יחזקאל פרק ד
יחזקאל פרק ד הוא הפרק הרביעי בספר יחזקאל. פרק זה פותח את חטיבת הנבואות הראשונה בספר (פרקים ד'–כ"ד), המוקדשת כולה לנבואות תוכחה ופורענות על ירושלים ועל ממלכת יהודה לקראת החורבן.[1] זאת, בהמשך לשלושת הפרקים הראשונים בספר שעסקו בהקדשתו האישית של יחזקאל לנבואה ובחזון מעשה מרכבה. בפרק זה מצטווה הנביא לבצע סדרה של מעשים סמליים קיצוניים לעיני הגולים בבבל, שנועדו להמחיש באופן ויזואלי את המצור הקרב על ירושלים ואת תוצאותיו הקשות.[2]
תוכן הפרק והמעשים הסמליים
הפרק מתאר שלושה מיצגים נבואיים המשתלבים זה בזה, בהם גופו של הנביא משמש ככלי להעברת המסר האלוקי:
משל הלבנה והמצור
הנביא מצטווה לקחת לְבֵנָה רכה (בוץ טיט שלא נצרף), לחרוט עליה את תבנית העיר ירושלים, ולבנות סביבה דגם מיניאטורי של מצור: סוללות עפר, מחנות צבא ואיל ניגוח ("כרים"). השימוש בלבנה לחריטת מפות או תוכניות אדריכליות היה פרקטיקה מוכרת במסופוטמיה ובבבל באותה תקופה, ויחזקאל משתמש בחומר המצוי בסביבתו הגלותית כדי לתאר את עיר הקודש.[3] בנוסף, עליו להציב "מחבת ברזל" בינו לבין העיר כחוצץ. המחבת מסמלת את "קיר הברזל" ואת הניתוק המוחלט בין ה' (המיוצג על ידי הנביא המפעיל את המצור) לבין העיר, מצב שבו התפילות אינן יכולות עוד לבקוע ולהושיע.[4]
השכיבה על הצד ונשיאת העוון
יחזקאל נדרש לשכב על צדדיו תקופות ממושכות, כשהוא קשור ב"עבותים" (חבלים) המונעים ממנו תנועה, כדי "לשאת" באופן סמלי את עונשם של ישראל ויהודה. העיקרון המנחה הוא "יום לשנה" – כל יום שכיבה מסמל שנה היסטורית של חטא:
- צד שמאל: 390 ימים כנגד שנות העוון של ממלכת ישראל (הצפונית).
- צד ימין: 40 ימים כנגד שנות העוון של ממלכת יהודה.[5]
רש"י מסביר מהם 390 השנים שחטאו עשרת השבטים (מתוך שבע מאות שנה מאז שנכנסו לארץ ישראל ועד שגלו) שכנגדם שכב יחזקאל. הוא מביא את פירושו של רבי יוסף ריש מתיבתא ”בימי השופטים: ח' שנים ביד כושן, י"ח ביד עגלון, ך' ביד סיסרא, ז' ביד מדין, י"ח ביד בני עמון, מ' ביד פלשתים הרי קי"א. מן מיכה עד שנשבה הארון בימי עלי מ' הרי קנ"א. חשוב לירבעם בן נבט כ"ב, נדב בנו ב', בעשא כ"ד אלה בנו ב', עמרי י"ב, אחאב כ"ב, אחזיהו בנו ב' ויהור' אחיו י"ב ויהוא כ"ח יהואחז י"ו יהואש בנו י"ו, וירבעם בנו מ"א, הרי ש"ן שנה. ומנחם בן גדי י' פקחיהו בנו ב', ופקח בן רמליהו כ', והושע בן אלה ט' שנים, הרי שצ"א ושנה אחרונה להושע אינה מן המנין לפי שבשנת ט' להושע נלכדה שומרון ולא היה חשבון המלכות להושע אלא ח' שנים הרי ש"צ שנים” (רש"י על ספר יחזקאל, פרק ד', פסוק ה'), בנוסף ביאר שהארבעים שנה שחטאו שבטי יהודה (מתוך מאה ושלושים שנה משגלו שבטי ישראל ועד שחרבה ירושלים) שכנגדם שכב יחזקאל פעם נוספת, הם כ"ב של מנשה ושתים של אמון וי"א של יהויקים, ונבואה זו נאמרה ליחזקאל בשנה החמישית לצדקיהו, כך שסך כל השנים עולה ביחד 40[6].
