יחסי אורוגוואי–לבנון
| יחסי אורוגוואי–לבנון | |
|---|---|
|
|
| |
| אורוגוואי | לבנון |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 176,215 | 10,400 |
| אוכלוסייה | |
| 3,423,265 | 5,251,005 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 71,177 | 23,132 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 20,792 | 4,405 |
| משטר | |
| רפובליקה | רפובליקה |
יחסי אורוגוואי–לבנון הם יחסי החוץ בין אורוגוואי ולבנון. אורוגוואי הכירה בעצמאותה של לבנון ב-22 בנובמבר 1943. שתי המדינות כוננו יחסים דיפלומטיים ב-25 באוקטובר 1945.
לבנונים באורוגוואי
המהגרים הלבנונים הראשונים לאורוגוואי הגיעו בשנות ה-60 של המאה ה-19.[2] בשנת 1954 חיו באורוגוואי 15,000 איש ממוצא לבנוני.[3] עד 2009 המספר גדל לכ-55,000.[4] בשנת 1997 ציין דובר בית הנבחרים של אורוגוואי כי הפרלמנט המונה 99 מושבים מכיל שני חברים ממוצא לבנוני, כולל הוא עצמו.[5]
יחסים דיפלומטיים
בשנת 1924 הקימה אורוגוואי קונסולית כבוד בביירות, וב-16 בנובמבר 1928 הפכה אותה לקונסוליה כללית של מדינת לבנון רבתי וסוריה.[6] ב-25 באוקטובר 1945 ממשלת אורוגוואי הייתה אחת המדינות הראשונות שכוננה יחסים דיפלומטיים עם מדינת לבנון העצמאית החדשה, ושדרגה את משלחתה בביירות לשגרירות. בשנת 1954 ביקר נשיא לבנון כמיל שמעון באורוגוואי.[3] ב-31 במאי 1954 חתם על ההסכם הראשון בין שתי המדינות במונטווידאו.[6]
בשנים 1946–1963 יוצגה לבנון באורוגוואי על ידי קונסוליית כבוד במונטווידאו. משנת 1963 יוצגה לבנון באמצעות שגרירותה בבואנוס איירס, ארגנטינה. בשנת 1971 הקימה לבנון שגרירות במונטווידאו.[7]
בדצמבר 1999 ניהל זאפר אל-חסן, מזכ"ל משרד החוץ הלבנוני, שיחות דו-צדדיות עם סגן שר החוץ של אורוגוואי רוברטו רודריגס פיולי בנושא שיפור היחסים בין שתי המדינות בתחום המדיני, הכלכלי והתרבותי. פיולי ביקר בלבנון עם משלחת של אנשי עסקים ממוצא לבנוני.[8] שני הנציגים חתמו על הסכם על שיתוף פעולה תרבותי.[9][10]
קיימת מחלוקת באורוגוואי בנוגע ליחסים עם לבנון. חוליו מריה סנגינטי מפרטידו קולורדו, נשיא בשנים 1995–2000, אמר בראיון לאחר שאיבד את השלטון שאורוגוואי טעתה לתמוך בלבנון בסכסוכים עם ישראל בשל כישלונה של לבנון בלחימה בטרור.[11]
במאי 2007 עיטר נשיא לבנון, אמיל לחוד, את שגריר אורוגוואי היוצא, ווס אלברטו רוביו, במסדר הארז הלאומי, בתודה על עבודתו הדיפלומטית. השגריר חנך מאוחר יותר את פסלו של חוסה חרוואסיו ארטיגס, משחרר אורוגוואי, המנציח כמעט 49 שנים של יחסים דיפלומטיים ללא הפרעה בין שתי המדינות.[12] מאוחר יותר בשנת 2007 הפך חורחה לואיס ז'ור ארנולטי לשגריר החדש של אורוגוואי בלבנון.[13]
לאחר בחירתה המפתיעה של ממשלה פרו מערבית בלבנון במהלך יוני 2009, בירכה אורוגוואי את הנשיא מישאל סולימאן, הממשלה החדשה ואנשי לבנון ואמרה כי הם מקווים שהתפתחויות האחרונות יאחדו אותם עם קשרים הדוקים מאוד.[14]
באפריל 2011 ערך שר החוץ לואיס אלמגרו ביקור רשמי בלבנון ובמדינות אחרות במזרח התיכון.[15]
סכסוכים בין לבנון לישראל
אורוגוואי תמכה בעקביות בלבנון בסכסוכים עם ישראל. במהלך מבצע ליטני, הפרלמנט של אורוגוואי היה היחיד בדרום אמריקה שקיבל החלטה בדרישה ליישם את החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 425 מ-1978, וקראה לישראל להסיג לאלתר את כוחותיה מלבנון.[5] במהלך מלחמת לבנון השנייה נקלעו לסכסוך חמש משפחות אורוגוואיות ממוצא לבנוני, אך הן הצליחו להימלט מלבנון לסוריה.[16] אורוגוואי תיאמה עם ונצואלה לפנות את אזרחיה.[17][18] שר החוץ של אורוגוואי, ריינאלדו גרגאנו, הצהיר כי ישראל צריכה להפסיק את האש ולהתחיל בשיחות עם לבנון בפיקוח האו"ם.[19]
נציגויות דיפלומטיות
- לבנון מחזיקה באורוגוואי שגרירות במונטווידאו.[20]
