זאכו
 | |
| מדינה |
 עיראק |
|---|---|
| מחוז | מחוז דהוכ |
| חבל ארץ |
 כורדיסטן |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 600,000 (2009) |
| קואורדינטות | 37°09′N 42°41′E / 37.150°N 42.683°E |
| אזור זמן | UTC +3 |
| http://www.duhokgov.org/english/ | |
זאכו (בערבית: زاخو; בכורדית: Zaxo, زاخو; בארמית חדשה: זאכו, ܙܟܼܘ), היא עיר במחוז דהוכ שבכורדיסטן, בצפון עיראק. זאכו נמצאת סמוך למעבר הגבול העיקרי בין עיראק לטורקיה. אוכלוסייתה מוערכת כיום (2009) ב-300,000 תושבים, ברובם כורדים ונוצרים אשורים.
אתר מפורסם בעיר הוא הגשר העתיק "דלאל" (שלא ידוע באיזו תקופה הוקם) על נהר חבור, יובל של החידקל. נהר זה מזוהה לפי המסורת עם "חבור" התנ"כי - אחד המקומות בארץ אשור שאליהם הוגלו עשרת השבטים (מלכים ב' י"ז 6).
העיר ממוקמת בקצה כביש מס' 5 של רשת הכבישים הערבית הבינלאומית משריק.
יהודי זאכו
על פי המסורת המזהה את הנהר המקומי עם "חבור" התנ"כי, נהוג לשער כי יהודי זאכו והקהילות השכנות הם מצאצאי עשרת השבטים. אנשי קהילת זאכו, כמו קהילות יהודיות כורדיות נוספות, דיברו ניב של ארמית חדשה צפון-מזרחית. בין רבניה הראשיים של העיר ניתן למצוא את הרב יעקב בבכא. הקהילה היהודית בעיר שמנתה כ-1400 איש. ראשוני העולים עלו לארץ ישראל בשנות העשרים והשלושים של המאה ה-20, אולם עיקר הקהילה עלתה לישראל עם שאר יהודי עיראק בשנים 1950-1951 והתיישבה ברובה בירושלים ובמעוז ציון. בין בני הקהילה שזכו לפרסום ניתן למנות את הבלשן יונה צבר שהקדיש את מחקריו לחקר ניב הקהילה.[1]. בשנות ה-40 התאגדה בירושלים קבוצת עולים מזאכו בגרעין התיישבות בשם ארגון יעזק ראשי תיבות ליהודים עולי זאכו כורדיסטן.
כלכלה
למרות שכורדיסטן הייתה ידועה בתור ארץ חקלאית שתושביה הם איכרים ורועי צאן,תושבי זאכו היו ברובם בעלי מלאכה אשר עסקו בעיקר בנגרות ובטוויה וסוחרים שנהנו משגשוג כלכלי רב.
יחסי יהודים-מוסלמים באזור והשפעת השלטון על אורח חיי הקהילה
יהודי זאכו חיו בשכונות יהודיות מבודדות מרצונם החופשי והשתדלו שלא להיטמע בחברה הלא יהודית הסובבת אותם,כך שמרו יהודי זאכו הן על חוקי הדת והמצוות בחופש רב יותר,הן על חופש פעולה מצד הממשל..
בשנות פעילותה של הקהילה שררה שלווה יחסית בין הקהילה היהודית לאוכלוסייה המוסלמית באזור ולא התרחשו פרעות או מעשי זדון על ידי המוסלמים באזור.
בגלל ריחוקה של זאכו ממרכז כורדיסטן,בתקופות בהם הייתה יציבות שלטונית,השלטון לא הפריע לקהילה להתנהל ואף תמך בה ונתן לה חופש פעולה ודת.
לקראת סוף המאה ה-19 ותחילתה של המאה ה-20,לרשויות כורדיסטן כמעט ולא הייתה השפעה על יהודי זאכו כתוצאה מהיחלשות דרסטית בכוח השלטון.
בעקבות היחלשות השלטון,הקהילה הושפעה מראשי השבטים הסמוכים ששלטו באזור.
המבנה השלטוני שבו ראשי השבטים הם השולטים נוצר עוד בימי האימפריה הפרסית והאימפריה העות'מאנית בעקבות סגנון החיים הנודד והמסורתי של הכורדים.
