חיי אישים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כריכת ההוצאה המחודשת לספר חיי אישים

החיבור אנשי שם יוונים ורומאים, הידוע גם בשם חיי אישיםיוונית: Βίοι Παράλληλοι‏ (Bíoi Parállēloi)‏, חיים מקבילים; בלטינית: Virorum Graecorum et Romanorum, אישים יוונים ורומאים) מאת פּלוּטַרכוֹס, הוא סדרת ביוגרפיות של אישים מפורסמים בצמדים (יווני ורומאי). מטרת ההצמדה בין הביוגרפיות השונות היא להדגיש את פועלם וקווי האופי של האישים השונים בעיקר דרך חוסנם המוסרי או העדרו. "חיי אישים" נכתב ככל הנראה בין שנת 96 לספירה (מותו של הקיסר דומיטיאנוס) למותו של פלוטארכוס בשנות ה-20 של המאה ה-2 לספירה.[1] חלק מהספר אבד; עד ימינו שרדו 23 צמדים של ביוגרפיות של אישים יווניים ורומיים בהתאמה. כמו כן יש ארבע ביוגרפיות בודדות, ללא הצמד שלהן. לספרים אלו חשיבות רבה לא רק להכרת הביוגרפיות של האישים השונים, אלא גם להבנת העולם היווני והרומי של אותה תקופה. האישים המתוארים על ידי פלוטארכוס חיו ופעלו מסביבות המאה ה-7 לפנה"ס ועד שלהי תקופת הרפובליקה הרומית.

את הביוגרפיות כתב פלוטארכוס במהלך שני העשורים האחרונים לחייו. כל יתר חיבוריו ששרדו, קובצו תחת השם "מוראליה", ורובם נכתבו לפני שהתמסר לכתיבת הביוגרפיות.

חשיבות היסטורית

אף שפלוטארכוס עצמו מודה בפתיחת הביוגרפיה של אלכסנדר מוקדון שההיסטוריה פחות מעניינת אותו, ושמסקרן אותו יותר לבחון את השפעת האופי האנושי ומושגים של "טוב" ו"רע" על גורלו של האדם, חיי אישים עדיין נחשב למקור היסטורי חשוב.

מחקרים מודרניים סבורים כי פלוטארכוס השתמש בחומרים רבים שהיו זמינים בפניו כדי להתחקות אחר חיי האישים עליהם כתב. באמצעות בחינה פילולוגית והשוואתית של כתביו, ניתן להגיע למסקנות שמשפטים מסוימים נלקחו ממקורות אחרים, שכן הם אינם אופייניים לכתיבתו וסגנונו של פלוטארכוס. חלק מהמקורות קיימים בידינו, וחלקם אבודים. לכן חשיבותם של הספרים רב, שכן הוא מאפשר לנו לבחון את מקורות המידע שעמדו לרשותו של פלוטארכוס ורומזים לנו על המקורות המקובלים של תקופתו.[דרוש מקור]

חלק מהביוגרפיות, שידוע לנו כי היו קיימות דוגמת אלו של הרקולס, פיליפוס השני וסקיפיו אפריקונוס אבדו ואינן קיימות יותר. בין הביוגרפיות ששרדו בפגעי הזמן וקיימות כיום, ניתן למצוא דמויות חשובות במהלך ההיסטוריה כגון: סולון, פריקלס, אלקיביאדס, ניקיאס, דמוסתנס, פלופידס, פילופוימן, טימולאון, דיון מסיראקוסאי, אלכסנדר הגדול, פירוס, רומולוס, נומה פומפיליוס, קוריולנוס, תסאוס, אמיליוס פאולוס, טיבריוס גרקכוס, גאיוס גרקכוס, גאיוס מריוס, סולה, קווינטוס סרטוריוס, לוקיוס לוקולוס, גנאיוס מגנוס, יוליוס קיסר, קיקרו, מרקוס אוטיקנסיס, מרקוס אנטוניוס וברוטוס.

