום ואילו דעתו ההלכתית הובעה בקונטרס עונג שבת שצורף לעיתון מדי שבוע.
השפעתו הפוליטית של הרב עובדיה באה לידי ביטוי גם לאחר פטירתו, כאשר במהלך מערכת הבחירות לכנסת העשרים התווכחו ביניהם אריה דרעי ואלי ישי מי משניהם הוא ממשיך דרכו הפוליטית[23].
הרב עובדיה יוסף כדרשן
הרב עובדיה החשיב מאד את הפעילות הדרשנית. הוא ראה בפעילותו הדרשנית נדבך חשוב ב"זיכוי הרבים", ערך שהחשיב במיוחד. במשך שנים העביר בקביעות שיעור במוצאי השבת בבית הכנסת היזדים בשכונת הבוכרים שבירושלים ולאחר מכן בבית הכנסת מתחת לביתו. שיעורים אלה שודרו החל מ-1994 בלוויין על ידי דר וסוחרת.
דרשותיו של הרב עובדיה במוצאי השבת קיבלו תהודה באמצעי התקשורת. הן אופיינו לעיתים בלשון בוטה, בעניינים הקשורים לפוליטיקה וחברה, ועוררו לעיתים סערות פוליטיות וציבוריות. בין אמרותיו לאו היו כשהתבטא כלפישולמית אלוני, "צריך לעשות משתה ביום שתמות" ועל יוסי שריד: "ארור המן, ארור יוסי שריד", אמרות אלו אף הביאו אותו אל סיפה של חקירה פלילית[24]. במקרה אחר התבטא נגד ראש הממשלה אריאל שרון והנסיגה מגוש קטיף[25]: ”מה עשו גזירות על חבל קטיף... אנשים שבנו ביתם בזיעת אפם, שנים על גבי שנים. דור שני, דור שלישי, יבואו תיכף, ינתקו אותם, יקחו אותם וייתנו את הבתים לערבים. איזה בתי מדרש יפים יש שמה, איזה בתי כנסת יפים יש שמה, איזה בתים נפלאים יש שמה. את הכל ימסור לערבים... איזה אכזר הרשע הזה, שהוא עושה דברים כאלה. הקב"ה... יתן לו 'באנה' אחת - ימות! יישן ולא יקום!...”[26], ולאחר מכן אמר שהוא מצטער על הפרשנויות כאילו ייחל שיקוצרו ימיו של שרון והוא מאחל לו אריכות ימים[27]. היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, החליט לבסוף לא לפתוח חקירה פלילית נגד הרב, מאחר שמדובר באיחול למותו של ראש הממשלה, ולא בקריאה לאלימות. גם התבטאויות הנושאות אופי תאולוגי הובילו לא אחת לסערה ציבורית. כך היה, למשל, בעת שנשא דברים על אודות חללי השואה[28], זאת על אף שדבריו בנדון לא היו אלא ציטוט מדבריו של האדמו"ר רבי אהרן ראטה בעל "שומר אמונים"; או דבריו על חללי צה"ל – דברים שיוחסו על ידי העיתונות לחללי מלחמת לבנון השנייה[29]; וכן על הרוגי סופת ההוריקן קתרינה[30]. בתקופת הבחירות לרבנות הראשית ביוני 2013 כינה את אחד המתמודדים, דוד סתיו, "רשע" ו"מסוכן ליהדות"[31].
אחרית ימיו
ערך מורחב – הלוויית הרב עובדיה יוסף
מאז פטירת אשתו הרבנית מרגלית בשנת 1994 ועד פטירתו סעדו את הרב עובדיה בנו וכלתו, משה ויהודית יוסף, שעברו להתגורר בביתו והשפיעו רבות על המתרחש בקרבתו[32].
ב-21 בספטמבר 2013 (חול המועד סוכות ה'תשע"ד), בעקבות החמרה במצבו הבריאותי אושפז הרב בבית החולים הדסה עין כרם ומשפחתו הוסיפה לו את השם "חיים" כסגולה לאריכות ימים[33]. הרב נפטר בבית החולים ב-7 באוקטובר 2013, ג' בחשוון ה'תשע"ד, בגיל 93[34].
הלווייתו נערכה באותו ערב בירושלים והשתתפו בה, לפי ההערכות, בין 275,000 ל-850,000 איש. לפי הערכות הייתה זו הלוויה הגדולה ביותר בתולדות מדינת ישראל. בין המלווים היו רבי אהרן לייב שטינמן, האדמו"רים מגור, מבעלזא ומוויז'ניץ, וכן נשיא המדינה דאז שמעון פרס וראש הממשלה בנימין נתניהו.
נקבר לצד אשתו בבית הקברות סנהדריה בירושלים.
הנצחתו
בתום השבעה התקיימה עצרת לזכרו בהשתתפות רבבות בצומת בר-אילן, בסמוך לבית הקברות סנהדריה. בעצרת נאמו והספידו רבנים מן המגזר הספרדי, הליטאי והחסידי[35], ביניהם האדמו"ר מבעלזא.
במהלך השבעה הוחלט לשנות את שם רשת החינוך שהקים מ"מעיין החינוך התורני" ל"בני יוסף".
בשנת 2014 - ה'תשע"ד הוקמה ישיבת אהל יוסף על שמו. בהמשך השנה החליט שר התחבורה ישראל כ"ץ, לקרוא לכביש 16 המתוכנן ממחלף מוצא לגבעת מרדכי, על שמו של הרב עובדיה יוסף. בשנת 2015 הכריזה עיריית תל אביב יפו על פרס הרב עובדיה יוסף לכתיבה הלכתית על שמו[36]. בעיר צפת נקראה שכונה על שמו[37]. בערים חדרה, קריית גת, נצרת עילית, בית שמש, פתח תקווה ועוד, נקראו רחוב על שמו. בפברואר 2021 נחנכה בעיר אלעד כיכר על שמו ועליה מיצג של מלבושו ספריו וכסא לימודו[38], כיכרות דומים נחנכו ברכסים ובביתר עילית. בשנת 2015 הוציא דואר ישראל בול ומארז מזכרת לזכרו[39].
בביתו שבשכונת הר נוף הוקם לזכרו "בית מאור ישראל" על ידי מכון מאור ישראל, בראשות בנו, הרב משה יוסף. במקום בית מדרש העוסק בתורתו ובהוצאת כתביו לאור. בבית מתקיימים סיורים. ביום השנה לפטירתו נערכת במקום האזכרה המרכזית לזכרו. לאחר 3 שנים מפטירתו הוקם "מרכז מורשת מרן העולמי" על ידי ישיבת חזון עובדיה.
לקראת יום ההילולא שנת תשפ"א, הודיע ראש עיריית ירושלים - משה ליאון על 'פרס הראשון לציון' לזכרו של הרב.
גישתו ההלכתית והשקפת עולמו
קבלת הוראות מרן
- ערך מורחב – קבלת הוראות מרן
החידוש העיקרי במפעל ההלכתי של הרב יוסף הוא העיקרון שיש לקבל את הוראות רבי יוסף קארו. דעתו ברוב המקומות שבני אשכנז יכולים להמשיך לפסוק כרמ"א, עם זאת, בכמה מקומות הוא כותב שגם בני אשכנז צריכים ללכת לפי פסיקות השולחן ערוך[40].
הגשמת גישתו ההלכתית שזורה במאבק שניהל לאורך השנים מול הרבנים האשכנזים. על קודמיו בכס הרבנות של תל אביב-יפו כתב:
ושמעתי שיש טוענים על דברי שמאחר שהרבנים הראשיים לתל אביב-יפו שקדמוני הניחו המנהג להחמיר, אין לשנות המנהג. ולאו מילתא היא (=ואין זה נכון), שמקום הניחו לי להתגדר בו. ומכל שכן שידוע שהרבנים הראשיים הספרדיים שקדמוני הוו מיכף כייפי (=היו כפופים) לעמיתיהם הרבנים האשכנזיים, הגאון הרב בן ציון עוזיאל ז"ל הווה כייף (=היה כפוף) להגאון הרב אברהם יצחק קוק זצ"ל (...) וכן הגאון הרב יעקב משה טולידאנו ז"ל בהיותו רב ראשי לתל אביב-יפו לא היה יכול להרים ראש כלפי עמיתו יבדל לחיים טובים הגאון הרב איסר יהודה אונטרמן שליט"א ולחלוק עליו בהלכה (...) אבל אנן דלא כייפינן תלי"ת (=אני שאין אני כפוף תהילה לה' יתברך), על משמרתי אעמודה להחזיר עטרה ליושנה להורות כדעת מרן שקבלנו הוראותיו
— יביע אומר, ו', או"ח מ"ג
בקשתו לאחד את המסורות והמנהגים ספגה ביקורת מצד רבנים מיהדות עיראק ומיהדות צפון אפריקה. הראשונים בעיקר בקשר להתייחסותו ההלכתית של הרב עובדיה לבן איש חי, והאחרונים בקשר ליחסו של הרב עובדיה למנהג ולמסורת הלא כתובה. על אף הביקורת, מחברים רבים מבני עדות המזרח בקשו את הסכמתו, גם כשהטקסט הכיל ביקורת על פסיקותיו[41].
במהלך פועלו להחדיר את פסיקתו ההלכתית של הבית יוסף, השמיע לעיתים דברי ביקורת חריפים על גדולי הפוסקים החולקים על שיטת הבית יוסף, ורבים ראו בכך זלזול בכבודם. בשו"ת שבט הלוי (ח"ג ס"א) נכתבה תשובה נגד רב שזלזל בכבודו של הרמ"א, והכוונה לרב עובדיה[דרוש מקור].
עם זאת, בפסיקות אחדות גם הרב עובדיה עצמו (בדומה לשאר הפוסקים) לא נצמד באופן מוחלט לפסיקת רבי יוסף קארו. כך למשל: על אף שהשולחן-ערוך קובע כי יש ללבוש טלית-קטן על גבי הבגדים[42], פסק הרב עובדיה כי אין לעשות כן, ואף יש להסתיר את פתילי הציצית במכנסיים[43]. כך גם בדין הנחת התפילין, על אף שפסק השולחן ערוך כי יש לכרוך את רצועת היד על הזרוע רק לאחר הנחת תפילין של ראש[44], הרב עובדיה סובר כי יש לנהוג כפי מנהג העולם (על פי הקבלה) ולכרוך את רצועת היד לפני הנחת תפילין של ראש[45].
