רבי יוסף ממאן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף יוסף מאמאן)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי יוסף ממאן
לידה

1752/1741,

תטואן, מרוקו
פטירה

כ"ג בכסלו ה'תקפ"ג 7 בדצמבר 1822,

בוכרה
כינוי יוסף המערבי
מקום קבורה בית הקברות היהודי בבוכרה
מקום פעילות בוכרה וגלילותיה, צפת
תחומי עיסוק רבה הראשי של בוכרה וגלילותיה, קבלה, דיינות, הלכה, ראש ישיבה, שד"ר
רבותיו אביו רבי משה ממאן, רבי יהודה אפרים מונסונייגו, רבייהודה קוריאט
תלמידיו רבי פנחס הכהן רבין ועוד

הרב יוסף ממאן (כונה בפי יהודי פרס ובוכרה "יוסף המערבי"; 1741/ה'תק"א לערך (לפי מקורות אחרים 1752) - כ"ג בכסלו ה'תקפ"ג, 7 בדצמבר 1822[1]) היה שד"ר ארץ ישראלי שחי בסוף המאה ה-18, רב ומנהיג הקהילה היהודית בבוכרה.

ביוגרפיה[2]

נולד בטטואן שבמרוקו לרב משה ממאן, נצר למשפחת הרמב"ם. אביו היה ראש קהילה יהודית גדולה בעיר מקנס שבמרוקו, ושימש כיועץ המלך, ונרצח בכד בשבט ה'תקכ"ג 1763. בגיל צעיר כבר היה בקי בהלכה ובקבלה, ולהבדיל מתמטיקה ואסטרונומיה.

בשנת ה'תק"ל 1770, בעקבות רדיפות השלטונות, מכר רבי יוסף את נכסי המשפחה, ועזב את מרוקו ועלה לארץ ישראל והתיישב בעיר צפת, שם למד מפי רבי יהודה אפרים מונסונייגו ורבי יהודה קוריאט. מונה לשד"ר מטעם רבני צפת, ויצא לאיסוף כספים בפרס.

לאחר נדודים הגיע בשנת 1793 (ה'תקנ״ג) לקהילה היהודית בבוכרה, שמצבה הרוחני היתה ירודה מאוד לאחר פרעות שנערכו במקום. ראשי הקהילה ביקשוהו להישאר ולכהן כמנהיגם בתפקיד רב ראשי, ואכן הקים במקום בית דין, ישיבה ותלמוד תורה, בית שחיטה ומקווה טהרה.

תחת הנהגתו הוכשרו מוהלים ושוחטים, סופרים, דיינים, מלמדי תינוקות, ואלה נפוצו בערי בוכרה במטרה להקים בהם מרכזי יהדות נוספים. בית דינו בבוכרה היה לימים לבית הדין המרכזי והקובע של כל אסיה התיכונה, למרות התנגדויות שונות מבפנים. בתקופתו ניסה רבי זכריה מצליח, חכם תימני, לייסד קהילה נוספת באזור הנוהגת לפי מנהגי תימן, אך הוא לא נחל הצלחה.

עד לבואו, התפללו אנשי הקהילה בנוסח פרס המבוסס על סידורו של רב סעדיה גאון, וקבלה הייתה בידם שהם מצאצאי עשרת השבטים. בבואו טען בפניהם כי מוצאם מגולי ספרד, ולכן הנהיג בקהילה את נוסח תפילת הספרדים בהביאו סידורים מדפוס ליוורנו[3]. שינוי נוסח התפילה הקדום היווה בעיני רבים פגיעה במסורת העתיקה[4]. כמו כן הנהיג בקהילה את לימוד הזוהר והקבלה.

בקרב המוסלמים והשלטון המקומי רחשו לו כבוד, ואף החשיבו אותו למולא. בעזרת קשריו הצליח להציל את הקהילה היהודית מגזירות שונות[5]. בהשפעתו החלו יהודים מבוכרה לעלות לישראל החל משנת 1827 (ה'תקפ"ז)[דרוש מקור].

נפטר בכ"ג כסלו ה'תקפ"ג (1822). תלמידו וממלא מקומו היה הרב פנחס הכהן רבין.

משפחתו וצאצאיו

בבוכרה נישא בשנית, ונולדו לו ארבעה ילדים. נינו היה הרב שמעון חכם, ממייסדי שכונת הבוכרים, ועל צאצאיו נמנה גם רפאל צמח חודיידטוב.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Rav Yosef Mamon, Geni
  2. ^ https://tablet.otzar.org/he/book/book.php?&restore=1&t=1595751445440&pagenum=29&book=84968
  3. ^ תולדות יהדות בוכרה, באתר HebrewBooks
  4. ^ רבי יוסף ממן - מחיה העדה הבוכרית, באתר Jew Age
  5. ^ "לא מן ההפלגה היא לומר ששליח צפת זה הציל את יהודי בוכרה מכליה רוחנית" (אברהם יערי-שלוחי א"י ע"מ 665-666).