בפני נכתב ובפני נחתם

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בפני נכתב ובפני נחתם
(מקורות עיקריים)
משנה מסכת גיטין, פרק א' ופרק ב'
תלמוד בבלי תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ב עמוד א - דף כד עמוד א
משנה תורה לרמב"ם משנה תורה לרמב"ם, הלכות גירושין, פרק ז'
שולחן ערוך שולחן ערוך, אבן העזר, סימן קמב
ספרי מניין המצוות סמ"ג עשין נ

בפני נכתב ובפני נחתם בהלכות גיטין הוא משפט שעל השליח המביא גט ממדינת הים לומר כשהוא מביא את הגט לאשה.

קיימת סוגיה תלמודית העוסקת בשליח שמביא גט מבעל הנמצא בחוץ לארץ לאשה שנמצאת בארץ ישראל ולעיתים אף בין מדינות בחוץ לארץ או בתוך ארץ ישראל, וכן אשה שהביאה בעצמה את הגט מחוץ לארץ על מנת להתגרש בארץ. על פי ההלכה, השליח צריך לומר 'בפני נכתב ובפני נחתם' ובמשפט זה הוא מעיד שראה את כתיבת הגט וכן את חתימתו, על ידי אמירה זו הגט מוכשר והאשה מגורשת מרגע קבלת הגט ומותרת להינשא לאיש אחר.

בספרי האחרונים[1] ניתן למצוא משפט זה בראשי תיבות בפ"נ ובפ"נ, בעיקר כאשר מדברים בסוגיה זו והמשפט חוזר על עצמו כמה פעמים שאז יש טרחה לכתוב כל פעם מחדש את כל המשפט וכן הקורא מבין היטב את כוונת הראשי תיבות. בספרות המוקדמת יותר כאשר הדיו והדף היו יקרים והיה מקובל לקצר הרבה מילים, ניתן למצוא משפט זה בקיצור יתר -ב"נ וב"נ[2].

סוגיה זו נדונה בשני הפרקים הראשונים של מסכת גיטין במשנה ובגמרא ונלמדת בעולם הישיבות בסדרי ושיעורי עיון.

מקור הסוגיה

המקור להלכה זו נמצא במשנה בתחילת מסכת גיטין, פרק א', משניות א' - ג'.

א: הַמֵּבִיא גֵּט מִמְּדִינַת הַיָּם, צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר "בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נִתְחַתַּם". רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף הַמֵּבִיא מֵרְקָם וּמִן הַהֶגֶר. רְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֲפִלּוּ מִכְּפַר לוּדִים לְלוֹד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוּ צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר "בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נִתְחַתַּם", אֶלָּא הַמֵּבִיא מִמְּדִינַת הַיָּם, וְהַמּוֹלִיךְ. וְהַמֵּבִיא מִמְּדִינָה לִמְדִינָה [בִ]מְדִינַת הַיָּם, צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר "בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נִתְחַתַּם", רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֲפִלּוּ מֵהַגְמוֹנְיָה לְהַגְמוֹנְיָה. ב: רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מֵרְקָם לַמִּזְרָח וּרְקָם כַּמִּזְרָח, מֵאַשְׁקְלוֹן לַדָּרוֹם וְאַשְׁקְלוֹן כַּדָּרוֹם, מֵעַכּוֹ לַצָּפוֹן וְעַכּוֹ כַצָּפוֹן. רְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: עַכּוֹ כְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לַגִּטִּים. ג: הַמֵּבִיא גֵּט מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֵינוּ צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר "בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נִתְחַתַּם", אִם יֵשׁ עָלָיו עוֹרְרִים, נִתְקַיַּם בְּחוֹתָמָיו. וְהַמֵּבִיא גֵּט מִמְּדִינַת הַיָּם, אֵינוּ יָכוֹל שֶׁיֹּאמַר "בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נִתְחַתַּם", אִם יֵשׁ עָלָיו עֵדִים, נִתְקַיַּם בְּחוֹתָמָיו.