כוח דהיתרא עדיף
אחד מעקרונות היסוד הפסיקתיים של הרב עובדיה היה בנקיטת הגישה של כוח דהיתרא עדיף, שלפיה יש לפסוק להקל ולא לחומרא, ככל שהדבר ניתן. הרב עובדיה ראה עיקרון זה כמייחד את מסורת הפסיקה הספרדית ביחס לזו האשכנזית. באחת מפסיקותיו הביא את דברי החיד"א: ”הספרדים אחוזים במידת החסד ולכן הם מקילים בהלכה, והאשכנזים אחוזים במדה הגבורה לפיכך הם מחמירים בדינים[46]”. הרב עובדיה העלה על נס עיקרון זה והפכו לאידיאל, עד כדי כך שלפי צבי זוהר, אם "הוא נשאל בעניין ריטואלי-הלכתי והצליח להוכיח שעמדה מקלה היא הנכונה מבחינה הלכתית, הוא רואה בכך הישג חיובי"[47].
לדעתו של הרב יוסף, החומרה של הפוסקים האשכנזים באה כתוצאה מ"יראת הוראה", שאע"פ שבקיאים בש"ס (משנה ותלמוד) ובפוסקים מכל מקום פוחדים להורות. במאמר שכתב ב-1970 על משנתו של רבי יעקב שאול אלישר (יש"א ברכה) כתב:
אך בהיותם מיראי הוראה אינם מרהיבים עוז בנפשם לפסוק הלכה למעשה ובפרט בדברים המתחדשים חדשים לבקרים על ידי המצאת הטכניקה החדשה המולידה בחיקה בעיות הלכתיות, רב מהם הדרך להתעניין ולחוות דעתם דעת תורה... רבינו הגאון יש"א ברכה היה מאותם יחידי סגולה שקיבלו על עצמם את העול הזה לפתרון הבעיות האקטואליות שבזמנו ומהם אקטואליים גם בזמננו ולא התחמק מלהשיב לשואלו דבר ה' זו הלכה
— [48].
לדעת הרב עובדיה, פסיקה מחמירה פסולה מעיקרה, ובמיוחד בדור הנוכחי ("דור החופש והדרור"), שהחמרה יתרה עלולה להביא בסופו של דבר לזניחת הפרקטיקה הדתית: ”ובאמת שריבוי החומרות גורם להקל בגופי התורה” (יביע אומר, ז, או"ח סוף סימן לח). בכך ביטא הרב עובדיה גישה "כנסייתית" ולא "כיתתית" כלפי החברה הישראלית. גישה המבקשת להכיל ולא לבדל[49].
בכסליו תשנ"ג, אמר הרב עובדיה במהלך שיעור שהחזון איש נטה להחמיר בגלל ש”הגאון חזון איש, לא היה מורה הוראה. הוא היה מסוגר בביתו ולא היה אב בית דין שעליו מוטל להורות, אם אתה משוחרר אין לך בעיות ואתה מחפש חומרות בכל דבר”. בתגובה אמר הרב שך, כי ”אדם שמדבר בצורה כזו על החזון איש, הוציא עצמו מקהל התורה ובני התורה, ואין שום שיח ושיג איתו”[50].
מפסיקותיו המקלות
התיר מכירת קרקעות לגוי בשנת שמיטה, היתר הידוע כהיתר מכירה, תוך הסתמכות על רבנים ספרדים ואשכנזים[51].
התיר לשמוע שירת אישה דרך מכשיר רדיו או תקליט וכדומה, כשהשומע אינו מכיר את הזמרת. הוא עצמו נהג להאזין לשירת הזמרת המצרייה אום כולתום[52]. ראה: שו"ת יביע אומר חלק א' או"ח סי' ו'). ובשו"ת יביע אומר חלק ט' (או"ח סי' ק"ח אות מ"ג) חזר והתיר גם למי שראה תמונתה: "ומה שכתבתי שם (ביבי"א הנ"ל) שאם ראה אותה בתמונה גם כן אסור, אינו מוכרח, שיש לומר דהא דאמרינן בתענית (ה:) האומר רחב רחב מיד נקרי, "ביודעה ומכירה", זהו רק כשראה אותה בחיים חיותה במלוא קומתה, וכ"כ הגאון רבי יוסף חיים בספר בן יהוידע (תענית ה:), שאם ראה אותה בצורה ותמונה בלבד, אין לחוש. ואף לגבי השומע קולה, והכירה בתמונה בלבד, אין לחוש".
התיר בשעת הדחק ללמד בנים ובנות יחד, עד גיל תשע. מתוך תשובתו: ”ראוי להחמיר בדבר כל שיש אפשרות להקים בית ספר נפרד, הא לאו הכי יש להקל בשעת הדחק בקטנים וקטנות ללמדם במחלקה אחת, וכל זה בקטנים ביותר שאין להם יצה"ר כל כך. אבל בילדים שהם עכ"פ למעלה מגיל תשע בוודאי שיש להחמיר בכל אופן"” (שו"ת יביע אומר חלק ד' אה"ע סי' ד'. ראה שם)
התיר לאישה נשואה לגלות משערות ראשה כאצבע אחת או שתיים; מלשונו: ”הנשים הנוהגות היתר בדבר אין מזניחין אותן ויש להן על מה שיסמוכו” ([53]). וכן כתב בנו הרב יצחק יוסף: ”לעניין שיעור השיער שמותר מן הדין לגלות מלפנים על הפדחת או הצדעיים, מרן אאמו"ר שליט"א מורה ובא שהוא כשיעור ב' אצבעות לערך (כארבעה ס"מ), ונכון יותר כשיעור אצבע אחת בלבד” ([54]).
התיר לנשים אלמנות וגרושות ללבוש פאה נכרית ככיסוי הראש: ”עכ"פ כאן [בפאה נכרית] שאף בנשואות יש מקילים, גם ברשות הרבים, בגרושה או אלמנה מיהא יש להקל, ובפרט במקום צורך גדול שהדבר נוגע לעבודתה ופרנסתה” ([53]).
התיר לשחרר מחבלים 'עם דם על הידיים' בעבור שחרורו של גלעד שליט.
גישת הרע במיעוטו
הרב עובדיה ביקש לקרב את הקבוצות היהודיות-ישראליות לקיום מרבי של המצוות עד כמה שאפשר. כדי לעשות זאת "הוא מוכן לנקוט מדיניות הלכתית שמצד אחד, תמזער את הפגיעה בדרישות ההלכה, ומצד אחד, יש בה ויתור על קיומה המלא של ההלכה"[55]. ניתן לראות זאת במספר פסיקות. כגון, במתן תעודת הכשר למסעדה המגישה מאכלי בשר ומנות חלב[56]; שחיטה של עוף שיש בו חשש טרפה[57]; לבישת מכנסים אצל נשים בהעדפה על חצאית קצרה[58].
העלמת עין
הרב עובדיה בחר בהעלמת עין כאחת מהדרכים להתמודד עם תופעות החורגות מההלכה, במקרים שבהם אם יוקפד לנהוג על פי ההלכה, קרוב לוודאי שלא תקוים ההלכה כלל. במקרים אלה הנחה את בעלי התפקידים להתעלם. כך, למשל, במקרים של טיפוח ציפורני נשים בהקשר של טבילה במקווה[59]; ברכת כהנים על ידי כהן שאינו מנהל אורח חיים דתי[60]; שליח ציבור ועלייה לתורה של מי שמתגלח בתער[61][62].
סיני עדיף
הרב עובדיה הדגיש את תפיסתו בדבר עדיפותה של מסורת הלימוד הספרדית על זו האשכנזית, באשר הספרדית שמה את הדגש על בקיאות, בשעה שהאשכנזית מעדיפה לעיתים את הפלפול. כמו כן העדיף את שיטת הלימוד לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. בהספד שנשא לזכר רבי יעקב עדס, רבו בישיבת פורת יוסף הוא אמר: ”המנוח הדגול שהיה מורנו ורבנו בישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה לימדנו להועיל לעסוק בתורה לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא ולא בפלפולי סרק אשר תזרם ורוח תשאם. לצערנו ישנן ישיבות (פוניבז' ועוד) שהלומד ביורה דעה צריך להתחבא בחדרי חדרים פן ירגישו בו ויקראוהו "בטלן" שלמד "פסק" הלכה, וכבושת גנב כי ימצא וכדי בזיון וקצף[63]”.
לטענתו של הרב עובדיה, ההתרכזות בפלפול על חשבון הבקיאות מביאה לידי חוסר ידע, דבר המוביל לחומרות הלכתיות, שכן נעלמים מהפוסק אותן פסיקות וגישות מקלות שעליהן הפוסק יכול לסמוך. לדבריו, גם בימינו, שבהם נפוצים ספרים, יש עדיפות לבקיא.
יחסו לקבלה ולחסידות
הרב עובדיה ייחס חשיבות מעטה יחסית בפסיקתו לזוהר ולכתבי הקבלה. הוא השתדל להיצמד לפסיקותיו של רבי יוסף קארו שמיעט לשלב את הקבלה בהלכה. במקרים רבים ניצב הרב יוסף מול הפוסקים והכריז "אין לנו עסק בנסתרות" ודחה את הפסיקות המבוססות על הזוהר ועל הקבלה באופן כללי. עמדה זו עומדת בניגוד למסורת הפסיקה של רוב הפוסקים הספרדים מאז האר"י. בניגוד לעמדתו של החיד"א שקבע כי "אין משיבין אחר האר"י", סבור הרב יוסף כי "לא בשמים היא", וכי אין לאר"י יתרון בתחום ההלכה בזכות מעמדו בתורת הנסתר: ”...וכל שכן לפי מה שכתב בספר אגרות התניא (דף צ"ז ע"א) בשם הגר"א שאינו מאמין בקבלת האר"י בכללה שהיא כולה מפי אליהו ז"ל, רק מעט מזער מפי אליהו ז"ל, והשאר מחכמתו הגדולה, ואין חיוב להאמין בה... ואם כן, מה כל החרדה הזאת להניח ד' [דברי] כל הפוסקים וכללי הדינים מפני סברות האריז"ל?”[64]. עם זאת, במקרים שבהם התקבלה דעתו של האר"י בתחום התפילה וכדומה הוא מקבל זאת[65].
