פרכוס אפילפטי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף התקף אפילפטי)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הפעילות החשמלית המוגברת בזמן פרכוס אפילפטי כפי שנמדדת ב-EEG.

התקף אפילפטי הוא מצב המוגדר כ"סימני מחלה חולפים, הנובעים מפעילות חשמלית מוגברת בתאי העצב במוח"[1].

האפקט החיצוני יכול להיות חריף כמו תנועות וחבטות (פרכוס טוני-קלוני) או מתון כמו איבוד קצר של הכרה. הוא יכול להתבטא כשינוי במצב מנטלי, תנועות טוניות או קלוניות, פרכוסים ותופעות נפשיות אחרות (כמו דז'ה וו). לפעמים אין פרכוסים כי אם "צניחה" של כל הגוף, כאשר האדם מאבד שליטה על גופו וצונח ארצה. המונח הרפואי להתקפים חוזרים ונשנים ללא סיבה נראית לעין הוא אפילפסיה, אבל התקפים עלולים להופיע אצל אנשים שאינם לוקים באפילפסיה.

לכ-4% מן האנשים יהיה התקף ללא סיבה עד גיל 80 והסיכוי לחוות התקף שני הוא בין 30% ו- 50%[2][3]. טיפול יכול להפחית את הסיכון לקבל התקף שני אפילו עד מחצית מהצפוי[3]. רוב ההתקפים היחידים מטופלים על ידי רופאים כלליים (העוסקים ברפואת חירום או ברפואה כללית), בעוד שמחקר וטיפול באפילפסיה קשה לשליטה יטפלו אפילפטולוגים – נוירולוגים עם התמחות באפילפסיה.

מיון

ממיינים את סוגי ההתקפים לפי המקור במוח בו הוא ממוקם (פרכוס חלקי) או מפושטים (התקפים כלליים). פרכוסים חלקיים מחולקים, גם הם, לפי המידה בהם הם משפיעים על ההכרה (פרכוס חלקי פשוט ופרכוס חלקי מורכב). אם ההכרה אינה נפגעת הרי זהו פרכוס חלקי פשוט; אחרת זה פרכוס חלקי מורכב. פרכוס חלקי יכול להתפשט במוח – תהליך הידוע כהכללה משנית. התקפים כלליים מחולקים על פי ההשפעה שלהם על הגוף, אך בכולם יש איבוד הכרה. אלה כוללים: התקף ניתוק, התקף מיוקלוני, פרכוס קלוני, טוני, פרכוס טוני-קלוני והתקף א-טוני. התקף מעורב מוגדר בכך שיש בו גם התקפים כלליים וגם מוקדיים אצל אותו חולה[4]. בעקבות הצעות לסטנדרטיזציה שפורסמו ב-1970 הוצאו משימוש מונחים מיושנים כמו "פטיט מל", "גרנד מל", "התקף ג'קסוני", "פסיכו מוטורי ו"התקף של האונה הרקתית".

