טיפו סולטאן
 | |||||||||
| איור של טיפו סולטאן | |||||||||
| לידה |
20 בנובמבר 1750 דוונהאלי, קארנטקה | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
4 במאי 1799 (בגיל 48) סרינגאפטם, טאמיל נאדו | ||||||||
| מדינה | ממלכת מייסור | ||||||||
| עיסוק | שליט, מצביא | ||||||||
| דת | סופיות | ||||||||
| שושלת מייסור | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
טיפו סולטאן (בקאנדה: ಟಿಪ್ಪು ಸುಲ್ತಾನ್; בשמו המלא: סולטאן פתח' עלי שהאב טיפו, בפרסית: سلطان فتحعلی صاحب تیپو; 20 בנובמבר 1750 – 4 במאי 1799) היה פאדישאה (סולטאן; קיסר) ממלכת מייסור (בדרום תת-היבשת ההודית) אשר נודע בגבורתו בהנהגת צבאותיו נגד האימפריה המראטהית ונגד חברת הודו המזרחית הבריטית (חברה בת של האימפריה הבריטית). ניצחונותיו הצבאיים הקנו לו את התואר "הטיגריס של מייסור". טיפו סולטאן היה שליט מוסלמי על אוכלוסייה שברובה הייתה ונותרה הינדית. הוא פעל בתור פטרון לשימוש בארטילריה רקטית. הוא שלט בתפקיד סולטאן לאחר ירושת אביו המנוח בשנת 1782, ושלט עד מותו בשדה הקרב נגד הבריטים בשנת 1799. טיפו נודע בתור אחד המצביאים המוצלחים ביותר בהיסטוריה של תת-היבשת ההודית.
קורות חייו
פתח' עלי שהאב טיפו נולד ב-20 בנובמבר 1750, בנו של הסולטאן היידר עלי, שליט ממלכת מייסור שהשתרעה על דרום תת-היבשת ההודית בשטחים החופפים למדינות המודרניות של טאמיל נאדו, קרלה, קרנאטקה ואנדרה פרדש. השושלת המייסורית השלטת הייתה ממוצא מוסלמי אך שלטה על עמים שברובם היו הינדים, הגדול שבהם היה עם הטמילים. ממלכת מייסור שמרה על יחסים חמים עם ממלכת צרפת גם לאחר נפילת ההשפעה של האחרונה בהודו עקב מלחמת שבע השנים, יחסים חמים אלו התבטאו במסחר בבדים, טקסטיל אך בעיקר נשק מודרני. טיפו הצעיר למד טקטיקות צבאיות בידי יועצים צבאיים מצרפת.
קריירה צבאית
מאז המאה ה-17 היו השושלות המוסלמיות השליטות הכמעט בלתי-מעורערות של תת-היבשת ההודית; האימפריה המוגולית, סולטנות ביג'פור וממלכת מייסור התפרסו כמעט על כל תת-היבשת. עם הזמן נחלשה האחיזה המוסלמית על תת-היבשת. עם התפרקות השפעתה של האימפריה המוגולית לנוכח סדרת משברים, האימפריה המראטהית ההינדית, תחת סדרת מנהיגים מוצלחים כגון הקיסר שיוואג'י וראש הממשלה באג'י ראו הראשון מילאה מחדש חלק נרחב מהחלל הריק שהותירו המוגולים וכבשה שטחים נרחבים מתת היבשת. המראטהים היו במלחמות מתמשכות נגד המוגולים, אך גם נגד האימפריה הדוראנית, ממלכת מייסור, ועוד. בשנת 1767 פיקד טיפו על קורפוס פרשים במהלך פלישה לשטחי המראטהים על השליטה בקרנאטקה.
בצעירותו למד טיפו בעיקר על תורת המלחמה אך ידע לדבר באורדו, פרסית, ערבית וקאנדה. טיפו בנוסף לכך שינן את הפיקה ולמד לרכב על סוסים. טיפו הצליח להסדיר את החזית נגד המראטהים לאחר סדרת מערכות צבאיות בין השנים 1775–1779. באותן השנים הייתה האימפריה המראטהית במלחמה נוספת נגד חברת הודו המזרחית הבריטית אך טיפו סירב לשתף פעולה עם הבריטים מחשש שניצחונם במלחמה נגד המראטהים יחזק את חזקתם והשפעתם על תת-היבשת ההודית ויביא בסופו של דבר להחלשות השפעתה של ממלכת מייסור לנוכח עליית כוחם של הבריטים.