למרות חוסר ההיטמעות של היהודים בחברה הכורדית נוצרה מערכת יחסים ייחודית בין יהודי זאכו לבין שכניהם הלא יהודים.
ראשי השבטים נתנו חופש פעולה ליהודי זאכו ויהודי זאכו התלבשו ככורדים מוסלמים מרצונם החופשי.
פתיחותם של ראשי השבטים לשני הצדדים גרמה לכל צד להבין את מקומו בחברה אך גם יכולת להתבדל ולהרגיש השתייכות לאומית וחיבור.
רצונם הטוב של ראשי השבטים אפשר ליהודים לעסוק בכל עבודה שרצו ולא גבה מהם מסים.ראשי השבטים ניסו לשמר את הכבוד והגאווה של היהודים והנחילו את התפיסה שבין מוסלמים ליהודים קיים שוויון,כך נוצר כמעט שוויון מוחלט בין יהודים ומוסלמים בזאכו למרות שידם של המוסלמים הייתה על העליונה.
בתקופות החגים המוסלמים התכבדו לבקר בתים יהודים והשליטים המקומיים פעלו לשם קידום היחסים ההדדים בין שני הצדדים מבלי שאחד מהצדדים ירגיש מקופח.
שלטונם של ראשי השבטים היטיב ברובו עם היהודים כל עוד לא הורגשה התעצמות מצד היהודים.כאשר ניכרה התגברות הציוניות ופעולות מצד יהודים החלו להינקט בכל רחבי העולם,השליטים סגרו את דלתותיהם בפני היהודים ,והמוסלמים אשר ראו כיצד מנהיגיהם אינם תומכים עוד בשוויון בין שני הצדדים,החלו להרגיש מתיחות וחששם מהיהודים גבר.לאחר מכן השלטון החל במספר פעולות שימנעו את התעצמותם של יהודי זאכו,תוך כדי שמירה על זכויותיהן הבסיסיות.השלטון הכורדי ניסה להשליט סדר ושוויון בתנאי שהיהודים ישארו באזורי מחייתם ויקיימו יחסים הדדים עם המוסלמים.
למרות רצונם של ראשי השבטים לשמר את היחסים הטובים,בשנת 1929 חלה תפנית משמעותית ביחסם של המוסלמים לקהילה היהודית בזאכו והורגשה מתיחות רבה כתוצאה מהתפתחותה של ישראל והקונפליקט המוסלמי-יהודי בארץ ישראל בנוגע לחומה המזרחית.
בשל כך,נקבעו איסורים על היהודים בזאכו כגון:איסור על פעילות ציונית,הגבלות על כמות התיירים היהודים הרשאים לבקר בכורדיסטן,איסור לימוד עברית בבתי ספר יהודים ואיסור קריאת ספרים או עיתונים יהודים בכל מיני שפות.
ראו גם
לקריאה נוספת
- היינו ציונים, קהילת זאכו בכורדיסתאן, סיפור ומסמך / חיה גביש, הוצאת יד בן צבי, תשס"ד
- האובדים מארץ אשור - העליות מכורדיסתאן וההתיישבות בארץ ישראל / מוטי זקן
- גן העדן של אבי: מסעו של בן בעקבות עברו היהודי בכורדיסטן / אריאל צבר (מאנגלית: יואב כ"ץ), ירושלים: שוקן, תש"ע-2009
- יהודים תחת שלטון עיראקי במאה העשרים:אסירי ציון והרוגי מלכות בעיראק / יוסף מאיר,תל אביב,תשס"ט
- יהודי כורדיסתאן מחקר אתנולוגי,אריק בראואר,השלים ערך ותרגם רפאל פטאי,ירושלים:המכון הארצישראלי לפולקלור,תשנ"ו
- Unwitting Zionists: The Jewish Community of Zakho in Iraqi Kurdistan,חיה גביש,תש"ע
קישורים חיצוניים
- זאכו, באתר הארגון הארצי של עולי כורדיסטן
הערות שוליים
- ^ נטשה מוזגוביה, מסע שורשים בכורדיסטן מסתיים בקביעת מותה של הארמית, באתר הארץ, 30/10/2009