יחסו של הרב עובדיה לקבלה, להוראות האר"י ובעקבות כך לפסקי הבן איש חי, הביאו לידי מחלוקת בינו ובין חלק מיוצאי ארצות ערב בארץ, בעיקר מיוצאי יהדות עיראק. פסקי הבן איש חי עמדו בבסיס המחלוקת בינו ובין הרבנים הראשיים, רבי יצחק נסים והרב מרדכי אליהו.
בעניין היחס למי שאינם מאמינים בזוהר הובאו בשמו עדויות סותרות. על פי שני תלמידים, הרב יוסף פסק כי גם יהודי שאינו מאמין בספר הזוהר הוא יהודי כשר, כיוון שספר הזוהר לא היה ידוע במשך שנים רבות[66] ומטעמים נוספים[67]. מאידך, בנו הרב יצחק יוסף כתב שדעת אביו היא שאין לצרפם למניין[68].
באחד משיעוריו הביע את הסתייגותו מספרי רבי נחמן מברסלב, מחוללה של חסידות ברסלב. לדבריו הוא אינו לומד ספרים אלה, בנימוק שתוכנם אינו פסקי הלכה אלא הגיגים[69]. לאחר שאמירה זו הכתה גלים הבהיר הרב יוסף שאינו מתנגד לאישיותו של רבי נחמן מברסלב והבהיר את הערכתו אליו[70]. הסתייג גם מהנסיעה לקבר רבי נחמן מברסלב באומן, בראש השנה[71].
בשנת 1990 מתח הרב יוסף ביקורת על המשיחיות של הרבי מליובאוויטש, תוך שהוא מצדיק את ביקורתו של הרב שך על המשיחיות של הרבי. הוא טען כי הרבי אמר על עצמו "דברים נוראים שאסור להוציאם בפה" הכוללים דברי כפירה ועבודה זרה, והנמצאים בחצרו עושים אותו אלו-ה[72]. עם זאת, הן באותה הזדמנות והן בהזדמנויות אחרות שיבח את הרבי ואת פעילותם של חסידי חב"ד בעולם, ואמר כי הרבי "הוא היה יחיד בדור בהרבצת התורה בישראל, לא קם כמוהו, עד עכשיו כל העולם כבודו, כל יושבי תבל נענים לבשורתו"[73].
יחסו למנהג ולמסורת
הרב עובדיה דבק במסורת הספרותית ולא נתן משקל רב למנהגים אשר אינם מעוגנים היטב על אדני ההלכה. דוגמאות לכך ניתן לראות בהתנגדותו לשני מנהגים בבית הכנסת של יהודי צפון אפריקה – עמידה בעת קריאת עשרת הדיברות בבית הכנסת, ושילוב הציבור במהלך התפילה (למשל, אמירת "ברוך הוא וברוך שמו" בברכות שיוצאים בהן ידי חובה, או קריאת הציבור "בסימנא טבא" לפני התחלת הקריאה בספר בראשית). ניסיונותיו של הרב יוסף לשנות מנהגים עממיים מושרשים היטב, קוממו עליו חלק מרבני יהדות צפון אפריקה, דוגמת הרב שלום משאש, הרב אליהו רחמים זייני והרב שלמה טולידאנו. זה האחרון פרסם בשנים ה'תשס"ב וה'תשס"ה את "דברי שלום ואמת", קונטרס בן שני חלקים, המבקש להגן על המסורות של יהודי צפון אפריקה.
מתח ביקורת נוקבת על מנהגי עדות שלא התאימו לדעתו להלכה. באחת מדרשותיו אמר כי הרב שלום משאש סיפר לו שהנשים היהודיות במרוקו "לא ידעו כלום. אוכלות ושותות כמו בהמה". זאת משום שהן חותנו בגיל צעיר, לא ידעו קרוא וכתוב ולא ידעו לברך. את יוצאי מרוקו שסירבו לציית לדרישתו הבלתי מתפשרת לוותר על מנהגיהם הייחודיים כינה "אנשים עקשנים שבאו ממרוקו", "הם חושבים שהמנהגים שלהם הם הלכה למשה מסיני". עוד אמר שחלק מיוצאי כורדיסטן לא ידעו בעבר להתפלל והיו חוזרים מילה במילה אחר החזן. גם על בני עדתו, העיראקים, אמר פעם שהם משובשים. באחת מדרשותיו אמר: ”אני אוהב את כל העדות באופן שווה... למשל העדות של הבבלים נכשלים בדבר אחד, כשעושים הדלקת הנרות בערב שבת, קודם מדליקים את הנרות ואחר כך מברכים... ואני אמרתי שהבבלים עושים בזה שלא כהוגן. אז אני שונא בבלים? אני בבלי בעצמי. הלכה זה הלכה. הלכה לא פוחדת משום אדם”[74].
פסקי הלכה בולטים
- התיר נישואים עם קראים, לאחר שלמדו עם רב או רבנית את יסודות התורה שבעל פה, וקבלו על עצמם שמירת מצוות, כולל מצוות דרבנן[75].
- פסק כי ביתא ישראל הם יהודים לכל דבר, "ומותרים לבוא בקהל ישראל ללא שום גיור, אפילו לא לחומרא"[76]. זאת בהתאם לדעת הרדב"ז מן המאה ה-16, אך בניגוד לעמדת רוב הפוסקים האחרים באותה תקופה (שסברו כי על יהודי אתיופיה לעבור גיור מלא או גיור לחומרה)[77] ובניגוד למדיניות שר הפנים ושר הקליטה[78]. פסיקת הרב יוסף סללה את הדרך להחלת חוק השבות על יהודי אתיופיה[79].
- התיר את כל העגונות של חללי מלחמת יום הכיפורים.
- התיר לנשים ללבוש מטפחת לראשן המגלה שתי אצבעות (כ-4 ס"מ) מלפנים, בהסתמכו על פסק הלכה של מהר"ם אלשקר, המתיר גילוי שיער שחוץ לכיסוי הראש[80].
- הביע התנגדות נחרצת לחבישת פאה נוכרית ויצא נגד הלובשות אותה[81].
- זמן כניסת שבת בירושלים – התנגד לקבלת הנוהג של זמן כניסת שבת 40 דקות קודם לשקיעת החמה בירושלים, ודעתו היא כי זו תקנה של הרבנים האשכנזים בירושלים, אך הרבנים הספרדיים קבעו את זמן כניסת השבת כ־20 דקות לפני שקיעת החמה, בדומה לנהוג ברוב חלקי ארץ ישראל[82].
- תמך במכללה החרדית ירושלים שהקימה בתו, עדינה, וכן במרכז החרדי להכשרה מקצועית בישראל[83].
- בהקשר למסירת שטחים;
- בתקופה שלפני הסכם אוסלו פסק שאפשר למסור לערבים חלקים מארץ ישראל תמורת שלום, משום שמצוות יישוב ארץ ישראל אינה עומדת בפני פיקוח נפש. לדבריו, על המומחים (ראשי צבא ומדינאים) להחליט האם מציאות מסוימת היא בבחינת פיקוח נפש. הפסק שימש גיבוי הלכתי להסכמי אוסלו ופוליטיקאים מן השמאל הרבו להזכירו גם בהזדמנויות נוספות[84].
- אך בשנת 2003 כתב כי הפסק האמור אינו תקף: ”ברצוני להבהיר בעניין יש"ע. לא פעם הסברתי מכבר כי פסק ההלכה "שטחים תמורת שלום" אינו תקף כלל לרגל המצב הנוכחי. אני התכוונתי אך ורק לשלום אמת... אולם עתה, עינינו רואות וכלות כי אדרבה מסירת שטחים מארצנו הקדושה גורמת לסכנת נפשות. לא לשלום כזה ייחלנו ולא לנער הזה התפללנו...”[85].
- ב-24 במרץ 2008 אשרה הכנסת חוק הקובע כי מוות מוחי הוא מוות לכל דבר. מפלגת ש"ס תמכה בחוק, לאור הוראת הרב עובדיה. הרב יוסף שלום אלישיב, מנהיגו הרוחני של הפלג הליטאי פסק שרק מוות לבבי נחשב כמוות, ולאור זאת הצביעו אנשי יהדות התורה נגד ההחלטה. עם זאת, בעקבות הביקורת הליטאית הודיע הרב עובדיה שלא יעודד תרומת איברים[86] וקרא שלא לחתום על כרטיס אדי. הוא חזר על עמדתו משנת תשכ"ז שאין להשתיל איברים אלא בשל פיקוח נפש מידי ולאחר אישור של גדולי הדור[87].
- בשבט תשע"א פסק כי הגיורים הנערכים בצה"ל תקפים לפי ההלכה[88]. בתגובה פורסמה בשלשת העיתונים היומיים החרדיים מתקפה של רבנים בטענה שפסיקה זו מחריבה את העם היהודי ותגרום להתבוללות[89]. לאחר שפורסמו מודעות רחוב מטעם העדה החרדית והרב אלישיב לעצרת מחאה ומעמד קריעה על הפסיקה, חתם הרב יוסף על מכתב של הרבנים הרב שלום כהן, הרב ראובן אלבז והרב משה צדקה המבהיר כי התכוון להכשיר רק את מי שקיבלו על עצמם שמירת מצוות[90].
- בשנת 2011 פסק שאין להתיר פיטום אווזים עקב צער בעלי חיים ובעיות כשרות, ושראוי שלא לאכול כבד אווז[91].
- בשנת 2012 פסק, יחד עם הרב שלמה משה עמאר, כי האינטרנט מסוכן ואסור לשימוש, אך מותר להשתמש בו בזהירות (דרך אינטרנט כשר) לצרכי פרנסה[92].
