חיים באר
 | |
| לידה |
9 בפברואר 1945 (גיל: 78) ירושלים, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| עיסוק | מחבר, מרצה באוניברסיטה, סופר, חוקר ספרות |
| שפות היצירה | עברית |
| פרסים והוקרה |
פרס ביאליק (2002) פרס ברנשטיין (1980) פרס אקו"ם |
.jpg)
חיים באר (רכלבסקי; נולד ב־9 בפברואר 1945) הוא סופר ומשורר ישראלי, פרופסור אמריטוס לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון.
ביוגרפיה
חיים באר (ראשי תיבות של בן אברהם רכלבסקי, ולחלופין ראשי תיבות של שמות הוריו ושם משפחתו מלידה: ברכה ואברהם רכלבסקי)[1] נולד בכ"ו בשבט תש"ה (9 בפברואר 1945) בשכונת כרם אברהם בירושלים להורים שומרי מצוות. אביו, אברהם, נולד באוברוץ' שבפלך ווהלין (כיום באוקראינה), ועלה לארץ ישראל בשנות ה-30. אמו, ברכה לבית וולס, הייתה בת למשפחה מהיישוב הישן, מצאצאי רבי ישראל משקלוב, מחבר הספר פאת השולחן ומחלוצי עליית תלמידי הגר"א לארץ ישראל בתחילת המאה התשע-עשרה.
באר למד בבית הספר היסודי "מעלה" מזרם "המזרחי" ובבית הספר התיכון של סמינר "המזרחי" בירושלים. בשנים 1963–1966 שירת בצה"ל ברבנות הצבאית, במערכת כתב העת "מחניים". במקביל עבד בלילות כמגיה בעיתון דבר. בשנת 1966 הופיע בעיתון זה שירו הראשון, "עיר של זהב".[2]
בשנת 1966 החל לעבוד כמגיה בהוצאת עם עובד. בשנת 1970 ראה אור ספר ביכוריו שעשועים יום יום (שירים, בהוצאת עם עובד). כעבור שלוש שנים התמנה לעורך בכיר בהוצאת עם עובד, תפקיד שאותו מילא עד שנת 1999. במסגרת זו ערך עשרות ספרי שירה, ספרי ילדים ונוער, וכן עמד בראש פרויקטים ייחודיים שיצאו לאור (בין השאר, מאה שנות תרבות: היצירה העברית בארץ ישראל, 2000-1900, עם אורה אחימאיר, בהוצאת עם עובד וידיעות אחרונות, 2000).
לצד הפעילות המו"לית הענפה היה באר עיתונאי פעיל. משנת 1963 ואילך פרסם באופן שוטף כשבע-מאות רשימות ומאמרים בנושאי ספרות, תרבות, חברה והיסטוריה של ארץ ישראל. בשנים 1981–1992 שימש חבר מערכת העיתון "דבר" ופרסם מדור קבוע בדבר השבוע, "מזיכרונותיה של תולעת ספרים", שהיה לשם דבר, הן בחקר הספרות והתרבות והן בענייני חברה, דת ומדינה. מקצת רשימות אלה כונס בספריו גם אהבתם גם שנאתם: ביאליק, ברנר, עגנון, מערכות יחסים (1987) ומזיכרונותיה של תולעת ספרים (2011).
רומן שפרסם בשנת 1979, "נוצות", ביסס את מעמדו כסופר, תורגם לשפות אחדות ואף הומחז בידי שמואל הספרי והוצג בתיאטרון הקאמרי בשנת 1987. בהמשך פרסם באר רומנים נוספים, שזכו אף הם להערכת הביקורת ולאהדת הקהל, ורובם תורגם לשפות אחדות: "עת הזמיר" (1987), "חבלים" (1998), "לפני המקום" (2007), "אל מקום שהרוח הולך" (2010) ו"חלומותיהם החדשים" (2014). שלושת הרומנים הראשונים שלו תוארו כ"מעין טרילוגיית התבגרות שדמותו של נער ירושלמי מתבגר נבחנת בה מזוויות שונות".[3]
במקביל לכתיבתו הדריך באר בשנים 1980–2002 סיורים ספרותיים בירושלים, בין השאר במסגרת החברה להגנת הטבע, בית הסופר בירושלים, יד יצחק בן צבי, בית שמואל, וכן בקורס מורי דרך של משרד התיירות; בתוך כך גם הנחה באותן שנים סדנאות לכתיבה יוצרת בבית הסופר בירושלים ובתל אביב, באוניברסיטה הפתוחה ובבית אריאלה, וליווה מאות כותבים צעירים.
