יחסי ארגנטינה–גרמניה
| יחסי ארגנטינה–גרמניה | |
|---|---|
|
|
| |
| ארגנטינה | גרמניה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 2,780,400 | 357,022 |
| אוכלוסייה | |
| 45,987,184 | 83,262,861 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 632,770 | 4,072,192 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 13,760 | 48,908 |
| משטר | |
| דמוקרטיה נשיאותית | רפובליקה פדרלית |
יחסי ארגנטינה–גרמניה הם יחסי החוץ בין ארגנטינה לבין גרמניה.
היסטוריה
1870–1939
עיר המדינה של המבורג הייתה המדינה הגרמנית הראשונה שכוננה יחסים דיפלומטיים עם ארגנטינה בשנת 1829. השגריר הראשון של גרמניה לארגנטינה נשלח ב-7 במאי 1871. המסחר התפתח בין גרמניה וארגנטינה כבר מתקופת איחוד גרמניה ב-1871.
ההגירה הגרמנית לארגנטינה הייתה הגדולה ביותר לאמריקה הספרדית, ומעל 3,000,000 מתושבי ארגנטינה הם ממוצא גרמני. הייתה להם השפעה רבה במערכת החינוך הארגנטינאית, ובתי ספר גרמנים רבים הוקמו ברחבי המדינה. למעשה, צבא ארגנטינה תכנן לגייס מספר גדול של מדענים גרמנים וטכנאים לתעשייה, ואכן התיעוש הארגנטינאי נעזר במידה רבה בטכנולוגיה גרמנית. בנוסף, הודפסו עיתונים בגרמנית כ"Argentinisches Tageblatt, שפירושו "עיתון ארגנטינה", אשר הוצאתם ממשיכה עד עצם היום הזה.
במהלך מלחמת העולם הראשונה השתמשו המעצמות הגדולות בתעמולה כדי להשיג תמיכה בארגנטינה. גרמניה השתמשה בעיתון היומי "לה יוניון". היא ניסתה לסתור את הלך הרוח של בעלות הברית ששרר בדעת הקהל, בגלל גורמים דמוגרפיים, כלכליים, תרבותיים ומידעיים. זה הצליח להניע את הקהילה הגרמנית, אך עם השליטה הבריטית ברחבי האוקיינוס האטלנטי היחסים הכלכליים העדיפו את בעלות הברית[1].
היוקרה של גרמניה והתרבות הגרמנית בארגנטינה נותרה ברמה גבוהה גם לאחר מלחמת העולם הראשונה, אך לא התאושש מהרמות שלה מלפני המלחמה[2][3].
מלחמת העולם השנייה
בפרוץ מלחמת העולם השנייה, הייתה בארגנטינה אוכלוסייה משמעותית של גרמנים אתניים, והם התרכזו במיוחד בפרובינציית מיסיונס, השוכנת בקצה הצפון מזרחי של ארגנטינה על גבול פרגוואי וברזיל. ההערכה היא כי בראשית שנות ה-40 של המאה ה-20, היו בערך 10,000 גרמנים אתניים במחוז, מתוך אוכלוסיית המחוז הכוללת שכללה 190,000 איש. עם עליית הנאציזם בגרמניה, סוכנים נאצים החלו בעבודת תעמולה פעילה בקרב הגרמנים האתניים המתגוררים בארגנטינה, כאשר על פי הדיווחים נערכו פגישות מאורגנות על ידי הנאצים כבר בשנת 1933. האווירה הפרו-נאצית-גרמניה בכמה קהילות קטנות, בעיקר בצפון מזרח ארגנטינה, הייתה כה אינטנסיבית במהלך מלחמת העולם השנייה, שכמה פקידים ארגנטינאים שביקרו בעיירות כאלה דיווחו כי רק בקושי הם יכלו להרגיש שהם עדיין נמצאים בארגנטינה. לנאצים התנגדו נמרצות הפולנים-ארגנטינאים המקומיים, כמו גם המיעוט היהודי-גרמני האנטי-נאצי. ארגנטינה נותרה נייטרלית במהלך כל מלחמת העולם השנייה והכריזה מלחמה על גרמניה רק לפני כניעתה. עבור הגרמנים לאחר המלחמה, ארגנטינה הייתה היעד הנחשק ביותר עבור יוצאי המעמד הבינוני והגבוה לאחר שווייץ. רבים חזרו לגרמניה לאחר נפילתו של פרון. עם זאת, באופן מסורתי, הגרמנים רואים עצמם כמי שמקיימים יחסים מיוחדים עם ארגנטינה וצ'ילה, שתי מדינות המקיימות מצב ידידות ללא הפוגה בימים טובים כמו בזמנים רעים.
תחת הנשיא חואן פרון לאחר 1945, כמה פקידים נאצים היגרו לדרום אמריקה כדי להימנע מהעמדה לדין. אלו מהם שחיו בארגנטינה כללו את אדולף אייכמן, יוזף מנגלה, אריברט היים, אדוארד רושמן ולודולף פון אלפנסלבן[4].
מאז 1960
במהלך הכיבוש הארגנטינאי הזמני של איי פוקלנד ב-1982, ארגנטינה הסכימה לפנות את חייליה יוחלפו על ידי כוח נייטרלי, והועלתה הצעה שחיילי צבא ארצות הברית יחליפו את צבא בריטניה, בעוד שחיילי הבונדסוור יחליפו את צבא ארגנטינה.
ב-2007, הייתה גרמניה שותפת הסחר של ארגנטינה הרביעית בגודלה בייבוא ב-5%, לאחר ברזיל, ארצות הברית וסין[5].
יחסים דיפלומטיים
ארגנטינה מחזיקה בגרמניה שגרירות בברלין ו-3 קונסוליות בבון, פרנקפורט והמבורג. מאידך, גרמניה מחזיקה בארגנטינה שגרירות בבואנוס איירסו-10 קונסוליות בבארילוצ'ה, קורדובה, אלדוראדו, מאר דל פלאטה, מנדוסה, פוסאדאס, סלטה, סנטה פה, טוקומאן ואושואיה[6].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ María Inés Tato, "Fighting for a Lost Cause? The Germanophile Newspaper La Unión in Neutral Argentina, 1914–1918." War in History (2017) 25#4 pp 464-484.
- ^ Sanhueza, Carlos (2011). "El debate sobre "el embrujamiento alemán" y el papel de la ciencia alemana hacia fines del siglo XIX en Chile" (PDF). Ideas viajeras y sus objetos. El intercambio científico entre Alemania y América austral. Madrid–Frankfurt am Main: Iberoamericana–Vervuert (בספרדית). pp. 29–40.
- ^ Penny, H. Glenn (2017). "Material Connections: German Schools, Things, and Soft Power in Argentina and Chile from the 1880s through the Interwar Period". Comparative Studies in Society and History. 59 (3): 519–549. doi:10.1017/S0010417517000159. נבדק ב-13 בדצמבר 2018.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Uki Goñi, The Real Odessa: Smuggling the Nazis to Peron's Argentina (Granta, 2002).
- ^ "Argentina". The World Factbook. Central Intelligence Agency. 23 באפריל 2009. ארכיון מ-3 במאי 2009. נבדק ב-29 באפריל 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ אתר על יחסי מדינות