התייחסותו לחולקים עליו
הוא היה מיודד עם הרב מרדכי אליהו בצעירותם כשלמדו בישיבת פורת יוסף, ולימים ישבו יחדיו בבית הדין הגדול. מאוחר יותר היחסים ביניהם התערערו. בספרו "חזון עובדיה – ט"ו בשבט" הוא מכנה את הרב אליהו "אחד המתיימר להיקרא 'רב'", ובהתייחס לפסק הלכה של הרב אליהו הוא מוסיף "לא יאומן כי יסופר וכל השומע יצחק לו". בדרשה סמוכה להוצאת הספר חזר הרב ותקף את הרב אליהו באותו עניין ואמר: "זה לא תלמיד חכם אומר דברים כאלה – זה בושה וחרפה לומר דברים כאלה. דברים תמוהים מאוד. כבר כתבתי בספרי נגד זה"[93]. עם זאת בהזדמנויות אחרות חלק הרב יוסף כבוד לרב אליהו, ולאחר פטירתו נשא עליו הספד בבית המדרש "יחוה דעת". לעומת זאת היחסים עם הרב בן ציון אבא שאול והרב שלום משאש היו קרובים והידידות ביניהם נמשכה גם לאחר שחלקו עליו.
יחסו למדינת ישראל ולאזרחיה
בפסיקה מפורסמת בנוגע לאמירת הלל ביום העצמאות כתב הרב עובדיה: "הקמת מדינת ישראל היא נס לעם ישראל וחובה עלינו להודות על נס זה"[94], ו"רבים ועצומים מגדולי ישראל רואים בהקמת המדינה אתחלתא דגאולה". עם זאת, מאחר שהנס לא כלל את כל העם היהודי אלא רק את אלה שישבו בארץ ישראל, וכן נס הקמת המדינה אינו נס מחוץ לטבע אלא 'נס בתוך הטבע', "ועדיין רב הדרך לפנינו כדי להגיע אל המנוחה ואל הנחלה, הן מבחינה מדינית וצבאית, והן מבחינה מוסרית ורוחנית" – אין לברך על אמירת הלל זה. הוא פוסק כי הרוצה לומר הלל ביום העצמאות בלא ברכה, רשאי לעשות כן, וכך היה מנהגו מדי שנה בבית הכנסת שלו[דרוש מקור], ואף האומרו לאחר תפילת שמונה עשרה בלא ברכה – אין למחות בידו"[95],
לאחר שש"ס הואשמה באנטי-ציונות, השיב הרב עובדיה בראיון עיתונאי: ”אלה סתם באו לנגח. מה זה אנטי-ציוני? זה הבל הבלים זה מושג שהם בדו מלבם. אני הרי שימשתי עשר שנים רב ראשי – תפקיד ממלכתי בכיר במדינה. במה אנו לא ציונים? אנו מתפללים על ציון, על ירושלים ועל תושביה, על ישראל ועל רבנן ועל תלמידהון. מה זה ציונים? לפי המושגים שלנו, ציוני הוא אדם האוהב את ציון ומיישם את המצווה של יישוב הארץ. תמיד אני מטיף בחו"ל לעלייה, במה הם יותר ציונים מאיתנו?” ([96]).
בני ישיבות ושירות צבאי
הרב עובדיה סבר שאף שלמלחמות ישראל יש תוקף של "מלחמת מצוה"[97], אין בחורי ישיבות צריכים להתגייס לצבא. הוא השמיע בפומבי ביקורת נוקבת ביחס להצעה לגייס בחורי ישיבות לתקופה קצרה. הוא אף אמר שאם יהיה צורך בכך – יש לרדת מישראל כדי למנוע גיוס בחורי ישיבות[98]. יש טוענים שבשיחות אישיות הוא מברך על גיוס בחורים שלא הצליחו בלימודם לנח"ל החרדי[99].
נכדו של הרב עובדיה הצביע על יחסו החיובי של סבו לחיילי צה"ל, בכך שבכל פתיחת ההיכל היה אומר תפילה לשלום חיילי צה"ל[100] בנו של הרב עובדיה , הרב אברהם יוסף, שירת בצה"ל כרב צבאי במשך כ-13 שנה.
יחסו לחילונים
הרב עובדיה כינה את דורו "דור החופש והדרור", דהיינו דור שרבים מאנשיו אינם רואים עצמם מחויבים להלכה ולסמכות הרבנית. במציאות זו ערך הרב עובדיה הבחנה בין חילונים להכעיס, לבין "חילונים" שראה, למשל, במצרים, אשר לצד מחויבות פרקטית חלשה או לא מלאה, הייתה להם אמונה חזקה באלוקים ובחוקי התורה: ”וידעתי בבירור בהיותי במצרים, כי הרבה מן האנשים הללו (העובדים בשבת לצורך פרנסתם), בצאתם מן העבודה, נזהרים שלא לחלל שבת, וכן אינם מעשנים בשבת וכיוצא בזה. וחלק מהם מתפללים בשבת במניין הראשון כדי להגיע למקום עבודתם בזמן, ובמסתרים תבכה נפשם על שהם מוכרחים לחלל שבת לצורך פרנסה” (יביע אומר, יו"ד סימן י"א, עמוד קצ"ז).
את ה"מסורתיים" ביקש הרב עובדיה לקרב, כל זאת, בין השאר, בעזרת פסיקה מקילה. למשל, בפסיקתו כי מחללי שבת אינם בחזקת מומרים לכל התורה, דהיינו אינם בחזקת גוי, ולכן אם נגעו ביין אינם פוסלים אותו[101], בניגוד לדעת פוסקים חרדים אחרים.
התייחס בשלילה לחילונים נעדרי אמונה לחלוטין. עוד אמר: ”מי שחושב מחשבות אוון על בחורי הישיבות וקורא אותם פרזיטים, הוא מנוול, אפיקורוס... מותר להרוג אותו”[102].
לעיתים התבטא הרב עובדיה גם כנגד לבוש לא צנוע בקרב החילונים. בשו"ת יביע אומר, אף העלה את הסברה שלפיה חיילי צה"ל במלחמת יום הכיפורים נהרגו בשל עוונותיהן של בנות הלובשות חצאיות קצרות. וכך אמר: ”ראיתי לנכון להסביר בקצרה חומרת הדברים בלבישת חצאיות קצרות כאלה, כי מלבד המכשלה הגדולה שנגרמת לאנשים המסתכלים בבנות הלובשות חצאיות קצרות בגילוי שוק וירך, ובהכרח מלבוש שחץ זה מושך תשומת לב, ועין רואה והלב חומד, ומגרות יצר הרע באנשים, ומה יעשה אותו הבן ולא יחטא... הנה בעוונותינו הרבים אלפי בחורים של צה"ל נהרגו במערכה של מלחמת יוהכ"פ האחרונה, הי"ד, ומי יודע אם לא בעוון החמור הזה” (שו"ת יביע אומר, חלק ו', יו"ד, סימן י"ד).
יחסו למערכת החוק
הרב עובדיה התנגד להליכה לבתי המשפט הישראלים, מאחר שאינם דנים על פי דין תורה. הוא כתב:
- ”ודע כי אף על פי שהסמכות החוקית כיום מטעם הממשלה לדון היא לבתי המשפט החילוניים והשופטים שם יהודים הם, עם כל זה ברור על פי דין תורתנו הקדושה – התובע את חבירו בבתי משפט שלהם גדול עוונו מנשוא, והוא בכלל מה שפסקו הרמב"ם והטור והשולחן ערוך, שכל הדן בערכאות [בתי משפט] שלהם הרי זה רשע וכאילו חרף וגידף והרים יד בתורת משה רבינו” (שו"ת יחוה דעת חלק ד' סימן ס"ה)
הרב עובדיה היה בקרב המחנה הרבני המתון בהחילו על המקרה הישראלי את הכלל דינא דמלכותא דינא, ומכאן שאסור להעלים מס וכיוצא בזה. אך בעניינים שבין אדם לחברו הוא לא התיר לפסוק בניגוד לדיני התורה.
בפברואר 1999 התבטא הרב יוסף נגד בית המשפט העליון: ”אלו קוראים את עצמם בית משפט עליון? לא שווים. בבית משפט תחתון צריך לשים אותם. הם, בשבילם ברא את כל הייסורים שבעולם. כל מה שישראל סובלים, רק בשביל הרשעים האלה. ריקים ופוחזים. שיפחה כי תירש גבירתה. מה הם יודעים? ילד שלנו בן 7–8 שנה יודע ללמוד יותר טוב מהם ללמוד תורה. אלה שמו אותם בבית משפט עליון. מי בחר בהם, מי עשה אותם שופטים, אלא שר המשפטים, צר ואויב הוא אהב אותם והוא המליץ שצריכים לבוא אצל הנשיא והנשיא שם אותם שופטים. מה, עשו בחירות? מי אמר שהעם רוצה כאלה שופטים רשעים כאלה. כולם סוררים ומורים. אין להם לא דת ולא דין. כולם בועלי נידות. כולם מחללי שבת. אלה יהיו השופטים שלנו? עבדים משלו בנו[103]”
בעקבות התבטאות זו עתרה התנועה למען איכות השלטון בישראל לבג"ץ, בתביעה שיורה להעמיד לדין את הרב עובדיה. בג"ץ דחה את העתירה[104] בהסתמכו על עקרון חופש הביטוי, אך מתח ביקורת על דבריו של הרב עובדיה.
באוגוסט 2009, בעקבות הרשעתו של השר שלמה בניזרי, תקף הרב עובדיה את שופטיו של בניזרי, ואמר ”צר לנו מאד על משפט העוול שנעשה לידידנו רב הפעלים, שעוסק בכל ימיו בלהרביץ תורה ולהאדירה. אוי לנו שיש לנו בית משפט מעוות כזה. אין להם לא דת, לא דין, לא מאמינים בשום דבר”[105].
משפחתו
אחיו, נעים, ואליהו עובדיה[106], היו חברים באצ"ל.
ב-1944 נישא למרגלית (ה'תרפ"ז, 1927 – י"ט באב ה'תשנ"ד, 27 ביולי 1994), לבית פטאל. נולדה בחלב, סוריה. לאחר פטירתה, הוקמו מעונות בתי ספר וסמינר "בית מרגלית" על שמה, ברשת מעיין החינוך התורני.
ילדיו
- בתו עדינה בר-שלום – מקימת המכללה החרדית האקדמית הראשונה. בעלה, הרב עזרא בר-שלום, היה חבר בית הדין הרבני הגדול.
