מנחם סבידור
 | |||||||
| לידה |
20 באוגוסט 1917 ב' באלול ה'תרע"ז | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
2 בנובמבר 1988 (בגיל 71) כ"ב בחשוון ה'תשמ"ט | ||||||
| מדינה |
 ישראל | ||||||
| תאריך עלייה | 1941 | ||||||
| מפלגה | הציונים הכלליים, המפלגה הליברלית הישראלית | ||||||
| סיעה | גח"ל, הליכוד | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
מנחם סָבִידוֹר (חודורובסקי) (20 באוגוסט 1917, ב' באלול ה'תרע"ז – 2 בנובמבר 1988, כ"ב בחשוון ה'תשמ"ט) היה חבר הכנסת ויושב ראש הכנסת.
ביוגרפיה
סבידור נולד בבחמוט שברוסיה (כיום אַרְטֶמִיבְסק באוקראינה), ובשנת 1922 עבר עם הוריו אנה (לבית רקובסקי) ודב לעיר ביאליסטוק שבמדינה הפולנית הצעירה. שנתיים לאחר מעבר המשפחה יצא אביו, פרופ' דב חודורובסקי, בסיוע בני משפחתו (חרל"פ) לארצות הברית והצטרף לסגל אוניברסיטת פנסילבניה כמרצה לשפות. בגיל 44 נפטר אביו מדום לב כשהוא מותיר אחריו אלמנה וחמישה ילדים בפולין. זמן מה לאחר מות האב, נפל אחיו הצעיר מחלון הבית ונהרג. סבידור למד בבית הספר התיכון בזמברוב שבפולין, ולאחר מכן למד באוניברסיטת וילנה. עם עליית הנאצים חזה את הנולד ועשה מאמצים ניכרים לשכנע את אחיו ואמו לעזוב את פולין. מאמציו לא צלחו והנותרים נספו בשואה. בסיוע הקונסול היפני בקובנה, חסיד אומות העולם, סמפו סוגיהרה קיבל אשרת כניסה ליפן ודרכה, כשהוא בראש קבוצת יהודים צעירים שנמלטו מאירופה עשו דרכם לארץ ישראל כשהם שוהים בדרכם בסין ובהודו. בשנת 1941 הגיע לארץ ישראל.
שירות צבאי
עם עלייתו לארץ ישראל התגייס סבידור לצבא הבריטי, ושירת בו עד 1946. את מרבית שירותו בצבא הבריטי עשה סבידור במדבר סהרה כלוחם בהנדסה קרבית והתמחה בפירוק מוקשים. לאחר מכן הצטרף לכוחות הבריטיים שליוו את גנרל וויר, מפקד הצבא הבריטי, באוסטריה והיה לראש מטהו.
לאחר סיום שירותו, למד סבידור בצרפת ובארצות הברית והתמחה במינהל ציבורי, בכלכלה ובמינהל וכלכלת תחבורה.
עם קום המדינה התגייס לצה"ל, ושירת בו עד שנת 1953. במסגרת שירותו בצבא שימש סבידור כמייסדו ומפקדו הראשון של בית-הספר הצבאי לארגון וניהול וכראש ענף משטר ומשמעת, והשתחרר מצה"ל בדרגת סגן-אלוף.
בשנת 1951 נשא סבידור לאישה את רעיה לבית קרוקס בתו של ד"ר קרוקס מרופאיה הראשונים של תל אביב.
לאחר פרישתו מצה"ל החל לשמש כחבר מפלגת הציונים הכלליים וחבר המפלגה הליברלית. הוא כיהן במשך כשנה כסמנכ”ל משרד התחבורה (1953), ולאחר מכן שימש למעלה מעשור (1954–1964) כמנכ"ל רכבת ישראל. בעת כהונתו, ארעה ב-26 בדצמבר 1963 תאונת הרכבת בבית יהושע. כחצי שנה לאחר התאונה התפטר מתפקידו, לאחר שננזף על ידי מנכ"ל משרד התחבורה[1]. סבידור טען שלא היה מקום לנזוף בהנהלת הרכבת ולחלופין שהנזיפה הייתה צריכה להיות בהנהלת החטיבה הטכנית[2].
בין השנים 1964–1977 כיהן סבידור כמנכ"ל חברות ציבוריות, תחילה כמנכ"ל "ערד" (חברה בת של רסקו) (בין השנים 1964–1967), ולאחר מכן משך כעשור כמנכ"ל המועצה לייצוא מוצרי פרי הדר (1968–1977). ב-1965 זכה בעיטור אות לגיון הכבוד הצרפתי.
