חקר מעמקי הים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חקר מעמקי הים הוא חקירת תנאים פיזיקליים, כימיים וביולוגיים בקרקעית האוקיינוסים, למטרות מדעיות ומסחריות. מעמקי הים נחקרו בדיוק רב רק בעשרות השנים האחרונות, ובהשוואה לתחומים אחרים של מדעי הטבע, הם עדיין מהווים תחום שיחסית נמצא בחיתוליו[1].

ריבוד המיים באוקיינוסים על פי העומק.

ריבוד מי האוקיינוסים על פי העומק

נהוג לתאר את העומקים של האוקיינוסים על פי ריבוד סכמתי של המים על פי עומקם:

חקר המעמקים

ספוג בשונית אלמוגים, מהסביבות העשירות ביותר באורגניזמים בים.

התחומים העיקריים הנחקרים באוקיינוסים

ביולוגיה ימית

לביולוגיה ימית מוקדש חלק ניכר במיוחד של המחקרים במעמקי האוקיינוסים. חוקרים מגלים מינים חדשים באופן קבוע, חלקם ביולומינסנטיים; אחרים שורדים בתנאים קיצוניים כמו: חשיפה לזרמים הידרותרמיים, אורגניזמים שהסתגלו לחיים בלחץ גבוה במיוחד, בטמפרטורות קרות מאוד ובחושך מוחלט[7][8][9][10][11].

גאולוגיה וגיאופיזיקה

נביעה הדרותרמית במעמקי הים.

חקר הרי מצולה, לרבות אלה הגעשיים, שקעים אוקייניים, רכסים מרכז אוקייניים ופעילות רעידות אדמה שמוקדן בקרקעית האוקיינוסים[12][13].

כימיה

ניתוח ההרכב הכימי של מי ים בעומקים שונים; מחקר על נביעות הידרותרמיות המסייע להבין כיצד חיים עשויים להתקיים על כוכבי לכת אחרים[10], וכיצד החלו בכדור הארץ שלנו[9].

אקלים ואוקיינוגרפיה

זרמי אוקיינוס עמוק ממלאים תפקיד מרכזי בוויסות האקלים של כדור הארץ[14]. הים העמוק משמש כ"בולען" פחמן, ואוגר כמויות עצומות של פחמן דו-חמצני[15]; השפעות אנושית כמו זיהום מי הים (כגון מיקרופלסטיק ונגר כימי) והחיים בו; השפעות של כרייה בים עמוק[16] וקידוחי נפט, משפיעים בכיוון של שינויי אקלים והתחממות כדור הארץ[11].

דוגמה ל-ROV הרקולס שביצע ניסויים ברכסים הימיים של ניו אינגלנד.

כלי איסוף הנתונים

כלי רכב המופעלים מרחוק/ROV

רכב תת-ימי (AUV) אוטונומי.

כלי רכב המופעלים מרחוק/ROV (אנ') עם רובוטים קשורים המשדרים וידאו ונתונים. מדובר למעשה ברובוט תת-ימי בלתי מאויש, הנשלט מהקרקע דרך כבל[17].

כלי רכב תת-ימיים אוטונומיים/AUV

כלי רכב תת-ימיים אוטונומיים/AUV (אנ') עם רובוטים לא קשורים, שיכולים לחקור באופן עצמאי. מדובר ברובוט תת-ימי, המתוכנת לבצע משימות שנקבעו מראש באופן עצמאי, ללא צורך בשליטה אנושית בזמן אמת, או בחיבור כבלים לספינת האם[18].

צוללות מאוישות

צוללות מאוישות כמו DSV Alvin או DSV Limiting Factor (אנ') שהן צוללות קטנות הנושאות מדענים בודדים לצפייה ישירה[19].

טכנולוגיית סונאר ומיפוי

טכנולוגיות סונאר ומיפוי משמשות למיפוי קרקעית הים[20][21].

ציוד דגימה

ציוד דגימה לאיסוף דגימות מים (אנ'), משקעים ודגימות ביולוגיות מעומקים גדולים[22].

ההיסטוריה של חקר המעמקים

מארי ת'ארפ הנחשבת לאֵם האוקיינוגרפיה המודרנית.

יש שמחשיבים את לואיג'י פרדיננדו מארסילי (אנ'), מדען איטלקי בן המאה ה-17 וה-18 כאבי האוקיינוגרפיה המודרנית[23][24]. הוא החוקר הראשון שהכניס קפדנות מדעית לחקר הים, ואחד הראשונים בעולם שביצע מחקר אוקיינוגרפי וחקר את הביולוגיה של הים ואת הגאומורפולוגיה של אגנים אוקיינים וחופים. הוא ערך תצפיות שטח, חקר את קרקעית הים במפרץ ליון, את סיווג המינים, את הזרמים ואת תכונות מי הים, תוך שהוא מזכיר שכל גישתו המדעית התבססה על הניסויים והתצפיות שערך בעצמו במקום. בשנת 1725 פרסם את "Histoire physique de la mer"[25], על תגליות מחקרו האוקיינוגרפי בשנים 1705 – 1706 במפרץ ליון, הנחשב למחקר המדעי הראשון על האוקיינוס[23].

מחפר הביולוגיה הימית של משלחת צ'לנג'ר.

"מולו", לאֵם האוקיינוגרפיה המודרנית נחשבת מארי ת'ארפ, שבתצפיותיה גילתה את הרכס המרכז אוקייני באוקיינוס האטלנטי[26]. מאוחר יותר, ברוס היזן ומוריס יואינג (אנ') מפרשים זאת כעדות על עמק בקע רציף המשתרע על פני 40,000 מיילים ימיים לאורך כל מקטעי הרכס המרכז אוקייני בעולם[27][ו].

איסוף דגימות

בשנת 1868, חוקר הטבע הסקוטי סר צ'ארלס וויוויל תומסון (אנ') שכנע את החברה המלכותית של לונדון לשיפור הידע במדעי הטבע לתמוך בפרויקט חפירה בים עמוק בצפון האוקיינוס האטלנטי[28]. תומסון השתמש בכלי שנקרא "מחפר ביולוגיה ימית"(אנ') - רשת עם מנגנון חפירה המשמש לגירוד קרקעית האוקיינוס ולתפיסת צורות חיים[29]. המחפר המקורי, שפותח על ידי אוטו פרידריך מולר (אנ') בשנת 1830, לא היה בעל מנגנון סגירה, כך שדגימות נשרו לעיתים קרובות, מה שהזין את האמונה שאין חיים על קרקעית האוקיינוס או בתוכו[29].

מכונת "מדידת החבל תומסון", למדידת עומק המים.

על סיפון אחת מספינות המחקר, תומסון שינה את מחפר הים כך שיוכל להיסגר; התאמה זו אפשרה לו לאסוף ספוגים, סרטנאים, רכיכות ואורגניזמים רבים אחרים בעומק של כ-548 מטרים באוקיינוס[28]. תגלית זו הגבירה את התמיכה בחקר הים העמוק, ובשנת 1872 נשלחה הספינה H.M.S. צ'לנג'ר (אנ') להתחיל משלחת אוקיינוגרפית, הידועה בשם משלחת צ'לנג'ר, למשימה בת שלוש וחצי שנים, כשתומסון מוביל את המסע[28]. מחפרי הים הוטלו לרמות עמוקות יותר ויותר (ראו התמונה משמאל), ובסוף המסע בשנת 1876 התגלו 715 סוגים חדשים[1] ו-4,417 מינים חדשים של אורגניזמים ימיים, ונאספו מאות דגימות של קרקעית האוקיינוס ומי ים[1][30]. תומסון נפטר לפני שכל התוצאות נאספו. סר ג'ון מאריי, אוקיינוגרף סקוטי נוסף, סיים את עבודתו במקומו, ופרסם 50 כרכים של תוצאותיה ותגליותיה של הצ'לנג'ר[31].

מדידות עומק

במאה השמינית, הוויקינגים מדדו את עומק הים על ידי הטלת משקולות עופרת מחוברות לחבלים מעבר לסיפון, ורישום כמות החבל שנמצאה מתחת למים, כשהמשקולת הגיעה לקרקעית[30]. אורכים אלה נמדדו בפאטומים (1.8288 מטר לפאטום). בשנת 1872, סר ויליאם תומסון החליף את החבל בכבל פסנתר דק יותר, והמציא את מכונת מדידת החבל תומסון (אנ')[32]. המכונה עדיין השתמשה במשקולת עופרת, אך החוט שוחרר על ידי גלגל מתיחה ובלם, וחוגה תיעדה את כמות החוט שנעשה בה שימוש[33]. מדובר היה בכננת קטנה המופעלת ביד או במנוע, שהותקנה על סיפונה של ספינת המחקר (ראו תמונה מצד שמאל). "מכונת מדידת החבל תומסון", סיפקה מדידות מדויקות יותר של עומק האוקיינוס, ושימשה למשלחות רבות אחרות[31].

מכונת מדידת הים העמוק של סיגסבי .

עוד קודם לכן, בשנות ה-70 של המאה ה-18, המדען הצרפתי פייר סימון דה לפלס חישב את העומק הממוצע של האוקיינוס האטלנטי מתנועות גאות ושפל שנרשמו בחופי ברזיל ואפריקה. הוא קבע עומק זה כ-3,962 מטר, ערך שהוכח כמדויק למדי על ידי מדידות מאוחרות יותר, שנערכו בשל הצורך במדידות מדויקות בעת הנחת כבלים תת-ימיים[1]. בין השנים 1873 ל-1874, השתמש מפקד האונייה האמריקאית טוסקרורה (אנ'), ג'ורג' בלקנאפ (אנ'), במכונת המדידה תומסון על כבל טלגרף, כדי לסקור את האוקיינוס השקט. במהלך תקופה זו, הוא גילה את רכס חואן דה פוקה (אנ'), את השקע האלאוטי ואת שקע יפן[34]. בשנת 1874, הגדיל עמיתו צ'ארלס סיגסבי (אנ') את טווח מכונת המדידה תומסון על ידי החלפת כבל הפסנתר בכבל פלדה. מכונה חדשה זו כונתה "מכונת המדידה סיגסבי" והפכה למודל הבסיסי לדירוג קווי תקשורת במשך 50 השנים הבאות[35]. לאחר טביעת הטיטאניק בשנת 1912, נעשה מאמץ ליצור מנגנון אקוסטי לגילוי עצמים במים. בשנת 1914, פיתח רג'ינלד א. פסנדן (אנ') את מתנד פסנדן (אנ') כדי להשתמש בטכניקה הנקראת מדידת הדים, לפיה צליל והדים שלו מעצמים, משמשים לקביעת מרחקים באוויר[36]. מתנד פסנדן היה רמקול תת-ימי בעל עוצמה גבוהה, שהפיק וגם זיהה צלילים. עם המצאתו החדשה, פסנדן ערך ניסויי "מדידת הדים" והצליח לזהות קרחון בגובה 130 רגל ובאורך 450 רגל במרחק של שני מיילים. הוא יכול היה גם לזהות קרקעית ים בעומק של 31 פאתום (186 רגל) מתחת לפני השטח[36] (ראו צילום המתנד והממציא בפרק "גלריה" להלן).

