חרדון סיני
 חרדון סיני
| |
|---|---|
זכר חרדון סיני בעונת הייחום, ירדן
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | זוחלים |
| סדרה: | קשקשאים |
| תת־סדרה: | לטאות |
| משפחה: | חרדוניים |
| סוג: | חרדון |
| מין: | חרדון סיני |
| שם מדעי | |
 Agama sinaita
| |
חרדון סִינַי (שם מדעי: Agama sinaita לשעבר בסוג Pseudotrapelus) הוא מין חרדון ממשפחת החרדוניים הנפוץ במדינות השוכנות לחופי ים סוף ושלוחותיו. בישראל הוא נפוץ באזורים סלעיים בנגב, בערבה ובבקעת ים המלח. שמו המדעי ניתן לו מאחר שזוהה לראשונה בחצי האי סיני.
אורכו של חרדון סיני מגיע עד 25 ס"מ, זנבו מגיע עד שני שלישים מהאורך הכולל. מין חרדון זה מותאם במיוחד לטיפוס על סלעים ועל קירות סלע. הגפיים והזנב ארוכים ודקים ומקנים לו כושר ריצה וטיפוס טובים. בניגוד לחרדונים אחרים, האצבע השלישית (האמצעית) ברגליו היא הארוכה באצבעותיו ולא האצבע הרביעית. החרדון פעיל ביום וניזון מחרקים ושאר פרוקי רגליים ואף מצמחים.
צבעו של החרדון חום עד אפור בהיר. באביב ובקיץ, בעונת הרבייה, צבעו של הזכר הופך לכחול עז. הצבע מתפשט מאזור הראש והכתפיים ונחלש לכיוון הזנב. הצבע חזק יותר הזכר משוך תשומת לב גדולה יותר ונתפס כחזק יותר, (חוזק הצבע משתנה ויתכן שפרט מסוים יקבל צבע יותר חזק מאחר שהיה הוא הבולט ביותר) בנוסף לכך הזכר מתמקם על סלע בולט. כל זכר חולש על טריטוריה גדולה וייאבק בזכר אחר אם זה ייכנס לטריטוריה שלו. הנקבה גם כן משתנה בגזרתה, והופכת מלאה יותר בשל הביצים המתפתחות בשחלותיה. צבעה משתנה אף הוא, ועל גבה מופיעים כתמים בולטים בצבע חום-אדמדם. מזמן שהביצים מופרות ועד ההטלה מכחיל גם ראשה של הנקבה.
חרדון סיני הוא בעל חיים יחידאי, כל פרט (זכר ונקבה) חולש ומגן על טריטוריה ששטחה כמה מאות מ"ר.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1
[http://www.tene-eco.com/Default.asp?PageId
10087&FragmentId=85789 חיות בנגב], באתר "טנא - טבע, נוף, אקולוגיה"
