חמש שעות רצופות
| ” | מתיקות התורה כמה גדולה היא נעימות התורה, ואי אפשר להשיג את זה ולהגיע לזה רק אחר שקידה של שלוש וארבע שעות ברציפות בלא הפסק, בלי זה אי אפשר אפילו לצייר מהי הרוחניות הזו, וקל וחומר אחר חמש שעות כמה רוממות יש איך אפשר למי שיש לו את האפשרות הזאת להפסיק את הרציפות ולהפסיד בידים נועם כזה, כמו קדירה המתבשלת להוריד מן האש ליתן להתקרר ואחר כך להשיבה. ואחר שש שעות של לימוד שוכח האדם מכל העולם וענייניו ומתדבק בדברים רוחניים, ואחר שבע שעות האדם מרגיש קרוב להקב"ה ואין לו מהנאות העולם כלום ומתמלא שמחה, ואחר שמונה שעות אפילו לא נופלת בלבו מחשבה של תאוות וחומריות וכולו משתוקק לאלוקיו, ואחר תשע שעות כולו קדוש למעלה למעלה, ואחר עשר שעות עין לא ראתה, אין לתאר ואין מילים לבטא את מצבו ורגשותיו. | “ |
– הרב אברהם ישעיהו קרליץ, מעשה איש חלק ד עמ' סט | ||
חמש שעות רצופות (או חמש שעות בלי הפסק) הוא מנהג הרווח בציבור החרדי-חסידי ללמוד חמש שעות ברציפות ללא הפסקה, כתחליף לתענית וכדבר המועיל לתשובה, לזיכוך ולכפרה ולתיקון הברית. המקור לכך הוא ספרו של רבי אברהם וינברג מסלונים - ספר יסוד העבודה.
פרטי המנהג
הנוהג נפוץ במיוחד בתקופת השובבי"ם בה לפי הקבלה יש לתקן את פגמי העוונות, והפך למוסכמה ומנהג קבוע ברוב הישיבות והקהילות החסידיות.
יש ישיבות חסידיות הנוהגות לעשות דבר זה בחודש אלול, או בשלושת ימי הגבלה כהכנה לחג השבועות.
בחסידות סלונים ובחסידויות נוספות מקפידים שהלימוד יהיה גם ללא אכילה ושתייה ודיבור כלל, אלא לימוד רצוף לגמרי במשך חמש שעות, אך ישנם חסידויות רבות בהם מקובל להתיר לשתות במהלך הלימוד, ובחסידויות בודדות אף מתירים טעימה ואכילה תוך כדי לימוד. בכל המקומות מקפידים שהלימוד יהיה ברציפות מוחלטת ללא כל הפסקה בדיבורים בעניינים אחרים.
גם לימוד של סך שעות מועט יותר נחשב כמועיל במסגרת זו, ובלבד שנעשה כיחידת לימוד רצופה ללא כל הפסקה. כשחשיבות מיוחדת ניתנה ללימוד של "שלוש שעות רצופות", וכך מקובל בע"פ מבעל היסוד העבודה, כי אם א"א ללמוד חמש שעות, לכל הפחות ילמדו שלוש שעות.
מקור המנהג
רבי אברהם וינברג מסלונים מרחיב בספרו יסוד העבודה בדרכי תיקון החטאים, הוא שולל את דרכי הסיגופים שהיו מקובלים בעבר ומציע דרכים חילופיות, בין הדברים הוא כותב: ”והקובע לו ללמוד ערך ה' שעות בלא שום הפסק דיבור בעניין אחר ובלא עניין טעימה בעלמא ועל דרך תענית שעות, נראה לי שדבר זה הוא עניין נפלא המועיל ומזכך ומכפר ומביא אותו אדם לתשובה וכפרה מעולה”[1]. דברים אלו הם הבסיס הרעיוני ללימוד ה'רצופות'.
בספר נתיבות שלום מביא כי בעל פה אמר היסוד העבודה שלימוד חמש שעות בלי הפסק מועיל כמו תענית משבת לשבת.
מקור ללימוד שעות רצופות
- בספר מעשה רב[2] כתב ללמוד אחר תפילת שחרית ג' שעות בלי הפסק.
- בספר ברכת שלמה[3] מביא בשם הרה"ק מלובלין ש"מי שאינו לומד ששה שעות רצופות גפ"ת אינו יכול לטעם טעם יראת שמים".
- בספר דעת חכמה ומוסר[4] כתב: "שמעתי מגדולים בעלי סמכא שהגר"א אמר שכאשר יהיה לאחד ספק באיזה ענין איך לעשות, ילמוד ג' שעות, ואחר כך כפי אשר יפול במחשבתו הראשונה לאחר הלימוד כן יעשה".
- בכף החיים[5] כתב: "שאם אפשר יקבע לו האדם עת ללמוד ג' שעות רצופות כדי להידבק במעשיו של הקב"ה, וכמו שאמרו בגמרא[6] שבשלוש שעות הראשונות יושב הקב"ה ועוסק בתורה".