מאכלות אסורים והרעב
כדי להמחיש את הרעב הכבד שילווה את המצור, מצטווה הנביא לקיים משטר תזונה חמור: הרכב הלחם: תערובת של דגנים וקטניות: חיטים, שעורים, פול, עדשים, דוחן וכוסמין. ערבוב מינים אלו (שבדרך כלל לא נאכלו יחד כלחם) נועד לסמל דוחק ומחסור, מצב שבו אוספים את כל שאריות המזון בבית כדי ליצור כיכר לחם אחת.[7]
מידות ומקלות: האוכל והשתייה ניתנים במשורה – 20 שקל לחם ליום (כ-200 גרם) ושישית ההין מים (כחצי ליטר).
אופן ההכנה: הנביא נצטווה לאפות את הלחם על גבי גללי צואת אדם יבשים, סמל לטומאה ולשבירת כל כללי ההיגיינה והכשרות בעת המצור. יחזקאל, ככהן המקפיד על טהרה, מזדעזע מהציווי ("אֲהָהּ אֲדֹנָ-י ה', הִנֵּה נַפְשִׁי לֹא מְטֻמָּאָה..."), וה' מתיר לו להמיר את גללי האדם בגללי בקר ("צפיעי הבקר") כחומר בערה, נוהג שהיה מקובל במזרח הקדום באזורים מעוטי עצים.[8]
פרשנות
"קיר הברזל" בחז"ל
הביטוי "קיר ברזל" המופיע בפרק הפך לניב שגור, אך משמעותו המקורית עברה היפוך בדרשות חז"ל. בעוד שבפשט הכתוב אצל יחזקאל "קיר הברזל" מסמל את הניתוק המוחלט והחסימה בין העם לאלוקיו בעת החורבן, הרי שבתלמוד בבלי, מסכת פסחים (פ"ה ע"ב) נאמר: "אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים". חז"ל השתמשו בדימוי החזק של הברזל דווקא כדי להדגיש את הקשר הבלתי ניתן לניתוק.[9]
לחם יחזקאל והפרשנות המודרנית
המתכון המקראי ללחם המורכב משישה מינים (פסוק ט') זכה לתחייה בתרבות הצריכה המודרנית תחת המותג "לחם יחזקאל" (Ezekiel Bread). יצרני מזון משווקים לחם זה כ"לחם בריאות" עשיר בחלבון מלא (בשל השילוב בין דגנים לקטניות). פרשנות צרכנית זו עומדת בניגוד מוחלט להקשר המקראי, שבו התערובת מעידה על מחסור בחיטה טהורה ועל אכילת מזון בהמות ובליל של שאריות מתוך הכרח והישרדות.[10]
בנצרות
התאולוגיה הנוצרית מוצאת עניין רב בפרק ד' בשל המוטיב של נביא הנושא על גופו את חטאי העם ("Vicarious Suffering"), דבר שהם מתיימרים לייחס גם לאותו האיש.
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ מנחם הרן, תקופות ומוסדות במקרא, הוצאת עם עובד, 1972, עמ' 115.
- ↑ משה גרינברג, יחזקאל 1–20, סדרת "מקרא לישראל", הוצאת עם עובד והאוניברסיטה העברית, עמ' 101.
- ↑ Walther Zimmerli, Ezekiel 1: A Commentary on the Book of the Prophet Ezekiel, Chapters 1-24, Hermeneia, Fortress Press, 1979, p. 163.
- ↑ רש"י על יחזקאל, פרק ד', פסוק ג'.
- ↑ יחזקאל קויפמן, תולדות האמונה הישראלית, כרך ג', ספר ראשון, עמ' 508.
- ↑ רש"י על ספר יחזקאל, פרק ד', פסוק ו'
- ↑ יהודה פליקס, עולם הצומח המקראי, הוצאת מסדה, עמ' 146.
- ↑ גרינברג, שם, עמ' 109.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף פ"ה, עמוד ב'.
- ↑ Zimmerli, שם, עמ' 170-171 (מציין כי הרכב הדגנים מעיד על חוסר יכולת לאפות לחם נקי ואחיד).
יחזקאל פרק ד42417453Q12525124