סולטאן מייסור
בשנת 1782 נפטר הסולטאן היידר עלי וטיפו ירש את אביו המנוח בתפקיד הסולטאן של ממלכת מייסור. טיפו הקים רשתות בנקאיות וחברות פיתוח, בהם גויס הון מהציבור (בדומה לבנקים המזמינים פיקדונות), על בסיסו החזיק המנהל על בסיס שנתי והחזיר מאוחר יותר לאזרחים בריבית. הוא הקים בתי מסחר למוצרים שנסחרו מממלכת מייסור לרחבי העולם, כולל מקומות כמו קראצ'י, מסקט, בגדאד וקונסטנטינופול. טיפו העדיף לבצע עסקאות סחר חליפין ללא מזומן משתי סיבות - אחת מהן הייתה ליצור שוק להעלאת החשיבות בסחר חוץ למען הכלכלה המייסורית והסיבה החשובה יותר, הייתה לצמצם את ההסתמכות של הממלכה על היחסים המדיניים עם תת-היבשת ההודית. הוא הבין כי מסחר במטבע יפגע בשלב מסוים בכוח הקנייה של מייסור עקב השינויים התכופים בערך המטבעות השונות[1].
טיפו הנהיג סדרת ניצחונות צבאיים נגד המראטהים והסדיר חוזה שלום איתם לפני שפנה להתמודד נגד המאבק בחברת הודו המזרחית הבריטית, איתם הסדיר חוזה שלום בשנת 1784, לאחר המלחמה האנגלו-מייסורית השנייה. אולם ב־1789 הוא עורר פלישה בריטית על ידי תקיפת בעל בריתם, ממלכת (רג'ה) טרוונקור. הוא יצא בסדרת ניצחונות אסטרטגים מהירים והחזיק את חיל המשלוח הבריטי במצור בעיר הנמל מדראס במשך יותר משנתיים, אך על פי חוזה סרינגפאטאם שנחתם לבסוף עם הבריטים במרץ 1792 הוא נאלץ למסור מחצית מהנשק שנלקח בידי צבאו מידי הבריטים הנצורים. הוא נשאר חסר מנוחה ואפשר בחוכמה לשגריריו הדיפלומטים לייצר משא ומתן עם הרפובליקה הצרפתית הראשונה ונתן למידע הזה להתפרסם אצל הבריטים.
הנפילה
מאוחר יותר, במהלך שנת 1799, החלו קשרים בין הממשל המייסורי לבין נפוליאון בונפרטה, שתכנן כיבוש מחודש של תת-היבשת ההודית בידי צרפת דרך פלישתו למצרים ומסעו בארץ ישראל[2]. בתואנה זו המושל הכללי הבריטי, לורד מורנינגטון, פתח במלחמת מייסור הרביעית. צבא של פרשים חיילי חברת הודו המזרחית הורכב במדראס בהנהגתו של הגנרל האריס עם תמיכה מהניזאם (קיסר) של היידראבאד, ביחד עם אלו נוסף רגימנט חיל רגלים הבריטי השלושים ושלושה תחת ארתור ולסלי. בפברואר 1799 הגיעה הפקודה לפלוש למייסור, והמערך הכולל יצא במסע במסגרתו כיסה שטח של שלושים קילומטרים רבועים מדי יום.
התנגדותו הראשונית של טיפו נדחקה הצידה והצבא הבריטי התיישב סביב חומותיה של הבירה המייסורית סרינגאפטם המחוסות בתותחים מודרניים. טיפו שלח מסרים שקראו להסדר יחסים למפקדי האויב בתקווה לעכב את העניינים עד שהמונסון יגיע ויפגע קשות במערך הבריטי, אך הם המשיכו בעבודות המצור ובארגון התותחים שלהם. בבוקרו של ה -4 במאי, נאמר לטיפו כי האותות הדתיים אינם מועילים. הוא ניסה לשנות את מזלו בטקסים דתיים אך לשווא. התקיפה של הפרשים האחרונים וטיפו בראשם יצאה לדרך זמן קצר לאחר השעה אחת. טיפו עצמו נלחם באומץ אך לכוחותיו לא היה כל סיכוי אל מול הבריטים הצרים. הוא נפצע וצוותו ניסה להבריח אותו לחיק הטבע, אך הוא מת מפצעיו לפני שהספיקו. עם רדת הלילה יחידה בריטית מצאה את גופת הסולטאן. הוא נקבר בהלוויה מכובדת במוזוליאום המשפחתי שלו בעיר[3].