- בנו הרב יעקב יוסף היה ראש ישיבת "חזון יעקב" וחבר כנסת מטעם ש"ס.
- בתו מלכה ששון – עוסקת בחינוך. הייתה נשואה לרב מאיר ששון, שכיהן כרב ההסתדרות.
- בנו הרב אברהם יוסף – שימש כרב הראשי הספרדי של חולון וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל.
- בתו יפה כהן – שימשה מנהלת הלשכה של אריה דרעי בהיותו שר הפנים ולאחר מכן סגנית ממונה של ראש מועצת אלעד. הייתה נשואה לרב שלום כהן, רב שכונות טלביה ורסקו בירושלים.
- בנו הרב יצחק יוסף – הראשון לציון ונשיא בית הדין הגדול, מחבר סדרת הספרים "ילקוט יוסף".
- בתו שרה, שימשה כציירת. כיום מרצה בארגוני קירוב דוגמת 'הידברות' [107]. נשואה להרב מרדכי טולידאנו, ראש בית מדרש "יביע אומר" ואב בית דין הרבני בירושלים.
- בתו רבקה, תאומתה של שרה. שימשה כנציגת ש"ס בהסתדרות, נשואה לרב יעקב צ'יקוטאי – רב שכונה במודיעין-מכבים-רעות ולשעבר רב ההסתדרות.
- בנו הרב דוד יוסף – ראש כולל "יחוה דעת", מחבר ספרי הלכה ברורה, רבה של שכונת הר נוף וחבר מועצת חכמי התורה.
- בתו לאה, נשואה לרב אהרן בוטבול – רב אזורי חבל מודיעין, ופוסק הלכה על פי משנתו של חמיו.
- בנו הרב משה יוסף – ראש כולל מכון "מאור ישראל" וראש בד"צ "בית יוסף". נשוי ליהודית, מנהלת מרכז גני הילדים של מעיין החינוך התורני.
נכדיו
- הרב בן ציון בר שלום - רב ההסתדרות.
- הרב עובדיה יוסף - בנו של הרב יצחק יוסף, ראש ישיבת אוהל יוסף, אב"ד נתיבות חיים, ראש כולל, מחבר הספרים 'עין המשפט' ו'עיוני הסוגיות'.
- הרב עובדיה יוסף טולידאנו - חתנו של הרב בן ציון מוצפי ומוציא את ספריו, אב"ד דרכי תורה , ראש כולל ומחבר ספרים על חושן משפט, רב בית כנסת 'יביע אומר' בירושלים.
- הרב רחמים יוסף - ראש ישיבת חזון עובדיה, בנו של הרב יצחק יוסף.
- יהונתן יוסף - ראש מכינה תורנית במבשרת ציון, חבר מועצת העיר ירושלים מטעם מפלגת יחד.
אילן יוחסין
מחבר ספרים
את יצירתו הספרותית הראשונה כתב בגיל תשע, הערות בשולי הספר "ראשית חכמה"[108].
בשנת ה'תשי"ב פרסם את ספרו על הלכות הפסח חזון עובדיה, ספר שזכה לביקורות חיוביות, וזכה להסכמות, בין השאר, מהרבנים הראשיים, הרב עוזיאל והרב הרצוג, וכן מהרב עטייה. בשנה זו זכה בפרס משרד הדתות שחולק ל-18 "עילויי הישיבות"[109]. שנתיים לאחר מכן ייסד את "אור התורה", ישיבה לאברכים ספרדים מצטיינים. ישיבה זו, שלא האריכה ימים, הייתה סנונית ראשונה של ישיבות שהקים במהלך השנים שלאחר מכן (בין השאר, בעזרת בניו), במטרה לייצר בני תורה ספרדים שיהוו את שדרת המנהיגות התורנית של דור העתיד. בשנים תשי"ד ותשט"ז הוציא לאור את שני הכרכים הראשונים של יצירתו המרכזית "יביע אומר". הרב יוסף זכה בפרס הרב קוק לשנת ה'תשי"ד, פרס ירושלים לספרות תורנית לשנת ה'תשי"ז וה'תשכ"ב. בשנת 1970 זכה בפרס ישראל לספרות תורנית.
בשנים ה'תשל"ז–ה'תשנ"ד הוציא 6 כרכים בשם יחוה דעת, המבוססים על שיעורי הלכה שנתן במסגרת "פינת הלכה" בקול ישראל, מראשית כהונתו כרבה של תל אביב ועד סוף כהונתו כרב הראשי לישראל. ספר זה נחשב לספר הלכה פופולרי, מאחר שהתשובות נכתבות בקיצור וללא פלפולים, זאת בניגוד לשקלא וטריא הלמדני המאפיין את יביע אומר[110].
ספריו
- קונטרס יביע אומר – העוסק במסכת הוריות ( הודפס גם בסוף ספר יחוה דעת חלק ו').
- שו"ת יביע אומר – ספר השו"ת המרכזי של הרב יוסף (אחד עשר כרכים). בשנת תשס"ט יצא כרך מפתחות לעשרת החלקים הראשונים. עליו זכה בפרס הרב טולידאנו לספרות תורנית לשנת תשל"ח.
- שו"ת יחוה דעת – שאלות ותשובות שנשאל הרב בקול ישראל (שבעה כרכים).
- חזון עובדיה – על הלכות המועדים (פסח וההגדה, סוכות, יו"ט, ארבע תעניות, חנוכה, פורים, ימים נוראים), פרוזבול, תרומות ומעשרות, אבלות (ג' כרכים), שבת (ו' כרכים). 19 כרכים סך הכול.
- שו"ת חזון עובדיה - תשובות העוסקות בדיני ליל הסדר, ומקיפות יסודות הלכתיים רבים. נדפס לראשונה בשנת תשי"ב. בשנת תשנ"א יצא בשנית עם הרחבות ובהוספות רבות (2 כרכים). בשנת תשע"ח הופיע מחדש בכרך אחד, בתוספת גליונות וכתבי יד המחבר, ובשילוב קונטרס "דברי ריבות", שנכתב על ידי המחבר להשיב על טענות והשגות הבבלים אשר ערערו על הספר, בעקבות מחלוקתו עם הבן איש חי.
- קול סיני – ספר ליקוטי הלכות שפורסם בירחון קול סיני.
- לוית חן – השגות על ספר משנה ברורה על הלכות שבת על סדר השו"ע.
- טהרת הבית – שלושה כרכים על הלכות נידה וטבילה.
- מאור ישראל – שני כרכים, על הש"ס, כולל ביאורים וחידושים על סדר מועד ומסכת ברכות.
- מאור ישראל – טבעת המלך – על משנה תורה להרמב"ם (חידושים על ספרי המדע, אהבה וזמנים, וכן על הלכות מאכלות אסורות).
- מאור ישראל – דרושים - דרשות העוסקות במועדי השנה ובאירועים נוספים
- הליכות עולם – הערות והשגות על ספר ההלכה "בן איש חי" של רבי יוסף חיים מבגדד (שמונה כרכים).
- ענף עץ אבות – על פרקי אבות.
ספרים אחרים
- כף החיים – הרב יוסף השלים את כתיבת הספר (חלק יורה דעה מסימן קיז אות יג עד סימן קיט) על פי בקשת הרב משה סופר בנו של המחבררבי יעקב חיים סופר.
- משא עובדיה – ספר שנערך ויצא לאור על ידי מוסד הרב קוק. הספר מכיל את נאומיו במשך ארבעים וחמש שנה, בכנסים במוסד הרב קוק.
- פיתוחי חותם – ספר מפתחות על פי סדר השו"ע לכל ספרי הרב עובדיה יוסף שנתחבר על ידי בית המדרש הספרדי בניו יורק, כעת יצאו שני ספרים, אחד הלכות שבת ואחד הלכות איסור והיתר.
- מעין אומר – סדרת ספרים ובהם תשובות קצרות לשאלות בעל פה. נכתבו על ידי מזכירו האישי במשך 22 שנה, הרב יהודה נקי, 12 כרכים.
- משנת יוסף – תמצית שיעוריו של הרב כפי שנאמרו על ידו מדי מוצ"ש בבית הכנסת היזדים בשנים תש”ס–תשס”ד, 5 כרכים
- משוש תבל – אוסף מאוצרו של הרב על סדר פרשיות השבוע, 5 כרכים
- יפה ללב (הרב רחמים נסים יצחק פלאג'י) – בשנת תשע"ז נסדר הספר מחדש ונכלל בו הערות מגליונות היפה ללב של הרב עובדיה יוסף.
- קיצור שו"ע הרב עובדיה (ג"ח), קיצור שו"ע חזון עובדיה - שבת (ב"ח), שלחן יוסף (א"ח)
- דרך המלך - משאות קודש - שיעורים ודברי חיזוק שנמסרו מפי הרב.
- מנהגי הראש"ל - מנהגים והנהגות, הלכות והליכות, 2 כרכים.
- בית היין - שיעורים בהלכה ובאגדה, שני כרכים (חנוכה; אלול וימים נוראים)
- עיקרי המשמרת - נדה - לקט מדבריו בעניין שלא הוזכרו בספרו טהרת הבית.
- משיעורי מרן הראש"ל שיעוריו במוצאי שבת מתמוז תשנ"ה-תשנ"ט. ד' כרכים. נערך על ידי הרב פנחס פרץ
- הכרך הראשון מסדרת הספרים ילקוט יוסף (תשל"א) כלל בעיקר תשובות ופסקים שכתב שטרם התפרסמו. הרב יוסף בעצמו התייחס לספר זה כספר שלו[111].
ספרים שנערכו על פי פסקיו
- ילקוט יוסף פסקי דינים – מאת בנו הרב יצחק יוסף (לימים הרב הראשי לישראל). בסדרה, הכוללת 30 כרכים, מובאים רבים מפסקי הרב עובדיה.
בנו של הרב עובדיה, הרב דוד יוסף, הקים מכון להוצאת ספרי הלכה על פי פסקי אביו, כשהוא עורכם הראשי. במכון יצאו:
- הלכה ברורה – כעין משנה ברורה, י"ד כרכים
- תורת המועדים – אוצר הלכות ומנהגי מועדי ישראל, ה' כרכים
- תורת הטהרה – הלכות טהרת המשפחה לפי פסקי אביו מספר טהרת הבית.