- בספר מנוחה וקדושה לתלמיד רבי חיים מוולאזין[7] האריך במעלת לימוד התורה בג' או ד' שעות רצופות.
- בספר התניא[8] כתב: "כשלומד שעות הרבה רצופות... בכל שעה ושעה היא המשכה אחרת מעולמות עליונים להחיות התחתונים...".
מקורות ללימוד הרצופות בשובבי"ם
לימוד ה'חמש שעות' בימי השובבי"ם הונהג בסביבות שנת התש"ך על ידי האדמו"ר רבי שלום נח ברזובסקי מסלונים, וזאת מפני שעל תקופת השובבי"ם נתבאר בכתבי האריז"ל כי היא תקופה מסוגלת לתיקון העוונות וכיום יש לתקן על ידי לימוד תורה, ובהתבסס על דברי היסוד העבודה ש'חמש שעות' מזככים ומכפרים ומביאים לידי תשובה וכפרה מעולה. בתחילה היה הנוהג נפוץ רק בחסידות סלונים ובעשרות השנים שלאחר מכן הלך והתפשט עד שהפך לנוהג מקובל ברוב הישיבות והקהילות החסידיות.
כיום בחסידות סלונים בימי כל ימי השובב"ים, לומדים כלל התלמידים שני "חמש שעות" בכל יום, מהבוקר עד הצהריים, ומהצהריים עד הערב. רובם אף לומדים חמש שעות או שלוש שעות אף לפני התפילה.
ישנם גם מקורות רעיוניים קדומים יותר על החשיבות שבלימוד התורה ביגיעה בתקופת השובבי"ם:
בספר אוהב ישראל כתב כי בימי השובבי"ם יש לתקן את פגם הברית ועיקר התיקון הוא ”בלימוד תורה שבעל פה ולברר הלכה בליבון ובירור יפה”. מפני ש”בזה הוא מקבץ חלקי הטוב והניצוצין קדישין ומברר אותן מתוך הקליפות להוציא בולעם מפיהם”.
בספר שם משמואל כתב כי יש שמתענים בימי השובבי"ם, אך מוטב יותר להשתעבד לתורה מאשר לתעניות. הוא מביא בשם השרף מקוצק כי הלימוד ביגיעה וההקפדה שיהיו כל הליכותיו ומעשיו על פי התורה מועילים יותר מכל סיגופי הגוף.
התפשטות לימוד הרצופות במהלך השנים
הספר יסוד העבודה נדפס בשנת ה'תרנ"ב. במהלך מאה השנים הבאות היה לימוד ה'חמש שעות רצופות' מושג המקובל בחסידות סלונים בלבד ולא היה מוכר לציבור הרחב. באירופה, האדמו"ר בעל הבית אברהם מסלונים היה מורה לחסידיו שהיו בסכנת גיוס לצבא הפולני ללמוד בקביעות 'חמש שעות רצופות' כסגולה להינצל מגיוס. כמו כן היה הלימוד משמש כתחליף לתענית בכל עת בה היא נדרשה, כגון מי שהתפילין שלו נפלו על הארץ. מסופר, כי בעל ה"נתיבות שלום" בעודו בחור, קיבל צוו גיוס לצבא הפולני ושעבר לפני ה"בית אברהם" אמר לו כי קיבל על עצמו ללמוד "חמש שעות" ברציפות לבטל רוע הגזירה. ענה לו הבית אברהם, אתה עוד תעשה הרבה "חמש שעות" שתהיה בין גיל תשעים למאה. (כפי שאכן היה, שלימים בזכות ה"נתיבות שלום" הונהג ללמוד את החמש שעות).
בסביבות שנת ה'תש"ך החלו בישיבת סלונים ללמוד 'חמש שעות' בימי השובבי"ם. בתחילה פעם בשבוע, בהמשך פעם ביום, ובהמשך הונהג לימוד של פעמיים ביום. מזה עשרות שנים שסדרי ישיבת סלונים בימי השובבי"ם הם לימוד של שתי 'חמש שעות' במהלך היום, ורובם אף לומדים לפני התפילה "שלוש שעות" או אפילו עוד "חמש שעות". בישיבה הקטנה הסדרים הנם של לימוד שני פעמים חמש שעות, ולבני שיעור ב' וג' אף לימוד שלוש שעות לפני התפילה.
החל משנות ה'תש"ס[דרוש מקור] החל המנהג להתפשט הלאה לרובו של ציבור החסידי. כיום (ה'תשע"ט) כמעט אין ישיבה חסידית שלא מתקיים בה לימוד כזה לפחות פעם בשבוע בימי השובבי"ם. לעומת זאת, בחסידות גור, לא התקבלו "חמש שעות" דווקא כמנהג משום שהעיקרון המקבל בחסידות זו הוא שאין לעסוק בתיקון עוונות אלא יש להיזהר שלא לבוא לידי עוון[דרוש מקור].
קישורים חיצוניים
- פורום אוצר החכמה, אבן הטוען, באתר אוצר החכמה, 2010