משה בר כוכבא

משה בר כוכבא

לידה	5 במרץ 1930
פטירה	19 בנובמבר 1992 (בגיל 62)
תאריך עלייה	1942
השתייכות	אצ"ל צבא הגנה לישראל
תקופת פעילות	1946-1948 אצ"ל – 1948-1990 צבא הגנה לישראל
דרגה	אלוף
תפקידים בשירות
מפקד גדוד 95 מפקד גדוד 52 מפקד חטיבה 45 מפקד חטיבה 188 מפקד גייסות השריון מפקד אוגדה 194 מפקד גיס 446 מפקד גיס 479 מפקד פיקוד הדרום
פעולות ומבצעים
מלחמת העצמאות   מבצע קדש   מלחמת ששת הימים   מלחמת ההתשה   מלחמת יום הכיפורים   מבצע שלום הגליל   המערכה ברצועת הביטחון האינתיפאדה הראשונה
עיטורים
עיטור העוז
תפקידים אזרחיים
מנכ"ל רכבת ישראל
הנצחה
תחנת הרכבת אשדוד – עד הלום

משה בר כוכבא (בריל; 5 במרץ 1930 – 19 בנובמבר 1992) היה אלוף בצה"ל, מפקד פיקוד הדרום בין השנים 1983–1986 ומנכ"ל רכבת ישראל.

ביוגרפיה

בר כוכבא נולד ב-5 במרץ 1930 לדבורה ומקס בריל בגליציה. הוא עלה לארץ ישראל ב-1942, גדל ברחובות והצטרף בנעוריו לאצ"ל. בגיל 16 שימש כמפקד פלוגה בארגון.

בתקופת הסזון הוכה בריל על ידי אנשי ההגנה בפיקוד מרדכי גור.

במלחמת העצמאות שימש כחייל פשוט בין היתר במבצע דני. לאחר שהשלים קורס קצינים היה למפקד מחלקה בחטיבה 9. לאחר המלחמה עבר לחיל השריון. תחילה כמפקד מחלקה בחטיבה 7, ובהמשך דרכו, משנת 1951, היה מפקד פלוגה של פלוגת זחל"מים סדירה בגדוד 79. באוקטובר 1951 פיקד על גדוד חרמ"ש, שביצעה פשיטה על מאהל בדואי ברצועת עזה במסגרת פעולות התגמול.

ב-1956, בעת מבצע קדש, פיקד על פלוגה א' בגדוד 82 בחטיבה 7 בקרב סכר הרואיפה. על פיקודו בקרב זה קיבל צל"ש, שלאחר מכן הומר בעיטור העוז.

תיאור המעשה: ביום 31 באוקטובר 1956, תקפה יחידה בפקודו של רס"ן משה בריל משלט אויב. בהתאם לתכנית צריכות היו 2 פלוגות להסתער על המשלט. למרות שפלוגה אחת נתאחרה, ועל אף אש אויב קטלנית, נהג רס"ן משה בריל את פלוגתו ישר אל האויב והמשיך בהסתערותו, למרות שסבל אבדות כבדות. על מעשה זה הוענק לו: עיטור העוז ניסן תשל"ג אפריל 1973, דוד אלעזר, רב אלוף, ראש המטה הכללי

— עיטור העוז למשה בר כוכבא

יומיים לאחר מכן, בליל 2 באוקטובר, הציבה פלוגתו מארב חסימה לכיוון מתחם אום כתף בשל התראה על כוח אויב נסוג מהמתחם לכיוון סכר הרואיפה. בדיעבד התברר שהייתה זאת פלוגת הטנקים של רב-סרן שמעון ליבר מגדוד 377 של חטיבה 37. בתקרית ירי דו-צדדי שהתפתחה הושמדה פלוגתו של ליבר. המניין הרשמי של ההרוגים עמד על 25.

בשנים 1957 - 1958 היה סגן מפקד גדוד 82 בחטיבה 7. בשנים 1959 - 1962 פיקד בשיבוץ חירום על גדוד טנקים מילואים 95, בחטיבה 10. בשנים 1962 - 1963 פיקד על גדוד טנקים 52, בחטיבה 7. בשנים 1963 - 1964 היה סמח"ט 7. בשנים 1965-1964 שימש קצין אג"ם של מפקדת גייסות השריון. בשנים 1967-1965 שימש מדריך בפו"ם ובמינוי משני שימש כסגן מפקד חטיבה 520.

ב-1967 מונה בשיבוץ חירום למפקד חטיבה ממוכנת מילואים 45. במלחמת ששת הימים פיקד על חטיבה 45 בקרבות בצפון השומרון ובעמק דותן. נפצע ברגלו בקרב על ג'נין אך סירב להתפנות. חטיבתו פרצה לצפון רמת הגולן בגזרת בניאס-מסעדה וכבשה אותו.

