מוהל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ביהדות, מוֹהֵל הוא אדם המבצע את מצות ברית המילה.

טקס הברית מילה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ברית מילה

על פי ההלכה חובה למול כל זכר בישראל, החובה מוטלת על האב, וכשאין אב החובה מוטלת על בית דין, ומגיל שלוש עשרה ומעלה חייב הוא למול את עצמו, או למנות אחר למולו. וזו אחת ממצוות עשה היחידות שהעובר עליה חייב כרת.

הכשרים למול

מילת אשה, קטן, ערל ומומר

בתורה מסופר כי צפורה אשת משה מלה את בנה, ובגמרא נחלקו האם אישה כשרה למול. להלכה נחלקו הפוסקים בכך, ולדעת הרמ"א אשה לא תמול. לעומת זאת בקהילת ביתא ישראל היה נהוג שנשים מלות את בניהן[1].

גם ילד קטן יכול למול, אך השולחן ערוך פוסק שלכתחילה אין לתת לקטן למול.

יהודי ערל אינו יכול למול, אלא אם כן הטעם שלא מל הוא מחמת אונס, כגון מחשש חולי או סכנה. מי שהוא כופר בתורת ישראל, או משומד לדבר אחד להכעיס, אינו יכול למול.

הטפת דם ברית

ערך מורחב - הטפת דם ברית

ישנה אפשרות שלמרות שהוסרה מהאדם העורלה, בכל זאת לא התקיימה בו מצוות ברית מילה. ברית המילה איננה רק ניתוח לכריתת עורלה, אלא מצוה המחייבת סטנדרטים נוספים מעבר לצרכים הכירורגיים. במקרה כזה לעיתים ייתכן ויהיה צריך להטיף ממנו דם ברית - הוצאת דם ממקום המילה.

תשלום למוהל

בהלכה מוזכר כי במקום שיש רק מוהל אחד, ולאבי הבן אין אפשרות לשלם למוהל, במקרה כזה אסור למוהל לגבות כסף, והרמ"א[2] בשם הרשב"א, מוסיף שבמקרה כזה אם המוהל מסרב למול ללא שכר, יש לבית הדין לגעור בו, כי אין זה דרכם של זרע אברהם לבקש שכר על עשיית מצווה חשובה שכזאת, אלא להפך, דרכם של המוהלים לחזר אחר מצווה גדולה זו. ואם בכל זאת המוהל עומד על דעתו ותובע שכר, בית הדין יכול לכוף את המוהל למול בחינם. מדברי הרמ"א אלו נלמד הדין, שבמקום שיש עוד מוהלים, או כשאבי הבן הוא בעל יכולת ואמצעים, מותר למוהל לבקש שכר[3].

מקור המנהג לקבל שכר על המילה הוא קדום ונזכר בדברי רבינו הרמב"ם:

"נשבע... שלא יהנה מפלוני לעולם, והוצרכו בני העיר ללמוד תורה או למי שימול בניהם... ולא נמצא אלא זה, נשאל לחכם... ומתירין לו שבועתו ועושה להם מצוות אלו ונוטל שכרו"

אך למעשה היות שהרמ"א כתב כי אין דרך המוהלים לבקש שכר עבור מצוה גדולה זו, לכן יש מהפוסקים שהחמירו בזה, שעל אף דמדינא הוא מותר, אין לעשות כן ואינו רואה סימן ברכה[4], אך כל זה כתבו לגבי 'שכר טירחא' שהוא שכר מרובה, אבל שכר ההוצאות שיש למוהל, וכן שכר בטלה, שהוא תשלום עבור הזמן שהמוהל מתבטל ממלאכתו ומפסיד פרנסתו זה לכולי עלמא חייבים ליתן למוהל[5].

ובערוך-השולחן כתב[6] ששמע על עיר גדולה שהיו בה אנשים מרובים ומוהלים מועטים, והמוהלים סירבו למול, מפני שלא יכלו ללכת בכל יום לערוך כמה בריתות ויחד עם זה לעבוד בעבודה אחרת ולפרנס את בני משפחתם. לכן תקנו, שכל אדם שמלים את בנו, יתן סך מסוים למוהל, כדי שיוכל להמשיך למול את בני ישראל ולהתקיים הוא עם בני משפחתו.

אבי הבן בכל אופן עדיף לו לשלם[7], שכן כך נחשב המוהל כשכיר ולא כשליח ואז המצוה נחשבת כאילו הוא עשה אותה, ומצוה בו יותר מבשלוחו[8].

היום אין תקנה קבועה כמה צריך לשלם למוהל, וניתן למצוא המלצות שונות לסכום התעריף[9].