- אורחות מרן – עדויות על הנהגותיו של אביו, לפי סדר השולחן ערוך (תשע"ו).
קונטרס ציוני יוסף המלקט את כל פסקיו מספריו על סדר השולחן ערוך יוצא לאור בהוצאת אור ודרך ושולב בתוך מהדורת שולחן ערוך - אוצרות ספרד.
בתרבות
דמותו של הרב עובדיה עמדה במרכז תעמולת הבחירות של מפלגת ש"ס וברבים מזמריריה. עשרות שירים נכתבו עליו, בחייו, בעת חוליו האחרון ולאחר פטירתו. בין הבולטים שבהם יעקב שוואקי ("מרן שלי", 2016), עמיר בניון ("אבא ורב"), עוזיה צדוק (כוכב מאיר), איציק אשל (שר ישראל)[112][113][114].
לקריאה נוספת
- יואב פלד (עורך), ש"ס – אתגר הישראליות, הוצאת ידיעות אחרונות, 2001
- רונן קדם ושאול מייזליש, הרב עובדיה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2002
- ניצן חן ואנשיל פפר, מרן – עובדיה יוסף, הביוגרפיה, הוצאת כתר, 2004
- צבי אלוש ויוסי אליטוב, בן פורת יוסף – חייו, משנתו ומהלכיו הפוליטיים של הרב עובדיה יוסף, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2004
- בנימין לאו, ממרן עד מרן – משנתו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף, הוצאת ידיעות אחרונות, 2005
- אביעזר רביצקי (עורך), ש"ס – היבטים תרבותיים ורעיוניים, הוצאת עם עובד, 2006
- אריאל פיקאר, משנתו של הרב עובדיה יוסף בעידן של תמורות, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2007
- חיים שמעון רביע, מלך ביופיו, הוצאת מכון ממלכת המזרח ביתר עילית, תשס"ט
- הרב יעקב ששון (נכדו), אביר הרועים, ביוגרפיה מקיפה וניתוח השקפתו של הרב, הוצאה עצמית, 2012; חלק שני: "כתוב חזון", הוצאת מאור ישראל, ירושלים, 2014, חלק שלישי "בית המידות" ירושלים ה'תשפ"ב.
- מעדני המלך, חלק א': סיפורים מקורות חייו בלשון שסיפרם בשיעוריו, תשע"א. חלק ב': השקפה מוסר והלכות לנשים, מתוך שיחותיו. חלק ג': מוסר, והדרכה ללומדי תורה, תשע"ג.
- סיפורים מבית אבא, אברהם אוחיון, סיפורים מפי ביתו הרבנית שרה טולידאנו, ירושלים ה'תשע"ד.
- משה סופר, המנהיג, פרקי מופת – תרפ"א–תשע"ד, ביוגרפיה מלווה בתמונות, מסמכים ויומנים אישיים, שני כרכים, תשע"ב–תשע"ד
- הרב עובדיה יוסף טולידאנו (נכדו) קנין התורה של מרן , משנתו ודרכו של מרן משולבים בסיפורים על סדר מ"ח קנייני תורה, ירושלים ה'תשע"ד.
- הרב יעקב צדקה, פוסק הדור – פרקי חיים וסיפורים בתוספת תמונות וקטעי עיתונות, עמותת 'קול יהודה', תשע"ב
- חיים שיין, מדינת היהודים: שלב הסיכומים - הרב עובדיה יוסף והנשיא אהרן ברק, שערי משפט, 2006
- אליהו שטרית, רבנו, 2014. יומן אישי שכתב הרב שטרית במשך שנות עבודתו עם הרב יוסף בתפקידו כעורך ספריו.
- אבי בן ישראל, מרן פאר הדור - רבן של ישראל - ביוגרפיה, סיפורים ועוד, תשע"ג
- אבישי בן חיים, מרן הרב עובדיה יוסף - מנהיג בין הלכה וקבלה, בין פוליטיקה למיסטיקה, הוצאת כרמל, תשע"ח 2018
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: עובדיה יוסף |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עובדיה יוסף |
אודותיו
- אתר מורשת מרן, אתר המוקדש למורשתו של הרב עובדיה יוסף
- שיעורים בלוויין של הרב עובדיה יוסף
- הלכה יומית מפסקיו של הרב עובדיה יוסף, נערך על ידי נכדו של הרב, הרב יעקב ששון
- שיעורים של הרב באתר ישיבה
- שיעורים של הרב עובדיה יוסף באתר הרב
- "הרב עובדיה יוסף", בתוך: יאיר שלג, אחרי רבים – להטות? עמדות רבנים בישראל כלפי הדמוקרטיה, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
- רשימת המאמרים של רבי עובדיה יוסף, באתר רמבי"ש
- (הקישור אינו פעיל, 27 במרץ 2018)
רבי עובדיה יוסף, ב"וידאופדיה" - אנציקלופדיית הווידאו של חדשות 2 באינטרנט - [/F/?func=find-c&con_lng=heb&local_base=&ccl_term=SUN%3D%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3%2C+%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%93%D7%99%D7%94%2C+1920- רשימת ספרים על הרב עובדיה יוסף ומשנתו ההלכתית] בקטלוג הספרייה הלאומית
- רבי עובדיה יוסף, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- כללי הפסיקה של הרב עובדיה יוסף – הליכה על פי מרן בבלוג תורתך שעשועי
- הספדים בשבעה ובשלושים, באתר בינינו
הרב עובדיה יוסף ויהודי אתיופיה – ד"ר חיים בורגנסקי, סרטון באתר יוטיוב- הרב עובדיה יוסף: מרב ראשי לראשון לציון – על בחירתו הפוליטית של הרב עובדיה יוסף – ד"ר נסים ליאון, סרטון באתר יוטיוב
- גבריאל יצחק רוונה, יצירתו של הרב עובדיה יוסף כחטיבה מובחנת בספרות ההלכה (בעלון ספרני היהדות, גיליון לא)
- גבריאל יצחק רוונה, מידע, ספרנות וביבליוגרפיה במשנת הרב עובדיה יוסף (בעלון ספרני היהדות, גיליון מ).
- בנימין לאו, "להחזיר עטרה ליושנה" – מאבקי חוץ ופנים של הרב עובדיה יוסף, אקדמות ח', עמ' 9–24
- ירון ליבוביץ' השתקפות הקבלה אצל הרב עובדיה יוסף, באתר אימגו
הרב עובדיה יוסף: "ליכד את הספרדים - הרתיע את החילונים": פודקאסט להאזנה של תכנית הרדיו "גיבור תרבות" בהגשת יונתן גת, דוד גורביץ' ודן ערב
כתבות
- אבישי בן חיים, אין עוד מלבדו, באתר nrg, 29 בדצמבר 2007
- אמנון לוי, פנים אמיתיות – הרב עובדיה יוסף, באתר של "רשת 13", 10 בפברואר 2011 (במקור, מאתר "nana10")
- יאיר אטינגר, רגע לפני יום הולדת 90: מי הרב עובדיה יוסף האמיתי?, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2010
- כיכר השבת, 90 שנה למרן הרב עובדיה יוסף: קורות חייו המרתקים, באתר כיכר השבת, 19 בספטמבר 2010
- שרי רוט, מרן הגר"ע יוסף מדבר: על אריה דרעי, הבן רבי דוד, ו'התקרית' • בקודש פנימה , באתר בחדרי חרדים, 27 בדצמבר 2010
- תמונות פאר, באתר כיכר השבת
- במלאת 90 שנה, "כיכר השבת" ליקט תמונות מחייו. מיוחד
- הרב עובדיה יוסף שליט"א – כל מה שרציתם לדעת, באתר כיכר השבת
- מישאל לוי, מרתק: רבי עובדיה יוסף משחזר את הניצחון ב"יום ירושלים", באתר כיכר השבת, 20 במאי 2012
- קובי נחשוני, רבני ארה"ב נגד הרב עובדיה: דרכיו מכוערות, באתר ynet, 18 ביוני 2013
- אבישי בן חיים, מיוחד: יומנו האישי של הרב עובדיה יוסף, באתר של "רשת 13", 9 באוקטובר 2013 (במקור, מאתר "nana10")
- אדם ברוך, "מצטער מכל הלב": הראיון הנדיר של אדם ברוך עם הרב עובדיה, באתר nrg, 11 באוקטובר 2013
- יהודה גולן, "אבא היה סטנדאפיסט גדול" – ראיון עם רבקה צ'יקוטאי, בתו של הרב עובדיה יוסף באתר "מודיעין ניוז", 31 באוקטובר 2013
- מרן – מסע חייו, סרט בהפקת ערוץ הידברות
- פרק העוסק בדמותו בסדרה "הולכים לפני המחנה", ערוץ 20, 1 בנובמבר 2016
איתמר בן-עמי, המכות שהחטיף הרב עובדיה לרב כדורי הן מפתח להבנת דמותו המהפכנית, באתר הארץ, 27 בדצמבר 2018
הערות שוליים
- ^ פרסי ישראל – תש"ל, באתר משרד החינוך
- ^ עומרי אפרים, נפרדים ממרן: "גדול הדור, ענק בתורה", באתר ynet, 7 באוקטובר 2013
- ^ הוא היה נוהג להורות לבני משפחתו לקרוא לבנותיהם אפרת על שם שנת לידתו.
- ^ הוריו היו בני דודים
- ^ מרבית יהודי עיראק נקראו בשמם ובשם אביהם, ללא המילה "בן". בארץ ישראל הפך פעמים רבות שם האב לשם המשפחה. עובדיה היה שם המשפחה של חלק מבני משפחתו. אחיו של הרב עובדיה יוסף, למשל, נקרא נעים עובדיה. ראו: אריאל פיקאר, משנתו של הרב עובדיה יוסף בעידן של תמורות, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2007, עמ' 52; הרב יצחק יוסף, אנציקלופדיה תלמודית, כרך ל' עמוד 1
- ^ "הרב עובדיה שלא הכרתם" – עדינה בר שלום, בראיון לאתר כדורינט
- ^ מקורות אחדים מציינים שעלה ב-1923, בגיל 3. ראו: נרי הורוביץ. 2006. הרב עובדיה יוסף – השנים המעצבות, בתוך אביעזר רביצקי, (עורך), ש"ס – היבטים תרבותיים ורעיוניים, תל אביב: הוצאת עם עובד. וכן: רונן קדם ושאול מייזליש, הרב עובדיה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2002.