עקרון הפעולה של סונאר.

במהלך מלחמת העולם הראשונה, חוקרים המשיכו לפתח את מתנד פסנדן כדי לזהות צוללות. שיפור זה סלל את הדרך למערכת הנוכחית של ניווט קולי וזיהוי טווחים (סונאר). מדענים מודרניים משתמשים בשני סוגים של סונאר: אקטיבי ופסיבי[37]. מכשירי סונאר אקטיביים שולחים אות אקוסטי לתוך המים. לאחר מכן הצליל מוחזר מכל עצם בנתיבו, ומחזיר "הד" לסונאר, אשר מודד לאחר מכן את עוצמת האות. הוא יכול גם לחשב את טווח העצם על ידי קביעת הזמן בין פליטת הצליל לקליטת ההד. מערכות סונאר פסיביות משמשות לזיהוי רעש מעצמים ימיים או בעלי חיים; הן מזהות גלי קול המתקרבים אליהם אך אינן פולטות צליל כלשהו[37].

הצלילה אל מעמקי הים

צוללות
ערך מורחב – צוללת
התקופה הטרום מודרנית
איור הצוללת הראשונה של דרבל.

לאחר שמדענים במאה ה-17 עסקו בשאלה כיצד למפות את קרקעית האוקיינוס, הם רצו לצפות בה בעצמם. כדי להשיג הישג זה, בנה ההולנדי קורנליס דרבל (אנ') בשנת 1623 את הצוללת הראשונה[38]. הצוללת שלו כללה גוף חיצוני עשוי עור משומן מעל מסגרת עץ. משוטים בצורת כנפיים מעור שנמתחו דרך הדפנות האטומות, סיפקו אמצעי הנעה. כלי שיט מוקדם זה הגיע לעומקים של 12 עד 15 רגל[38]. מאז, בוצעו עוד ועוד שיפורים בתכנון. בשנת 1800, מהנדס וממציא אמריקאי בשם רוברט פולטון (אנ') בנה צוללת בשם נאוטילוס במענק מנפוליאון בונפרטה. גוף הספינה היה מורכב מיריעות נחושת מעל צלעות ברזל. הרכיבים החדשניים ביותר של כלי השיט היו מיכלי האיזון. הנאוטילוס הייתה צוללת לעומק על ידי הכנסת מים למיכלי האיזון שלה, בעוד ששחרור מים מהם, גרם לה לעלות אל פני הים. לכך נוסף הגה אופקי כדי לסייע בהיגוי. הצוללת הכילה מספיק אוויר כדי לאפשר לארבעה אנשים ושני נרות דולקים לשהות בה במשך שלוש שעות[38] (ראו שרטוט דגם הצוללת "נאוטילוס" בפרק גלריה להלן).

ציור הממחיש את פעולת הבתיספרה של ויליאם ביבי.
המחצית הראשונה של המאה ה-20

במהלך מלחמת העולם הראשונה, נוספו מנועי דיזל לתכנוני צוללות להנעה על פני השטח. מתחת למים, סוללות גדולות הפעילו מנועים חשמליים, שהניעו את הצוללות במהירות גבוהה של 15 קשר במשך שעתיים[38]. בשנים 1930 – 1934 ויליאם ביבי (אנ') ואוטיס ברטון (אנ') ביצעו את חקר הים העמוק הראשון בכלי במעין צוללת שנקראה בתיספרה. הם ערכו סדרת צלילות וצפו בבעלי חיים "עמוקים" בסביבתם בפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית, והגיעו לעומק של 923 מטרים - שיא באותה תקופה[39].

בשנת 1954, הושקה הצוללת הגרעינית הראשונה נאוטילוס USS, שיפור עצום לעומת מנועי דיזל וחשמל. נדרש מעט אורניום כדי להפעיל צוללת במשך ימים, והמנועים היו גם שקטים הרבה יותר. בעיקרון, החום מהליך הביקוע הגרעיני היה מרתיח מים או מתכת, כדי לייצר קיטור, ולסובב את הטורבינות כדי להניע את הצוללת קדימה[38]. באותה שנה הצוללת הצרפתית FNRS 3 (אנ') צוללת לעומק של כ-4,040 מטר מול חופי דקאר שבאפריקה, וסימנה את עידן צוללות המחקר העצמאיות[40].

הבאתיסקָף טריאסט.
המחצית השנייה של המאה ה-20

בשנת 1960 - הבאתיסקאף טריאסט (אנ'), בהובלת ז'אק פיקארד ודון וולש (אנ'), מגיעה לתחתית שקע מריאנה (תהום צ'לנג'ר) בעומק של כ-10,915 מטרים[41].

בשנת 1964 הצוללת אלווין (אנ') מתחילה לפעול, ומאפשרת דגימה ישירה ותצפית על סביבות עמוקות. 3 שנים לאחר מכן, ב-1977 מתגלות נביעות הידרותרמיות המאפשרות מערכות אקולוגיות שאינן תלויות באור שמש[42]. הצוללת אלווין הופעלה גם בשנת 1974, בפרויקט המחקר התת-ימי הצרפתי-אמריקאי של הרכס המרכז אוקייני FAMOUS - French-American Mid-Ocean Undersea Study (אנ'). ה"אלווין" (בהפעלת המכון האוקיינוגרפי וודס הול), ה"באטיסקף" הצרפתי ארכימד (אנ'), וצלחת הצלילה הצרפתית "ציאן" (אנ'), בסיוע ספינות תמיכה וה"גלומר צ'לנג'ר" (אנ'), חקרו את עמק הבקע הגדול של הרכס המרכז אוקייני של האוקיינוס האטלנטי, דרום-מערבית לאיים האזוריים. עמק בקע זה נחשב על ידי גאולוגים כגבול בין הלוח האירו-אסיאתי ללוח הצפון אמריקאי של קרום כדור הארץ, והוא מהווה את אחד האתרים מני רבים בקרקעית האוקיינוסים, שבהם סלע מותך נחלץ מהמעטפת החוצה, מתקרר ומתגבש, ויוצר קרום חדש צעיר. כ-5200 תצלומים של האזור צולמו, ודגימות של מאגמה צעירה יחסית ומוצקה נמצאו משני צידי הסדק המרכזי של עמק הבקע, מה שנותן הוכחה נוספת לכך שקרקעית הים מתפשטת באתר זה בקצב של כ-2.5 ס"מ בשנה בממוצע. בסדרת צלילות (1979–1980) לתוך בקע גלאפגוס (אנ'), מול חופי אקוודור, מצאו מדענים צרפתים, מקסיקנים ואמריקאים פתחי אוורור דמויי ארובה, בגובה של כמעט 9 מטרים וברוחב של כ-3.7 מטרים, אשר פולטים תערובת של מים חמים (עד 300° צלזיוס/570° פרנהייט) ומתכות מומסות בפלומות כהות דמויות עשן. מעיינות חמים אלה ממלאים תפקיד חשוב ביצירת משקעים מועשרים בנחושת, ניקל, קדמיום[39][1] (ראו צילום של הצוללת אלווין בפרק "גלריה" להלן).

כלי רכב תת-ימי אוטונומי/AUV

בשנות ה-80 התקדמותם של כלי רכב תת-ימיים אוטונומיים (AUV) שיפרה משמעותית את טווח הנסיעה, הדיוק והיכולות של כלי רכב אלה, ואפשרה דגימה ומיפוי מתוחכמים יותר של קרקעית האוקיינוס. כלי רכב אוטונומיים הפכו לכלי חיוניים לחקר ומחקר בים עמוק[39].

כלי הצלילה היפני Kaikō המופעל מרחוק לעת השקתו.

בשנת 1995 בוטל סיווג הסודיות מטעם צבא ארצות הברית על נתוני המכ"ם Geosat (אנ'), והם הועמדו לרשות מחקר מדעי ציבורי ושימוש רחב יותר. זה אפשר למדענים גישה לנתונים כדי לחקור את הטופוגרפיה של קרקעית האוקיינוס, שדות כבידה, רוחות, גלים וקרח, ותרם משמעותית לתחומים כמו אוקיינוגרפיה פיזיקלית, גאודזיה וקרחונים, שהיו מוגבלים בדרך כלל על ידי המגבלות הצבאיות[43]. במקביל, שנות ה-90 של המאה ה-20 ראו עניין מחודש בשקעים האוקייניים, כאשר הסוכנות היפנית למדע וטכנולוגיה ימיים-כדור הארץ - JAMSTEC (אנ'), פיתחה את כלי הצלילה המופעל מרחוק (ROV) הראשון לעומק מלא של האוקיינוס בשם Kaikō . Kaikō שימש פעמים רבות לצלילה למעמקי שקעים אוקייניים, וסיפק למדענים את הכלים לגישה לעומק המלא של האוקיינוס[44] (ראו פירוט בפרק העוסק בשקעים האוקייניים להלן).

המאה ה-21
דון רייט וויקטור וסקובו בצלילה בתהום צ'לנג'ר.

בשנת 2012 יוצר הסרטים ג'יימס קמרון מבצע את הירידה הראשונה שלו לתהום צ'לנג'ר בצוללת דיפ-סי צ'לנג'ר (אנ')[45][ז].

2018–2019 – משלחת "DSV Limiting Factor" (אנ') של ויקטור וסקובו (אנ') ודון רייט (אנ') משלימה את משלחת חמשת המעמקים, והגיעה לנקודה האחת העמוקה ביותר בכל אחד מחמשת האוקיינוסים. המשלחת עסקה במיפוי, דגימה ואפילו צלילה פעמיים לתהום הצ'לנג'ר, וגילוי מינים חדשים ונתקלה בזיהום גם ים עמוק[46].

תרשים באטימטרי כללי של האוקיינוסים.

בשנת 2020 פרויקט קרקעית הים 2030 של קרן ניפון (אנ')– המפה הבתימטרית הכללית של האוקיינוסים - GEBCO (אנ') הדגיש את השימוש בסונאר Multibeam echosounder ברזולוציה גבוהה ובמכשירי AUV למיפוי קרקעית האוקיינוס, ובכך סייע בעקיפין בפיתוח טכנולוגיות דגימה[39][47].

החדשנות של הצוללות אפשרה לאדם לצלול עמוק יותר באוקיינוס, מבלי להיות מושפע מטמפרטורות קרות ולחצים גבוהים. עם זאת, כדי להתקרב אליהם באופן אישי, האדם היה צריך להבין כיצד לשהות מתחת למים למשך פרקי זמן ארוכים. במשך שנים שהו בני אדם מתחת למים באמעות קנים ארוכים כצינורות נשימה - הרעיון שעמד מאחורי השנורקל המודרני[48]. הרעיון של הזנת חמצן מפני השטח לצולל, הזין את העיצובים המקוריים לצלילה תת-ימית[31].