מנהגי המוהל

בתפילת שחרית ביום המילה המנהג שאין אומרים תחנון בתפילה במקום שמתפלל בו המוהל[10]. והמוהל עצמו אינו אומר תחנון גם בתפילת מנחה, כי כל היום נחשב כיום טוב שלו, ואם הברית אחרי מנחה, אז גם במנחה המוהל פוטר את כל הציבור מאמירת תחנון.

מוהלים מפורסמים

במשך הדורות היו רבים מגדולי ישראל ששימשו כמוהלים בהם החכם צבי ובנו רבי יעקב עמדין, רבי עקיבא איגר וחתנו החתם סופר, האדמו"ר בעל המנחת אלעזר ממונקאטש, ובדור האחרון רבי מאיר ברנדסדורפר. שחלקם אף ניהלו פנקס מוהלים בו תיעדו את הבריתות שערכו ואת פרטי הנימולים.

מוהלים במדינת ישראל

בישראל אין צורך ברישיון למול. עם זאת, מוהל יכול לקבל הסמכה מוועדה משותפת של משרד הבריאות והרבנות הראשית לישראל. לשם כך עליו להציג המלצות ואישור ממוהל מוסמך שביצע בנוכחותו כ-30 בריתות. בנוסף על הנבחן להציג אישור רופא לכשירותו לבצע בריתות מילה. לדוגמה: שלילת בעיות רעד בידיים. לאחר מכן יידרש לחזור לבדיקות תקופתיות. על המוהל לעבור חיסון מפני צהבת נגיפית מסוג B.

לאחר תהליך זה יוזמן המועמד למבחן בהלכה ובדינים הקשורים לברית המילה. בשלב הבא יזמין הנבחן בוחן שיראה אותו מבצע ברית בפועל (מוהל בוחן, טסטר). לאחר שהנבחן עבר גם שלב זה בהצלחה, יוזמן לבחינה רפואית מעמיקה בפני רופאים פלסטיקאים ואורולוגים בכירים. אם עבר הנבחן בחינה זו, יקבל תעודת מוהל מוסמך.

כאמור, אין חובה חוקית להיות כפוף לוועדה זו. ידועים גם מקרים בהם הוועדה שללה את הרישיון מטעמה, לאי מי שעבר על נהליה.

אחד המוהלים המפורסמים היה הרב יוסף דוד ויסברג ("רֶבּ יוֹסלֶה". מוכר גם בשם התואר "המוהל הירושלמי"), הרב יוסף חיבר אנציקלופדיה על הלכות ומנהגי המילה בשם "אוצר הברית", והיה המפקח הארצי על המוהלים וראש המוהלים בירושלים[11]. כיום, בנו הרב משה, הוא המפקח הארצי על המוהלים מטעם הרבנות הראשית לישראל וחבר הוועדה הבין משרדית של משרד הבריאות ומשרד הדתות לפיקוח על המוהלים. הרב משה משמש כמוהל הרשמי של המרכז הרפואי שערי צדק.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

  1. יוסי זיו, מילה בידי אישה בספרות חז"ל ובמנהגי יהודי אתיופיה, הפקולטה למדעי היהדות, אוניברסיטת בר-אילן
  2. שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רסא, סעיף א
  3. ספר ברכי יוסף, בית שערים על שו"ע אורח חיים סימן ק"כ
  4. ילקוט יוסף, שובע שמחות ב' הערות פרק י"ז הל' מילה בשבת
  5. ערוך השולחן יורה דעה סימן רס"ד סעיף י"ד
  6. יו"ד רסא, ו
  7. ספר ברית אבות סימן א' סעיף י', שו"ת משנה הלכות חלק י"ג סימן קע"ח, שו"ת מור ואהלות, ועוד.
  8. תלמוד בבלי מסכת קידושין
  9. המלצת הרבנות הראשית היא לתת 1000 ש"ח למוהל מוסמך ו1,500 ש"ח למוהל מומחה. ראו תעריף מומלץ לברית, הרב אליעזר מלמד בספרו פניני הלכה משפחה, ח, ח כותב שהתשלום המקובל כיום הוא כחמש מאות ש"ח.
  10. משנה ברורה סימן קל"ב, סעיף קטן כ"ב
  11. ראו הרב יואל קטן, ספרים חדשים על ברית מילה, המעיין מג, ירושלים, תשס"ג, עמ' 83. ראו בהרחבה במבוא למהדורה האנגליתotsar hbris, encyclopedia of the laws, and customs of bris milah and pidyon haben, הוצאת hamoer, ברוקלין, תשס"ב, מאת הרב חנוך טלר.