חתך חשבונאי
חתך חשבונאי מתייחס לפעולות שמבצע מנהל חשבונות על מנת לרשום רק את ההכנסות וההוצאות ששייכות לתקופה החשבונאית. דוח רווח והפסד אמור להכיל רק הכנסות והוצאות ששייכות לתקופה החשבונאית.
עקרון בסיס הצבירה - בשונה מבסיס מזומן, שהוא אחד מעקרונות היסוד של החשבונאות, קובע כי ההכנסות וההוצאות נרשמות עם התהוותן ללא קשר למועד התשלום או התקבולים שלהן.
אם נרשמה הוצאה/הכנסה המתייחסת ליותר מתקופה חשבונאית אחת, יהיה צורך לבצע התאמות כך שהרישום ייצג רק את התקופה החשבונאית הנוכחית, והיתרה תסווג בסעיף מאזני אשר יוכר בשנה אליה הוא מתייחס.
סעיפי חתך
- הוצאות מראש – הוצאות ששולמו בתקופה מסוימת, אך לא שייכות לאותה תקופה (חשבון בחובה).
- הוצאות לשלם – הוצאות השייכות לתקופה מסוימת, אך טרם שולמו (חשבון בזכות).
- הכנסות מראש – הכנסות שנתקבלו בתקופה מסוימת, אך לא שייכות לאותה תקופה (חשבון בזכות).
- הכנסות לקבל – הכנסות השייכות לתקופה מסוימת, אך טרם התקבלו (חשבון בחובה).
דוגמה
חברה שילמה ב-1 ביולי 2011, 12,000 ש"ח במזומן, עבור ביטוח. נרשמה תנועה בסך 12,000 מזומן מול הוצאות ביטוח. היות שתקופת הביטוח היא לשנה (1 ביולי 2011 ועד 30 יוני 2012), בשנת 2011 נכיר בהוצאה של 6,000 ש"ח בלבד והיתרה תסווג כנכס במאזן, בסעיף הוצאות מראש. בשנה הבאה תופשר היתרה המאזנית לרווח והפסד ותירשם הוצאה.
יש לשים לב שאמנם מבחינה תזרימית מועד התהוות ההוצאה הוא שנת 2011, אך מבחינה חשבונאית ההכרה בהוצאה מתפרסת על פני שתי תקופות חשבונאיות. בשנת 2011 מכירים במחצית מההוצאה למרות ששולם סכום מלא, ובשנת 2012 מכירים במחצית השנייה של ההוצאה למרות שמבחינה תזרימית לא הייתה תנועה במזומן.