משה בר כוכבא

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
משה בר כוכבא
Moshe Bar Kochva Bril.jpg
לידה 5 במרץ 1930
פטירה 19 בנובמבר 1992 (בגיל 62)
תאריך עלייה 1942
כינוי בריל
השתייכות

Irgun.svg  אצ"ל

Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
דרגה אלוףאלוף
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
מלחמת העצמאותמלחמת העצמאות
מבצע קדשמבצע קדש
מלחמת ששת הימיםמלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשהמלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפוריםמלחמת יום הכיפורים
מבצע שלום הגלילמבצע שלום הגליל
המערכה ברצועת הביטחוןהמערכה ברצועת הביטחון
האינתיפאדה הראשונה
עיטורים
עיטור העוזעיטור העוז
תפקידים אזרחיים
מנכ"ל רכבת ישראל
הנצחה
תחנת הרכבת אשדוד – עד הלום

משה בר כוכבא (בריל) (5 במרץ 193019 בנובמבר 1992) היה אלוף בצה"ל, מפקד פיקוד הדרום בין השנים 1983–1986 ומנכ"ל רכבת ישראל.

ביוגרפיה

בר כוכבא נולד ב-5 במרץ[1] 1930 לדבורה ומקס בגליציה. הוא עלה לארץ ישראל ב-1942, גדל ברחובות והצטרף בנעוריו לאצ"ל. בגיל 16 שימש כמפקד פלוגה בארגון.

שירותו הצבאי

באוקטובר 1951 פיקד על פלוגה ב' בגדוד 79, גדוד חרמ"ש, שביצעה פשיטה על מאהל בדואי ברצועת עזה במסגרת פעולות התגמול.[2]

ב-1956, בעת מבצע קדש, פיקד על פלוגה א' בגדוד 82 בחטיבה 7 בקרב סכר הרואיפה. על פיקודו בקרב זה קיבל צל"ש, שלאחר מכן הומר בעיטור העוז.

תיאור המעשה: ביום ה-31 באוקטובר 1956, תקפה יחידה בפקודו של רס"ן משה בריל משלט אויב. בהתאם לתכנית צריכות היו 2 פלוגות להסתער על המשלט. למרות שפלוגה אחת נתאחרה, ועל אף אש אויב קטלנית, נהג רס"ן משה בריל את פלוגתו ישר אל האויב והמשיך בהסתערותו, למרות שסבל אבדות כבדות. על מעשה זה הוענק לו : עיטור העוז ניסן תשל"ג אפריל 1973, דוד אלעזר, רב אלוף, ראש המטה הכללי

במלחמת ששת הימים ב-1967 פיקד על חטיבה 45 בקרבות בצפון השומרון ובעמק דותן. נפצע ברגלו בקרב על ג'נין אך סירב להתפנות. חטיבתו פרצה לצפון רמת הגולן בגזרת בניאס-מסעדה וכבשה אותו.

בשנת 1970 הביא להקמת חטיבה 188 ומונה למפקדה הראשון. בתקופה שקדמה למלחמת יום הכיפורים הוביל את החטיבה למבצע קיתון 10 ובפשיטות לפתח לנד במבצע קלחת 2 וקלחת 4. במלחמת יום הכיפורים היה סגנו של דן לנר בפיקוד על אוגדת מילואים 210, אשר הדפה את השריון העיראקי ברמת הגולן. בשנת 1975 פיקד על אוגדה 194. מספר שנים לאחר מכן, בשנת 1979 הועלה לדרגת אלוף. פיקד על גיס 446, הגיס הצפוני, ועסק בהכנות אופרטיביות לעימות בגזרה מול לבנון.[3]

במלחמת לבנון הראשונה ב-1982 פיקד על גיס 479 שהיה מופקד על רמת הגולן, מיולי 1982 פיקד על כוחות צה"ל בגזרה המזרחית של לבנון וביצע יום קרב מול הסורים בבקעת הלבנון אשר יצב את השקט בחזית בתום הקרבות. במקביל כיהן כמפקד גייסות השריון.

ב-1983 מונה למפקד פיקוד הדרום עד מרץ 1986. שמו של בר כוכבא עלה כמתמודד לתפקיד סגן הרמטכ"ל, אולם אהוד ברק הועדף על פניו. לאחר מכן כיהן כעוזר הרמטכ"ל להפקת לקחי המלחמה.[4] בר כוכבא טען שצה"ל אינו מפיק לקחים ממלחמת שלום הגליל (לימים,מלחמת לבנון הראשונה) ואינו מתכונן כיאות לשדה הקרב העתידי. הוא הציע להקים ועדת על אסטרטגית שתטפל בעניינים אלו ותאפשר לצבא להקדיש את זמנו לבעיות היומיומיות.[5] בר כוכבא טען שיש להעמיק את ההכשרה של הקצינים הבכירים בצה"ל ולבטל את הנוהג שאנשי צבא פורשים בגילאי 40-45 לקריירה שנייה באזרחות, דבר שלטענתו אינו מאפשר לאנשי צבא להגיע להכשרה מספקת.[6]

בר כוכבא מתח ביקורת נוקבת על הרמטכ"ל דן שומרון וסגנו אהוד ברק כשסבר כי אינם מטפלים בצורה נאותה באינתיפאדה[7] ובשל כך פרש מצה"ל בנובמבר 1990.

דעותיו

בר כוכבא תמך בהסכם שלום עם הפלסטינים ועם כל מדינות ערב, אך הדגיש שעלינו לבוא מתוך עמדה של כוח, ובשום אופן לא לחזור לגבולות 67.[8]

חייו הציבוריים

לאחר פרישתו מצה"ל מונה למנכ"ל רכבת ישראל.[9] באביב 1992 ניסה להיבחר לרשימת הליכוד לכנסת השלוש עשרה. הוא נבחר לפאנל, אך כשל בשיטת השביעיות שהייתה נהוגה אז, ועקב כך פרש מן המרוץ.

בעת שירותו הניח בצה"ל יסודות מקצועיים בתחום לוחמת השריון, וגם בתקופה שלאחר פרישתו פרסם מאמרים רבים בנושא לוחמת שריון.

בר כוכבא נפטר בשנתו בשנת 1992 בתל אביב.

תחנת הרכבת אשדוד עד הלום על שם משה בר כוכבא

על שמו נקראת תחנת הרכבת אשדוד – עד הלום.

חייו האישיים

בר כוכבא היה נשוי לנחמה, מחנכת, שניהלה שנים רבות בית ספר יסודי ברמת אביב. לשניים נולדו בן ושתי בנות.[8] אחת מבנותיו היא ירדן בר-כוכבא.

ספרו

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא משה בר כוכבא בוויקישיתוף
מפרי עטו

הערות שוליים


Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0