בסוף שנות ה-80 שימש ככתב לענייני חרדים. בשנת 1990 הוצתה דלת ביתו על ידי סיקריקים על רקע בחירתו להדליק משואה ביום העצמאות. בעקבות רצח רבין הוריד את הכיפה[4].
שימש מרצה באקדמיה לאמנות בצלאל (בשנת 1988), כמרצה בחוג לתולדות עם ישראל באוניברסיטת חיפה (1988-1987), כמרצה אורח בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים (1999) ובחוג לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב (2000), כפרופ' אורח לספרות עברית ב-JTS, ניו יורק (2004) ובמוסדות אקדמיים נוספים.
בשנת 2000 מונה לפרופסור חבר באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. הוא לימד במחלקה לספרות עברית, ובשנת הלימודים תשס"ב זכה בתעודת הצטיינות על תרומה לקידום ההוראה באוניברסיטה. משנת 2011 הופקד בראש הקתדרה ללימודי יידיש על שם אנה והארי זינגר באוניברסיטה.[5] בשנת 2014 פרש לגמלאות.
בשנת 2014 מונה לעורך הפרוזה במפעל קסת לספרות ביכורים.
באר מתגורר שנים רבות ברמת גן, ובשנת 2016 הוענק לו תואר יקיר העיר רמת גן. הוא מרבה להביע דעתו בשאלות חברה ומדינה. לא אחת ביקר את הציונות הדתית וטען שהיא החמיצה את שליחותה ההיסטורית.
פרופ' יגאל שוורץ אמר על באר:
- חיים באר הוא הסופר העברי ביותר מבין הסופרים החיים בינינו - משום שספריו הם מלאכת מחשבת של דיבור אינטימי, מורכב, מתוח ומרתק, הן עם ארון הספרים היהודי והן עם מסורת הכתיבה של הספרות העברית החדשה, החילונית מעיקרה, שראשיתה בתקופת ההשכלה.[6]
ספריו
כמעט כל ספריו של באר ראו אור בהוצאת עם עובד.
- שעשועים יום יום, שירים (1970)
- נוצות, רומן (1979)
- עת הזמיר, רומן (1987). סיפורו של נחום גבירץ, מתבגר רגיש, המתגייס לצבא ומוצא את עצמו ביחידת הרבנות הצבאית בתקופה שלפני מלחמת ששת הימים. דרך הדמויות שפוגש גבירץ, מתאר חיים באר את תקופת הנביטה של ההוויה המשיחית, וגישות תפיסתיות ודתיות שונות לגביה.
- גם אהבתם גם שנאתם - ביאליק, ברנר, עגנון מערכות-יחסים (1992)
- חבלים, רומן (1998). ספר אוטוביוגרפי בבסיסו, על ילדותו של חיים באר בירושלים ועל משפחתו.
- לפני המקום, רומן (2007). ספר ארס פואטי העוסק בתהליך יצירתו של ספר זה עצמו, ואגב כך מספר את סיפורם של ביבליופילים וחוקרי ספרות המתכנסים בברלין בשנים 2006-2005, ומעלים סיפורים על גורלם של ספרים שאבדו וספרים נדירים.
- אל מקום שהרוח הולך, רומן (2010).
- מזיכרונותיה של תולעת ספרים: מסעות בעקבות סופרים וספרים (2011), בעריכת גדעון טיקוצקי. מבחר מרשימותיו של באר בענייני סופרים וספרים, שפורסמו ברובן לראשונה בעיתון "דבר".
- חלומותיהם החדשים, רומן (2014): סיפורם של אלמה ובר, עורכת ספרים שכתבה רומן מצליח אחד ומתקשה בכתיבת רומן שני, וגדעון שורק, איש "המוסד" בדימוס הנעזר באלמה ובר בהכנותיו לכתיבת הרומן הראשון שלו.
- חדרים מלאים ספרים: 'רפובליקת הספר' בעד הנה בין בדיה למציאות, הוצאת מנגד, תשע"ו.[7]
- קשר לאחד: מסעות, בתים ואנשים בירושלים, בעריכת גדעון טיקוצקי (2017)
- בחזרה מעמק רפאים, רומן (2018): במאי של סרטי תעודה מוזמן להלווייתו של סופר נודע, שבעקבות נישואיו לנוצרייה נקבר בבית קברות נוצרי בעמק רפאים. הבמאי שואף ליצור סרט תעודה על חיי הסופר, וחוקר את חייו בשיחות עם האלמנה, הבן וחברתו של הסופר, ועם אנשים שהכירו אותו. תוך כדי כך נחשפים פרטים על הקהילה הספרותית שבתוכה פעל הסופר ועל תהליך היצירה הספרותית.