היסטוריה ספרטנית

המקורות על ההיסטוריה הספרטנית אינם רבים, ורובם מתייחסים בעיקר למנהיגים, ופחות נותנים לנו מידע על אורחות החיים של העם הספרטני בכלליות. מבחינה זו שני המקורות החשובים ביותר שיש ביד המחקר המודרני הם כתביהם של פלוטארכוס וקסנופון, האתונאי במוצאו. קסנופון כתב מנקודת מבט אוהדת לספרטנים, עימם הוא לחם ואף היה בקשרים טובים עם חלק ממנהיגיהם (דוגמת אגיס השני). פלוטארכוס לעומת זאת, היה יווני שכתב בעולם רומי בסביבות המאה הראשונה לספירה במרחק של מאות שנים מדיווחו הראשון אודות העולם הספרטני. לכאורה, הפער של השנים יוצר בעיה עם אמינותו של הדיווח. אולם אף על פי שפלוטארכוס כתב מאות שנים לאחר דעיכתה של ספרטה, הייתה לו גישה למקורות וספרי היסטוריה שאבדו מאז תקופתו ואינם ידועים לנו כיום, ושהוא אף ביקר בספרטה עצמה.

הבעיה בכתיבתו היא הישענותו המוחלטת על כתבים וספרים אשר מדווחים על אירועי עבר, ולכן ככל הנראה היו מוצפים בנוסטלגיה ורומנטיקה שמצאה דרכה אל כתביו הוא. בנוסף, אל לנו לשכוח שפלוטארכוס לא היה היסטוריון בהגדרתו העצמית, כי אם פילוסוף של מוסר וביוגרף וככזה, מבטו על מהלך ההיסטוריה הוא מוטה ערכית. למרות כל האמור לעיל, כתביו של פלוטארכוס הם אלו שעיצבו בעיקר את תפיסתנו המודרנית על העולם הספרטני. בספר חיי אישים מצויות חמש ביוגרפיות שכתב אודות מנהיגים בולטים מספרטה: ליקורגוס, ליסאנדרוס (אנ'), אגסילאוס השני, אגיס הרביעי וקלאומנס השלישי.[2] בקובץ "מוראליה" נמצאים חיבורים נוספים על ספרטה.

ביקורת

"אלו לא היסטוריות שאני כותב, כי אם חיים; לעיתים במעשים המהוללים ביותר אין רמז למעלתו או חוסנו של האדם, בעוד דבר קטן כגון פתגם או הלצה לעיתים קרובות חושפים הרבה יותר על אופיו של אדם מאשר קרבות בהם אלפים נהרגו"

פלוטארכוס, חיי אישים, חיי אלכסנדר/חיי יוליוס קיסר

המחקר ההיסטורי משער שפלוטארכוס בדה מלבו פרטים רבים לגבי דמויות מסוימות על-מנת שההצמדה בינן לבין הביוגרפיה המקבילה שלה תהיה הגיונית. למשל ההצמדה בין ניקיאס לקראסוס שהינה מלאכותית לגמרי, שכן בין אישים אלו אין דבר משותף למעט היות שניהם בעלי ממון והעובדה ששניהם סבלו מתבוסה צבאית קשה לקראת סוף ימיהם.[3] בביוגרפיה שכתב על פומפיוס, מהלל פלוטארכוס את אופיו הנאמן ונימוסיו הטובים כדי ליצור שיפוט מוסרי אשר נוגד את רוב הדיווחים המוכרים לנו מהתקופה אודות פומפיוס ואופיו. פלוטארכוס מעדיף להתמקד באנקדוטות שמראות את מוסר הדמויות עליהן הוא כותב, ופחות מתעניין בראייה רחבה של פועלן וניתוח הסיבות וההשפעות האפשריות של מעשיהן על נפילת הרפובליקה הרומית והממלכה האחמנית,[4] ולפיכך נוטה להתאים עובדות לתאוריות, ולא להפך (כפי שמקובל במחקר מודרני).

