יוסף בראל
| לידה |
1941 מצרים  |
|---|---|
| פטירה |
18 ביוני 2020 (בגיל 79 בערך) ירושלים, ישראל  |
| מדינה | ישראל |
| עיסוק | מנכ"ל רשות השידור |
יוסף בראל (1941 – 18 ביוני 2020) היה מנכ"ל רשות השידור הישראלית בין השנים 2001–2005.
קורות חיים
יוסף בראל נולד ב-1941 במצרים. סיים תואר ראשון ברוקחות ובכימיה מאוניברסיטת קהיר. בישראל השתלב כקריין ועורך תוכניות בקול ישראל בערבית ואחר כך עבר לטלוויזיה הישראלית בערבית, שם ניהל את חטיבת החדשות. לאחר מכן נבחר לתפקיד מנהל הטלוויזיה בערבית. בשנת 1985 זכתה הטלוויזיה בערבית בניהולו בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. בהמשך מונה בראל למנהל הטלוויזיה. בשנת 1993 פרש מתפקיד מנהל הטלוויזיה ויצא לפנסיה. אולם בשנת 1995 נקרא לעמוד בראש צוות שיהפוך את ערוץ הכנסת- "ערוץ 33" לערוץ לווייני שישדר לתושבי המזרח התיכון ויציג להם את מדינת ישראל "כמות שהיא". בשנת 2001 מונה באופן זמני למנכ"ל רשות השידור ובמאי 2002 מונה למנכ"ל קבוע.
בתקופת כהונתו פעל להשגת ייצוג יותר גדול לימין ברשות השידור ובין השאר נתן במה לאורי דן נאמנו של ראש הממשלה, אריאל שרון.
בדו"ח מבקר המדינה נטען כי תקופת כהונתו של בראל התאפיינה בסדרת כישלונות ניהוליים, אי-סדרים כספיים, מינוי מקורבים ומתן "שוחד מסך", כלומר - הענקת זמן מסך לפוליטיקאים הממונים עליו (ראו ערך ערוץ 33).
היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז כתב: "בראל פעל בניגוד לחוק ולכללי מינהל תקין בהקשרים שונים, ובהם מינויי מקורבים, העסקה וקידום עובדים ללא מכרזים כדין, התקשרויות עם יועצים חיצוניים ועם מפיקי תוכניות ללא קבלת אישור הגורמים המוסמכים, ועוד".
דברים אלו סייעו ליריביו בתוך רשות השידור ומתנגדיו הפוליטיים לפעול להדחתו, ובסוף שנת 2004, החל אהוד אולמרט שהיה השר הממונה על רשות השידור, בהליכי הדחה של יוסף בראל.
ב-3 במאי 2005 הודח יוסף בראל בהחלטת ממשלת ישראל ברוב גדול, בהתנגדות של דליה איציק ומאיר שטרית. סילבן שלום וצחי הנגבי לא הורשו להשתתף בהצבעה בגלל קרבה משפחתית לעובדי רשות השידור. לאחר ההדחה, טען השר הממונה על רשות השידור, אהוד אולמרט, כי בראל הציע לו זמן מסך אם יימנע מלנסות להדיחו.
בשנת 2012 מונתה בתו מירה בראל לתפקיד עורכת בכירה בקול ישראל[1].
נפטר ב-18 ביוני 2020.
הערות שוליים
