רבי יוסף חמיץ

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף יוסף חמיץ)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רבי יוסף חמיץ (Camis; בכתבי מקובלי זמנו נכתב לעיתים בקיצור: הרי"ח) היה רב, פילוסוף, רופא, ומקובל מחכמי יהדות איטליה במאה ה-17.

ביוגרפיה

נולד בראשית המאה ה-17, היה מתלמידיו של רבי יהודה אריה ממודנה[1] ויש המשערים כי רבו הקדיש לו את ספרו "ארי נוהם" התוקף בחריפות את חכמת הקבלה וחכמיה[2]. הוא הקדיש לו גם את מאמרו "בן דוד" התוקף את האמונה בגלגול נשמות, ויש שייחסו בשל כך, בטעות, את חיבור המאמר לרבי יוסף חמיץ עצמו[3]. כתב הסמיכה שכתב לו רבו, אושר בידי רבי יוסף סאמיגה לבקשת רבי יצחק גרשון[4].

לדעת שמעון ברנשטיין[5], התאמץ די מודינא לרכוש את לב תלמידו זה כדי למנוע אותו מלהיסחף אחרי המקובלים, אולם ניסיונות אלו עלו בתוהו; חמיץ דבק בשני מקובלים מובהקים שהיו לרבותיו: רבי אהרן ברכיה די מודינה ורבי מנחם די לונזאנו[6].

בשלב מסוים שקל עלייה לארץ ישראל ותכנן להקים בירושלים ישיבה בתמיכת נדיבים יהודים-איטלקים[7], אך התוכנית לא צלחה; בסוף ימיו התגורר כמה שנים באי זאנטי. הידיעה האחרונה עליו היא משנת ה'תי"ח, 1658.

לדברי ישעיהו תשבי יש לזהות מספר מסמכים שבתאיים ככתביו של רבי יוסף חמיץ. אם זיהוי זה נכון, הרי שהוא תמך בתנועה השבתאית גם לאחר התאסלמותו של שבתי צבי; אך תשבי סייג זאת, לדבריו משנתו של חמיץ לא השתנתה בתקופת תמיכתו בשבתאות, כך ששבתאותו מסתכמת בתמיכה באישי התנועה, שבתי צבי ונתן העזתי כמשיח ונביא. לכן ניתן להסביר את תמיכתו בתנועה לאחר ההמרה, כהמשך למתח המשיחי בו היה נתון, מתוך תקוה כי ההמרה תתגלה כמכשול בדרך לגאולה. מסמכים אלו, אותם חקר תשבי, נכתבו בין השנים תכ"ז-תל"ה (1667-1675), ואם זיהוי מחברם נכון, יש לאחר את שנת פטירתו של חמיץ לפחות עד 1675.

כתביו

  • בליל חמיץ כולל שירים ושבחים לכבודו... (ויניציאה: בראגאדין שפ"ד), אוסף שירים ממחברים שונים שנאסף ונדפס על ידי רבו יהודה אריה די מודינא לרגל הסמכתו כרופא ופילוסוף.
  • דרך אמת (ונציה תי"ח), הוא חלק אחד מתוך ספר גדול יותר בשם "אור נוגה"
  • שרידים מכתבי הפלוסוף, הרופא והמקובל ר' יוסף חמיץ. עם הספר "בליל חמיץ". נדפסו מחדש עם הערות ומבוא מאת נחמיה שמואל ליבאוויטץ

חיבורים אבודים

ספרו "יודעי בינה"[8] על הזוהר, נכתב על ידו על 33 הדפים הראשונים של ספר הזוהר לחומש בראשית, והושלם בידי הרמ"ז. הספר אבד, והחיד"א בספרו "מעגל טוב" מצטט עדות לפיה רבי בנימין הלוי יעץ לרמ"ז שרצה להדפיס את הספר, שלא להדפיסו, אך הוא רצה להדפיסו (ונציה ה'ת"י) ובמהלך ההדפסה נשרף בית הדפוס ועותקי הספר. חיד"א עצמו ראה עותק של "יודעי בינה" שתחילתו וסופו בכתב יד, ובאמצע כ-100 עמודי דפוס שנצילו מן השריפה. כתב היד (האוטוגרף עצמו) השתמר, הוא היה באוסף שלמה מוסיוף בירושלים, ועבר לרשות הספרייה הלאומית ומתואר ברשימת גרשם שלום[9].

בסדר הדורות מיוחסים לו בטעות גם הספרים "אור עולם", "ראש יוסף", ו"תבואות שמש". אך הם אינם אלא מפתחות בכתב-יד לספרו "יודעי בינה".

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ראו: אגרות ריא"ם, תל אביב תשמ"ד, עמ' 346: "בנים גדלתי ורוממתי מתלמידי... הרופא מהר"ר יוסף חמיץ, תלמיד מובהק".
  2. ^ נחמיה שמואל ליבוביץ, הערות ונוספות לספר ארי נוהם, נספח לספר ארי נוהם מהדורת ירושלים: דרום, תרפ"ט. עמ' ק בהערה.
  3. ^ רבי יצחק למפרונטי, פחד יצחק, ערך "גלגול". וראו על כך: ליבוביץ, הערות ונוספות לספר ארי נוהם, עמ' ק' בהערה.
  4. ^ כתב הסמיכה ונוסח האישור מופיעים בספרו של די מודינה, זקני יהודה, מהדורת ירושלים תשט"ז, עמ' קפז-קפח.
  5. ^ במאמרו מי חבר את הספר "בליל חמיץ"?, המובא בפרק "לקריאה נוספת", עמ' 233–234.
  6. ^ בהקשר זה, מעניינת לציון רשימה אנונימית על כתב יד ספרו "בליל חמיץ" אותה מצטט משה אביגדור שולוואס בספרו חיי היהודים באיטליה בתקופת הריניסאנס, ניו יורק תשט"ו, עמ' 140 הערה 21 (הכותב האנונימי מתייחס לפי שולוואס לרבי יוסף חמיץ, אך אפשר והוא מתייחס לרי"א ממודנה): "אני ידעתי את האיש הזה שנת הש"פ בויניציה יע"א משתמש בהויות הקודש לכתוב בהם קמיעות לגויים בכלי נחושת כדי להשיג רצונם עם הזונות".
  7. ^ ראו על כך: מאיר בניהו, דור אחד בארץ, ירושלים תשמ"ח, עמ' רצח-ש.
  8. ^ זהו שמו המקובל, ואולם ראו: ישראל ויינשטוק, מתי חובר ה"בהיר" לפי המסורת?, סיני, שנה נ, עמ' לב, הערה 51, ששמו האמיתי של הספר הוא "יודע בינה", התואם לערך הגימטרי של שם המחבר יוסף.
  9. ^ שלום, כתבי-יד בקבלה, ירושלים תר"צ, כת"י מס.105.