רשימת הביוגרפיות המוצמדות

עמוד של חיי אישים מגרסתו המודפסת של אולריך האן (גר') משנת 1470

בטבלה המצורפת, ישנם קישורים לגרסאות הדיגטליות של הביוגרפיות. ההבדלים בין המקורות השונים מצוינים על פי אותיות אלו:

ד - כתבי פלוטארכוס, התרגום הנודע מהמאה ה-17 של ג'ון דריידן, מסאי וסופר אנגלי.
ג - כתבי פלוטארכוס בפרויקט גוטנברג, מיזם הספרייה הממוחשבת (ארכיון דיגיטלי) החופשית באינטרנט, של ספרים ופרסומים שונים מתוך קאנון הקלאסיקות העולמית.
ל - כתבי פלוטארכוס על פי ספריית לואב הקלאסית סדרת ספרים בהוצאת אוניברסיטת הרווארד, הכוללת תרגומים לאנגלית של יצירות מן הספרות היוונית והרומית. היוזם הראשון של אוגדן הכרכים היה העורך הראשי, ג'ון לואב, שעל שמו נקראת הסדרה.
פ - כתבי פלוטארכוס בפרויקט פרסאוס, של אוניברסיטת טאפטס. פרויקט זהה לגוטנברג, עם התמקדות בעולם היווני והרומאי.

רשימת הביוגרפיות המוצמדות
יווני חי בין קישור דיגיטלי רומאי חי בין קישור דיגיטלי השוואת הביוגרפיות
1 תסאוס 1204-1234 (מיתוס) ד, ‏גל ‏,פ רומולוס 771 – 717 (מיתוס) ד, גל ד, גל
2 ליקורגוס 630-700 (מיתי למחצה) ד,‏ ג,‏ ל פומפיליוס מת ב-673 (מיתי למחצה) ד, גל ד, גל
3 סולון 558-638 ד,‏ ג,‏ לפ פובליקולה מת ב-503 ד, גל ד, גל
4 תמיסטוקלס 459-524 ד, גלפ קאמילוס 365-446 ד, גל לא זמין
5 פריקלס 429-495 ד, גלפ פאביוס מאקסימוס 203-275 ד, ג ל ד, גל
6 אלקיביאדס 404-450 ד, גלפ קוריולאנוס מת ב-475 ד, גלפ ד, גל
7 טימולאון 336-411 ד, גל לוקיוס אמיליוס פאולוס 160-229 ד, גל ד, גל
8 פלופידס מת ב-364 ד, גל מרקלוס 208-268 ד, גל ד, גל
9 אריסטידס 468-530 ד, גלפ קאטו הזקן 149-234 ד, גל גל
10 פילופוימן 183-253 ד, גל פלמיניניוס 174-229 ד, גל ד, גל
11 פירוס 272-319 ד, גל גאיוס מריוס 86-157 ד, גל לא זמין
12 ליסנדרוס מת ב-395 ד, גלפ סולה 78-138 ד, גל ד, גל
13 קימון 450-510 ד, גלפ לוקולוס 56-118 ד, גל ד, גל
14 ניקיאס 413-470 ד, גלפ קראסוס 53-115 ד, גל ד, גל
15 אאומנס 316-361 ד, גל סרטוריוס מת ב-72 ד, גל ד, גל
16 אגסילאוס השני 360-444/3 ד, גל פומפיוס 48-106 ד, גל ד, גל
17 אלכסנדר הגדול 323-356 ד, גלפ יוליוס קיסר 44-102 ד, גל לא זמין
18 פוקיון 318-402 ד, גל קאטו הצעיר 46-95 ד, גל לא זמין
19 אגיס הרביעי
קלאומנס השלישי
241-265
219-260
דל
דל
טיבריוס גרקכוס
גאיוס גרקכוס
133-163
121-154
ד ל
דל
הצמד היווני
אגיס וקלאומנס דל
 