מורשת
הידיעה על תבוסתו ומותו של טיפו עוררה התרגשות בממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד ואוצר המטמון שלו סיפק סכומי פרס רבים לקצינים הבכירים הבריטיים. ארתור ולסלי הועמד בראש הכוחות במייסור ומפקדתו עברה לארמונו של טיפו, בעוד הכס הוענק לחבר שושלת הינדית שקדמה לטיפו ומשפחתו. שושלת חדשה זאת שהושמה על הכס פעלה בתור ממשלת בובות של הבריטים והניצחון על טיפו אפשר את המשך ההתפשטות של ההשפעה הבריטית ברחבי דרום תת-היבשת. לטיפו היה יחס מיוחד לטיגריסים עליו הוא קיבל את הכינוי "הטיגריס של מייסור". הוא בנה פסלים ובובות עץ בצורת טיגריסים וגידל מספר טיגריסים בארמונו. 'הטיגריס של טיפו' היא בובת עץ שטיפו הורה על ייסודה במסגרתה נראה טיגריס בנגלי מכניע חייל בריטי[4].
הצבא המייסורי
טיפו נתפס כמביא בשורת המודרניזציה והתיעוש לצבאו, עוד עם תחילתה של המהפכה התעשייתית. טיפו היה אסטרטג צבאי ולעיתים מכונה "אומן" ביכולת הנהגתו על ידי הישגיו הרבים לאורך שלטונו. טיפו הביא בראש ובראשונה לפיתוח של ארטילריה רקטית, אותה החשיב כעתיד של הלוחמה הצבאית. התותחים שנבנו תחת פיקוחו נועדו לעבור גם את מזגי המונסון ולהצליח לעבור בביצות ובאזורי יערות וג'ונגלים נרחבים. טיפו מלבד זאת פיתח את חיל הרגלים וחיל הפרשים אך לא הגיע לבנייה נרחבת של הצי המייסורי עקב השליטה וההשפעה המרובה של הצי המלכותי הבריטי ברחבי האוקיינוס ההודי.
מורשת דתית
טיפו, שנקרא בעצמו על שם הקדוש הסופי טיפו מסטן עוליה, אליו התפללו הוריו לבן ויורש, היה מוסלמי סוני שומר מצוות. עם זאת, גם נקודות החוזק הפוליטיות שלו וגם הפגיעות שלו הובילו אותו להתבטא בהצהרות פומביות נוגדות. הוא כינה את הבריטים כ"כופרים "ו"נוצרים חסרי אמונה" שלא התכופפו לשבח את אלוהים כדי להשיג את הרווחים הטריטוריאליים שלהם. לעומת זאת, הוא היה יותר שקול ומכובד כלפי הצרפתים, בעלי בריתו. הוא לא היסס להתייחס לניזאם של היידראבאד, עמית מוסלמי שנטש אותו בשעת הצורך שלו ליישר קו עם הבריטים, כחג'אם, התייחסות מעליבה לקאסטה שלו. לגבי המראטהים, שהתייצבו גם עם הבריטים נגד המייסורים, בחירת העלבון שלו לא הייתה דתית אלא הטלת ספק בתרבותם ובנאמנותם. במהלך פלישתו של טיפו לקראלה בשנת 1780, במסגרת המלחמה נגד המראטהים, נפגע קשות בית הכנסת מאלה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 6 things you should know about Tipu Sultan, The Economic Times
- ^ סטיבן אינגלנד, נפוליאון - חיים פוליטיים, ספריית מעריב: עמוד 167
- ^ Tipu Sultan killed at Seringapatam - The Indian ruler and resister of the East India Company was killed by the British on 4 May 1799., History Today
- ^ Dr. Jocelyn Anderson, Tipu’s Tiger, Khan Academy