- אורוגוואי מחזיקה בלבנון שגרירות בביירות.[6]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "Joint declaration of the G77". נבדק ב-23 ביוני 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "La inmigración libanesa en el Uruguay" (בספרדית). Colectividad Libanesa en el Uruguay. אורכב מ-המקור ב-27 באוקטובר 2009. נבדק ב-4 ביולי 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 3.0 3.1 "Visitor from Lebanon". Time magazine. 24 במאי 1954. אורכב מ-המקור ב-20 בספטמבר 2008. נבדק ב-4 ביולי 2009.
... Uruguay, where there are 15,000 Lebanese ...
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Geographical distribution of the Lebanese diaspora". United States Committee for a Free Lebanon. נבדק ב-4 ביולי 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 5.0 5.1 "News from Beirut". Lebanon.com. 26 באוגוסט 1997. נבדק ב-4 ביולי 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 6.0 6.1 6.2 "Embassy of Uruguay in Lebanon". Embassy of Uruguay in Lebanon. אורכב מ-המקור ב-8 בינואר 2013. נבדק ב-4 ביולי 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "RELACIONES DIPLOMÁTICAS ENTRE URUGUAY Y LIBANO". Association of Young Lebanese Uruguayans. נבדק ב-8 ביולי 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Bilateral discussions between Lebanon and Uruguay". ArabicNews.com. 17 בדצמבר 1999. אורכב מ-המקור ב-5 בספטמבר 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Agreement on Cultural Cooperation between Uruguay and Lebanon, signed in Beirut on 17 December 1999". Library of Congress. אורכב מ-המקור ב-17 בפברואר 2012. נבדק ב-4 ביולי 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Lebanon, Uruguay sign cooperation agreement". ArabicNews. 18 בדצמבר 1999. אורכב מ-המקור ב-25 בפברואר 2012. נבדק ב-7 ביולי 2009.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "El ex-Presidente Dr.Julio María Sanguinetti, critica la política del actual gobierno en relación a Oriente ..." (בספרדית). Espacio El Latino. נבדק ב-2009-07-08.
- ^ "Presidente libanés condecora al Embajador de Uruguay en Beirut" (בספרדית). Mundo Islámico. 2007-05-14. נבדק ב-8 ביולי 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Jorge Luis Jure Arnoletti: Lebanon, our privileged partner in this part of the world". Monday Morning. נבדק ב-8 ביולי 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^
"Elections in Lebanon" (בספרדית). diplomacymonitor.com. 16 ביוני 2009. נבדק ב-6 ביולי 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Almagro on a diplomatic tour in the Middle East" (בספרדית). El Observador. 10 באפריל 2011. אורכב מ-המקור ב-8 באוקטובר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Uruguayan escaped from Lebanon to Syria in rugged odyssey" (בספרדית). El Pais. 21 ביולי 2006. נבדק ב-4 ביולי 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "L. American nations evacuate citizens from Lebanon". Peoples Daily Online. 19 ביולי 2006. נבדק ב-8 ביולי 2009.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Massive international sea evacuation of citizens from Lebanon gathers pace". AFX News in Forbes. 18 ביולי 2006. נבדק ב-8 ביולי 2009.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Uruguay, Venezuela urge Israel's ceasefire in Lebanon". People's Daily Online. 18 ביולי 2006. נבדק ב-7 ביולי 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Embassy of Lebanon in Montevideo
