ורד יריחו (אתר ארכאולוגי)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ורד יריחו הוא שמו של מבנה-על יהודאי מתקופת הברזל הנמצא מדרום לעיר יריחו וליישוב ורד יריחו, הקרוי על שמו. המבנה נחפר בין נובמבר לדצמבר 1982 מטעם קצין מטה הארכאולוגיה ליהודה ושומרון בהנהלת אברהם איתן שקבע את זמנו לסוף המאה השביעית ועד תחילת המאה השישית לפני הספירה, תקופת ממלכת יהודה.

מיקום

הגישה למבנה היא דרך כביש הגישה למושב ורד יריחו היצוא מכביש 1. המבנה שוכן על שלוחה צרה בגדה הצפונית של וואדי א-סוויד הזורם מזרחה מהרי ירושלים לתוך נהר הירדן. המבנה נמצא כשש קילומטרים דרום לתל יריחו, היא יריחו הקדומה ושלושה קילומטרים מאתר שזוהה כהעיר יריחו של תקופת הברזל המאוחרת, אליה שייך במבנה בורד יריחו. מן המבנה ניתן להשקיף על חלק ניכר מדרום בקעת הירדן ושרידיו יצרו תלולית בגובה 2.5 מטרים.

המבנה ושימושו

המבנה המלבני מתוכנן היטב ומצטיין בניהול השטח ובסימטריה שלו. רוחבו 20 מטרים ואורכו 24. עובי הקירות החיצוניים עומד על 0.9 מטר ועובי הקירות הפנימיים נע בין 0.9 ל0.7 מטר. כיום שרידי הקירות, העושיים מאבנים מטויחות בבוץ וטיח, מגיעים לגובה של כשני מטרים ויותר. הכניסה למצודה היא מצפון (כיוון העיר יריחו) ומשני צידי השער שני מגדלים ריבועיים. במרכז המבנה חצר מלבנית רוחבית בה מצויים שני גרמי מדרגות. ממאחורי החצר שני חדרים גדולים בצורת בית ארבעת המרחבים האופייניים למבנים ישראלים ויהודאים מתקופת הברזל. יתכן שתחילה אותם חדרים היו בעלי שלושה מרחבים אך במהלך הבניה או בשלב מאוחר יותר של המבנה נוסף מרחב נוסף. בחצר מצויים שני גרמי מדרגות. ניכר בשכבת העפר שנמצאה בכניסה למבנה כי המבנה חרב בשריפה.

באשר לשימוש במבנה קיימות מספר סברות. מאחר ולמבנה מתאר מבוצר, הסברה העיקרית היא שמדובר במצודה צבאית. בנוסף לורד יריחו נמצאו שרידי מצודה על יד חופו הצפוני של ים המלח באתר הנקרא רוג'ם אל באחר ("רוגם הים"). סברה נוספת היא ששימש המבנה כחאן דרכים.[1][2] בראיון ב1986 ל"חברה לארכיאולוגיה מקראית" (BAS), הציע חופר האתר אברהם איתן סברה נוספת, על פיה למבנה היה שימוש פולחני. לטענתו, המדרגות המצויות בחצר הפנימית אינן נראות כאילו הובילו לקומה נוספת. יתכן כי הובילו למזבחות. על פי סברה זאת, ניתן לטעון כי הריסת המבנה בתחילת המאה השישית לפני הספירה בשריפה היא תוצאה של הרפורמות של המלך היהודאי המאוחר יאשיהו אשר על פי ספר מלכים החריב את אתרי הפולחן לאלים זרים ”...מִגֶּבַע עַד-בְּאֵר שָׁבַע...” (מלכים ב, פרק כג, פסוק ח). איתן עוד טוען כי גולגות אדם שמצא באתר תומכות בטענה הזאת מאחר ובטסקט המקראי כתוב ”וַיִּזְבַּח [יאשיהו] אֶת-כָּל-כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר-שָׁם, עַל-הַמִּזְבְּחוֹת, וַיִּשְׂרֹף אֶת-עַצְמוֹת אָדָם, עֲלֵיהֶם...” (מלכים ב, פרק כג, פסוק כׂׂ).[3] סברה זאת נתקלת בבעיה מאחר ובאתר לא נמצאו מזבחות וכלי פולחן מכל סוג. הארכיאולוג אפרים שטרן מצודד בסברה העיקרית על-פיה מדובר במצודה אשר שימשה מרכז צבאי איזורי קטן, או מרכז מנהלי מבוצר.[4]

באתר שני ממצאים עיקריים. הראשון הוא חרב נדירה עשויה ברזל באורך של כמטר. השני הוא אוסטרקון בן עשר שורות הכתוב בעברית אך הוא לא פוענח בגלל הקושי בקריאתו.

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ עופר שיאון, "סקר מפת קלי"ה", חדשות ארכיאולוגיות, רשות העתיקות, 1995, עמ. 80
  2. ^ אפרים שטרן, "איזור יריחו וגבולה המזרחי של ממלכת יהודה בימיה האחרונים", ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, ספר אברהם תשנ"ד (1993), החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, עמ. 194
  3. ^ Hershel Shanks, BAR Interviews Avraham Eitan, Biblical Archaeology Review 12:4, July/August 1986
  4. ^ Lisbeth S. Fried, "The High Places (Bāmôt) and the Reforms of Hezekiah and Josiah: An Archaeological Investigation", Journal of the American Oriental Society, The University of Chicago Press on behalf of The American Schools of Oriental Research, Vol. 122, No. 3, (Jul. - Sep., 2002), p. 448
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0