20 דמוסתנס 322-384 דל קיקרו 46-106 דל דל
21 דמטריוס 283-337 דל מרקוס אנטוניוס 30-83 דל, פ דל
22 דיון 354-408 דל ברוטוס 42-85 דל, פ דל
23 אראטוס מסיקיון
ארתחששתא השני
213-271
358-445/435
דל
דל
גלבה
אותו
3 לפסה"נ-69 לספירה
69-32 לספירה
דל
דל
לא זמין
24 אפמינונדס 362-418 אבד סקיפיו אפריקנוס 183-236 אבד אבד

*כל האישים המוזכרים בטבלה חיו ופעלו לפסה"נ אלא אם צוין אחרת.

הספרים בתרגום עברי

  • תולדות גדולי יון ורומא; תרגם: י"ל ברוך, 2 כרכים, תל אביב: אמנות, תרצ"ב. (התוכן: כרך 1: גדולי יון; ספר 1: תזאוס, ליקורג, סולון, תמיסטוקלס; ספר 2: אריסטידס, קימון, פריקלס, ניקיאס) (הספר במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית)
  • חייהם של גדולי יון ורומי; עברית: אורנשטיין, אחידוב, נאדל, חרוסט, כץ, שמואלוויטש, 2 כרכים, תל אביב: ספרי זהב, תשי"ג.[5] (התוכן: כרך א: גדולי יון; כרך ב: גדולי רומי)

תרגום מלא:

  • חיי אישים: אנשי רומי; תרגם ... והוסיף מבוא והערות: יוסף ג' ליבס, ירושלים: מוסד ביאליק ('ספרי מופת מספרות העולם'), תשי"ד 1954.[6] (התרגום זיכה את ליבס בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת)
  • פלוטארכוס, חיי אישים: אנשי יוון; תרגם מיוונית והוסיף הערות: א"א הלוי; הביוגרפיות סולון, תימיסטוקליס ואלקיביאדיס – תרגמן והוסיף להן הערות מ"ה בן שמאי, ירושלים: מוסד ביאליק ('ספרי מופת מספרות העולם'), תשל"א.[7]
  • פלוטארכוס, חיי אישים: אנשי יוון ורומי; תרגם מן המקור היווני והוסיף הערות: א"א הלוי, ירושלים: מוסד ביאליק ('ספרי מופת מספרות העולם'), תשל"ג.[8] (כינוס כל הביוגרפיות שלא הופיעו בשני הכרכים הקודמים)[9]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חיי אישים בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Tim Duff, Plutarch's Lives: Exploring Virtue and Vice, Oxford: Clarendon Press, 1999, p. 2.
  2. ^ Pomeroy, Sarah B., Stanley M. Burstein, Walter Donlan, and Tolbert Roberts Jennifer. Ancient Greece: A Political, Social, and Cultural History . New York, New York: Oxford University Press, 1999. Print.
  3. ^ Plutarch (1972). "Translator's Introduction". Fall Of The Roman Republic: Six Lives by Plutarch. translated by Rex Warner. Penguin Books. p. 8.
  4. ^ פלוטארך מכירוניאה, מאמר מאת ג'ונה לנדרינג (Jona Lendering) מתאריך 19/7/2010
  5. ^ ביקורת: מ. סמבטיון, פלוטארכוס בעברית, דבר, 9 באפריל 1954.
  6. ^ משה סמבטיון, פלוטארכוס בעברית, הצופה, 10 בדצמבר 1954.
  7. ^ ביקורת: יוסף פרוינד, על "אנשי יוון" לפלוטארכוס, דבר, 22 באוקטובר 1971, המשך.
  8. ^ ביקורת: יוסף פרוינד, "אנשי יוון ורוֹמי", דבר, 14 בספטמבר 1973.
  9. ^ אל"ף., ספרים חדשים – עיון ראשון | פלוטארכוס (הסוף), מעריב, טור 1, 3 באוגוסט 1973.