לדלג לתוכן

חנה בת שחר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
חנה בת שחר
חנה אייכנשטיין
לידה 1944 (גיל: 82 בערך)
ירושלים
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים
ילדים אוריין ליפשיץ
פרסים והוקרה פרס היצירה לסופרים עבריים

חנה בת שחר (נולדה ב-1944) הוא שם העט של חנה אייכנשטיין, סופרת חרדית.

ביוגרפיה

בת שחר נולדה בירושלים, לרב בצלאל ז'ולטי. נשואה לרב יהושע אייכנשטיין, ראש ישיבת יד אהרן.

היא בוגרת מוסדות בית יעקב, אשר תוכנית הלימודים שלהם אינה כוללת את הספרות העברית החדשה. בשנות ה-80 נרשמה לסדנת כתיבה שהנחו יורם קניוק ואהרן אפלפלד. לאחר מכן החלה בכתיבה בשם בדוי, משום שחששה שזיהויה יביא לנידויה בחברה החרדית ולפגיעה בשידוכי ילדיה. בשנת 1985 התפרסם ספרה הראשון, "סיפורי הכוס" הכולל שישה סיפורים קצרים, וזכה בפרס ניומן לספרי ביכורים[1]. שני ספריה הבאים "לקרוא לעטלפים" (1990)[2], ו"ריקוד הפרפר" (1993) יצאו לאור בסדרת "קו התפר" שערך יגאל שוורץ בהוצאת כתר[3].

בין השנים 1995–2000 למדה לתואר שני בספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים.

בספריה הראשונים ניתן דגש מועט לרקע הדתי, אך לאחר מכן קיבל הנושא משמעות בולטת. בת שחר עוסקת בנושאים הנחשבים כטאבו בחברה החרדית. ספרה "צללים בראי", שיצא ב-2008, עוסק בהתמודדותן של אם חרדית ושתי בנותיה עם הטרדה מתמשכת כלפיהן מצד של אבי המשפחה[4]. ספרה "עץ הדודא", שיצא ב-2013, כולל קובץ של ארבע נובלות השואבות את השראתן מסיפורי המקרא[5].

בעבר נמנעה בת שחר מחשיפה תקשורתית, אך לאחר נישואי ילדיה, התראיינה לתוכניתו של קובי מידן בערוץ 2 ולתוכניתה של אבירמה גולן "קריאה ראשונה".

בשנת 1994 זכתה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים.

חיים אישיים

בת שחר נשואה לרב יהושע אייכנשטיין ואם לחמישה ילדים. בנה, הרב משה מרדכי, הוא ראש כולל בבני ברק. בתה, אוריין ליפשיץ, היא במאית תיאטרון. תבנית:עץ משפחת ז'ולטי

ספריה

  • סיפורי הכוס (תל אביב: צ'ריקובר, 1985)[6]
  • לקרוא לעטלפים (ירושלים: כתר, 1990)[7]
  • ריקוד הפרפר (ירושלים: כתר, 1993)
  • שם סירות הדיג: שלוש נובלות (הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשנ"ז 1997)[8]
  • יונקי הדבש המתוקים (הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשנ"ט 1999)
  • הנערה מאגם מישיגן: רומאן (הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשס"ב 2002)
  • נימפה לבנה, שעירה משוגעת (הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשס"ה 2005)[9]
  • צללים בראי (הוצאת זמורה ביתן, 2008)[10]
  • עץ הדודא (הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע"ג, 2013)
  • סנדר (הוצאת הקיבוץ המאוחד 2017)[11]
  • נהר הקרח (הוצאת כנרת זמורה, 2019)[12]
  • מה שהבטחתי לך (הוצאת שתים, 2022)

פרסים שקיבלה

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. חנה בת־שחר / סיפורי הכוס / הוצאת צ'ריקובר, מעריב, 23 באוגוסט 1985
  2. יוסף אורן, כמהות לאהבה, מעריב, 2 במרץ 1990
  3. פביאנה חפץ, ספרים - ״ריקוד הפרפר״ / חנה בת-שחר / צד התפר, סיפורת עברית בעריכת יגאל שוורץ, חדשות, 26 במרץ 1993
  4. חגית מהלא, ‏מראה מעל הקשר, באתר גלובס, 31 ביולי 2008
  5. אתר למנויים בלבד מוסף "ספרים", ספרים חדשים, באתר הארץ, 26 במאי 2013
  6. ניצה קרן, רשמי עבים מתחת לשמי הים התיכון : ספרות נשים ישראלית בצל מורשת גותית, מכאן, כרך י' (ספטמבר 2010, תשע"א), עמ' 209–232
  7. יוסף אורן, כמהות לאהבה, הצדעה לספרות הישראלית, ראשון לציון : יחד, תשנ"א 1991, עמ' 134–142
  8. ראו: אורנה קראוס, אסטרטגיות של כיסוי והסתרה בסיפורי הקובץ "שם סירות הדיג" של חנה בת-שחר, עבודת מחקר, אוניברסיטת תל אביב, תשס"ד 2004
  9. ביקורות:
    חנה הרציג, יותר מדי רצינות ופחות מדי חמקמקות, הומור, ערמומיות או רעננות, באתר הארץ, 6 ביוני 2005
    עמרי הרצוג, מצבים עצבניים / הבלתי אפשרי / קגנסקיה והאלים, באתר הארץ, 6 באפריל 2005
  10. ביקורות:
    אברהם בלבן, פלשבק בתוך פלשבק, באתר הארץ, 7 ביולי 2008
    לילך וולך, חרדים לגורל קוראינו, באתר ynet, 30 ביולי 2008
    אריק גלסנר, משחק הצללים: על "צללים בראי" של חנה בת שחר, באתר nrg‏, 8 באוגוסט 2008
    דפנה שחורי, תרבות, מרחפת: ספר חדש לחנה בת שחר, באתר nrg‏, 25 ביולי 2008
  11. רבקה שאול בן–צבי, טרגדיה של תמימות, מקור ראשון, י"ב באב תשע"ז
  12. בני ציפר עם המלצה חמה על הספר של חנה בת שחר 'נהר הקרח': "אחד הספרים היפים ביותר שקראתי מעודי, מכיוון שיש בו כנות ענקית", 103fm 16/08/2019

חנה בת שחר43145934Q5648791