ערך מורחב – צלילה

במקביל להתפתחות הצוללות מאז קורנליס דרבל בתחילת המאה ה-17, החלו מסוף המאה ה-17 פיתוחים של פעמוני ותאי צלילה. אלה הביאו במהלך היסטוריית הפיתוחים והאמצאות בתחום, לחליפות הצלילה המודרניות, שלא נועדו לצלילה לעומקים גדולים שמעמידים את הצולל בפני לחצים בלתי אפשריים[31].

אנטומיה של חבצלת ים גבעולית.

החיים בעומקים הגדולים ביותר

בעבר האמינו שחיים לא יכולים להתקיים במעמקי הים עקב מחסור באור, טמפרטורות קרות ולחצים אטמוספיריים גבוהים. העובדה שחיים קיימים בעומקים גדולים התגלתה בשנת 1864, כאשר חוקרים נורווגים דגמו חבצלת ים גבעולית (stalked crinoid) בעומק של 3,109 מטר[1].

הידע החשוב ביותר על החיים בתנאי הים העמוק נצבר מאז 1870, החל במשלחת צ'לנג'ר ששלחה ממשלת בריטניה בשנת 1872. היא עסקה כאמור בחקירות אוקיינוגרפיות עולמיות במשך כמעט ארבע שנים, שבמהלכן התגלו 715 סוגים חדשים ו-4,417 מינים חדשים של אורגניזמים ימיים[1][30].

תולעים צינוריות ניזונות בבסיס פתח נביעה הידרותרמית.

גילוי פתחי מים תרמיים בשנת 1977 שינה התיאוריה שחיים לא יכולים להתקיים בתהומות הימיות[ח][49]. פתחי מים אלה, המחוברים למאגמה שמתחת לקרום כדור הארץ, מספקים אור, חום וגופרית. אורגניזמים כמו חיידקי הגופרית הירוקה משגשגים סביב פתחי מים אלה, וניזונים למעשה מהגופרית[49]. מיקרואורגניזמים אלה משמשים כתחתית שרשרת המזון. אורגניזמים גדולים יותר כמו תולעת הצינור הענקית ניזונים מחיידקים אלה, ולכן חייבים להישאר קרובים לפתחי מים[50].

במהלך העשור הראשון של המאה ה-21, מפקד החיים הימיים השתמש בטכנולוגיות דגימה מתקדמות, כולל מכשירי אוטונומיה אוטומטיים (AUV) וברקודים גנטיים (אנ'), כדי לקטלג את המגוון הביולוגי הימי ברחבי העולם. בשנת 2003 הכנסת מעבדי דגימות סביבתיים - ESP (אנ'), אפשרה איסוף וניתוח של דגימות מים במקום, תוך זיהוי מיקרואורגניזמים ותכונות כימיות ישירות באוקיינוס[39].

משלחת הדגימה האוקיינוסית העולמית (אנ')[ט], יצאה לדרך בשנת 2004 למסע בן שנתיים, מהליפקס, שבמזרח בקנדה, הקיפה את העולם והסתיימה בארצות הברית בינואר 2006. המשלחת דגמה מים מהליפקס, נובה סקוטיה ועד למזרח האוקיינוס השקט הטרופי, ובמהלך שנת 2007, הדגימה נמשכה לאורך החוף המערבי של צפון אמריקה. המשלחת השתמשה בטכניקות מטגנומיות כדי לנתח את המגוון המיקרוביאלי באוקיינוס, וסיפקה הבנה מקיפה של קהילות מיקרוביאליות ימיות[39]. הממצאים הוגשו למרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי ולקהיליית תשתית הסייבר למחקר וניתוח מתקדמים של אקולוגיה מיקרוביאלית (אנ') שהיא משאב מקוון חדש למטאגנומיקה ימית, שפותח על ידי הוועדה המשותפת לחיסונים - JCVI (אנ') ומתארח על ידי חטיבת המכון לתקשורת וטכנולוגיית מידע של קליפורניה - Calit2 (אנ') באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו[51].

דיונון Histioteuthis reversa (אנ'). הפוטופורות המעטרות את גופו גורמות לו להיראות כמשובץ אבני חן.

בשנת 2023 הושק "מפקד האוכלוסין" של האוקיינוסים[52], שנועד להאיץ את הגילוי וההגנה על מינים ימיים, באמצעות טכנולוגיות דגימה ושיתוף נתונים חדשניות, ובכך לציין אבן דרך משמעותית במחקר המגוון הביולוגי הימי[39]. רבים מהיצורים בקרקעית הים הם גם ביולומינסנטיים, כלומר הם מייצרים אור משלהם. יצור פופולרי אחד כזה הוא דג האנגלר במעמקי הים השייך לסדרת החכאים מדגי גרם. הם בעלי גבעול גב ארוך, המכיל איבר המפיק אור הנקרא פוטופור (אנ')[50]. דג האנגלר במעמקי הים מנופף באיבר זה קדימה ואחורה כדי למשוך טרף, אותו דגי האנגלר טורפים בעזרת שורות שיניהם הגדולות[31]. יצור פופולרי נוסף במעמקי הים הוא דיונון ענק, שיכול לגדול לאורך של עד 18 מטרים. לא הרבה ידוע על בעל חיים גדול זה, שכן רוב המדענים נתקלים רק בגופותיהם[50]. חוקרים יפנים השיגו תמונה של דיונון ענק חי בספטמבר 2004, ואותו צוות צילם סרטון של דיונון ענק חי בשנת 2006[50]. סיפורים ממלחמת העולם השנייה הובילו סרטים וצורות אחרות של מדיה לתאר באופן דמיוני את הדיונון הענק כמפלצת תובענית האוכלת אדם. גם דיונון זה אינו עומד בראש שרשת המזון, והוא מהווה טרף ללוויתן הזרע[31] (ראו צילום של פסל דיונון ענק בפרק "גלריה" להלן).

העומקים הגדולים ביותר באוקיינוסים נקראים "תהומות", והן מצויות בתוך וכחלק משקעים אוקייניים.

השקעים האוקייניים

ערך מורחב – שקע אוקייני
איור המתאר את תהליך ההפחתה והיווצרות שקע אוקייני.

שקעים אוקייניים הם שקעים טופוגרפיים ארוכים וצרים בקרקעית האוקיינוסים. אורכם בדרך כלל מגיע ל-50 עד 100 קילומטרים, ועומקם הממוצע הוא 3 עד 4 ק"מ מתחת לפני קרקעית האוקיינוס שמסביבם[53][י]. ישנם שקעים שאורכם אלפי קילומטרים. באופן מצטבר, ישנם כ-50,000 ק"מ של שקעים אוקייניים ברחבי הגלובוס, בעיקר סביב האוקיינוס השקט, אך גם במזרח האוקיינוס ההודי ובכמה מקומות נוספים. עומק האוקיינוס הגדול ביותר שנמדד הוא "תהום צ'לנג'ר" בשקע מריאנה, שעומקו כ-10,925 מטר[55].

שקעים אוקייניים הם מאפיין של טקטוניקת הלוחות הייחודית לכדור הארץ[י"א]. הם מסמנים את מיקומם של גבולות לוחות מתכנסים או מתנגשים, שלאורכם לוחות ליתוספירה הנעים זה לעבר זה בקצב ממוצע הנע בין כמה מילימטרים ליותר מעשרה סנטימטרים בשנה. שקע מסמן את המיקום שבו בדרך כלל (אך לא תמיד) הלוח בעל הקרום האוקייני הכבד והכפוף, מתחיל לנחות אל מתחת ללוח היבשתי הקל יותר[57], וליצור על ידי כך את השקע האוקייני. עם זאת, ישנם מקרים בהם שני לוחות בעלי קרום אוקייני מתכנסים, אך קיים הפרש בצפיפות הליתוספרה של לוחות אלה, כשאז הלוח בעל הליתוספרה הצפופה יותר, נוחת מתחת ללוח השני. תהליך זה של נחיתת לוח אחד אל מתחת לשכנו נקרא הפחתה, ובלועזית סבדקציה (אנ')[58][י"ב]. השקעים מקבילים בדרך כלל לקשת געשית ובמרחק של כ-200 קילומטרים ממנה, וככל שעובר הזמן הגאולוגי, השקעים מעמיקים, מקבלים צורת V בעלת המדרונות התלולים, ומהווים את התהומות העמוקות בעולם[5].

התהומות העמוקות בעולם

14 התהומות העמוקות ביותר בעולם (מהעמוקה לרדודה ביותר) ממוקמים בשקעים האוקייניים הבאים[59]: שקע מריאנה, שקע טונגה, שקע הפיליפינים, שקע קרמדק, שקע איזו בונין, שקע קוריל-קמצ'טקה, שקע יפן, שקע פוארטו ריקו, שקע דרום סנדוויץ', שקע פרו-צ'ילה, השקע האלאוטי, שקע סונדה, שקע קיימן, ושקע אמריקה התיכונה.

יש מספר אזכורים במחקרים ובמקורות על אודות העומק המקסימלי של השקעים, וקיימת שונוּת מסוימת ביניהם. העומק המקסימלי בכל שקע שמוזכר להלן, הוא על פי המחקר המאוחר ביותר כרונולוגית. ניתנה עדיפות מסוימת למחקר המרכֵּז של Stewart & Jamieson (2019)[60], מכיוון שהוא סוקר גם מחקרים אחרים הקובעים את העומק המקסימלי, לרבות שלילה של קביעות שלהם עצמם שקבעו בעבר על אודות עומקים מקסימליים[60]. עם זאת, הוא אינו עוסק בכל השקעים המפורטים להלן, אלא רק בַּאחד העמוק ביותר בכל אוקיינוס.

