טיוטה:יונוס ויומברוס
"יונוס"[1] ו"יומברוס"[2] הם שמותיהם של שני מכשפים מצריים ("חרטומים") שלפי המדרש והזהר היו בניו של בלעם בן בעור והיו ראשי החרטומים של פרעה[3] ולאחר יציאת מצרים ראשי הערב רב ויוצרי העגל, לאחר חטא העגל נהרגו על ידי משה רבינו.
איזכורם
חרטומי פרעה
על פי התרגום יונתן[4] יונוס ויומברוס היו ראשי החרטומים ובתפקידם זה הם חזו את לידת משה וייעצו לפרעה להטביע את כל התינוקות הנולדים ליאור.
הילקוט שמעוני כותב[5] שבתקופת גדילת משה בבית פרעה פחדו בלעם בן בעור ובניו יונוס ויומברוס ממשה וברחו ממצרים לארץ כוש, ולאחר בריחת משה מבית פרעה והכתרתו למלך כוש הוא נלחם נגדם וניצחם, אז הם ברחו לבית פרעה שם הם התמודדו מול משה בבואו להוציא את עם ישראל ממצרים.
כשמשה בא להוציא את עם ישראל ממצרים הוא הצטווה לעשות מופתים בכדי להוכיח לפרעה שהוא שליחו של ה' ועשר מכות להעניש את המצרים על מעשיהם נגד עם ישראל, כנגד המופתים שעשה משה, פרעה הזמין את חרטומיו להראות שגם הם יכולים לעשות מופתים על ידי מעשי כישוף, מה שיוכיח שמשה רבינו אינו שליח ה' אלא רק כמכשף רגיל, בתחילה הצליחו החרטומים במופתיהם, אך לאחר שמשה המשיך לעשות מופתים הם הודו שהם אינם יכולים לעשות כאלו מופתים וזה בוודאות ”אצבע א-לוהים”[6].
לפי המדרש תנחומא[7] והתרגום יונתן[8] יונוס ויומברוס הם החרטומים שהתייצבו לעשיית הכישופים כנגד מופתיו של משה.
חטא העגל
המדרש תנחומא[7] מספר כי יונוס ויומברוס יצאו ממצרים יחד עם שאר ה"ערב רב" שהם מצריים שהצטרפו לעם ישראל ביציאתם ממצרים, לפי הזוהר[9] הם היו ראשי הערב רב, וכשבאו לפני משה להתגייר הצטווה מאת ה' שלא יקבלם, אך משה טען שכשם שהם רואים באותו זמן את ניסיו של ה' ומאמינים בו כך בהמשך הם יראו ניסים נוספים וימשיכו באמונתם.
במתן תורה עלה משה לשמיים למשך ארבעים יום, לאחר שהיה נראה לעם ישראל שמשה לא שב החליטו הערב רב שצריך למצוא מחליף למשה שכנראה מת ולא יחזור, בעידודם של הערב רב זרקו העם את הזהב שברשותם לאש עד שיצא ממנו צורת עגל מזהב, לעגל זה הם סגדו תוך שהם אומרים לו ”אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים” (ספר שמות, פרק ל"ב, פסוק ד'), כשמשה יורד מהשמים ורואה את עם ישראל חוגג עם העגל הוא הורג את כל החוטאים בעגל.
בעוד לפי חלק מהמדרשים הזהב קיבל צורת עגל כתוצאה מהשלכת טס זהב שכתוב עליו "עלה שור", במדרש תנחומא[7] מובאת דעה נוספת לפיה העגל קיבל את צורתו כתוצאה מכשפים שנעשו על ידי יונוס ויומברוס.
לפי הזוהר[10] יונוס ויומברוס הם מההרוגים שהרג משה לאחר שירד מהשמיים.
