זיזף הבננה
 זיזף הבננה
| |
|---|---|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | עטלפים |
| תת־סדרה: | דמויי נשפון |
| משפחה: | זיזפיים |
| סוג: | זיזף הבננה |
| מין: | זיזף הבננה |
| שם מדעי | |
 Musonycteris harrisoni
| |
| תחום תפוצה | |
| |
זיזף הבננה או זיזף החצוצרה (שם מדעי: Musonycteris harrisoni), הוא מין של עטלף ייחודי במשפחת הזיזפיים שאנדמי למקסיקו ומהווה מין יחיד בסוגו. הוא מתאפיין בחרטום מוארך באופן קיצוני ובלשון ארוכה במיוחד. תכונות אלו מותאמות עבור איסוף מזונו העיקרי - צוף של פרחי בר ובננות. הזיזף חי בבדידות או בקבוצות קטנות ביערות וכיסי סבך. הוא מאוים מצד אובדן בית גידול.
טקסונומיה
זיזף הבננה שייך לתת-משפחת זיזפים ארוכי-לשון במשפחת הזיזפיים, והוא קרוב פילוגנטית וחיצונית בעיקר לטקסון המונוטיפי זיזף חזיר; למעשה, בשנים הראשונות לאחר גילויו היה סברה בקרב הזואולוגים ששניהם צריכים להיות מסווגים תחת סוג אחד. סוגים נוספים בעלי קרבה גנטית פחותה הם זיזף אנדרווד, זיזף אגה, זיזף ארך-לשון וזיזף חד-עלה.
זיזף הבננה תואר מדעית לראשונה בשנת 1960 על ידי הזואולוגים האמריקנים ויליאם ג׳וסף שאלדאך וצ׳ארלס אלברט מקלפלין ומוגדר כטקסון מונוטיפי. השניים העניקו לו את השם המדעי Musonycteris harrisoni שמשמעותו ״עטלף בננה של האריסון״ בתור מחווה לאחד התומכים במחקר השדה שלהם; בניגוד לאמונה הרווחת, הכינוי זיזף בננה או עטלף בננה אינו קשור לחרטום המוארך של המין אלא נועד לציין את העובדה שהמין נתגלה בחורשת בננות. למין זה שני שמות נוספים פחות מוכרים: זיזף החצוצרה - מציין את החרטום המוארך שמזכיר חצוצרה וזיזף חוטמני קולימה על שם מדינת קולימה המקסיקנית שבה המין נתגלה.
תיאור ואנטומיה
זיזף הבננה מתאפיין בגוף קומפקטי, ראש חרוטי צר, גולגולת עגולה וכנפיים בינוניות. סימן ההיכר שלו, הוא חרטומו הארוך, הצר והמחודד שארוך יותר מכל מין אחר בסדרת העטלפים. האוזניים קטנות, קעורות ומעוגלות והן מופרדות היטב זו מזו. העיניים בינוניות ושחורות. עיטור העלה האפי של הזיזף דק ומחודד ומזדקף בצורת זיז או קרן; הוא ממוקם בקצה החרטום סביב הנחיריים. זיזף הבננה ידוע גם בלשונו הארוכה והדקיקה שאורכה כאורך גופו (כ-76 מ״מ). החרטום והלשון המוארכים מאפשרים לזיזף לחלץ צוף ממגוון פרחים, כולל תפרחות ארוכות וצרות שנמצאות מחוץ להישג לשונם של עטלפים אחרים. הזנב קצר ומכוסה בכנף הזנב הגדולה והמפותחת.
זיזף הבננה הוא עטלף קטן למדי: אורך ראשו וגופו 70–79 מ״מ, אורך הזרוע 41–43 מ״מ ואורך זנבו 8–12 מ״מ; משקל הזכר 12.6 גרם ושל הנקבה 10.9 גרם. מלבד המשקל, הדו-צורתיות הזוויגית באה לידי ביטוי בגולגולת שארוכה וחזקה יותר אצל הזכרים. בהתאם לתזונה המבוססת על נוזלים, השיניים של הזיזף מנוונות, צרות וקטנות; החותכות התחתונות נעדרות והחותכות העליונות מופרדות משאר השיניים.
הפרווה של זיזף הבננה קצרה, צפופה ורכה. השערות מחוספסות יותר מזיזפים אחרים ומאפשרות לשכבה ניכרת של אבקנים להידבק לפרווה כאשר הזיזף מבקר פרחים. צבעה הכללי בהיר למדי ונע בין כתמתם לאוכרה, זהוב, חאקי, חום אפרורי או אפור כסוף כאשר בסיס השיער לבן או צהבהב. הכתפיים והגחון חיוורים יותר וצבעם נע בין אפרפר חיוור לצהבהב, שנהב או לבנבן. הכנפיים שחורות או חומות כהות, והזרועות, הרגליים והחרטום בצבע בורדו. האוזניים ורודות בבסיס ושחרחרות באפרכסות, והעלה האפי ורוד מלוכלך או שחרחר. האצבעות כהות והטפרים בהירים.