להלן יפורטו השקעים האוקייניים לפי ריכוז גאוגרפי ועומק:

אזור מערב האוקיינוס השקט

אזור מערב האוקיינוס השקט כולל בתוכו את המספר הגדול ביותר של התהומות העמוקות בעולם:

שקע מריאנה הוא הגבול המזרחי של לוח מריאנה. השקע עובר לאורך גבול מתכנס אוקייני-אוקייני. זוהי תוצאה של נחיתה של הלוח האוקייני הפסיפי מתחת ללוח מריאנה האוקייני גם כן, אך פחות צפוף. הגבול המערבי של לוח מריאנה הוא קו הרכס המתפצל (במפה הוא רשום כ־Axis of Back - Arc Spreading)[י"ג].
שקע מריאנה (עומק מקסימלי 10,925 מטר)
ערך מורחב – שקע מריאנה

שקע מריאנה ממוקם במערב האוקיינוס השקט ממזרח לאיי מריאנה וכ-350 קילומטרים דרומית-מערבית לגואם. אורכו כ-2,550 קילומטר, ורוחבו הממוצע כ-69 ק"מ בלבד. העומק המקסימלי של השקע, כפי שדווח בשנת 2011, היה 10,994±40 מטרים מתחת לפני הים, בנקודה המכונה "תהום צ'לנג'ר", הממוקמת בחלקו הדרומי של השקע[61]. מדידה זו, שבוצעה על ידי משלחת אמריקנית, הייתה אז האחרונה מני רבות שבוצעו מאז המדידה הראשונה שבוצעה על ידי משלחת צ'לנג'ר בשנים 1872–1876[62]. בעומק זה יוצר עמוד המים לחץ של 1,086 בר, שהם כ-1,071.8 אטמוספירות. השקע נוצר כתוצאה מהתנגשות של הלוח הפסיפי עם לוח מריאנה, שכתוצאה ממנה נוחת הלוח הפסיפי אל מתחת ללוח מריאנה בתהליך הפחתה[61]. מאז פורסמו בפרסומים שונים עומקים השונים במעט מעומק זה. במאמר הסוקר את כל המחקרים על אודות העומקים של כלל חמשת השקעים העמוקים בעולם[י"ד], בחתך של איזה מחקר הצביע על איזה עומק, פורסם עומק מקסימלי של 11,034±50 מטרים[63], כשמחקרים אחרים הצביעו על עומק קטן יותר. בסופו של המאמר, ולאחר דיון בממצאים השונים, קבעו Stewart & Jamieson את עומקו של תהום צ'לנג'ר ל-10,925 מטרים[64] (ראו את מיקום שקע מריאנה במפה שמוצגת בפרק על שקע הפיליפינים להלן).

שקע טונגה (עומק מקסימלי 10,882 מטר)
ערך מורחב – שקע טונגה

שקע טונגה הוא שקע אוקייני הממוקם בדרום מערב האוקיינוס השקט. השקע נוצר כתוצאה מתהליך הפחתה בין הלוח הפסיפי שממזרח, ללוח האוסטרלי (אנ') שממערב לו[65]. מדידות GPS בקטע הצפוני של השקע מצביעות על קצב התכנסות של 24 ס"מ לשנה בממוצע[66]. זהו קצב ההתכנסות המהיר ביותר על פני כדור הארץ[67]. העומק המקסימלי של השקע הוא 10,882 מטר מתחת לפני האוקיינוס[68].

שקע הפיליפינים (עומק מקסימלי 10,497 מטר)
מפה בתימטרית בה ניתן לראות חלק מהשקעים המוזכרים בערך זה: שקע מריאנה, שקע איזו-בונין, שקע הפיליפינים, שקע יפן, ושקעים נוספים פחות עמוקים.

שקע הפיליפינים הוא שקע אוקייני ממזרח לפיליפינים. השקע ממוקם בים הפיליפיני במערב האוקיינוס השקט הצפוני, ונמשך מצפון-צפון-מערב לדרום-דרום-מזרח. אורכו כ-1,320 קילומטרים ורוחבו כ-30 ק"מ, ממרכז האי הפיליפיני לוזון, הנוטה דרומית-מזרחית לאי הָאלְמָאהֶרָה (אנ') שבצפון איי מאלוקו שבאינדונזיה. בנקודה העמוקה ביותר שלו, השקע מגיע ל-10,497 מטרים מתחת לפני האוקיינוס[69]. השקע נוצר כתוצאה מנחיתת הלוח הפיליפיני אל מתחת לחגורה הפיליפינית הניידת (אנ')[ט"ו], הנחשבת לעיתים קרובות לחלק מהלוח האירואסיאתי[70]. החגורה הפיליפינית הניידת עצמה נמצאת בין הלוח הפיליפיני ממזרח, ללוח האירואסיאתי, או לוח סונדה ממערב[71].

שקע קרמאודק (עומק מקסימלי 10,047 מטר)

שקע קֶרְמָאדֶק הוא שקע אוקייני ליניארי בדרום האוקיינוס השקט. הוא משתרע על פני כ-1,000 ק"מ, משרשרת הרי לואיוויל (התת מימיים) (אנ') בצפון (26°S), ועד לרמת היקורנגי (אנ') בדרום (37°S), צפון-מזרחית לאי הצפוני של ניו זילנד. יחד עם שקע טונגה בצפון, הוא יוצר את מערכת ההפחתה הכמעט ליניארית - קרמדק-טונגה (אנ'), באורך 2,000 ק"מ, שהחלה להתפתח במהלך האאוקן, כאשר הלוח הפסיפי החל לצנוח אל מתחת ללוח האוסטרלי. קצב ההתכנסות לאורך מערכת ההפחתה הזו הוא מהמהירים ביותר על פני כדור הארץ: בצפון 80 מ"מ לשנה בממוצע, ובדרום ממוצע של 45 מ"מ בשנה. עומקו המקסימילי הוא 10,047 מטר[72][73].

שקע איזו-בונין (עומק מקסימלי 9,775 מטר)

שקע איזו-בונין (אנ') הוא שקע אוקייני שמשתרע מיפן ועד לחלק הצפוני ביותר של שקע מריאנה[74]. שקע אִיזו-בּּוּנִין הוא שלוחה של שקע יפן. כאן, הלוח הפסיפי נוחת אל מתחת ללוח הפיליפיני, ויוצר את איי איזו ואיי בונין במערכת קשת איזו-בונין-מריאנה (אנ'). עומקו המקסימלי של השקע הוא 9,775 מטר[75]. אמנם הצלילה שקבעה את העומק הזה, מדדה עומק גדול יותר של 9,775 מ', אך עומק זה לא נקבע בוודאות, על כן העומק הרשמי הוא 9,775 מ'[75].

שקע קוריל קמצ'טקה (עומק מקסימלי 9,600 מטר)
ערך מורחב – שקע קוריל-קמצ'טקה
השקעים העיקריים באוקיינוס השקט (1–10): 1. קרמדק 2. טונגה 4. מריאנה 5. איזו–בונין 6. יפן 7. קוריל–קמצ'טקה 8. אלאוטים 9. אמריקה התיכונה 10. פרו–צ'ילה.

שקע קוריל-קמצ'טקה הוא שקע אוקייני בצפון מערב האוקיינוס השקט. הוא שוכן מול החוף הדרום-מזרחי של קמצ'טקה ומקביל לשרשרת איי קוריל עד לפגישה עם שקע יפן ממזרח להוקאידו. הוא משתרע מצומת משולש עם שבר אולאחאן (אנ') והשקע האלאוטי ליד איי קומנדור, רוסיה, בצפון מזרח, עד לצומת עם שקע יפן בדרום מערב[76]. העומק המקסימלי של השקע הוא 9,600 מטר[77]. השקע הוא חלק מאזור הפחתה בו נוחת הלוח הפסיפי אל מתחת ללוח אוחוצק. תהליך זה החל בקרטיקון עליון, וכתוצאה ממנו נוצרו קשת האיים הקוריליים והקשת הגעשית של קמצ'טקה. כחלק מטבעת האש וכתוצאה מהפחתה זו מתבטא שקע קוריל-קמצ'טקה בגעשיות נרחבת ובפעילות סייסמית ענפה[78].

ב־30 ביולי 2025 התפרסם בכתב העת Nature, שיצורים הניזונים מכימוסינתיזה (להבדיל מפוטוסינתזה שדורשת אור) חיים במעמקי השקע הזה ובשקע האלאוטי. עד גילוי זה, לא היה ידוע על יצורים כאלה, שניזונים מנוזלים עשירים במימן גופרתי ומתאן הנפלטים מקרקעית השקעים הללו[7][ט"ז]. מכיוון שהשקעים הן הנקודות הנמוכות ביותר בקרקעית האוקיינוס, קיים חשש כי פסולת פלסטיק עלולה להצטבר בהן, ולסכן את ביומות השקעים השבריריות הללו[79].

שקע יפן (עומק מקסימלי 8,513 מטר)
ערך מורחב – שקע יפן

שקע יפן הוא שקע אוקייני ממזרח לחלקו הצפוני של האי הונשו ביפן, בשוליים הצפון-מערביים של האוקיינוס השקט. השקע הוא חלק ממערכת שקעים אוקייניים שבשולי טבעת האש. מצפון הוא מתחבר לשקע קוריל-קמצ'טקה, ומדרום – באמצעות שקע איזו-בונין (נקרא גם "שקע איזו-אוגסאוורה"), לשקע מריאנה. אורכו של השקע כ-800 ק"מ ועומקו המרבי 8,513 מטרים[80]. השקע הוא חלק מאזור הפחתה בו נוחת הלוח הפסיפי אל מתחת ללוח אוחוצק, והוא נוצר כתוצאה מכיפוף בלוח הנוחת. שקעים מסוג זה מצויים בקדמת קשת איים, דוגמת זו המרכיבה את איי יפן[78].

אזור צפון האוקיינוס השקט

השקע האלאוטי (עומק מקסימלי 8,109 מטר)

השקע האלאוטי הוא שקע אוקייני לאורך גבול של לוחות מתכנסים, המשתרע לאורך קו החוף הדרומי של אלסקה והאיים האלאוטיים. השקע משתרע לאורך 3,400 קילומטרים מצומת המשולש במערב עם העתק אולאחאן, והקצה הצפוני של שקע קוריל-קמצ'טקה, ועד לצומת עם הקצה הצפוני של מערכת העתקי המלכה שרלוט במזרח (אנ')[81]. עומקו המקסימלי של השקע האלאוטי הוא 8,109 מטר[82], והוא נוצר כתוצאה מנחיתת הלוח הפסיפי בעל הקרום הימי הצפוף, אל מתחת ללוח הצפון אמריקאי היבשתי והפחות צפוף, בזווית של כמעט 45°. קצב ההתנגשות הוא 7.5 סנטימטרים בממוצע בשנה[81].

שקע פרו-צ'ילה. הסבר מימין.

אזור מזרח האוקיינוס השקט

שקע פרו-צ'ילה (עומק מקסימלי 8,065 מטר)

שקע פרו-צ’ילה הוא שקע אוקייני במזרח האוקיינוס השקט, כ-160 קילומטרים מחופי פרו וצ'ילה. הוא מגיע לעומק מקסימלי של 8,065 מטר. אורכו כ-5,900 ק"מ, ורוחבו הממוצע הוא כ-64 ק"מ[83]. השקע מסמן את הגבול בין לוח נסקה, שנוחת אל מתחת ללוח הדרום אמריקאי בתהליך של הפחתה[84]. במפה משמאל: אזור ההפחתה של החוף המערבי של הלוח הדרום אמריקאי, שבו נמצא שקע פרו–צ'ילה. האפיצנטרים של רעידות האדמה הבולטות מסומנים בנקודות ירוקות ואדומות עם שנת ההתרחשות וגודלן. המסגרת הצהובה מייצגת את הקראטון הדרום-אמריקאי.

