יוסף שניר
ערך זה עוסק באלוף-משנה בחיל הים ומנכ"ל. אם התכוונתם לקצין חימוש בדרגת תת-אלוף ומנהל, ראו  | |
| לידה |
19 בספטמבר 1946 (גיל: 77) כ"ד אלול ה'תש"ו חוינוב בפולין |
|---|---|
| תאריך עלייה | 1948 |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל חיל הים הישראלי |
| תקופת הפעילות | 1964–1987 (כ־23 שנים) |
| דרגה |
 אלוף-משנה |
| תפקידים בשירות | |
|
מדריך בבית ספר חובלים קצין בשייטת ספינות הטילים ראש מחלקת מחקר במספן המודיעין | |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפורים מלחמת לבנון | |
| תפקידים אזרחיים | |
|
מנכ"ל עירית ראשון לציון מנכ"ל משרד המסחר והתעשייה מנכ"ל רכבת ישראל דירקטור בחברות גדולות במשק הישראלי | |
יוסף שניר (נולד ב-19 בספטמבר 1946) הוא מנהל ישראלי, שהיה קצין בכיר בחיל הים בדרגת אלוף-משנה. למד בצי הצרפתי ועסק במודיעין הימי. לאחר השרות הצבאי עסק בתפקידי ניהול בכירים בעירית ראשון לציון, בממשלה, וברכבת ישראל.
משפחה ולימודים
אביו, שאול לבית ויידן ואימו, גולדה לבית טרייפלר, ילידי פולין ניצולי שואה שברחו לרוסיה הסובייטית, עם כניסת הגרמנים, שם נדדו כ-6 שנים. עם תום המלחמה עברו לאוסטריה שם ניהל האב מחנה עקורים, שהקים צבא ארצות הברית. לאחר הקמת מדינת ישראל נסגר המחנה והמשפחה עלתה לישראל והשתקעה ברמלה אליה הובאו עולים ששוכנו בבתים שננטשו. האב הפעיל חנות ארנקים בשוק של רמלה.
ברמלה עברה עליו ילדותו, למד בבית הספר הממלכתי דתי "סיני" והשלים לימודי תורה וגמרא ב"חיידר". באופן טבעי השתייך לתנועת הנוער "בני עקיבא".
הספר "שער הים"[1] שקרא בילדותו: המתאר הרפתקאותיו של נער יתום חובב גאוגרפיה שנעשה לספן. יצר אצלו משיכה לים וקבע את מהלך חייו. על כן עבר ללימודי 4 שנים בבית הספר לקציני ים עכו, על שם כ"ג יורדי הסירה והמשיך לחיל הים.
"אליף" - קדט שנה ראשונה - בבית הספר לקציני ים עכו - ע"ש כ"ג יורדי הסירה, 1960.
שירות בחיל הים
עם גיוסו לצה"ל התנדב לקורס חובלים ועבר ללמוד, בשליחות חיל הים, שלוש שנים באקדמיה הימית הגבוהה בעיר ברסט שבצרפת. שליחות זו חייבה אותו, כמנהג הימים ההם, לעברת את שם משפחתו מ"ויידן"[א], והוא בחר ב"שניר"[ב]. השנה האחרונה באקדמיה הצרפתית כללה גם הפלגה מסביב לעולם על נושאת ההליקופטרים "זאן דארק" (אנ').
עם חזרתו לישראל הוצב בדרגת סגן בבית הספר לחובלים כמדריך ומפקד מספר קורסים - החל ממחזור י"ז ועד כ"א. במהלך תקופה זו כתב מספר חוברות ניווט אסטרונומי ונווט חופי.
לאחר מכן שירת בשייטת הסטילים 3 עד לפציעתו בתאונת אימונים בים, שהביאה אותו למודיעין חיל הים.
במסגרת השירות במודיעין למד בבית הספר למודיעין ים של צי ארצות הברית בבסיס נורפוק במדינת וירגיניה.