בניו של בלעם בן בעור
לאחר יציאת מצרים במהלך מסעו של עם ישראל במדבר, עם ישראל התקרב אל גבול מדיין, שליטי מדיין קראו לבלעם בן בעור שיבוא לעזרתם על ידי כך שיקלל את עם ישראל, לאחר שבלעם נכשל במשימתו הוא התבקש לעזוב את מדיין אך בלכתו הוא מייעץ למדיינים לגרום לעם ישראל לחטוא בזנות ובכך תסתלק מהם השגחת ה', לאחר שבנות מדיין החטיאו את עם ישראל בזנות, ציוה ה' לעם ישראל לנקום במדיינים ואכן עם ישראל יצא מולם למלחמה ומנצחים אותם, ו”את בלעם בן בעור הרגו בחרב” (ספר במדבר, פרק ל"א, פסוק ח').
על פי התרגום יונתן[11] על הפסוק ”והוא רוכב על אתנו ושני נעריו עמו”, הנערים שליוו אותו בדרכו לקלל את ישראל היו "יניס" ו"ימריס".
בתלמוד בבלי[12] מסופר כי בלעם נתפס והומת על ידי עם ישראל בארבע מיתות בית דין, לעומת זאת לפי הזוהר[10] בלעם ניסה להימלט על ידי שימוש בכשפיהם של בניו יונוס ויומברוס בשביל לעוף באויר ולהימלט, אך בסוף נהרג על ידי אדם בשם "צליה" משבט דן, שעף אחריו והרגו.
במקורות לא יהודיים
בחיבורו של פליניוס הזקן "תולדות הטבע"[13], נראה שראה ביאנוס יהודי[14], מכיוון שבין אסכולות המאגיה הוא מונה את "יאנס" בצמוד ל"משה" כמקור אחד מפלגי האסכולה.
אפוליוס מציין בחיבורו "אפולוגיה"[15] את "יוהאנס" בין מכשפים ידועים אחרים ובהם גם משה, שהיו פעילים אחרי זורואסטר ואוסטאנס (אנ').
נומניוס מאפאמיאה מזכיר בחיבורו "על הטוב" חלק ג, את עמידתם של החרטומים מול מופתיו של משה, ”והבאים בתור הגיעו יאנס ויאמברס, חרטומים מצרים, אנשים שנחשבו כי אין עולים עליהם בעשיית קסמים בזמן שהיהודים גורשו ממצרים. אז אלה היו האנשים שנבחרו על ידי תושבי מצרים כמתאימים לעמוד מול משה (ביוונית: "מוסיאוס"), שעמד בראש היהודים, איש שהיה בעל כוח רב בתפילה לא-לוהים; והמכות שמשה הביא על מצרים, אנשים אלה הראו שביכולתם לבטל את העזות שבהן”[16].
ביאורים והוספות
הערות שוליים
- ↑ בתרגום יונתן הוא מופיע כ"ייניס" ובילקוט שמעוני כ"ינוס".
- ↑ בילקוט שמעוני ובחלק מהמקומות בזוהר הוא מופיע כ"ימברוס"
- ↑ לפי רש"י, מסכת מנחות, דף פ"ה עמוד א', ד"ה א"ל יוחנא ומקורות נוספים, שמותם של ראשי החרטומים היו "יוחנא וממרא", אמנם בילקוט שמעוני, בשלח, רמז רל"ה מסופר שיוחנא וממרא סייעו לצבאו של פרעה אף לאחר יציאת מצרים בקריעת ים סוף.
- ↑ תרגום יונתן על ספר שמות, פרק א', פסוק ט"ו.
- ↑ ילקוט שמעוני, שמות, רמז קס"ח.
- ↑ ספר שמות, פרק ח', פסוק ט"ו.
- ^ 7.0 7.1 7.2 מדרש תנחומא פרשת כי תשא פיסקא י"ט.
- ↑ תרגום יונתן על ספר שמות, פרק ז', פסוק י"א.
- ↑ ספר הזוהר, חלק ב, דף קצ"א, עמוד א'.
- ^ 10.0 10.1 ספר הזוהר, חלק ג, דף קצ"ד, עמוד א'
- ↑ תרגום יונתן על ספר במדבר, פרק כ"ב, פסוק כ"ב.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ו עמוד ב'.
- ↑ פליניוס הזקן, תולדות הטבע, ספר 30, פרק 11.
- ↑ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II: CX. Numenius of Apamea, p. 213
- ↑ Apuleius, Apologia, 90
- ↑ De Bono, apud: Eusebius, Praeparatio Evangelica, IX, 8:1-2.