בסוף שנת 1969 הוביל את הסבת חטיבת המילואים 45, לחטיבת טנקים שוט-קל סדירה 188 ומונה למפקדה הראשון. בתקופה שקדמה למלחמת יום הכיפורים הוביל את החטיבה למבצע קיתון 10 ובפשיטות לפתח לנד במבצע קלחת 2 וקלחת 4. בשנים 1972-1971 עמד בראש מטהאוגדה 146, ולאחר מכן מונה לראש מטה אוגדה 210. במלחמת יום הכיפורים היה סגנו של דן לנר בפיקוד על אוגדת מילואים 210, אשר הדפה את השריון העיראקי ברמת הגולן. ב-1974 מונה להקים את אוגדה 194. מספר שנים לאחר מכן, שימש סגן מפקד גיס 479 ובמקביל מפקד קורס מפקדי גדודים וקורס מפקדי חטיבות. בשנת 1979 הועלה לדרגת אלוף ומונה למפקד גיס 446, ועסק בהכנות אופרטיביות לעימות בגזרה מול לבנון.

ב-1982 מונה למפקד גייסות השריון ובמינוי משנה למפקד גיס 479. הוא פיקד על הגיס במלחמת לבנון הראשונה, שהיה מופקד על רמת הגולן, מיולי 1982 פיקד על כוחות צה"ל בגזרה המזרחית של לבנון וביצע יום קרב מול הסורים בבקעת הלבנון אשר יצב את השקט בחזית בתום הקרבות. במקביל כיהן כמפקד גייסות השריון.

ב-1983 מונה למפקד פיקוד הדרום ושירת בתפקיד עד מרץ 1986. שמו של בר כוכבא עלה כמתמודד לתפקיד סגן הרמטכ"ל, אולם אהוד ברק הועדף על פניו. לאחר מכן כיהן כעוזר הרמטכ"ל להפקת לקחי המלחמה. בר כוכבא טען שצה"ל אינו מפיק לקחים ממלחמת שלום הגליל (לימים, מלחמת לבנון הראשונה) ואינו מתכונן כיאות לשדה הקרב העתידי. הוא הציע להקים ועדת על אסטרטגית שתטפל בעניינים אלו ותאפשר לצבא להקדיש את זמנו לבעיות היומיומיות. בר כוכבא טען שיש להעמיק את ההכשרה של הקצינים הבכירים בצה"ל ולבטל את הנוהג שאנשי צבא פורשים בגילאי 40–45 לקריירה שנייה באזרחות, דבר שלטענתו אינו מאפשר לאנשי צבא להגיע להכשרה מספקת.

בר כוכבא מתח ביקורת נוקבת על הרמטכ"ל דן שומרון וסגנו אהוד ברק כשסבר כי אינם מטפלים בצורה נאותה באינתיפאדה הראשונה הוא טען שעוד יקימו על כך ועדת חקירה, ותבע שימנו אותו לאלוף פיקוד מרכז, בכדי שיטפל באינתיפאדה, וכשלא נענה בחיוב פרש מצה"ל בנובמבר 1990.

בר כוכבא תמך בהסכם שלום עם הפלסטינים ועם מדינות ערב, אך הדגיש שעל מדינת ישראל לבוא מתוך עמדה של כוח, ושאין לסגת לגבולות הקו הירוק.

חייו הציבוריים

לאחר פרישתו מצה"ל מונה למנכ"ל רכבת ישראל. באביב 1992 ניסה להיבחר לרשימת הליכוד לכנסת השלוש עשרה. הוא נבחר לפאנל, אך כשל בשיטת השביעיות שהייתה נהוגה אז, ועקב כך פרש מן המרוץ.

בעת שירותו הצבאי הניח בצה"ל יסודות מקצועיים בתחום לוחמת השריון, וגם בתקופה שלאחר פרישתו, פרסם מאמרים רבים בנושא לוחמת שריון.

תחנת הרכבת אשדוד – עד הלום על שם משה בר כוכבא

בר כוכבא נפטר בשנתו בשנת 1992 בתל אביב.

על שמו נקראת תחנת הרכבת אשדוד – עד הלום.

בר כוכבא היה נשוי לנחמה, מחנכת, שניהלה שנים רבות בית ספר יסודי ברמת אביב. לשניים נולדו בן ושתי בנות. אחת מבנותיו היא ירדן בר-כוכבא.

ספרו

• מרכבות הפלדה, משה בר-כוכבא (בריל). תל אביב: מערכות, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1989

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא משה בר כוכבא בוויקישיתוף

• משה בר כוכבא אתר יד לשריון
• עיטור העוז שהוענק למשה בר כוכבא, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
• עדות תא"ל משה בריל - סגן מפקד אוגדה 210, באתר המרכז למלחמת יום הכיפורים
• משה בר כוכבא, באתר "50 שנה למלחמת יום הכיפורים" של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון

מפרי עטו

• מבצע "קיתון 10", טנקים מבקיעים לסוריה, מערכות 215, יוני 1971, עמ' 28-35
• משה בר כוכבא (1930-1992), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

משה בר כוכבא41586994Q7031992