שקע אמריקה התיכונה (עומק מקסימלי 6,669 מטר)
שקע אמריקה התיכונה. הסבר מימין.

שקע אמריקה התיכונה (אנ') הוא שקע אוקייני ואזור הפחתה, במזרח האוקיינוס השקט, מול החוף הדרום-מערבי של אמריקה התיכונה, המשתרע ממרכז מקסיקו ועד קוסטה ריקה. אורכו של השקע הוא 2,750 ק"מ ועומקו המקסימלי הוא 6,669 מטר[85]. השקע הוא הגבול בין לוחות ריברה, קוקוס ונסקה מצד אחד, לבין הלוחות הצפון-אמריקאי והקריבי (אנ') מצד שני[86]. רעידות אדמה גדולות רבות התרחשו באזור שקע אמריקה התיכונה[87]. בחלק מאורכו של השקע, קיים "הפער הסייסמי של גררו" שאוצר בחובו פוטנציאל גדול במיוחד לרעידת אדמה הרסנית וגדולה במיוחד[88]. במפה משמאל: הסביבה הטקטונית של שקע אמריקה התיכונה: השקע מסומן בקו הכחול המשונן העליון שמסמל את נחיתת לוח קוקוס אל מתחת ללוחות: הצפון אמריקאי שמצפון מזרח לו, והקריבי(אנ') שממזרח. "זרוע" צפונית של לוח נסקה והמיקרו לוח ריברה(אנ') שמצפון, משתתפים גם כן בפעילות ההפחתה שם[86].

אזור האוקיינוס ההודי

שקע סונדה. הסבר מימין.
שקע סונדה (עומק מקסימלי 7,290 מטר)
ערך מורחב – שקע סונדה

שקע סונדה שנודע בעבר (ולעיתים עדיין) כתעלת ג'אווה, הוא שקע אוקייאני הממוקם באוקיינוס ההודי ליד סומטרה, שנוצר במקום בו לוחות אוסטרליה (אנ')-קפריקורן (אנ') נוחתים אל מתחת לחלק מהלוח האירואסייתי. היווצרות שקע זה מתאימה לתנועה צפונה של הלוח האוסטרלי לתוך אירואסיה[89].

אורכו 3,200 קילומטרים, ועומקו המקסימלי היה שנוי במחלוקת על ידי פרסומים שונים שנקבו עומקים שונים. במאמר הסוקר את כל המחקרים אודות העומקים של כלל חמשת השקעים העמוקים בעולם[י"ז], בחתך איזה מחקר הצביע על איזה עומק, עודכן העומק המקסימלי של שקע ג'אווה/סונדה ל-7,725 מטרים או 7,450 מטרים[60]. עם זאת, מחקרים אחרים הצביעו על עומק קטן יותר. בסופו של המאמר, ולאחר דיון בממצאים השונים, קבעו Stewart & Jamieson את עומקו המקסימלי של שקע סונדה ל-7,290 מטרים[64]. עומקו המרבי הוא הנקודה העמוקה ביותר באוקיינוס ההודי. בתוך שקע זה התרחשה רעידת האדמה והצונאמי הגדול בשנת 2004 באוקיינוס ההודי (ראו משמאל את מפת השקע ומוקדי רעידות האדמה שהתרחשו לאורכו: הרעידה העיקרית של 2004 (המסומנת בכוכב צהוב בדרום השקע[י"ח]) והרעידות העוקבות[90].

אזור האוקיינוס האטלנטי

שקע פוארטו ריקו (עומק מקסימלי 8,408 מטר)
שקע פוארטו ריקו. הסבר מימין.

שקע פוארטו ריקו ממוקם על הגבול בין צפון האוקיינוס האטלנטי לים הקריבי, במקביל ומצפון לפוארטו ריקו, שם השקע האוקייני מגיע לנקודות העמוקות ביותר באוקיינוס האטלנטי. שקע אוקייני זה קשור למעבר מורכב מאזור ההפחתה הקדמי של האנטילים הקטנים בין הלוח הדרום אמריקאי ללוח הקריבי (אנ'), לאזור ההפחתה האלכסוני ולאזור העתק הטרנספורמציה מסוג העתק תזוזה אופקי, בין הלוח הצפון אמריקאי ללוח הקריבי, המשתרע משקע פוארטו ריקו במיקרו-לוח פוארטו ריקו-איי הבתולה (אנ'), דרך שקע קיימן במיקרו-לוח גונאב (אנ') ועד שקע אמריקה התיכונה בלוח קוקוס[91][92][י"ט]. גם כאן עומקו המקסימלי של השקע היה שנוי במחלוקת על ידי פרסומים שונים שנקבו עומקים שונים: מ-8,710 מטרים ועד ל-8,526 מטרים מתחת לפני הים[60]. בסופו של מאמרם, ולאחר דיון בממצאים השונים, קבעו Stewart & Jamieson את עומקו המקסימלי של השקע ל-8,408 מטר[64]. המפה משמאל מציגה מבט פרספקטיבי על קרקעית הים של האוקיינוס האטלנטי והים הקריבי (הצפון ימינה): האנטילים הקטנים נמצאים בצד שמאל למטה של התמונה ופלורידה נמצאת בצד ימין למעלה. קרקעית הים הסגולה במרכז התמונה היא שקע פוארטו ריקו.

שקע דרום סנדוויץ (עומק מקסימלי 8,265 מטר)
שקע דרום סנדוויץ'. הסבר מימין

שקע דרום סנדוויץ’ הוא שקע אוקייני קמור בדרום האוקיינוס האטלנטי, השוכן כ-100 קילומטרים מזרחית לאיי סנדוויץ' הדרומיים. זהו השקע העמוק ביותר בדרום האוקיינוס האטלנטי, והשני העמוק ביותר באוקיינוס האטלנטי אחרי שקע פוארטו ריקו. עומקו המקסימלי הוא 8,265 מטרים מתחת לפני הים, בנקודה הנקראת מַעֲמַק מטאור[93][כ]. במפה משמאל: מפת לוח דרום סנדוויץ' (SAN - כתוב במאונך בימין המפה) המציגה את מיקומו בין הלוח האנטארקטי (ANT), ללוח הדרום אמריקאי (SAM) ולצידו המזרחי של לוח סקוטיה (SCO) (אנ'). ניתן לראות גם את רכס סקוטיה המזרחי (ESR), איי סנדוויץ' הדרומיים (SSI) ושקע דרום סנדוויץ' (SST).

שקע קיימן. הסבר מימין.

השקע נוצר כתוצאה מהפחתה של החלק הדרומי ביותר של הלוח הדרום אמריקאי, אל מתחת ללוח דרום סנדוויץ' (אנ') הקטן[94]. איי סנדוויץ' הדרומיים יוצרים קשת איים געשית הנובעת מההפחתה הפעילה הזו. הר בלינדה (אנ') באי מונטגו (אנ') הוא הר געש פעיל.

שקע קיימן (עומק מקסימלי 7,686 מטר)
ערך מורחב – שקע קיימן

שקע קיימן הוא שקע אוקייני באגן מורכב של אזור שבר טרנספורמציה, המכיל רכס אוקייני קטן ומתפשט, ורכס קיימן התיכון (אנ') על קרקעית הים הקריבי המערבי, בין ג'מייקה לאיי קיימן. זוהי הנקודה העמוקה ביותר בים הקריבי, ומהווה חלק מהגבול הטקטוני בין הלוח הצפון אמריקאי ללוח הקריבי[95]. העומק המקסימלי של השקע הוא 7,686 מטר[96]. במפה משמאל: שקע קיימן מסומן כתעלה הצבועה בכחול כהה. הקשת שמצפונו כוללת את תעלת יוקטן (אנ') במערב, ובהמשכה מזרחה קובה. קשת זו תוחמת את אגן יוקטן שממוקם בינה (בין הקשת) לבין השקע. מזרחה לשקע, התחלתו של שקע פוארטו ריקו. מצפון, הלוח הצפון אמריקני, ומדרום הלוח הקריבי[כ"א].

אזור אוקיינוס הקרח הצפוני

מעמק מולוי. הסבר מימין.
מעמק מולוי (עומק מקסימלי 5,669 מטר)

מעמק מולוי (אנ') שהוא הנקודה העמוקה ביותר באוקיינוס הקרח הצפוני, הידוע בעולם בשם האוקיינוס הארקטי (אנ'), אינו עמוק עד כדי כך שיכול להיות לו מקום בין "הגדולים" לעיל, אך מיון אחר של חוקרים, שסוקר את השקע העמוק ביותר בכל אחד מהאוקיינוסים, מייחד מקום גם לשקע זה[60]. עומקו המקסימלי של מעמק מולוי נע בין 5,573 מטרים ל-5,770 מטרים[60], אך מיזם משלחת חקר חמשת המעמקים של כל אחד מהאוקיינוסים, קבע את העומק ל־14+/- 5,550 מטרים בלבד[97]. בסופו של מאמרם, ולאחר דיון בממצאים השונים, קבעו Stewart & Jamieson את עומקו של מעמק מולוי ל-5,669 מטרים[64]. להבדיל מכל השקעים האוקייניים, מעמק מולוי אינו תוצר של תהליך הפחתה[98]. במפה משמאל: מצר פראם שבמעמקיו מצוי מעמק מולוי. המצר והמעמק נמצאים בין האי סבאלברד ממזרח, והאי גרינלנד שממערב.

החשיבות של חקר התהומות

זמן ומרחב להגעת גלי צונאמי הרסניים לחופי האוקיינוס השקט מרע"א ביפן.
לחקר רעידות אדמה הרסניות

חלק ניכר מהפעילות הסייסמית בעולם, מתרחש באזורי הפחתה, אשר שקעים אוקייניים הם הביטוי המובהק שלהם[99]. פעילות זו של רעידות אדמה עלולה להיות בעלת השפעות הרסניות על קהילות חוף ואפילו על הכלכלה העולמית. רעידות אדמה בקרקעית הים שנוצרו באזורי הפחתה, היו אחראיות לגלי הצונאמי באוקיינוס ההודי בשנת 2004, ולרעידת האדמה והצונאמי בטוהוקו בשנת 2011 ביפן. על ידי לימוד השקעים האוקייניים, מדענים יכולים להבין טוב יותר את התהליך הפיזי של ההפחתה, ואת הגורמים לאסונות טבע הרסניים אלה[13][100].