פרטי הסוגיה מובאים בגמרא מסכת גיטין, דף ב עמוד א - דף כד עמוד א.

פרטי הסוגיה

מהות האמירה

כאשר אדם נמצא בחוץ לארץ ומעוניין לגרש את אשתו שנמצאת בארץ ישראל הוא יכול למנות שליח שיקח את הגט ממנו וימסור אותו לאישה ובזה האישה מתגרשת. אך חכמים חששו מחמת כמה חששות שהבעל יבוא אחר כך ויערער על הגט ויאמר שלא הוא נתנו או שהוא פסול, ולכן תיקנו שהשליח יצטרך לומר בפני שניים[3] או שלשה עדים[4], ובכך הגט מתקיים והבעל לא נאמן לערער על כשרותו.

טעם האמירה

  • רבה סובר שתושבי חו"ל אינם בני תורה ולא יודעים שגט צריך להיכתב 'לשמה' (לשם הבעל והאשה האלו), מחמת חשש שהגט יכתב שלא לשמה ויבוא הבעל לאחר זמן ויאמר שגט זה פסול והאשה אשתו, תיקנו חכמים שהשליח יאמר 'בפני נכתב ובפני נחתם' ובאמירתו הוא מתכוין שראה שהגט נכתב ונחתם 'לשמה'[5] ויש אומרים[6] שלאחר אמירת השליח 'בפני נכתב ובפני נחתם' שואלים אותו האם הגט נכתב ונחתם 'לשמה' והוא צריך להשיב בחיוב. גם כיום שבני חו"ל יודעים דין זה, חששו חכמים שיחזור המצב לקדמותו והשאירו את התקנה כמות שהיאשגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין;

שם (name) לא יכול להיות מספר שלם פשוט. יש להשתמש בכותרת תיאורית.

  • רבא סובר שחששו חכמים שיבא הבעל ויערער על כשרות הגט ויפסול את האשה ואת ילדיה מנשואיה השניים ובזמן הערעור לא יהיו עדים שיוכלו להעיד שמכירים את חתימת העדים[7] כיון שאנשי חו"ל אינם נמצאים בארץ, לכן הקדימו חכמים רפואה למכה והצריכו את השליח לומר 'בפני נכתב ובפני נחתם' וכך הגט יהיה 'מקויים' והבעל לא יוכל לפוסלו. למסקנת הגמרא[8] גם רבה סובר כרבא ואף במקרה שהביאו גט ממקום שבקיאים לשמה אם אין עדים שיכולים להעיד על חתימת העדים נצריך את השליח לומר 'בפני נכתב ובפני נחתם'.
  • אף על פי שבדרך כלל כל עדות צריכה שני עדים ועד אחד אינו כשר, כיון שכאן החששות הם רחוקים ולא כל כך מציאותיים, הקלו חכמים והסתפקו בעדות השליח בלבד.

זמן האמירה

השליח צריך לומר 'בפני נכתב ובפני נחתם' בשעת נתינת הגט לידי האשה לעיני העדים שרואים את מסירת הגט, או תוך כדי דיבור למסירה[9]. ויש אומרים[10] שהאמירה יכולה להיות בכל זמן, ובלבד שתהא לעיני אותם עדים שראו את נתינת הגט לאישה.

