טיוטה:ממוני גבך

ממוני גבך הוא מונח הלכתי המבטא עילה לחיוב תשלום או השבה. המונח מתייחס למקרה שבו ממונו של האדם אצל השני, שחייב לו השני כי "ממוני גבך" - ממוני אצלך, והוא בסיס לחיוב השבה של הלוואה או מציאת אבידה.

מקור החיוב

חיוב זה נתפס בעיקרו כחיוב סברתי, כלומר כזה הנובע מהיגיון המשפט הבסיסי ואינו נסמך על מקור מקראי מפורש. כיוון שדיני ממונות נחשבים לדינים שהיו קיימים "מעולם", יש הסוברים כי עיקרון יסודי זה חל אף לפני מתן תורה. יתרה מזו, החיוב חל גם על שאר אומות העולם (בני נח), כעילת תשלום הנוגעת לענייני חובות, שכר עבודה ותשלומי מכר.

חיובים שבהם נאמרת טענת ממוני גבך

במזיק

חכמי ההלכה קבעו כי חיוב התשלום של "מזיק" (אדם שגרם נזק) אינו נובע מעיקרון "ממוני גבך". ההבחנה נובעת מכך שבדיני נזיקין, ממונו של הניזק אינו נמצא אצל המזיק, אלא הנכס הושחת, חוסר או נגרם לו הפסד בלבד. במקום זאת, החיוב על המזיק הוא חיוב ספציפי שנקבע על ידי התורה, המטיל עליו תשלום פיצויים מלאים ("נזק שלם") על הנזק שגרם, בין אם פעל במזיד, בשוגג או באונס.

בגנב

בהלכה, כאשר אדם גונב חפץ מחברו, החיוב המוטל על הגנב תלוי בשאלה האם החפץ הגנוב עדיין קיים במצבו המקורי (כלומר, "בעין"). אם החפץ הגנוב עדיין קיים, חובתו העיקרית של הגנב היא להחזיר את החפץ עצמו לבעליו, וחיוב זה נובע מהכלל ההלכתי "ממוני גבך" (ממונך נמצא ברשותי), הקובע כי בעלותו של הנגנב על החפץ לא פקעה.

לעומת זאת, אם החפץ הגנוב השתנה, נאבד, או אינו קיים עוד "בעין", חיובו של הגנב משתנה מחיוב השבה לחיוב תשלום כספי. במקרה כזה, הגנב מחויב לשלם את "הקרן" – שוויו המקורי של החפץ. חיוב תשלום זה נלמד מגזירת הכתוב "וְשִׁלַּ֤ם אֹתוֹ֙ בְּרֹאשׁ֔וֹ" . חיוב זה נחשב לתשלום כספי רגיל על מעשה הגניבה, ולא לחיוב השבה מדין "ממוני גבך".

בנהנה

אדם שנהנה מנכסי חבירו במקומות שאינו נחשב למזיק חייב משום חיוב נהנה. בחיוב כזה יש הנוקטים שהוא חיוב ממוני גבך, כי אדם הנהנה מחבירו כביכול הנאת חבירו אצלו, אמנם הברכת שמואל מבאר שחיוב נהנה הוא כחיוב גנב, שכמו שגנב חייב לשלם בתור תשלום על גניבתו כך גם נהנה, שאף על פי שלא נחשב כגנב בהלכה בכל אופן חיובו בתור תשלום ולא בתור "ממוני גבך".

ביורד לשדה חבירו

אדם שיורד לנכסי חבירו שלא מדעתו והשביחם (כגון שנטע בהם נטיעות) יכול לתבוע מחבירו את דמי השבחת הקרקע, לחלק מהדעות חיובו הוא מדין טענת "ממוני גבך" שהרי נתן לו שבח קיים מממונו.

קלב"ם בממוני גבך

כלל "קם ליה בדרבה מיניה" (קלב"מ) קובע כי אדם שהתחייב בכמה עונשים על מעשה עבירה אחד, כגון עונש מיתה ועונש ממוני, פטור מהעונש הקל יותר ומתחייב רק בעונש החמור שבהם. כלל זה חל, למשל, כאשר העונש החמור הוא עונש מוות , הפוטר את העבריין מתשלום ממון.

עם זאת, פטור זה חל רק כאשר החיוב הממוני נחשב בעצמו ל"עונש" שהתורה קנסה בו את העבריין. במקרה שאדם התחייב בזמן העבירה חיוב של "ממוני גבך", הוא אינו נפטר מחובת התשלום, כי טענת "ממוני גבך" מתייחסת למצבים שבהם הממון של התובע נמצא אצל הנתבע, כלומר שמדובר בחוב גמור.

הסיבה להבחנה זו היא שכלל "קם ליה בדרבה מיניה" נועד לפטור מעונשים שונים שהוטלו על מעשה אחד. כאשר מדובר בחיוב ממוני שהוא בבחינת "ממוני גבך", חובה זו אינה נחשבת ל"עונש", אלא לחובה קניינית להשיב את ממון חברו שנותר אצלו, ולכן הפטור של קלב"מ אינו חל.

ראו גם

• נהנה
• משתרשי ליה