מהספרים שערך
- קו הקץ, (אלבום מהכיבוש הנאצי ברומניה), העורכים - חיים באר, חיים גורי, אברהם יבין, רישומים מרסל ינקו, הוצאת עם עובד, תל אביב, 1981.
פרסים שזכה בהם
- פרס ברנשטיין לרומן עברי מקורי (1984)
- פרס היובל של הוצאת עם עובד (1988)
- פרס "הצילינדר הנודד" מטעם אמנות לעם (1992)
- פרס בית שלום עליכם (2000)
- פרס קוגל (2000)
- פרס ביאליק לספרות יפה על מפעל חיים (2002)
- פרס אקו"ם לספרות יפה, על מפעל חיים (2005)
- פרס ניומן על פועלו והישגיו בתחום היצירה העברית ובהנחלתה (2007)
- פרס ברנר (2011)
- פרס ראש הממשלה ללשון העברית[8] (2013)
- פרס רמת גן לספרות, בתחום הפרוזה, על ספרו אל מקום שהרוח הולך[9] (2013)
- פרס עגנון (2017)[10]
לקריאה נוספת
ספריו של חיים באר עוררו עניין רב בין קוראים מבקרים וחוקרי ספרות. כשלושים מאמרי ביקורת מצוינים בקטלוג של בית הספרים. בין המבקרים הקוראים וחוקרי הספרות שכתבו על ספריו נמצאים: מלכה מוצ'ניק, יצחק הררי, אברהם בלאט, נורית גוברין, ידידיה יצחקי, שלום חולבסקי, משה ידעיה, גבריאלה אביגור-רותם, אהוד נהיר, שלום רצבי, נפתלי הרץ טוקר, ניצה בן-דב, טליה הורביץ, לאה ברץ, יהושבע בנטוב, יוסף אורן, דוד פישלוב, הלל ויס, דב סדן, זיוה שמיר, רעיה הרן, ירון גולן, רנה לי, שרה כ"ץ, חיים נגיד, גרשון שקד ואחרים.
- חנה סוקר-שווגר וחיים וייס (עורכים), מלאכת החיים - עיונים ביצירתו של חיים באר, הוצאת עם עובד, תשע"ד
- יצחק הררי, נוצת הטווס - ארוס ומוות בפרוזה של חיים באר, הוצאת "דיונון", תל אביב, 2007.
- זיוה שמיר, סיפור לא פשוט: עיונים ביצירותיהם של א"ב יהושע, עמוס עוז וחיים באר, הוצאת ספרא והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2015.
- חיים באר, "צייד האפיפניות", בתוך רות קרטון-בלום (עורכת), מאין נחלתי את שירי - סופרים ומשוררים מדברים על מקורות השראה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2002, עמ' 220-195
- נורית גוברין. "בכף הקלע: מתח ההקשבה לעצמו", בתוך: נורית גוברין, 'קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה', כרך ה', הוצאת גוונים ואוניברסיטת תל אביב, תשע"ה/2015.
- נורית גוברין. "דור לדור יביע אומר: בין חנוך ברטוב לחיים באר". בתוך: נורית גוברין 'קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה', כרך ה', הוצאת גוונים ואוניברסיטת תל אביב, תשע"ה/2015.
- נורית גוברין. "היפוך הלב: עוד על ספרו של חיים באר 'אל מקום שהרוח הולך'. בתוך: נורית גוברין 'קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה', כרך ה', הוצאת גוונים ואוניברסיטת תל אביב, תשע"ה/2015.
- חיים באר, אל מקום שהרוח הולך, באנתולוגיה "תמונה קבוצתית" (ספרות ישראלית במאה ה-21), עמ' 320-315, הוצאת כרמל, 2017.