במלחמת יום הכיפורים ניהל שניר את המדור הטכני - מודיעין אמל"ח אויב. שהיה שותף לפיתוח אמצעי לחימה למניעת פגיעות בסטילים על ידי טילי ים-ים של ציי האויב.[2]
בתקופת שירותו שהה שניר משך שלוש שנים בשליחות במדינה ידידה בה עסק בהנחת היסודות למודיעין ימי. שכללו מערך איסוף מבצעי, מערך מחקר והדרכת יסודות המודיעין הימי. עם חזרתו קיבל שניר את הפיקוד על מחלקת מחקר של המספן והועלה לדרגת אל"ם. בתקופת כהונתו סייע המודיעין בבלימה המוחלטת של חדירת מחבלים מצד הים על ידי חיל הים.
תקופת האזרחות
עיריית ראשון לציון
לאחר שחרורו מחיל הים, זכה שניר במכרז לתפקיד מנכ"ל עיריית ראשון לציון. בשבע השנים בהן כיהן כמנכ"ל, תחת ראש העיר מאיר ניצן, הקים ארגון עירייה מודרני שכלל: מוקד עירוני ויחידת פיקוח עירוני (שלימים הפכה לחברה עירונית). הקים את החברה הכלכלית לפיתוח, את התיזמורת הסימפונית, יזם וניהל את חפירת האגם בחולות,[3] הקים את המועדון הימי ואת שדה התעופה לאולטרהלייט.
בתקופת ניהולו נקלטו בעיר עשרות אלפי עולים ממדינות חבר העמים לשעבר, דבר שדרש בניית עיר חדשה בחולות ראשון לציון. במהלך תקופה זו מונה ליו"ר הארצי של איגוד המנכ"לים ברשויות.[4][5]
את שירותו לעיר מגוריו סגר מעגל עת מונה ב-2008 ליו"ר הדירקטוריון של החברה הכלכלית של העיר. תפקיד בו כיהן שמונה שנים בהתנדבות. החברה הגיעה בתקופה זו להישגים מרשימים ביניהם בניית מועדון קאנטרי, בתי ספר, שכונות חדשות ומתחם עסקי המשולב במגורים, "מתחם ה-1000", המתקדם בישראל.[6]
משרד התעשייה והמסחר
לאחר תקופה זו מונה שניר על ידי שר המסחר והתעשייה מיכה חריש, למנכל משרד התמ"ס. מדינת ישראל הייתה בתקופה זו לאחר הסכמי אוסלו, עם מאגר גדול של כח עבודה בלתי רגיל של עולים חדשים שתרם לחידוש הצמיחה במשק. אלו הסיבות שהניעו את ישראל לחתום על הסכמי סחר עם מדינות מובילות בכלכלה העולמית כמו: סין, הודו, דרום קוריאה ועוד. כמו גם, על הסכמי שיתוף פעולה טכנולוגיים עם קנדה ארצות הברית והשוק האירופאי. שניר השתתף בוועידות הסחר העולמיות בקזבלנקה, עמאן ומרקש. במהלך הדיונים לקראת חוזה השלום עם ירדן, עיצב את החלק הכלכלי, מסחרי ותעשייתי.[7]
יהלומים ובנייה
לאחר פרישתו ממשרד התעשייה והמסחר ב-1996. מונה על ידי סינדיקט היהלומים של לונדון וחברת דה בירס בבעלות משפחת אופנהיים, לעמוד בראש משרדם בישראל.
ניהל את פרויקט שרתון סיטי טאואר ברמת-גן, כנציגם של שלושת השותפים: יולי עופר, אורי דורי ויצחק תשובה. פעילותו האזרחית נוהלה דרך שתי חברות פרטיות שהקים. הראשונה, "פרושיא" [ג] שעסקה בניהול מיזמי בנייה. השנייה, "סיירה יועצים ופיתוח" שעסקה במתן ייעוץ להקמת מיזמי בנייה ותעשייה חדשים.
רכבת ישראל
בשנת 2001 מונה שניר על ידי שר התחבורה, אפרים סנה למנכ"ל רכבת ישראל, בה הוא כיהן עד 2004. שניר נחשב למנכ"ל שהתניע את המהפכה ברכבת ישראל, בעיקר עקב שתי התפתחויות חשובות ששינו את פני הרכבת ובעקבות כך את תפיסת "הסעת המונים" בתחבורה הציבורית.