למחקרים רפואיים וכימיים

חקר השקעים האוקייניים מעניק לחוקרים תובנות לגבי ההתאמות החדשות והמגוונות של אורגניזמים במעמקי הים לסביבתם, שעשויות להוות את המפתח להתקדמות ביולוגית וביו-רפואית. לימוד האופן שבו אורגניזמים הָאדֶלִיים (מלשון האזור ההָאדֶלִי - ראו לעייל בפרק ריבוד האוקיינוסים) הסתגלו לחיים בסביבתם הקשה, עשוי לסייע בקידום ההבנה בתחומי מחקר רבים ושונים: החל מטיפולי סוכרת ועד חומרי ניקוי משופרים לכביסה. חוקרים כבר גילו חיידקים המאכלסים פתחי אגן הידרותרמיים (נביעה הידרותרמית) במעמקי הים, אשר טומנים בחובם פוטנציאל כמקורות חדשים לאנטיביוטיקה ולתרופות נגד סרטן. אותן התאמות עשויות להוות גם מפתח להבנת מקורותיהם של החיים באוקיינוס, שכן מדענים בוחנים את הגנטיקה של אורגניזמים אלה, כדי לחבר את ההיסטוריה של התפשטות החיים בין מערכות אקולוגיות האדליות מבודדות, ובסופו של דבר ברחבי האוקיינוסים בעולם[101]. התאמות חדשות מסוימות המאפשרות למינים להתקיים בתנאי מעמקים שכאלה, יכולות להוביל לטיפולים רפואיים מבטיחים, ולהציע רמזים לגבי עלייתם והתפתחותם של החיים עצמם[102].

לחקר אקלים כדור הארץ

מחקרים אחרונים חשפו גם כמויות גדולות, באופן בלתי צפוי, של חומר פחמני המצטברות בשקעים, דבר שעשוי להצביע על כך שאזורים אלה ממלאים תפקיד משמעותי באקלים כדור הארץ. פחמן זה נאגר במעטפת כדור הארץ באמצעות תהליך ההפחתה, או שנצרך על ידי חיידקי שקעים. התגלית מציגה הזדמנויות למחקר נוסף על תפקידם של שקעים, הן כמקור (באמצעות געשיות ותהליכים אחרים), והן כבּוֹר במחזור הפחמן הפלנטרי, דבר שעשוי להשפיע על האופן שבו מדענים בסופו של דבר יבינו ויחזו, את השפעות גזי החממה שנפלטו על ידי בני אדם, ושינויי האקלים העולמיים[103].

לחקר היווצרות הרי געש צעירים מאוד

בשנת 2006, חוקרים גילו תהליך חדש של היווצרות הרי געש, אותו כינו געשיות מסוג נקודה קטנה (petit-spot)[104]. הרי הגעש מסוג נקודה קטנה הראשונים, נצפו על קרקעית הים באוקיינוס השקט, שם הלוח הפסיפי "מתכופף" וצונח אל מתחת ללוח האירו-אסיאתי ויוצר את שקע יפן. הרי געש מסוג נקודה קטנה הם, כפי ששמם מרמז, מאפיינים קטנים יחסית ובדידים, אך הם נוצרים על חלקים עתיקים יותר של קרקעית הים, ולא על אזורים צעירים יותר, הקרובים לרכס המרכז אוקייני, ומדובר בתת-ענף מדעי חדש, שעשוי להיות חשוב ביותר[100].

אתגרים והזדמנויות בחקר המעמקים

לחצים של מעל ל-1,000 אטמוספירות, חשיכה מוחלטת, טמפרטורות נמוכות מאוד ומחקרים שהם עתירי תקציבים, ימשיכו להוות אתגרים בפני גופי המחקר השונים והחוקרים של חקר המעמקים. בצד זאת, קיימים מספר הזדמנויות בתחומים הבאים[105]:

  • רובוטיקה: חידושים בכלי רכב תת-ימיים אוטונומיים (AUV) וכלי רכב המופעלים מרחוק (ROV) הם קריטיים. רובוטים אלה יכולים לעמוד בתנאים קשים, ולפעול באופן עצמאי או באמצעות שלט רחוק. דוגמה: ה-ROV/AUV ההיברידי Nereus (אנ') של המכון האוקיינוגרפי בוודס הול שצלל בהצלחה לקרקעית שקע מריאנה.
  • טכנולוגיית הדמיה בים עמוק: מערכות סונאר משופרות ומצלמות ברזולוציה גבוהה משפרות את יכולתנו למפות ולתעד אזורים שלא נראו קודם לכן. דוגמה: מערכות סונאר רב-קרן (Multibeam echosounder) מספקות תמונות מפורטות של קרקעית האוקיינוס, ומסייעות במחקרים גאולוגיים[47].
  • מדע החומרים: פיתוח חומרים שיכולים לעמוד בלחצים וטמפרטורות קיצוניים יקדם את עמידותו של ציוד החיפוש.

גישות חדשניות כמו אלה סוללות את הדרך לחקר מעמקים מקיף יותר, וחושפות את מסתורי הגבול הסופי של כוכב הלכת שלנו[105].

גלריה

  • מפת תהום צ'לנג'ר בשקע מריאנה, והיסטוריית הצלילות עדיו[כ"ב].
    מפת תהום צ'לנג'ר בשקע מריאנה, והיסטוריית הצלילות עדיו[כ"ב].
  • שקעי טונגה וקֶרמָדֶק[כ"ג].
    שקעי טונגה וקֶרמָדֶק[כ"ג].
  • שקע הפיליפינים (במרכז המפה)[כ"ד].
    שקע הפיליפינים (במרכז המפה)[כ"ד].
  • שקע איזו-בונין[כ"ה].
    שקע איזו-בונין[כ"ה].
  • השקעים קוריל קמצ'טקה, יפן ואיזו בונין.
    השקעים קוריל קמצ'טקה, יפן ואיזו בונין.
  • השקע האלאוטי (בכחול כהה).
    השקע האלאוטי (בכחול כהה).
  • ריכוז ייחודי של שקעים אוקייניים, מהעמוקים בעולם, בחלקו הצפון מערבי של האוקיינוס השקט.
    ריכוז ייחודי של שקעים אוקייניים, מהעמוקים בעולם, בחלקו הצפון מערבי של האוקיינוס השקט.
  • פסנדן והמתנד שהמציא בשנת 1914.
    פסנדן והמתנד שהמציא בשנת 1914.
  • שרטוט דגם של הצוללת נאוטילוס.
    שרטוט דגם של הצוללת נאוטילוס.
  • הצוללת אלווין בשנת 1978, שנה לאחר גילוי הנביעות ההידרותרמיות.
    הצוללת אלווין בשנת 1978, שנה לאחר גילוי הנביעות ההידרותרמיות.
  • הדיפ-סי צ'לאנג'ר.
    הדיפ-סי צ'לאנג'ר.
  • פסל של דיונון ענק בסיאטל.
    פסל של דיונון ענק בסיאטל.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ביאורים

  1. ↑ "אפי" היא תחילית במילים לועזיות שמשמעותה: על, על פני, מעל ועוד. הסיומת "פלגית" באה מהמילה πέλαγος‏ (pélagos) ביוונית עתיקה שמשמעותה "הים הפתוח".
  2. ↑ "מזו" - היא תחילית שבאה לתאר ערך או מיקום ביניים.
  3. ↑ מהמילה היוונית βαθύς‏(bathýs) שפירושה "עמוק".
  4. ↑ שמשמעותה ביוונית "ללא תחתית".
  5. ↑ האדס ביוונית עתיקה: ᾍδης שמשמעותו "בלתי נראה". האדס הוא שמו של האחראי על השאול במיתולוגיה היוונית.
  6. ↑ ראו להלן המשך המחקר בתחום זה בשנת 1974, על ידי הצוללת אלווין, בפרויקט המחקר התת-ימי הצרפתי-אמריקאי של הרכס המרכז אוקייני באוקיינוס האטלנטי.
  7. ↑ במקור לפיסקה זו, ניתן גם לקרוא על ציוני דרך היסטוריים במחקר מעמקי הים. כמו כן, בפרק "גלריה" להלן, ניתן לצפות בשרטוט של דגם הצוללת "דיפ-סי צ'לנג'ר"
  8. ↑ ראו להלן הפרק על השקעים האוקייניים.
  9. ↑ משלחת הדגימה הגלובלית לאוקיינוס (GOS) היא פרויקט גנום לחקר אוקיינוסים שמטרתו להעריך את הגיוון הגנטי בקהילות מיקרוביאליות ימיות, ולהבין את תפקידן בתהליכים הבסיסיים של הטבע.
  10. ↑ ממוצע עומק השקעים דומה לכאורה לממוצע העומקים הכולל של האוקיינוסים. ממוצע העומק של כלל האוקיינוסים הוא 3,897 מטרים והעומק החציוני הוא 3,441 מטרים. אלא שהשונות של כלל ערכי עומקי השקעים היא קטנה ביותר, בעוד שזו של כלל עומקי האוקיינוס גדולה ומשתרעת מפחות ממטר אחד ועד ליותר מ-11,000 מטרים. כלומר, הממוצע והחציון של עומקי השקעים מייצג בצורה הרבה יותר טובה את כלל עומקי השקעים, בעוד שאלה של כלל עומקי האוקיינוסים, אינם מייצגים אותם היטב - לשון המעטה[54]. זאת ועוד, ממוצע עומק השקעים הוא עומקם מתחת לסביבת קרקעית האוקיינוס שסובבת אותם, ולכן, אם משווים ערכים מרכזיים אלה לערכי כלל עומקי האוקיינוסים, יש להוסיף לערך המרכזי של השקעים, את עומק עמודת המים, מפני האוקיינוס ועד לשפתי השקע.
  11. ↑ השילוב של גודל כדור הארץ, שמירת החום, מים נוזליים, הרכב מתאים ופעילות גאולוגית יוצר את התנאים הדרושים לקיומם של לוחות טקטוניים, ומבדיל אותו מכוכבי לכת וירחים אחרים במערכת השמש[56].
  12. ↑ התהליך נקרא הפחתה, כי במהלכו הקרום של הלוח הנוחת, בהגיעו לעומק של כמה מאות קילומטרים בתוך כדור הארץ, הוא מותך והופך להיות חלק מהמעטפת הצמיגה, ובכך למעשה מופחת הקרום האוקייני, בעוד שבקצה השני של התהליך, ברכס המרכז אוקייני, נוצר קרום ימי חדש. לעיון באיור של התהליך ראו כאן.
  13. ↑ צפיפות החומר בלוחות בתרשים מבוטאת באמצעות מהירות הגלים הסייסמיים בלוחות (מהירות גלי P ביחידות של קילומטר בשנייה). ככל שהמהירות גדולה יותר, כך המדיום (הלוח) צפוף וכבד יותר. מהמהירויות המסומנות בתרשים ניתן להבין מדוע הלוח הפסיספי הכבד יותר, נוחת אל מתחת ללוח מריאנה, אף על פי שגם הוא בעל קרום אוקייאני, אך צפוף פחות.
  14. ↑ יש לסייג, שמדובר בשקע העמוק ביותר בכל אחד מחמשת האוקיינוסים, כך שיש שקעים עמוקים יותר באוקיינוסים השונים, מאלה שהמאמר מתייחס אליהם.
  15. ↑ חגורת הפליפינים הניידת היא חלק מורכב של הגבול הטקטוני בין הלוח האירו-אסיאתי להלוח הפיליפיני, הכולל את רוב שטחה של הפיליפינים. היא כוללת שני אזורי הפחתה: שקע מנילה במערב ושקע הפיליפינים במזרח, וכן את מערכת השברים הפיליפינים (אנ'). בתוך החגורה ישנם מספר גושי קרום או מיקרו-לוחות שנקרעו מהלוחות העיקריים הסמוכים שעברו עיוות מסיבי[70].
  16. ↑ ניתן לקרוא על הממצאים האלה בכתבה בעיתון הארץ. קיים קישור בפרק "קישורים חיצוניים" להלן.
  17. ↑ יש לסייג, שמדובר בשקע העמוק ביותר בכל אחד מחמשת האוקיינוסים, כך שיש שקעים עמוקים יותר באוקיינוסים השונים, מאלה שהמאמר מתייחס אליהם.
  18. ↑ המוקד מסומן מזרחית לשקע, אך יש לקחת בחשבון שבהיות עומק המוקד 30 קמ', ומדרון השקע אלכסוני לכיוון מזרח (כיוון ההפחתה), ההשלכה של המוקד על המפה הדו-ממדית תציג מיקום מרוחק (לכאורה) מהשקע עצמו.
  19. ↑ להקלת ההבנה של הסבר מורכב זה, מומלץ לקרוא אותו כשהמפה הזו מונחת לפניכם. הקשת המשוננת בימין התמונה מסמנת את אזור ההפחתה הקדמי של האנטיליים הקטנים; הכתמים הירוקים הם ממזרח למערב: איי הבתולה, פוארטו ריקו הרפובליקה הדומיניקנית וקובה; הקו השחור הדק שמצפון לקובה ונמשך מזרחה, הוא העתק הטרנספורמציה מסוג תזוזה אופקית שמאלית (ראו כיוון החיצים); והקשת המשוננת שמדרום לקובה, מסמלת את אזור ההפחתה האלכסוני.
  20. ↑ אמנם Stewart & Jamieson (2019) פרסמו עומק שונה, קטן בהרבה, אך במאמר שבמקור האחרון, שנתיים אחר כך, הם וחבריהם התייחסו לעומק של 8,265 מטרים מתחת לפני הים.
  21. ↑ לשיפור ההתמצאות, מומלץ לעיין במפה המסמנת את רוב המבנים הגאולוגיים המוזכרים לעיל כאן.
  22. ↑ תהום צ'לנג'ר מורכב משלוש "בריכות" בעומקים משתנים, כאשר הבריכה המרכזית היא הרדודה ביותר, לאחר מכן המערבית, והבריכה המזרחית נמדדה כעמוקה ביותר, ועומקה 10,925 מטרים. עומק זה נמדד באמצעות הצוללת המאוישת DSV(אנ') בין 28 באפריל ל-3 במאי 2019, כחלק ממשלחת חמשת המעמקים. מאמר מסכם המרכז את כל הממצאים עד היום הציג עומק מקסימלי של 11,034±50[63].
  23. ↑ הקשרים הגיאולוגיים העיקריים של שקע טונגה (סגול) אשר מדרום הופך לשקע קרמדק (סגול גם כן). השונות בצבעים מייצגת עומקים שונים על פי סקאלת העומקים המוצבת בשמאל התמונה. היבשה מוצגת בירוק כהה, ללא מיון גובה פני השטח.
  24. ↑ מפה מוגדלת ביחס לזו המוצגת בגוף הערך.
  25. ↑ למעשה המשכו של שקע מריאנה כשביניהם מפריד רכס תת מימי.