סימנים וסימפטומים

התקפים עלולים לגרום לשינויים לא רצוניים בתנועות הגוף, בתפקודו, תחושתו, במודעות או בהתנהגות. מקשרים התקפים, לעיתים קרובות עם התכווצות פתאומית לא רצונית של קבוצת שרירים ואבדן הכרה. אבל התקף יכול להיות מרומז כמו חוסר תחושה קצר של חלק מהגוף, פרק זמן קצר או ארוך של איבוד זיכרון, שינויים בראייה, תחושה/חוסר תחושה של ריח לא נעים, תחושה מוזרה של רום הבטן או תחושה של פחד ובלבול מוחלט. התקף יכול להימשך מכמה שניות למצב של סטטוס אפילפטיקוס – קבוצות התקפים בזה אחר זה שעלולים לסכן חיים בלא התערבות מידית. כן ממיינים התקפים בצורה אופיינית למוטוריים, תחושתיים, אוטונומיים, רגשיים או קוגניטיביים. אחרי החלק הפעיל של ההתקף יש, בדרך כלל, פרק זמן הנקרא פוסט-איקטלי לפני שרמת ההכרה הנורמלית חוזרת[5]. במקרים אחדים יקדימו את התחלת ההתקף המלא כמה תחושות המתוארות לעיל תחושות אלה יכולות לשמש כאזהרה לסובל שפרכוס טוני-קלוני כללי צפוי להגיע. תחושות אזהרה אלו נקראות, בצורה מצטברת, אאורה והן קשורות לפרכוס חלקי[6]. חולים אחדים יכולים לדעת מתי התקף עומד להתרחש. הסימפטומים שהאדם חווה לפני ההתקף יכולים לכלול סחרחורת, התהדקות בית החזה. אחרים רואים חפצים נעים בתנועת איטית ממש לפני ההתקף. הסימפטומים הנחווים על ידי האדם בזמן התקף תלויים על המקום במוח בו מתרחשת הפרעה בפעילות החשמלית. התקפים חלקיים ופרונטליים והתפרקויות אפילפטיות מוקדיות נוטות להתרחש יותר בזמן השינה מאשר בעירות. לעומת זאת פרכוסים פסיכוגניים לא אפילפטיים נדירים בין חצות ו-6 בבוקר ואף פעם לא מתרחשים בזמן שינה[7]. העובדה שאפילפסיה כללית, אך לא מוקדית מתרחשת יותר בבוקר משקפת, אולי, שוני יומי בפעילות הרגשית של קליפת המוח[8]. אדם שיש לו פרכוס טוני-קלוני יכול לצעוק, לאבד הכרה, ליפול ארצה ולפרכס, לעיתים בעוצמה. אדם שיש לו פרכוס חלקי מורכב יכול להיראות מבולבל או המום ולא יוכל להגיב לשאלות או הוראות. לאנשים אחדים יש התקפים שאינם מורגשים על ידי אחרים. לפעמים הרמז היחיד שהיה לאדם התקף ניתוק הוא עפעוף מהיר, בלבול קיצוני לכמה שניות.

סיבות

התקפים ללא סיבה משויכים, לעיתים קרובות, לאפילפסיה. סיבות להתקפים עם סיבה כוללות:

  • מחסור בשינה.
  • קברנומה (גידול שפיר של כלי הדם במוח) - מצב רפואי הניתן לטיפול. גידול זה עלול לגרום להתקפים, כאבי ראש ודימומים במוח. בדיקת MRI יכולה לאשר או לדחות במהירות סיבה זאת.
  • פקעת עורקים וורידים (AVM - arteriovenous malformation) היא מצב רפואי הניתן לטיפול. הפקעת עלולה לגרום להתקפים, לכאבי ראש ולדימומים במוח. בדיקת MRI יכולה לאשר או לדחות במהירות סיבה זאת.
  • פגיעת ראש – עלולה לגרום להתקפים לא אפילפטיים פוסט טראומטיים או לאפילפסיה פוסט טראומטית שבה ההתקפים חוזרים באופן כרוני.
  • הרעלה מתרופות, למשל: אמינופילין או הרדמה מקומית.
  • מינונים נורמליים של תרופות מסוימות שמנמיכות את הסף להתקפים, כמו למשל, טריציקליות.
  • סוגים של דלקת כמו דלקת המוח או דלקת קרום המוח.
  • חום הגורם לפרכוסי חום.
  • הפרעות מטבוליות כמו היפוגליקמיה, היפונתרמיה (תת נתרן בדם) והיפוקסיה. (חוסר חמצן).
  • אי נטילת תרופות (תרופות אנטי-אפילפטיות, נוגדות דיכאון ותרופות הרגעה), בחולים שהורגלו לקחת תרופות אלה.
  • הפסקה פתאומית של צריכת אלכוהול בקרב אלכוהוליסטים, משום שאלכוהול משמש כסם מעכב במוח.
  • פגיעות התופסות מקום במוח (מורסות, גידולים, כגון גליומה). התקף אפילפטי הוא סימפטום ידוע במקרים של גידולים מוחיים מכל הסוגים.

להתקפים רבים אין סיבות ידועות. התקפים שיש להם גורם אינן משויכות לאפילפסיה, ואנשים שחווים התקפים כאלה אינם מאובחנים בדרך כלל כלוקים באפילפסיה. עם זאת, ההתקפים המתוארים לעיל דומים לאלה של אפילפסיה הן מבחינה חיצונית והן בבדיקת EEG.

אדם עלול ללקות בהתקף לאחר שהיה נוכח באירוע טראומטי. סוג זה של התקף ידוע כ"התקף פסיכוגני לא-אפילפטי", והוא משויך להפרעת דחק פוסט-טראומטית.