- ^ בחיבור נוסף שכתב באותה שנה הוא חתם עבדי' יוסף בן יעקב יצ"ו, יבי"ע אומר. יבי"ע הם ראשי התיבות של שמו במהופך, ו"יביע אומר" הוא שמה של יצירתו ההלכתית המרכזית (מתוך הפסוק "יום ליום יביע אומר"ספר תהילים, פרק י"ט, פסוק ג').
- ^ מסופר שהוא נאלץ לעזוב את הישיבה כדי לעזור לאביו בחנות המכולת. הרב עטייה (ועל פי גרסה אחרת: תלמידים ששלח) הגיע למכולת וביקש מאביו שיחזירו לישיבה בשל כוח הלימוד שלו. ראו: בנימין לאו ממרן עד מרן, ולגרסה אחרת, ניצן חן ואנשיל פפר, מרן – עובדיה יוסף, הביוגרפיה
- ^ בני לאו, ממרן עד מרן – משנתו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף, הוצאת ידיעות אחרונות, 2005. לגרסה המקדימה את התחלת מתן השיעורים מגיל 16, ראו: נרי הורוביץ. 2006. הרב עובדיה יוסף – השנים המעצבות, בתוך אביעזר רביצקי, (עורך), ש"ס – היבטים תרבותיים ורעיוניים, תל אביב: הוצאת עם עובד
- ^ אבישי בן חיים, סופשבוע, 29 בדצמבר 2007
- ^ בני לאו, ממרן עד מרן – משנתו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף, הוצאת ידיעות אחרונות, 2005
- ^ ראו אודותיו פה. פטאל, שהיה איש מיוחס, לא היה מאושר בתחילה משידוך זה, מאחר שמשפחתו של הרב יוסף הייתה ענייה ולא מיוחסת, אבל לבסוף התרצה. לימים יזם חתנו את הוצאת ספרו על התורה "ויאמר אברהם" בשלושה כרכים. (ירושלים: מאור ישראל, ה'תש"ס).
- ^ נרי הורוביץ. 2006. הרב עובדיה יוסף – השנים המעצבות, בתוך אביעזר רביצקי, (עורך), ש"ס – היבטים תרבותיים ורעיוניים, תל אביב: הוצאת עם עובד
- ^ קימי קפלן, "החרדיות המזרחית והדת העממית: שני מקרי מבחן" בתוך: אביעזר רביצקי (עורך), ש"ס – היבטים תרבותיים ורעיוניים, הוצאת עם עובד, 2006,[דרושה הבהרה] הערה 24.
- ^ מרן: עובדיה יוסף, הביוגרפיה, עמודים 101–102
- ^ הרב עובדיה ביום הכתרתו לרב הספרדי הראשי של תל אביב - ארכיון המדינה, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 0:42)
- ^ 'הפרדס', כסלו ה'תשל"ג, עמוד 28
- ^ יביע אומר חלק ח, אבן העזר סימן י"ב; מכתב שפורסם אצל: מיכאל קורינאלדי, המעמד האישי של הקראים, ירושלים תשמ"ד, עמוד 139; הובא גם אצל: בני לאו, 'על משמרתי אעמודה להחזיר עטרה ליושנה', בתוך: מרדכי בר-און (עורך), אתגר הריבונות, ירושלים 1999, עמוד 226.
- ^ יאיר אטינגר, הקרב שאחרי שביתת הנשק ביום כיפור, באתר הארץ, 5 במאי 2014.
- ^ בג"ץ 343/87 ח"כ יאיר צבן נ' השר לענייני דתות, ניתן ב-15 בספטמבר 1988
- ^ אביעזר רביצקי, 2006. מבוא, בתוך אביעזר רביצקי, (עורך), ש"ס – היבטים תרבותיים ורעיוניים, תל אביב: הוצאת עם עובד, עמוד 12.
- ^ עימות דרעי-ישי: "אתה מסלף דרכו של מרן", "חדשות 2", 26 בפברואר 2015.
- ^ הרב עובדיה: כל ההתבטאויות, באתר ynet, 15 ביוני 2000
- ^ שיעור מיום כ"ז אדר א' תשס"ה
- ^ מרן הגר"ע יוסף על שרון: איזה אכזר הרשע הזה, הקב"ה יתן לו מכה, יישן ולא יקום!! סרטון באתר [יוטיוב]
- ^ אפרת פורשר ואבישי בן-חיים, "הרב עובדיה יוסף רק ייחל למותו של שרון", באתר nrg מעריב, 9 במרץ 2005
- ^ ענת רואה, היועץ תקף את דברי הרב עובדיה על השואה, באתר ynet, 6 בספטמבר 2000
- ^ אמנון מרנדה, סערת עובדיה: "חיילים נהרגו כי לא שמרו מצוות", באתר ynet, 27 באוגוסט 2007
- ^ אילן מרסיאנו, "ההוריקן – עונש לבוש על שתמך בהתנתקות", באתר ynet, 7 בספטמבר 2005
- ^ ארי גלהר, הרב עובדיה יוסף נגד הרב סתיו: הוא רשע ומסוכן, באתר nrg, 16 ביוני 2013
- ^ ריקי רט, "לש"ס יש מנהיגה – קוראים לה יהודית יוסף", באתר nrg, 9 באוקטובר 2013
- ^ ישי כהן, בעקבות המצב הקשה: השם "חיים" נוסף לשמו של הרב עובדיה יוסף, באתר כיכר השבת, 23 בספטמבר 2013
- ^ יקי אדמקר, מנהיגה הרוחני של ש"ס, הרב עובדיה יוסף, הלך לעולמו בגיל 93, באתר וואלה!, 07 באוקטובר 2013
- ^ הרב דוד יוסף צורף למועצת החכמים של ש"ס, באתר כיכר השבת, 13 באוקטובר 2013
- ^ פרס על שם הראשון לציון הגר"ע יוסף 29.7.2015
- ^ 4 שנים להסתלקותו: צפת זכרה את מרן הגר"ע יוסף. באתר DJN. ל׳ בתשרי תשע״ח.
- ^ באתר כיכר השבת
- ^ באתר דואר ישראל
- ^ שו"ת יביע אומר חלק ה – אורח חיים סימן לז: "... והגאון ר' בנימין מרדכי נבון ז"ל... כתב וז"ל: שאע"פ שיש לבני גלות אשכנז פעה"ק ירושלים ת"ו בית דין קבוע בפ"ע, וקהלה קבועה בפ"ע, חייבים לעשות כאן כמנהג בני עדות הספרדים... גם בנ"ד דינא הכי, שאף שבזמן הרב גנת ורדים היה להם קהל בפ"ע וב"ד בפ"ע, הרי אחר כך מרוב החובות ועלילות הגוים ברחו כולם ולא נשאר עד אחד מבני אשכנז, ואפילו כשהיה בא אחד להשתטח על קברי הצדיקים היה בא בהחבא ובאישון לילה מפני רשעת הגוים. ויותר ממאה שנה עברו שלא דרכה רגל אשכנזי פעה"ק ירושלים, עד שמקרוב בא הרב המופלא ר' מענדל אשכנזי מתלמידי הגר"א מווילנא ז"ל, והוא היה הראשון שבא לדור פעה"ק ואחריו באו מעט מעט עד שנעשו לקהל גדול, ה' עליהם יחיו, ואעפ"כ כי יהיה להם דבר למשפט באים לפני דייני העיר הספרדים, אלא שזה שנתיים ימים שרבתה המחלוקת בעוה"ר, והושיבו ב"ד מעדת האשכנזים, וא"כ מאן נימא לן דבכה"ג מותרים לשנות ממנהגי הספרדים שפוסקים עפ"ד מרן ז"ל. וכמ"ש מהרשד"ם הנ"ל. ע"כ".
- ^ בנימין לאו, 2003, תמורות בעולם ההלכה הספרדי, בתוך חרדים ישראלים – השתלבות בלא טמיעה?, מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד: ירושלים, עמוד 11–30
- ^ "עיקר מצוַת טלית קטן ללובשו על בגדיו, כדי שתמיד יראהו ויזכור המצוות". שולחן-ערוך, אורח-חיים, ח', י"א
- ^ "מנהגינו שגם הציציות מכוסות תחת הבגדים. וכן נהגו גדולי הדורות הספרדים". ילקוט יוסף, קיצוש"ע, או"ח, ח', מ"ב
- ^ שולחן-ערוך, אורח חיים, כ"ה, י"א.
- ^ ילקוט-יוסף קיצוש"ע או"ח, כ"ה, ע"ו.
- ^ אריאל פיקאר, משנתו של הרב עובדיה יוסף בעידן של תמורות, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2007, עמוד 91
- ^ צבי זוהר, תשס"א, האירו פני המזרח, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, עמוד 343. אך ראו: נריה גוטל, מהכרעותיו המחמירות של הרב עובדיה יוסף זצ"ל, פרשת השבוע – משרד המשפטים, גיליון 430 (תשע"ד).
- ^ בני לאו, ממרן עד מרן – משנתו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף, הוצאת ידיעות אחרונות, 2005, עמוד 94
- ^ אריאל פיקאר, משנתו של הרב עובדיה יוסף בעידן של תמורות, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2007. וראו גם: פישר, שלמה וצבי בקרמן (2001), "כנסייה" או "כת"? בתוך: פלד, יואב (עורך), ש"ס אתגר הישראליות, תל אביב: ידיעות אחרונות, עמ' 321–342
- ^ נח זבולוני (רנ"ז), הרב שך: בשל ביקורת על ה"חזון אי"ש", הוציא עצמו הרב יוסף מ"עולם התורה", "דבר", 13 בדצמבר 1992, עמ' 4, באתר מאמריו של זבולוני.
- ^ יביע אומר, ג', יו"ד י"ט. העניין נידון באריכות גם בילקוט יוסף – שביעית, תש"ס, עמ' תרל"ט.