קריירה פוליטית
במקביל נכנס לפעילות פוליטית. בשנת 1969 התמודד על ראשות עיריית תל אביב מול יהושע רבינוביץ, שכיהן באותה העת כראש העירייה; גח"ל בראשות סבידור זכתה ב-12 מנדטים לעומת 13 של רבינוביץ. לאחר הבחירות נחתם הסכם קואליציוני עם המפד"ל ורשימת עמ, ונדמה היה שסבידור יתמנה לראש עירייה, אלא שההסכם לא החזיק מעמד ובוטל בלחץ מפא"י, ורבינוביץ המשיך לכהן כראש העירייה. משנת 1969 כיהן סבידור כחבר מועצת עיריית תל אביב-יפו וראש סיעת גח"ל במועצה (בין השנים 1969–1974), וכסגן יו"ר המרכז של המפלגה הליברלית ויו"ר צוות החשיבה המדינית של המפלגה (1976).
בין השנים 1968–1977 שימש סבידור יו"ר מכבי ישראל ולאחר מכן נשיא תנועת מכבי.
סבידור נבחר לראשונה לכנסת התשיעית בשנת 1977, ובכנסת זו כיהן כחבר בוועדות רבות של הכנסת. בשנת 1981 נבחר לשמש כיושב ראש הכנסת העשירית, ושימש בתפקיד עד תום ימי הכנסת העשירית, בקיץ 1984. בעת שהאופוזיציה העלתה להצבעה חוק לפיזור הכנסת, ביקשה הממשלה שההצבעה תהיה חשאית בעוד האופוזיציה ביקשה הצבעה גלויה. סבידור הכריע שההצבעה תהיה גלויה בניגוד לקו של מפלגתו, וככל הנראה בעקבות זאת נדחק החוצה מרשימת הליכוד לכנסת הבאה[3].
פעילות ציבורית נוספת
לאחר פרישתו מהכנסת, כיהן סבידור כיו”ר הוועד הציבורי להבראת המשק (בשנים 1985–1986) וכיו”ר קרן לב"י עד יומו האחרון (1987–1988). מנחם סבידור נפטר ב-2 בנובמבר 1988 ונקבר בחלקת גדולי האומה לצד אשתו- רעיה שנפטרה שלושה חודשים לפניו. במותו הותיר אחריו בת, ענת סבידור גולדנצווייג – בעברה, פרקליטה בכירה בשירות המדינה והמשנה לפרקליט מחוז המרכז; ובן – דב - פעיל ציבור - יו"ר הוועד המקומי במושב עין ורד. על שמו נקראת תחנת הרכבת תל אביב – סבידור מרכז. מספר רחובות בישראל נקראים על שמו, ובכלל זאת בנתניה, בחיפה, בבאר שבע ובמזכרת בתיה.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מנחם סבידור |
מנחם סבידור, באתר הכנסת - מנחם סבידור, באתר כנסת פתוחה
הערות שוליים
- ^ ראובן בן צבי, מנהל הרכבת התפטר מתפקידו, מעריב, 16 ביוני 1964; המשך
- ^ ראובן בן צבי, ממלא המקום קיבל ... קביעות, מעריב, 22 במרץ 1965
- ^ דני קורן ובועז שפירא, קואליציות, זמורה ביתן מוציאים לאור 1998, עמ' 93
יושבי הראש ומנכ"לי רכבת ישראל 
| ||
|---|---|---|
| יושבי הראש | משה ליאון • יעקב אפרתי • דורון וייס • חוסאם בשארה • דן הראל • משה שמעוני | 
|
| מנהלים כלליים | משה פייקוביץ' • אריה אפרתי • בנימין גלבוע • מנחם סבידור • אברהם צוויק • יהודה רשף • צבי צפרירי • אליהו ברק • משה בר כוכבא (בריל) • יעקב שן צור • אהוד הדר • עמוס עוזני • יוסי שניר • יוסי מור • עופר לינצ'בסקי • יצחק (חקי) הראל • בעז צפריר • שחר איילון • מיכה מייקסנר | |
| יושבי ראש הכנסת | ||
|---|---|---|
|
| אישים הקבורים בחלקת גדולי האומה | ||
|---|---|---|
|
קבריהם של מנחם סבידור ושל רעיה סבידור | |
- רשימת חברי הכנסת
- יושבי ראש הכנסת
- אישים הקבורים בחלקת גדולי האומה
- חברי מועצת העיר תל אביב-יפו
- מנכ"לים יוצאי שירות קבע בצה"ל
- מנכ"לי רכבת ישראל
- פקידים במשרדי ממשלת ישראל
- עולים במלחמת העולם השנייה
- מתנדבי היישוב
- חברי הכנסת התשיעית
- חברי הכנסת העשירית
- מקבלי אות לגיון הכבוד
- ביאליסטוק: אישים
- ראשי קרן לב"י
- יהודים בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה
- משפחת רקובסקי
- ישראלים שנולדו ב-1917
- ישראלים שנפטרו ב-1988