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 Deep - Sea Exploration, History.Com. via WayBackMachine
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 Layers of the Ocean, NOAA - National Oceanic and Atmospheric Administration (ארכיון)
  3. ↑ Mazuecos I., P. et al., 2015, Temperature Control of Microbial Respiration and Growth Efficiency in the Mesopelagic Zone of the South Atlantic and Indian Oceans, Deep Sea Research Part I: Oceanographic 95: pp.131-138
  4. ↑ Drazen J., C. & Sutton T., T. et al., 2017, Dining in the Deep: The Feeding Ecology of Deep-Sea Fishes, Annual Review of Marine Science 9: pp. 337-366 (הקישור אינו פעיל, 2024-08-09) (אורכב 09.08.2024 בארכיון Wayback Machine)
  5. ^ 5.0 5.1 Jamieson A/. J. et al., 2017, Bioaccumulation of Persistent Organic Pollutants in the Deepest Ocean Fauna, Nature Ecology & Evolution 1: pp. 1-4 (הקישור אינו פעיל, 2017-10-11) (אורכב 11.10.2017 בארכיון Wayback Machine)
  6. ↑ Alan Jamieson, University of Aberdeen, Hadal zone: Ten Things You Never Knew About the Ocean's Deepest Places, International Business Times, 05 March 2016 (ארכיון)
  7. ^ 7.0 7.1 Patrick Pester, First-of-its-Kind Footage Captures Bizarre Sea Creatures Flourishing in Extreme Depths of the Ocean, Lives Science, August 1, 2025
  8. ↑ Dino Grandoni, Scientists Discover a Whole New Type of Ecosystem 30,000 Feet Deep, The Washington Post, July 30, 2025
  9. ^ 9.0 9.1 Emma Frederickson, Scientists Found an Undersea Metropolis That Dwarfs the Atlantic’s ‘Lost City’, Popular Mechanics, Aug 22, 2025
  10. ^ 10.0 10.1 Justin Jackson, Mariana Trench Expedition Discovers New Lifeforms Flourishing in Deep-Sea Environment, Phys & Org, March 10, 2025
  11. ^ 11.0 11.1 Quincy, Exploring the Deep Sea: New Discoveries in Marine Biology, Research Studies Press,
  12. ↑ Scientists Find 'Yellow Brick Road' Deep Beneath the Pacific Ocean: The Surprising Truth about Its Construction, The Times of India, Sep 2, 2025
  13. ^ 13.0 13.1 Ken Kostel, Ocean Trenches: What can Ocean Trenches Tell Us about Earthquakes?, Woods Hole Oceanographic Institution (WHOI) (ארכיון)
  14. ↑ Understanding Surface Currents vs Deep Ocean Currents, SOFAR, 12.4.2021
  15. ↑ Hilmi, N. et al., 2023, Deep Sea Nature-Based Solutions to Climate Change, Frontiers 5: doi.org/10.3389/fclim.2023.1169665
  16. ↑ Editor's notes, 'Dark Oxygen': a Deep-Sea Discovery that has Split Scientists, Phys & Org, March 17, 2025
  17. ↑ What is an ROV?, NOAA - Ocean Exploration
  18. ↑ What is an AUV?, NOAA - Ocean Exploration
  19. ↑ Full Ocean Depth Submersible Limiting Factor, The 5 Deeps
  20. ↑ Multibeam Sonar, NOAA - Ocean Exploration
  21. ↑ Mapping of Water Bodies Using Sonar Technology, BIOTA
  22. ↑ New Partnership to Help Improve Monitoring of Underwater Environments, University of Southampton. 7 November 2024
  23. ^ 23.0 23.1 Tecla Maggioni, The Origins of Ocean Exploration, Submon, December 10, 2021
  24. ↑ Marsili (or Marsigli), Luigi Ferdinando, Encyclopedia.Com
  25. ↑ Histoire Physique de la mer, L-F. Marsili, SorbonNum - Bibliothèque Numérique Patrimoniale De Sorbonne Université
  26. ↑ Danielle Bizzarro, Lamont-Doherty Earth Observatory Bestows Heritage Award on Marie Tharp, Pioneer of Modern Oceanography, Columbia University, via WayBackMachine
  27. ↑ The Age of Electronics II (1946-1970), NOAA - Ocean Exploration
  28. ^ 28.0 28.1 28.2 Thomson, Sir Charles Wyville, Encyclopedia.com
  29. ^ 29.0 29.1 Sir C. Wyville Thomson, Encyclopedia Britannica
  30. ^ 30.0 30.1 30.2 Gillian Orr, The Timeline: Deep-Sea Exploration, Independent, 20 January 2011
  31. ^ 31.0 31.1 31.2 31.3 31.4 31.5 A brief history of deep sea exploration, Dartmouth Undergraduate Journal of Science
  32. ↑ Kelvite Mark IV Sounding Machine, Royal Museums Greenwich
  33. ↑ America on the Move, Nationa Museum of American History
  34. ↑ Albert E. Theberge, George Belknap and the Thomson Sounding Machine, Hydro International, April 7, 2014
  35. ↑ Damond Benningfield, Sounding Off, Science and the Sea, August 25, 2024
  36. ^ 36.0 36.1 Frost, G., L. 2001, Inventing Schemes and Strategies: The Making and Selling of the Fessenden Oscillator, Technology and Culture 42: pp. 462-488
  37. ^ 37.0 37.1 Active Sonar vs. Passive Sonar: Key Differences Explained, RF Wierless World
  38. ^ 38.0 38.1 38.2 38.3 38.4 Submarine, Britannica Encyclopedia
  39. ^ 39.0 39.1 39.2 39.3 39.4 39.5 39.6 Timeline of Deep-Sea Exploration: A look Back at Advancements in Technology, Ocean Census
  40. ↑ Science: Deepest Divers, TIME Magazine, Mar. 01, 1954
  41. ↑ First Trip to the Deepest Part of the Ocean, Geology.Com
  42. ↑ History of Alvin, Woods Hole Oceanographic Institution (WHOI)
  43. ↑ Orcutt, J. A., 2020, MEDEA and the Declassification of Navy GEOSAT Radar Altimetry Data, American Geophysical Union Fall Meeting 2020, abstract #U004-02
  44. ↑ Alan Jamieson, 2015, The Hadal Zone - Life in the Deepest Oceans, Cambridge University Press: 372 p. (from now on: "Jamieson, 2015"). pp. 3-21.
  45. ↑ Anne Marie Helmenstine, Deep Sea Exploration History and Technology, ThoughtCo, June 25, 2019
  46. ↑ Inside the daring mission to reach the bottom of all Earth’s oceans, Wired.Com, Mar 15, 2020
  47. ^ 47.0 47.1 The Nippon Foundation-GEBCO Seabed2030 Project, - GEBCO - General Bathymetric Chart of the Oceans
  48. ↑ Scuba Diving Partner, A Year in Review: 2014 Magazine Covers, Scuba Diving, October 25, 2014
  49. ^ 49.0 49.1 The Ocean, MarineBio - Ocean Science
  50. ^ 50.0 50.1 50.2 50.3 Creatures of the Deep Sea, Sea and Sky - The Sea
  51. ↑ Shibu, Y. et al., 2007, he Sorcerer II Global Ocean Sampling Expedition: Expanding the Universe of Protein Families, PLOS Biology 5: e16.doi.org/10.1371/journal.pbio.0050016
  52. ↑ Ocean Census, Oceancensus.org
  53. ↑ How deep is the ocean?, NOAA - Ocean Exploration
  54. ↑ Weatherall, P. et al., 2015, A New Digital Bathymetric Model of the World's Oceans, Earth and Space Science 2: pp. 331-345
  55. ↑ Ken Kostel, Ocean Trenches, Woods Hole Oceanographic Institution (WHOI)
  56. ↑ Martin, P. et al., 2008, Why does plate tectonics only occur on Earth ?, Physics Education 43: pp. 144-150. קישור=https://www.researchgate.net/publication/30053838_Why_does_plate_tectonics_only_occur_on_Earth
  57. ↑ סביר, בילי והראל, יאיר, קרום יבשתי וקרום ימי, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית
  58. ↑ Subduction, Britannica Encyclopedya
  59. ↑ עופר בן חורין, תהומות האוקיינוסים העמוקות ביותר בעולם, באתר חדשות המדע: כל חדשות המדע במקום אחד, 13/09/2014
  60. ^ 60.0 60.1 60.2 60.3 60.4 60.5 Stewart, H., A. & Jamieson, A., J. 2019, The Five Deeps: The Location and Depth of the Deepest Place in Each of the World's Oceans, Earth-Science Reviews 197: 102896 Table 1.
  61. ^ 61.0 61.1 Daily Telegraph Reporter, Scientists Map Mariana Trench, Deepest Known Section of Ocean in the World, The Telegraph, 07 December 2011
  62. ↑ Mariana Trench, Britannica Encyclopedia