דיאגנוזה

רק ל-25% מן האנשים שיהיה להם התקף או פיתחו סטטוס אפילפטיקוס יש אפילפסיה[9] חשוב להבחין בין סיבות ראשוניות להתקפי אפילפסיה לבין סיבות משניות. בדיקת דם, ניקור מותני או בדיקת רעלים יכולות לעזור בנסיבות מיוחדות כשהן מרמזות על סיבה משתמעת כמו אלכוהול או אי נטילת תרופות, דלקת קרום המוח או מינון יתר אבל אין מספיק הוכחות על מנת לתמוך בשימוש שגרתי אצל מבוגר שיש לו התקף ראשון ללא סיבה נראית לעין.[10] בסקירה שנערכה ב-2007 הומלץ לערוך בדיקת אלקטרואנצפלוגרם (EEG) ודימות מוחי בטומוגרפיה ממוחשבת (CT) או בדימות תהודה מגנטית (MRI)‏[11] MRI היא יותר רגישה בבדיקת התקף ראשון שסיבותיו אינן ידועות. הבחנה בין התקף אפילפטי למצבים אחרים כמו התעלפות יכול להיות קשה. תיאור מהימן על ידי עד שראה את ההתקף הוא הגורם החשוב ביותר בקביעה אם היה התקף. כמו כן לא תמיד האנשים בסביבה מסוגלים להבחין שהחבר שלידם חווה ברגע זה התקף.

בדיקה גופנית

רוב החולים נמצאים במצב פוסט-איקטלי אחרי התקף. במצב זה הם רדומים ולעיתים קרובות מבולבלים. עלולים להיות סימנים של פגיעות אחרות. מחקר קטן שנעשה מצא שמציאת סימני נשיכה בצד הלשון הייתה מאד מועילה כאשר היא הייתה קיימת.

EEG

פעילות חשמלית חריגה מבודדת הנרשמת על ידי בדיקת אלקטרואנצפלוגרם בלי תצוגה קלינית נקראת התקף תת-קליני. התקפים כאלה יכולים לזהות את הרקע של הפעילות האפילפטית וכן בזיהוי הסיבות להתקפים.

קביעת הסיבה הבסיסית

שיטות אבחון נוספות כוללות סריקת CT ודימות MRI או אנגיוגרפיה. בדיקות אלה יכולות להראות על פגיעות מבניות במוח ובלב, אך אצל רוב אלה שיש להם אפילפסיה לא רואים שום דבר מיוחד.

היות שיש אבחנות שונות להתקפים אין זה בלתי מצוי שחולה ייבדק בו זמנית על גורמים הקשורים ללב וסיבות אנדוקריניות. בדיקת רמת גלוקוז, למשל, היא פעולה הכרחית בטיפול בהתקפים משום שהיפוגליקמיה עלולה לגרום להתקפים וכישלון בשליטה ברמת הסוכר עלולה להיות מזיקה לחולה. סיבות אחרות שיש לקחת אותן בחשבון הן התעלפויות והפרעת קצב לבבי ולעיתים הפרעת פאניקה. בנוסף, ל-5% מן האנשים עם תוצאות חיוביות בתבחין הטיה משכיבה לעמידה[12] עלולה להיות פעילות דמוית התקף שנובעת, כנראה, מחוסר חמצן במוח[13].

אבחנה

הבחנה בין התקף אפילפטי למצבים אחרים כמו התעלפות יכולה להיות קשה. מצבים אחרים היכולים לחקות התקפים הם: התקף פסיכוגני, דיסטוניה, כאבי מיגרנה, הרעלת סטריכנין[5].

הטיפול

יש להרחיק חפצים חדים או מסוכנים מסביבתו של החולה כדי שלא ייפגע. התקף הנמשך יותר מ-5 דקות מצריך התערבות חירום רפואית.

ניתן לאמן כלב שיזעיק עזרה או יבטיח את בטיחות האדם כשמתרחש התקף. כלבים אלה לא מתאימים לכל אחד. לעיתים רחוקות יכול הכלב לפתח יכולת לחוש את ההתקף לפני שהוא קורה[14][15]. ניתן להשתמש בקסדות על מנת להבטיח הגנה לראש בזמן התקף.

אין צורך במתן תרופות אחרי התקף ראשון והן מומלצות רק אחרי שהתרחש התקף שני או לכאלה שיש להם פגיעה מבנית במוח[16].

פרוגנוזה

אצל מבוגרים, אחרי שישה חודשים בלי התקפים, אחרי התקף ראשון הסיכון להתקפים חוזרים בשנה שלאחר מכן הוא פחות מ-20% בלי קשר לטיפול[17]. עד 7% מההתקפים שמגיעים לחדר מיון הם התקפי סטטוס אפילפטיקוס[16].