מהיכן צריך לומר

נחלקו התנאים והאמוראים מאיזה מקום לאיזה מקום השליח יביא את הגט ויצטרך לומר 'בפני נכתב ובפני נחתם':

  • תנא קמא - שליח שמביא ממקום בחוץ לארץ שאינו סמוך לארץ ישראל[11] - לישראל. (למעט בבל[12].)
  • רבן גמליאל - שליח שמביא מחוץ לארץ, אפילו ממקומות סמוכים - לישראל.
  • רבי אליעזר - שליח שמביא מחוץ לארץ, אפילו מכפרים ועיירות שמובלעות בגבול ארץ ישראל - לישראל.
  • רבנן בתראי - שליח שמביא מחוץ לארץ - לישראל, מארץ ישראל - לחוץ לארץ, בחוץ לארץ ממדינה אחת - לחברתה.
  • רבן שמעון בן גמליאל - בחוץ לארץ באותה מדינה מאזור שתחת שליטת שליט אחד - לשטח שליטת שליט אחר (כשאינם מרשים לעבור משטח אחד למשנהו.)

בתוך ארץ ישראל מכל מקום לכל מקום אין צריך לומר (כיון שכולם יודעים את דין 'לשמה', ויש עדים מצויים בבתי הדינים ובעלייה לרגל).

בתוך בבל ממקום למקום:

  • שיטת רב - לא צריך לומר.
  • שיטת שמואל - צריך לומר.

שפת האמירה

את המשפט 'בפני נכתב ובפני נחתם' צריך השליח לומר בלשון הקודש ובדיעבד אם אמר זאת בשפה אחרת הגט כשר[13]. ולכן אם השליח אינו מבין לשון הקודש מלמדים אותו את משמעות מילים אלו בשפתו והוא מדקלם אותן בלשון הקודש. ויש אומרים[14] שאף לכתחילה יכול לומר 'בפני נכתב ובפני נחתם' בכל לשון.

אם לא אמר

במקרה שהשליח נתן את הגט ולא אמר 'בפני נכתב ובפני נחתם' והאישה נישאה לאיש אחר נחלקו התנאיםשגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; שם (name) לא יכול להיות מספר שלם פשוט. יש להשתמש בכותרת תיאורית מה דינו של הילד שנולד מהם, דעת רבי מאיר שהילד ממזר ודעת חכמים שהוא כשר. אך לדעת כולם צריך השליח לחזור ולתת את הגט לאישה בפני שני עדים ולומר 'בפני נכתב ובפני נחתם'[15].

בעבדים

מאחר ששחרור עבד כנעני, נלמד בגזירה שוה מגירושי אישה, לכן גם בשטר של עבד יש את אותם התנאים של גט, מי ששולח גט לעבד ממדינת הים, צריך השליח המוסר את הגט לומר בפני נכתב ובפני נכתב כמו בגט אישה. לשון המשנה:

אחד גיטי נשים ואחד שחרורי עבדים שוו למוליך ולמביא

גיטין דף ט' עמוד א'

התוספות ביארו שאף שבאישה הקילו שיהיה שליח נאמן משום שלא תהיה עגונה ובעבד יכולים לא לתת לו את השטר, בכל זאת רבנן הקילו גם בו בגלל שנחשב עיגון מה שאסור בבת ישראל ומה שאינו מחויב במצוות.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ברכת שמואל, שיעורי רבי שמואל רוזובסקי, אילת השחר ועוד.
  2. כמו למשל בשולחן ערוך אבן העזר קמב י
  3. דעת רבי יוחנן גיטין ה:
  4. דעת רבי חנינא גיטין ה:
  5. תוספות גיטין ב: ד"ה לפי
  6. רש"י גיטין ב: ד"ה לפי
  7. תהליך שנקרא 'קיום החתימה'
  8. גיטין ד:
  9. תוספות גיטין ה: ד"ה יטלנו, ונסתפק ר"י אם מועלה אמירה לפני הנתינה וכן לאחר זמן תוך כדי דיבור מהנתינה
  10. הרא"ש גיטין פ"א סי' ו' בשם רבי יעקב מקינון
  11. תוספות גיטין ב. ד"ה המביא
  12. רש"י גיטין ב. ד"ה המביא
  13. רמ"א אהע"ז קמ"ב ז'
  14. ביאור הגר"א שם ס"ק כ"ח
  15. תוספות גיטין ה: ד"ה כיצד