קישורים חיצוניים
- חיים באר, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- מידע על חיים באר בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית
- חיים באר, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
- חיים באר, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
- הספרים של חיים באר, באתר "סימניה"
חיים באר, במיזם "סופרים קוראים" של מרכז הספר והספריות בישראל- דב סדן, שיחה על סיפור בכורה, דבר, 29 באוגוסט 1980
- ורד לי, כולנו בדרני תרבות, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2007
- על חיים באר, ועל ספרו "לפני המקום", וקטעים מהספר, באתר "טקסט"
- המשורר מירון ח. איזקסון מראיין את חיים באר על יחסיו עם אלקים, בערוץ אורות
- צור ארליך, ראיון עם חיים באר לרגל הופעת "אל מקום שהרוח הולך", מתוך מקור ראשון, 27 באוגוסט 2010
- בועז כהן, ראיון עם חיים באר, באתר גלובס, 12 בספטמבר 2010
- אריק גלסנר, על חיים באר, בלוג באתר "רשימות", 12 באפריל 2008
- ראיון עם חיים באר, באתר הטלוויזיה החינוכית הישראלית
- מגוון ראיונות רדיו שבאר העניק בשנים האחרונות ורוכזו באתר ICAST (הקישו שם על "כל הפרקים")
- סופר החודש: חיים באר, באתר "עברית", ינואר 2012
קובי מידן, "אנשים בלילה" עם חיים באר, באתר iCast, 15 באפריל 2012- "אין מצב להיות מאושרים", באתר ynet, 4 בנובמבר 2010 - ראיון עם חיים באר
- שבתאי קור, באר של מים חיים, באתר nrg, 19 בספטמבר 2007 - ראיון עם חיים באר
- רחלי ריף, מלשון הקודש לישראלית: ראיון עם חיים באר, באתר nrg, 13 ביוני 2014
- שגיא בן נון, הסופר חיים באר: "נתניהו הוא כלום. ליברמן הוא כלום. בנט הוא כלום", באתר וואלה!, 01 בפברואר 2015
- חיים באר בוחר חמישה מקומות אהובים בירושלים באתר חמש יחידות
- יניב מגל, הסופר חיים באר: "יש לי כעס על המתנחלים; הם החמיצו תפקיד תרבותי היסטורי אדיר שהמתין להם", באתר גלובס, 28 בנובמבר 2015
- חיים באר מספר על יצירותיו, קורס ספרות ורפואה, אוניברסיטת תל אביב, דצמבר 2015
- אהרון ברנע מראיין את חיים באר בתוכנית "מחוץ לזמן" של ערוץ הכנסת, באתר יוטיוב, 27 בדצמבר 2015
יוני לבנה, "לאף אחד אין צורך בקרנף זקן", באתר "ידיעות אחרונות", 28 במאי 2017- אמילי עמרוסי, "את השנאה בין מתנחלים לשמאלנים אני מכיר משני הצדדים", באתר ישראל היום, 9 בנובמבר 2017
גילי איזיקוביץ, חיים באר: "אם נמחק מהספרות והאמנות את מה שלא מוסרי, נאבד יצירות אדירות", באתר הארץ, 18 באפריל 2018
מכתביו:
- עיר של זהב, דבר, 4 בספטמבר 1964
- עיירה יהודית בלב פרדסים גדועים, דבר, 28 במרץ 1983
- מי יעלה בהר ה', דבר, 3 ביוני 1983, חוויות ביקור בקבר הרשב"י במירון
- הכינו את המדפים, באתר ynet, 10 ביולי 2007
- פואמה של אבק, באתר הארץ, 13 באפריל 2011
- מתוך ספרו של חיים באר "מזכרונותיה של תולעת ספרים: מסעות בעקבות סופרים וספרים", באתר "יקוד" - כתב-עת לספרות עברית
- רשימות מאת חיים באר, באתר "אלכסון"
על יצירתו:
ראו קישורים נוספים בערכים העוסקים בספריו.
- תלמה אדמון, זמן תל אביב, ירושלים הנחרכת: ביקורת על "נוצות", באתר nrg, 13 ביולי 2010
הערות שוליים
- ^ ראו בראיון שערך משה גרנות עם באר: חיים באר: "אולי זאת ההזדמנות לדבר על שינוי השם שלי. אני לא חושב שכתבתי על זה באיזה מקום. שמי הוא רכלבסקי. שם זה נשא עמו גלים, שבנעוריי לא רציתי בהם. מי שנושא שם כזה הוא צאצא של עיירה יהודית במזרח אירופה, כשם שמי שייקרא אופנהיימר - ברור שהוא ממוצא מרכז-אירופי, וכשם שבעל השם ביטון - ברור שהוא מצפון אפריקה. לא אהבתי את השם; הוא גם הזכיר לי את הביטוי 'רך לב'". משה גרנות: "אתה מזכיר את העניין בחבלים (עמ' 93)". חיים באר: "נכון, אני מזכיר שם 'רכי לב'. גמלה בלבי המגמה ה'ילידית', כביטויו של משה דור, או ה'כנענית', כפי שכינה שלונסקי את סיעתו של רטוש. הכול יחד הוליד את השם 'באר': משהו עמוק, הנובע מהאדמה. יש כאן גם ראשי התיבות של השם 'בן אברהם רכלבסקי'; אך לא רציתי לצער את אמי, ולכן ביארתי לה את השם כראשי תיבות של השמות 'ברכה ואברהם רכלבסקי'. זהו שם יאנוסי - עם הפנים לכל הכיוונים: מרד במזרח אירופה, אך לא ממש מרד; מרד בהורים, ושוב לא ממש מרד; בעד ארץ ישראל, אך גם אזכור המוצא המזרח-אירופי. הנה, אתה נותן לי הזדמנות שהעניין הזה יהיה כתוב במקום כלשהו". מתוך: משה גרנות, שיחות עם סופרים, קווים, 2007, עמ' 315-314.