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרכוס אפילפטי בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ יצחק שילר. אפילפסיה : מדריך לחולה ולבני משפחתו.
  2. ^ Herman, ST. (2004). "Single Unprovoked Seizures". Curr Treat Options Neurol. 6 (3): 243–255. doi:10.1007/s11940-004-0016-5. PMID 15043807.
  3. ^ 3.0 3.1 Hosey, MM; Tao, M (1977). "Protein kinases of rabbit and human erythrocyte membranes. Solubilization and characterization". Biochimica et biophysica acta. 482 (2): 348–57. PMID 18184.
  4. ^ Chen LS, Mitchell WG, Horton EJ, Snead OC (באפריל 1995). "Clinical utility of video-EEG monitoring". Pediatr. Neurol. 12 (3): 220–4. doi:10.1016/0887-8994(95)00021-7. PMID 7619188. {{cite journal}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  5. ^ 5.0 5.1 Shearer, Peter. Seizures and Status Epilepticus: Diagnosis and Management in the Emergency Department Emergency Medicine Practice. Retrieved 2 March 2011
  6. ^ Ernst Niedermeyer,F. H. Lopes da Silva. Electroencephalography: basic principles, clinical applications, and related
  7. ^ Bazil, CW; Walczak, TS. (1997). "Effects of sleep and sleep stage on epileptic and nonepileptic seizures". Epilepsia. 38 (1): 56–62. doi:10.1111/j.1528-1157.1997.tb01077.x. PMID 9024184.
  8. ^ Badawy, RA; MacDonell, RA; Jackson, GD; Berkovic, SF (2009). "Why do seizures in generalized epilepsy often occur in the morning?". Neurology. 73 (3): 218–22. doi:10.1212/WNL.0b013e3181ae7ca6. PMID 19620610.
  9. ^ Stasiukyniene, V.; Pilvinis, V.; Reingardiene, D.; Janauskaite, L. (2009). "[Epileptic seizures in critically ill patients]". Medicina (Kaunas). 45 (6): 501–7. PMID 19605972.
  10. ^ Krumholz, A; Wiebe, S; Gronseth, G; Shinnar, S; Levisohn, P; Ting, T; Hopp, J; Shafer, P; Morris, H (2007). "Practice Parameter: evaluating an apparent unprovoked first seizure in adults (an evidence-based review): report of the Quality Standards Subcommittee of the American Academy of Neurology and the American Epilepsy Society". Neurology. 69 (21): 1996–2007. doi:10.1212/01.wnl.0000285084.93652.43. PMID 18025394.
  11. ^ Krumholz, A; Wiebe, S; Gronseth, G; Shinnar, S; Levisohn, P; Ting, T; Hopp, J; Shafer, P et al. (2007). "Practice Parameter: evaluating an apparent unprovoked first seizure in adults (an evidence-based review): report of the Quality Standards Subcommittee of the American Academy of Neurology and the American Epilepsy Society.". Neurology 69 (21): 1996–2007. doi:10.1212/01.wnl.0000285084.93652.43. PMID 18025394.
  12. ^ התעלפות
  13. ^ Passman R, Horvath G, Thomas J; et al. (2003). "Clinical spectrum and prevalence of neurologic events provoked by tilt table testing". Arch. Intern. Med. 163 (16): 1945–8. doi:10.1001/archinte.163.16.1945. PMID 12963568. {{cite journal}}: Explicit use of et al. in: |author= (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  14. ^ כלבים כעזר לטיפול באפילפסיה
  15. ^ Dalziel D, Uthman B, Mcgorray S, Reep R (2003). "Seizure-alert dogs: a review and preliminary study". Seizure. 12 (2): 115–20. doi:10.1016/S105913110200225X. PMID 12566236.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  16. ^ 16.0 16.1 Current Guidelines For Management Of Seizures In The Emergency Department
  17. ^ Bonnett, LJ; Tudur-Smith, C; Williamson, PR; Marson, AG (7 דצמ' 2010). "Risk of recurrence after a first seizure and implications for driving: further analysis of the Multicentre study of early Epilepsy and Single Seizures". BMJ (Clinical research ed.). 341: c6477. PMID 21147743. {{cite journal}}: (עזרה)


הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=פרכוס_אפילפטי&oldid=759784"