- הראשונה, פיתוח רב שנתי של מסילות הברזל על פי תוכנית אב שהוצגה על ידו לראש הממשלה אריק שרון שאישר את התוכנית במקביל לתקציב של 20 מיליארד ש"ח ל-5 שנים, מה שהיה תקדים להשקעות גדולות נוספות במסילות, קרונות וקטרים.
- ההתפתחות השנייה, מעבר הרכבת, שהייתה יחידת סמך במשרד התחבורה, לסטטוס של חברה ממשלתית. שינויים אלו איפשרו פיתוח מסילות חדשות לקישור הפריפריה עם המרכז (תל אביב-אשקלון-באר שבע, מסילת העמק, דימונה ) תיגבור צי הרכבות, חישמול המסילות ותחילת ביצוע הקו המהיר לירושלים.[8][9]
ב-2007 הוענק לשניר, על ידי התאחדות התעשיינים, אות הוקרה ברמה הלאומית, על קידום רכש מחברות מקומיות ורכש גומלין על ידי חברות המוכרות לישראל, במטרה להקים תשתיות תעשייתיות בארץ לנושא בניית הרכבות.[10]
לאחר שסיים שניר את כהונתו כמנכ"ל הרכבת, נחקר במסגרת חקירות של אי סדרים ברכבת. התיק בעינינו נסגר על ידי הפרקליטות בסעיף "לא נמצאה אשמה פלילית", דבר המנקה לחלוטין אותו ואת תקופת כהונתו.[11]
הפקת נחושת
מיד לאחר עזיבתו את חברת הרכבת הצטרף שניר לקבוצת משקיעים ממקסיקו אשר נישבו בקיסמו של הנגב והחליטו להשקיע במיזם הפקת נחושת בתמנע. מכרה הנחושת בתמנע הוא העתיק בעולם ופועל מאז התקופה הכלכותית. הוא סיפק נחושת לצבאות הפרעונים במצרים. מוכר בתקופות הרומית והנבטית וקיבל (אולי בטעות) את השם "מכרות שלמה". מדינת ישראל זנחה את פעילותה בו מסיבות כלכליות בשנת 1984. שניר עובד עד היום - עם החברה המקסיקנית במיזם ומתאם את פעילותה מול מוסדות ממשלה וגופים שונים במשק הישראלי.
פעילות ניהולית
לאורך כול התקופה הנ"ל כיהן שניר כדירקטור בחברות הגדולות במשק הישראלי כגון: תדיראן, תעשייה אווירית, כיתן תעשיות, לורם, ב. וי. אר, מליסרון, האחים עופר ועוד. בהנהלה של קרנות, ארגוני סיוע התנדבותיים כמו: יד שרה, קו לחיים, עמותת הדר-סיוע לילדים נזקקים ועוד.
שפות השכלה ומחקר
שניר שולט בארבע שפות: עברית, אנגלית, צרפתית ויידיש.
שניר בעל תואר ראשון בהנדסת אוניות מאז 1969. תואר ב' במינהל עסקים מאוניברסיטת תל אביב מאז 1981. המשיך ולמד באוניברסיטת תל אביב בה קיבל בשנת 2019 תואר דוקטור לפילוסופיה.
באוניברסיטת תל אביב עסק שניר בפילוסופיה כללית עם התמחות במחקר השפעות הפילוסופיות של מרכז ומערב אירופה על תהליכי מחשבה בציונות. המחקר הניב את הדוקטורט: "מעל אדם לעם אדם". תפיסת היהודי החדש והלאומיות הראויה על פי אהרן דוד גורדון ומקורותיה. על רקע המקורות הפסיכולוגים והסוציולוגיים של סוף המאה התשע עשרה. הדוקטורט הונחה על ידי הפרופסורים רון מרגולין ומשה צוקרמן מאוניברסיטת תל אביב וזכה לשבחים על ידי שופטיו, הפרופסורים אבי שגיא מאוניברסיטת בר-אילן ושלום רצבי מאוניברסיטת תל אביב, כ"הישג מופתי" ו"אבן פינה למחקר חדש".