- ^ חיים באר, עיר של זהב, דבר, 4 בספטמבר 1964
על חבלי הלידה של השיר עד פרסומו כתב באר עשרים שנה מאוחר יותר בסיפורו השיר הראשון, דבר, 15 באפריל 1983. כעבור 15 שנים נוספות שולב סיפור זה, בשינויים קלים, בפרקי הסיום של הרומן "חבלים" (עמ' 310-302) - ^ חנה סוקר-שווגר וחיים וייס, דברי פתיחה לספר שבעריכתם, מלאכת החיים - עיונים ביצירתו של חיים באר, הוצאת עם עובד, תשע"ד, עמ' 9
- ^ חיים באר, באנציקלופדיה אביב חדש
יהודה קורן, "חיים באר סוגר מעגלים כואבים", ידיעות אחרונות, 28 באוגוסט 1998 - ^ מירב ארד, פרופ' באר - מופקד הקתדרה ללימודי יידיש בבן-גוריון, באתר News1 מחלקה ראשונה, 29 ביוני 2011
- ^ חנן חבר, יגאל שוורץ, הספר על הספר על הספר (שלא נכתב), באתר הארץ, 25 בספטמבר 2007
- ^ דוד אסף, הוצאת 'מִנֶּגֶד' יוצאת לאור: זהב תרשיש וחדרים מלאים ספרים, בבלוג "עונג שבת", יוני 2016
- ^ חיים באר - זוכה פרס ראש הממשלה ללשון עברית, באתר ynet, 27 בינואר 2013
- ^ חיים באר וחוה פנחס־כהן - בין זוכי פרס רמת גן לספרות, באתר הארץ, 6 במרץ 2013
- ^ עמר לחמנוביץ, פרס עגנון לאמנות הסיפור יוענק לחיים באר, באתר ישראל היום, 3 בדצמבר 2017
| כתבי חיים באר | ||
|---|---|---|
| שירה | שעשועים יום יום | |
| רומנים | נוצות • עת הזמיר • חבלים • לפני המקום • אל מקום שהרוח הולך • חלומותיהם החדשים • בחזרה מעמק רפאים | |
| ספרי עיון | גם אהבתם גם שנאתם - ביאליק, ברנר, עגנון מערכות-יחסים • מזיכרונותיה של תולעת ספרים • חדרים מלאים ספרים • קשר לאחד | |
| הקודם: אהרן אלמוג, נורית זרחי, יורם קניוק |
פרס ביאליק לספרות יפה במשותף עם מאיה בז'רנו, יואל הופמן, מרים רות 2002 |
הבא: דויד גרוסמן, אפרים סידון, חיה שנהב |
- ישראלים שנולדו ב-1945
- סופרים ישראלים
- סופרים כותבי עברית
- חוקרי ספרות ישראלים
- זוכי פרס ביאליק לספרות יפה
- זוכי פרס ברנשטיין
- סגל אוניברסיטת בן-גוריון בנגב: מדעי הרוח
- סגל דבר
- בעלי טור ישראלים
- זוכי פרס ניומן
- זוכי פרס ברנר
- זוכי פרס אקו"ם
- זוכי פרס קוגל
- זוכי פרס ראש הממשלה ללשון העברית
- יוצאים בשאלה
- משיאי משואה ביום העצמאות: 1990
- חיים באר
- זוכי פרס רמת גן לספרות
- יקירי רמת גן
- חברי האקדמיה ללשון העברית
- בוגרי בית הספר מעלה
- כרם אברהם: אישים