התאוריה המודרנית של תיקי השקעות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

התאוריה המודרנית של תיקי השקעות (אנגלית: Modern Portfolio Theory או בקיצור MPT) היא תאוריה מתורת המימון שפותחה על ידי הארי מרקוביץ' המנסה למקסם את תשואת התיק בהינתן רמת סיכון בתיק או לחלופין, למזער את הסיכון בתיק, בהינתן רמת התשואה המבוקשת וזאת על ידי בחירה מדוקדקת בפרופורציות של נכסים שונים בתיק.

למרות השימוש הנרחב שנעשה ב-MPT באימון בענף הפיננסי וכמה מיוצריו זכו בפרס נובל לכלכלה[1], בשנים האחרונות הנחות היסוד של MPT עורערו באופן נרחב על ידי תחומים כמו כלכלה התנהגותית.

התאוריה טוענת שבהינתן מידע על התפלגויות של תשואות הנכסים ניתן לבנות "חזית של תיקים יעילים". אלה הם תיקי השקעה בעלי תשואה מרבית עם סיכון נתון, או לחלופין תיקי השקעה בעלי תשואה נתונה בסיכון מינימלי.

את רמת הסיכון של תיק ההשקעות ניתן להוריד דרך גיוון ניירות הערך. את זה הוא עושה בעזרת מדדי פיזור סטטיסטיים. את המידע ההיסטורי על תשואה של ניירות הערך הוא לוקח כמשתנה מקרי. התוחלת של הפיזור מהווה את ממוצע התשואה, וסטיית התקן מהווה את רמת הסיכון.

הנחות התאוריה

  • המשקיעים הם רציונליים ויוזמים להרבות את הכנסותיהם.
  • המשקיעים בעלי ידע מושלם על נתוני שוקי ההון.
  • את ההחלטות על ההשקעה הם לוקחים אחרי ששקלו את התשואות ואת הסיכונים.
  • המשקיעים ייזמו להקטין את הסיכון ולהרבות את התשואה.
  • מרקוביץ' בהסבריו מתעלם ממסים ומתשלומי העברה.

ממצאי התאוריה

  • פיזור של השקעות מביאה להנמכת סיכון התיק.
  • ישנה "חזית של תיקים יעילים".
  • התיק האופטימלי אינו תלוי ברמת הסיכון הרצויה של המשקיע.
  • רמת הסיכון הרצויה של המשקיע משפיעה רק על הרכב התיק ביחס להשקעה בטוחה.

העבודה

  • בחירת תיק השקעות, 1952 [1]

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

  1. Harry M. Markowitz - Autobiography, The Nobel Prizes 1990, Editor Tore Frängsmyr, [Nobel Foundation], Stockholm, 1991