תפוצה
זיזף הבננה אנדמי לדרום-מערב מקסיקו. התפוצה שלו מצומצמת למדי (כ-20,0000 קמ״ר) וכוללת את המדינות המקסיקניות: קולימה, חליסקו, פואבלה, מורלוס, גררו ומיצ'ואקאן. התפוצה הקטנה מיוחסת לכך שהמין אינו יכול לשרוד בטמפרטורות קרירות מדי. יש שונות גנטית מסוימת בין הזיזפים הצפונים לדרומים בשל רכס סיירה מדרה שחוצה את האזור ומגביל במקצת את התנועה.
בית הגידול של הסוג מורכב מיער נשיר טרופי, יער גדותיים, יער עננים ובתה סובטרופית קוצנית לחופי האוקיינוס השקט, כשהצמחייה הדומיננטית באזור כוללת תמרהינדי פראי, גופנן, קסאלפיניה, ברוסימום וטבבויה. אזור זה מתאפיין בקיץ גשום בין יולי לאוקטובר ובחורף יבש במיוחד בין נובמבר למאי. הזיזף נוכח באזורים הרריים עד רום 1,700 מטר מעל פני הים.
אקולוגיה
זיזף הבננה נדיר יחסית בטבע ובשל כך אין מידע רב על אורח חייו. הזיזף פעיל לילה וחי בקבוצות קטנות של 3 פרטים או בבדידות. הוא עשוי גם לחלוק מקום לינה עם זיזף ארך-לשון, זיזף אוזנן וערפד מצוי. הזיזף מבלה את שעות היום בשינה על גזעים, סלעים, כפות של בננה, תעלות, גשרים ומערות ועשוי לנדוד במהלך העונות בתגובה למחסור במזון; עם זאת, נדידה אצלו פחות שכיחה מאצל זיזפים אחרים, והיכולת שלו לחיות באזור קבוע לאורך השנה מיוחסת לחרטום הארוך שמאפשר לו לנצל את כל הפרחים הזמינים. הטורפים העיקרים שלו כוללים דורסי לילה, חתוליים, ראקוניים ונחשים.
זיזף הבננה ניזון בעיקר מצוף, אך צורך גם בדרך אגב אבקנים וחרקים קטנים שבהם הוא נתקל במהלך יניקת צוף. בניגוד לזיזפים רבים שעשויים להתבסס על פירות וחרקים בעונה היבשה, חרטומו הארוך של זיזף הבננה מונע ממנו להתבסס על מזון מוצק ומגביל אותו בעיקר למזון נוזלי; בשל כך, הוא אינו בררן במזונו, וניזון מצוף של כל הפרחים הזמינים בסביבת המחיה שלו. בין הפרחים השכיחים כמקור צוף עבור הזיזף, נמנים באשן, בומבק מדומה, קראטאיבה, אגבה, הליקטרס, מיני קקטוס ובננות מעובדות. את האבקנים שנדבקים לגופו במהלך יניקת הצוף (בעיקר אבקנים של גופנן, אלנוס, סייבה ולפופית), הזיזף בדרך כלל מלקק ואוכל במהלך טיפוח הפרווה והם משמשים כמקור יחידי של חנקן עבורו.
בשל מיעוט תצפיות בטבע, יש מחקרים סותרים לגבי הזמן שבו עונת הרבייה מתרחשת: מחקר אחד טוען שהיא מתרחשת במהלך העונה היבשה ומחקר אחר טוען שהיא מתרחשת בעונת הגשמים. ייתכן אם כן, שהרביה מתרחשת לאורך השנה. אורך החרטום של הזכר משפיע על סיכוייו להתרבות, שכן הצאצא יוכל לשרוד טוב יותר עם חרטום מוארך שמקנה גישה לצוף. הזיזפית ממליטה גור יחיד לאחר היריון של מספר חודשים והיא נושאת לבדה בטיפולו. הזיזפים הצעירים מתפתחים במהירות ונגמלים תוך מספר שבועות. תוחלת החיים איננה ידועה.
מצב
זיזף הבננה מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור פגיע (VU), בשל טווח התפוצה המצומצם, אוכלוסייה שקטנה מ-10,000 פרטים, ולאור ההערכה שהוא צפוי לחוות ירידה בשיעור של 10% עד שנת 2025 כתוצאה מאובדן בית גידול שנגרם מהמרת יערות לחקלאות, הרחבת התיישבות אנושית או מפריצת שריפות גדולות. זיזף הבננה נחשב למין מוגן בחוק המקסיקני ונוכח במספר אזורים מוגנים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