- ^ באתר nrg
- ^ 53.0 53.1 שו"ת יביע אומר חלק ד' סי' ג'. ראה שם
- ^ בספר "אוצר דינים". עמוד תשע"ז בהערה
- ^ אריאל פיקאר, משנתו של הרב עובדיה יוסף בעידן של תמורות, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2007, עמ' 95
- ^ יביע אומר, ד, יו"ד ז
- ^ יביע אומר, ו, יו"ד ג
- ^ יביע אומר, ו', יו"ד יד
- ^ יביע אומר, ב' יו"ד יג
- ^ יביע אומר, ז או"ח טו
- ^ 1. יחוה דעת, ב, טז
- ^ אריאל פיקאר, משנתו של הרב עובדיה יוסף בעידן של תמורות, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2007, עמוד 110–114
- ^ בנימין לאו, אורתודוקסיה ליטאית בגוון מזרחי בתוך שלמון יוסף, אביעזר רביצקי ואדם פרזיגר (עורכים) אורתודוקסייה יהודית – היבטים חדשים. הוצאת מגנס: ירושלים. עמוד 518–519
- ^ יביע אומר, חלק ב' אורח חיים סימן כה
- ^ בני לאו, ממרן עד מרן, עמוד 322, 324, 370
- ^ שו"ת "מעין אומר" חלק א' עמוד רע"ד, מובא כאן
- ^ הרב יוסף פנחסי, שו"ת יפה תואר (בהשקפה). קרית ספר תש"ס. כך כתב (עמוד קי"ח): "אולם הדרדעים כיום הם בגדר שלא נגלו להם שערי אורה, ולא נקראים כופרים, ומה עוד שביסוד הסוד הם מאמינים אלא שלא מייחסים חלקים בזוהר לרשב"י כך שמעתי ממו"ר הגרע"י. (לספר מצורפת הסכמת הגר"ע). מובא גם כאן עמוד ב
- ^ קונטרס מכתבי תורה, בתוך ספר בירורי הלכות ירושלים תשע"א עמוד ר"מ.
- ^ אבישי בן חיים, הרב עובדיה נגד הרבי נחמן, באתר ynet, 17.10.00
- ^ הרב עובדיה יוסף מבהיר: אני לא נגד רבי נחמן מברסלב חלילה! – YouTube
- ^ באתר יהדות
- ^ מקור: הקלטת אודיו שפורסמה ביוטיוב על ידי אנונימי
- ^ בפני משלחת רבני חב"ד, ב-28 במרץ 2012, ראו וידאו מהפגישה
- ^ אבישי בן חיים, אין עוד מלבדו, באתר nrg, 29 בדצמבר 2007
- ^ יביע אומר חלק ח, אבן העזר סימן י"ב; מכתב שפורסם אצל: מיכאל קורינאלדי, המעמד האישי של הקראים, ירושלים תשמ"ד, עמוד 139; הובא גם אצל: בני לאו, 'על משמרתי אעמודה להחזיר עטרה ליושנה', בתוך: מרדכי בר-און (עורך), אתגר הריבונות, ירושלים 1999, עמוד 226, מעין אומר ח"ח אישות סימן ב
- ^ דבריו של הרב יוסף בתוך: אריאל פיקאר, משנתו של הרב עובדיה יוסף בעידן של תמורות, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2007, עמוד 157
- ^ הרב אליהו בירנבוים, חיבוק הלכתי לאחים כהי העור, באתר דעת
- ^ מנחם ולדמן, דעת חכמי ישראל על יהודי אתיופיה, תחומין, כרך ד', (תשמ"ג) 1983
- ^ איינאו פרדה סנבטו, מבצע משה, באתר הארץ, 7 במרץ 2006
הרב עובדיה יוסף ז"ל והכרתו ביהודי אתיופיה, באתר "ישראל - הסיפור המתועד" של ארכיון המדינה - ^ יביע אומר, חלק ד' אבן העזר סימן ג'. זאת בניגוד לפוסקים אחרים, הסוברים שאין קשר בין פסיקת מהר"ם אלשקר ובין היתר זה
- ^ יביע אומר חלק ה, אה"ע ה במילואים;ביחס למנהג גור; באתר נענע10
- ^ זמן הדלקת נרות שבת, אתר הלכה יומית
- ^ מכתב מהרב עובדיה ניסן תשנ"ז
- ^ "מסירת שטחים מא"י במקום פיקוח נפש", תחומין, י (תשמ"ט) עמוד 47–34; משנתו המדינית של הרב עובדיה יוסף", אנשיל פפר וניצן חן, הוצאת כתר
- ^ עזרי אור, מאמר אורח, הרב עובדיה דווקא כן התנגד להחזרת שטחים, באתר וואלה!, 8 באוקטובר 2013
- ^ יאיר אטינגר, מת הרב עובדיה יוסף, מהפוסקים החשובים בדורות האחרונים, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2013
- ^ באתר "הלכה יומית"
- ^ קובי נחשוני, הרב עובדיה יוסף אישר את גיורי צה"ל, באתר ynet, 14.01.11
- ^ קובי נחשוני, הליטאים: "בצה"ל מלמדים כפירה ולא מצוות", באתר ynet, 16.01.11
- ^ באתר לדעת(הקישור אינו פעיל, 1 ביולי 2017)
- ^ יהודה שלזינגר, הרב עובדיה: אסור לאכול כבד אווז, באתר "ישראל היום", 25 במרץ 2011
- ^ קובי נחשוני, הרב עובדיה: חובה מהתורה להתנתק מהאינטרנט, באתר ynet, 26 בינואר 2012
- ^ אבישי בן חיים, מתיחות בגזרת הרב עובדיה והרב אליהו, באתר nrg, 15/4/2007
- ^ ראו גם: הרב עובדיה יוסף על החובה להודות לה' ביום העצמאות, סרטון באתר יוטיוב
- ^ יביע אומר, ו' או"ח מ"א
- ^ מתוך מעריב, 6 בדצמבר 1992. הובא אצל: רוני באום-בנאי, 2001, תנועה חרדית-ציונית? בתוך יואב פלד (עורך), ש"ס אתגר הישראליות, תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות, עמוד 212–213
- ^ למשל יחווה דעת, ב יד
- ^ חדשות 2, הרב עובדיה: "אם נגויס נרד מהארץ", באתר מאקו, 7 בינואר 2013
- ^ בני לאו, היחס למדינת ישראל ולאזרחיה בכתבי הרב עובדיה יוסף, בתוך: אביעזר רביצקי (עורך), ש"ס: היבטים תרבותיים ורעיוניים, עמוד 298–301
- ^ אתר "הלכה יומית"
- ^ יביע אומר, א' יו"ד א'
- ^ נחמיה שטרסלר, כן. פרזיטים, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2003
- ^ איציק וולף, מבגדד לירושלים – דרכו של הרב עובדיה, באתר News1 מחלקה ראשונה, 7 באוקטובר 2013
- ^ פסק דין בג"ץ 3087/99
- ^ רונן מדזיני, הרב עובדיה יוסף: השופטים של בניזרי – כופרים, באתר ynet, 19 באוגוסט 2009
- ^ מידע מאתר לוחמי האצ"ל, ישי כהן, אחיו של מרן: הלך לעולמו ר' אליהו עובדיה ז"ל, באתר כיכר השבת, 21 בינואר 2018
- ^ הרבנית שרה טולדנו באתר הידברות
- ^ בפתיחה כתב: "בהיות שהייתי בן תשע שנים השמעתי לרב הגאון הגדול מעוז ומגדול כבוד קדושת שם תפארתו ר' שלמה עבו שליט"א ולרב הגאון ר' עמרם בלוי את המשניות של מסכת שבת, פסחים, אבות, סוכה, מכות, וגם גמרא מסכת בבא מציעא פרק שניים אוחזין בטלית, ופרק אלו מציאות והמפקיד והזהב – בעל פה, לכן נתנו לי הספר הזה במתנה כדי ללמוד בו ואנוכי הדל העירותי כאשר השיגה ידי". מובא אצל בנימין לאו, 'ממרן עד מרן'.
- ^ חולקו פרסים לח"י עילויי ישיבות, שערים, 10 ביוני 1952.
- ^ שמות שניים מספריו החשובים של הרב יוסף לקוחים מתהילים, יט', ג': "יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת".
- ^ ראו למשל: שו"ת יביע אומר חלק ח, יורה דעה סימן יט: "עיין מה שכתבתי בספרי ילקוט יוסף חלק א".
- ^ אסף נבו, זוכרים את הרב עובדיה יוסף בשירים, באתר מאקו, 7 באוקטובר 2013
- ^ יאיר טוקר, שירי הרב עובדיה: משדר מיוחד, באתר כיכר השבת, 10 באוקטובר 2013
- ^ סט שירים לכבוד מרן הרב עובדיה יוסף, באתר נחמן פילמר
| הראשונים לציון | |
|---|---|
|
- המכלול: ערכים הדורשים הבהרה
- המכלול: שכתוב - יהדות
- המכלול: שכתוב - אישים
- חרדים זוכי פרסים
- ישראלים שנולדו ב-1920
- בוגרי ישיבת פורת יוסף
- דייני בית הדין הרבני הגדול
- זוכי פרס ישראל לספרות תורנית
- זוכי פרס הרב קוק
- חברי מועצת חכמי התורה של ש"ס
- ירושלים: רבנים
- משפחת יוסף
- ראשונים לציון
- רבנים ראשיים לישראל
- תל אביב-יפו: רבנים ראשיים
- מחברי ספרי שו"ת ישראלים
- פרשני מסכת אבות
- מחברי ספרי הלכה
- יהודים הקבורים בבית הקברות סנהדריה
- רבי עובדיה יוסף
- בוגרי תלמוד תורה בני ציון
- אישים שהונצחו על בולי ישראל
- אישים שהונצחו על מדליות ישראל
- אישים שעל שמם פרס ספרותי
- אנשי העלייה הרביעית
- אספני ספרים
- הר נוף: רבנים
- אישים שעל שמם ישיבות בישראל
- זוכי פרס הרב טולידאנו
- אישים שעל שמם שכונות בישראל
- ישראלים ילידי עיראק
- ישראלים שנפטרו ב-2013
- רבנים ישראלים
- פרשני הגדה של פסח