המחקר עוסק בדמות "האדם החדש" שעיצב גורדון בארץ ישראל, על התשתיות האקזיסטנציאליסטיות והאנרכיסטיות שלו, והצבתה כאחד מהטיפוסים הראויים בגלריה הציונית. כמו-כן, עוסק המחקר באידיאת המופת הגורדונית בדבר אומה שתהיה גם בחינת "עם-אדם", תוך השוואתה לתורות לאומיות מודרניות. ייחודו הבולט של המחקר, הוא הזווית המחקרית להבנת הגותו של גורדון, שאינה על בסיס המסורת הפילוסופית היהודית והכללית, אלא במסגרת חקר הפסיכולוגיה, ההגות החברתית, המדינית ופסיכולוגית ההמונים של שלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20. המחקר מציג, בסיומו, אפשרות או אי אפשרות יישומה של הגות גורדון כ"אבן בוחן" במציאות הקונקרטית של שני עמים התובעים את אותה חלקת ארץ.
משפחה
יוסי שניר נשוי לרבקה לבית עמירן (פוגצ'וב). להם שלושה ילדים ושבעה נכדים. הוריו של שניר נפטרו. מצד אחיו שלמה ויידן, שחזר בתשובה והתחרד, הקים משפחה עניפה המרוכזת בירושלים.
לקריאה נוספת
- שמעון שבס, חבר, הוצאת ידיעות אחרונות, 2020. עמ' 156, 162.
- יוסף שניר, המסע לחיים של ד"ר יוסי שניר ממשפחת ניצולי שואה קשת יום, לצמרת הכלכלית של ישראל.
- יוסף שניר, מ"על אדם" ל"עם אדם": תפיסת היהודי החדש והלאומיות הראויה על פי אהרון דוד גורדון ומקורותיה. הספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי, אוניברסיטת תל אביב.
קישורים חיצוניים
- אלכס צייטלין, מורה הנבוכים - ד"ר יוסי שניר בפני חברי אליטה אינטלקטואלית של ישראל, פורום, ספטמבר 2021.
ביאורים
הערות שוליים
- ^ מקושינסקי קורנל שער הים 1956.
- ^ מהעיזבון של אל"ם עמוס גלבוע.
- ^ ורד קמינסקי, עשו להן ביצפר, ידיעות ראשון, 23 באוקטובר 2009
- ^ אריה לביא, אדוני מנכ"ל העירייה, ניהול, יוני 1989, עמ' 25–27.
- ^ ירח טל, יוסי שניר נבחר ליו"ר איגוד מזכירי הרשויות, הארץ, 5 ביולי 1989.
- ^ אלעד חיימוביץ, ראשון לציון, הקאנטרי בדרך, העיר. 1 באוקטובר 2009.
- ^ גלעד טל, ראיון עם מנכ"ל משרד התמ"ס יוסי שניר, על קשרים עם הפלסטינים, השקעות זרות והסכמי סחר עם ירדן וטורקיה, תעשיות, גיליון מס' 242, עמ' 7, 21.
- ^ הרכבת הפכה לרשות ממשלתית עצמאית, יתד נאמן, 3.7.2003.
- ^ חיים ביאור, התקדמות במשא ומתן להפיכת הרכבת לחברה ממשלתית, הארץ-כלכלה,18.6.2003.
- ^ פוקוס מקוון לתעשיינים, גיליון 590, 17 בינואר 2008
- ^ משטרת ישראל: סיום החקירה בתיק מס':פ.א 2007/712234. מתאריך 26 בפברואר 2012
יושבי הראש ומנכ"לי רכבת ישראל 
| ||
|---|---|---|
| יושבי הראש | משה ליאון • יעקב אפרתי • דורון וייס • חוסאם בשארה • דן הראל • משה שמעוני | 
|
| מנהלים כלליים | משה פייקוביץ' • אריה אפרתי • בנימין גלבוע • מנחם סבידור • אברהם צוויק • יהודה רשף • צבי צפרירי • אליהו ברק • משה בר כוכבא (בריל) • יעקב שן צור • אהוד הדר • עמוס עוזני • יוסי שניר • יוסי מור • עופר לינצ'בסקי • יצחק (חקי) הראל • בעז צפריר • שחר איילון • מיכה מייקסנר | |