  63. ^ 63.0 63.1 Stewart, H., A. & Jamieson, A., J. 2019, The Five Deeps: The Location and Depth of the Deepest Place in Each of the World's Oceans, Earth-Science Reviews 197: 102896 Table 1: Challenger Deep (MarianaTrench).
  64. ^ 64.0 64.1 64.2 64.3 Stewart, H., A. & Jamieson, A., J. 2019, The Five Deeps: The Location and Depth of the Deepest Place in Each of the World's Oceans, Earth-Science Reviews 197: 102896 Chap. 6 Conclusion.
  65. ↑ Bird, P., 2003, An Updated Digital Model of Plate Boundaries, Geochemistry, Geophysics, Geosystems 4: doi.org/10.1029/2001GC000252: Figure 11.
  66. ↑ Stratford, W. et al., 2015, Seismic Velocity Structure and Deformation Due to the Collision of the Louisville Ridge with the Tonga-Kermadec Trench, Geophysical Journal International 200: pp. 1503-1522 (הקישור אינו פעיל, 2024-04-16) (אורכב 16.04.2024 בארכיון Wayback Machine)
  67. ↑ Bevis, M. et al., 1995, Geodetic Observations of Very Rapid Convergence and Back-Arc Extension at the Tonga Arc, Nature 374: pp. 249–251 (הקישור אינו פעיל, 2024-04-15) (אורכב 15.04.2024 בארכיון Wayback Machine)
  68. ↑ Tonga Trench, Britannica Encyclopedia (ארכיון)
  69. ↑ Philippine Trench, Britannica Encyclopedya (ארכיון)
  70. ^ 70.0 70.1 Galgana, G., A. et al., 2007, Modeling the Philippine Mobile Belt: Tectonic Blocks in a Deforming Plate Boundary Zone, American Geophysical Union Fall Meeting 2007: Abstract id. G21C-0670
  71. ↑ Sarmiento, K., J., S. et al., 2001, Seafloor Structures and Static Stress Changes Associated With Two Recent Earthquakes in Offshore Southern Batangas, Philippines, Frontiers 9: doi.org/10.3389/feart.2021.801670 (הקישור אינו פעיל, 2024-12-04) (אורכב 04.12.2024 בארכיון Wayback Machine)
  72. ↑ Kermadec Trench, Britannica Encyclopedia (ארכיון)
  73. ↑ Linley, T., D. et al., 2017, Bait Attending Fishes of the Abyssal Zone and Hadal Boundary: Community Structure, Functional Groups and Species Distribution in the Kermadec, New Hebrides and Mariana Trenches, Deep Sea Research Part I: Oceanographic 121: pp. 38-53
  74. ↑ Fujio, S. et al., 1999, Deep Current Structure Above the Izu-Ogasawara Trench, Journal of Geophysical Research 105: pp. 6377–6386
  75. ^ 75.0 75.1 Caladan Oceanic, Caladan Oceanic Media Release, October 3rd, 2022
  76. ↑ Rhea, S. et al., 2010, Seismicity of the Earth 1900—2007, Kuril-Kamchatka Arc and Vicinity, USGS: Open-File Report 2010-1083-C (ארכיון)
  77. ↑ Kamenev, G., M. 2022, Macrofauna and Nematode Abundance in the Abyssal and Hadal Zones of Interconnected Deep-Sea Ecosystems in the Kuril Basin (Sea of Okhotsk) and the Kuril-Kamchatka Trench (Pacific Ocean), Frontiers in Marine Science 9: (Article 812464)
  78. ^ 78.0 78.1 Warren, L., M. et al., 2015, Fault Plane Orientations of Intermediate-Depth and Deep-Focus Earthquakes in the Japan-Kuril-Kamchatka Subduction Zone, Journal of Geophysical Research - Solid Earth 120: pp. 8366-8382.
  79. ↑ Peng, G et al., 2020, The Ocean’s Ultimate Trashcan: Hadal Trenches as Major Depositories for Plastic Pollution, Water Research 168: doi.org/10.1016/j.watres.2019.115121
  80. ↑ Japan Trench, Britannica Encyclopedia
  81. ^ 81.0 81.1 Aleutian Trench, Oceana - Marine Places
  82. ↑ Aleutian Trench, Britannica Encyclopedia (ארכיון)
  83. ↑ Peru-Chile Trench, Encyclopedia Britannica (ארכיון)
  84. ↑ Eckerman, L. et al., 2018, Seismic-Gravimetric Analysis of the Subducted Nazca Plate 1 Between 32°S and 36°S, Geodesy and Geodynamics 9: pp. 57-66. (הקישור אינו פעיל, 2022-05-03) (אורכב 03.05.2022 בארכיון Wayback Machine)
  85. ↑ Middle America Trench, Britannica Encyclopedia (ארכיון)
  86. ^ 86.0 86.1 Aubouin, J. et al., 1981, Subduction of the Cocos Plate in the Mid America Trench, Nature 294: pp. 146–150 (הקישור אינו פעיל, 2024-04-15) (אורכב 15.04.2024 בארכיון Wayback Machine)
  87. ↑ Astiz, L. et al., 1987, Source Characteristics of Earthquakes in the Michoacan Seismic Gap in Mexico, Bulletin of the Seismological Society of America 77: pp. 1326–1346 (הקישור אינו פעיל, 2025-08-14) (אורכב 14.08.2025 בארכיון Wayback Machine)
  88. ↑ Plata-Martinez, R. et al., 2021, Shallow Slow Earthquakes to Decipher Future Catastrophic Earthquakes in the Guerrero Seismic Gap, Nature Communications 12: doi.org/10.1038/s41467-021-24210-9 (הקישור אינו פעיל, 2022-10-28) (אורכב 28.10.2022 בארכיון Wayback Machine)
  89. ↑ McCaffrey, R. 2009, The Tectonic Framework of theSumatran Subduction Zone, Annual Review of Earth and Planetary Sciences 37: pp. 345–366.
  90. ↑ Tsunami Generation from the 2004 M=9.1 Sumatra-Andaman Earthquake, USGS (ארכיון)
  91. ↑ Lidiak, E., G. & Anderson, T., H. 2015, Evolution of the Caribbean Plate and Origin of the Gulf of Mexico in Light of Plate Motions Accommodated by Strike-Slip Faulting, in: Late Jurassic Margin of Laurasia–A Record of Faulting Accommodating Plate Rotation The Geological Society of America (הקישור אינו פעיל, 2025-08-19) (אורכב 19.08.2025 בארכיון Wayback Machine)
  92. ↑ The Caribbean Plate, Caribbean Tectonics
  93. ↑ Jamieson, A., J. et al., 2021, Hadal Fauna of the South Sandwich Trench, Southern Ocean: Baited Camera Survey from the Five Deeps Expedition., Deep Sea Research Part II: Topical Studies in Oceanography 194: 104987 (הקישור אינו פעיל, 2022-07-22) (אורכב 22.07.2022 בארכיון Wayback Machine)
  94. ↑ Larocca, P. et al., 2021, Wavelet-based Characterization of Seismicity and Geomagnetic Disturbances in the South Sandwich Microplate Area, Geofísica internacional 60: pp. 320-332.
  95. ↑ The editor, The Cayman Trench and Cayman Ridge: Exploring the Depth, LAC - Latin America & Caribbean Geographic, 01/20/2024
  96. ↑ Cayman Trench, Britannica Encyclopedia (ארכיון)
  97. ↑ Victor Vescovo, Five Deeps Expedition is Complete after Historic Dive to the Bottom of the Arctic Ocean, The 5 Deeps (ארכיון)
  98. ↑ Thiede, J. et al., 1990, Bathymetry of Molloy Deep: Fram Strait Between Svalbard and Greenland, Marine Geophysical Researches 12: pp. 197-214
  99. ↑ Olaide, O., S. et al., 2020, Retrospective and Forward Prediction of Next Strong Earthquakes in Oceanic Ridges and Trenches Using Probabilistic Models, Journal of Seismology 24: pp. 1225-1234.
  100. ^ 100.0 100.1 Ken Kostel, Places and Things Alvin Can Explore Now: Japan Trench, OCEANUS - The Journal of our Ocean Panet, May 17, 2022
  101. ↑ Ken Kostel, Ocean Trenches: What can ocean trenches tell us about human health?, Woods Hole Oceanographic Institution (WHOI)
  102. ↑ Evan Lubofsky, The Rise of Orpheus, OCEANUS - The Journal of our Ocean Panet, October 8, 2019
  103. ↑ Ken Kostel, Ocean Trenches: What can ocean trenches tell us about Earth's climate?, Woods Hole Oceanographic Institution (WHOI) (ארכיון)
  104. ↑ Hirano, N., 2011, Petit-Spot Volcanism: A New Type of Volcanic Zone Discovered Near a Trench, Geochemical Journal 45: pp. 157-167
  105. ^ 105.0 105.1 The History and Evolution of Ocean Exploration, Blue Season Bali
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

חקר מעמקי הים41842109

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=חקר_מעמקי_הים&oldid=3466431"