יחסי איטליה–פורטוגל
| יחסי איטליה–פורטוגל | |
|---|---|
|
|
| |
| איטליה | פורטוגל |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 301,340 | 92,090 |
| אוכלוסייה | |
| 58,740,215 | 10,229,308 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 2,010,432 | 251,945 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 34,226 | 24,630 |
| משטר | |
| רפובליקה | רפובליקה |
יחסי איטליה–פורטוגל הם יחסי החוץ בין איטליה לבין פורטוגל. מאז איחוד איטליה בשנת 1861, המדינות מנהלות יחסים דיפלומטיים ישירים.
היחסים בין המדינות החלו בתקופת האימפריה הרומית. כיום שתי המדינות חברות בארגוני האיחוד האירופי, אזור שנגן גוש האירו, נאט"ו, ה-OECD, הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה (OSCE), האיחוד הלטיני, ארגון הסחר העולמי, הבנק העולמי וארגוני האו"ם השונים. בנוסף, מאז שנת 2018 יש לאיטליה מעמד של משקיפה בקהילת המדינות הדוברות פורטוגזית. כמו כן קיימים בין המדינות סחר הדו-צדדי, קהילות מהגרים הדדיים וחילופי תרבות אינטנסיביים, וכן תיירות הדדית חזקה.
שתי המדינות הם מדינות קתוליות, אשר מרכזן נמצא בוותיקן, רומא, ובעבר אף כיהן פורטוגזי כאפיפיור - יוחנן העשרים ואחד.
היסטוריה
חצי האי האיברי היה זירת מלחמה חשובה במהלך המלחמה הפונית השנייה בין קרתגו והרפובליקה הרומית, ולאחר המלחמה הוא הפך לחלק מהאימפריה הרומית. במשך ארבע מאות שנים, התרבות והשפה הרומית שלטו בפורטוגל, ממש עד להתנצרות התושבים במהלך המאה הרביעית. עם פלישת השבטים הגרמאניים משנת 409 ואילך הסתיימה השתייכותה של פורטוגל של ימינו לאימפריה הרומית.
הכיבוש המוסלמי של חצי האי האיברי על ידי המורים הצפון אפריקאים ב-711 ולאחר מכן הרקונקיסטה הנוצרית, הביאו בשנת 1143 להקמת ממלכת פורטוגל. אפונסו הראשון, מלך פורטוגל הראשון, נישא בשנת 1146 למפאלדה מסבויה האיטלקית, שהפכה למלכת פורטוגל הראשונה.
בשנת 1251 גירשו הפורטוגלים את הערבים האחרונים משטחי פורטוגל המודרנית. זה היה הסוף של הרקונקיסטה הנוצרית בפורטוגל, שבוצעה זמנית בעזרתם החיונית של צלבנים שעצרו בפורטוגל בדרכם לירושלים, כולל לוחמים מאיטליה של ימינו.
בשנת 1317, מינה דיניש, מלך פורטוגל, את מנואל פזנו, יליד ג'נובה, ואת מנואל פסאנחה למפקדי הצי בפורטוגל. החוזה גם דרש מפסנחה להעסיק 20 אנשי ים מנוסים מג'נובה בארמדה, ובכך תרם להתפתחותה של פורטוגל לאומה ימית עתידית. בעקבות אמנה זו נחתמו מספר רב של הסכמים אחרים בין שליטים וסוחרים פורטוגזים, קרטוגרפים, בנקאים ומטיילים מג'נובה, מילאנו, ונציה ופירנצה, ובכך הביאו להחלפת ידע איטלקית-פורטוגזית מתמשכת בכל התחומים.
בפרט, במאות ה-15 וה-16 התגוררו חוקרים, אנשי דת ואמנים פורטוגזים רבים בערים באיטליה. לדוגמה, מייסד המסדר, אמדאו דה סילבה, יליד פורטוגל בשנת 1431, חי ועבד באיטליה שנים רבות עד שמת במילאנו בשנת 1482. ההומניסט אקילס אסטאסו יישם באמצעות מורשתו שנותרה כ-1,700 ספרים כמייסד משותף משמעותי של "ביבליוטקה וליצ'ליאנה" ברומא.
הדוכס האיטלקי אלסנדרו פארנזה התחתן בשנת 1565 בבריסל עם מריה מפורטוגל, שהפכה בכך לנסיכת הכתר של פארמה ופיאצ'נצה. שגרירים פורטוגזים הוסמכו לדוכסות סבויה בין 1680 ל-1682.
עד 1860, פורטוגל החזיקה נציגויות לממלכת סרדיניה בטורינו, ולממלכת שתי הסיציליות בנאפולי, וכן היא החזיקה שגרירות אל הכס ה"קדוש" ברומא מאז 1850, שהייתה מוסמכת גם עבור הדוכסות הגדולה של טוסקנה. במרץ 1861 הוכתר ויקטור אמנואלה השני למלך איטליה המאוחדת, ובספטמבר של אותה שנה הכירה פורטוגל בממלכה.
בשנת 1862 התחתנה מריה פיה, נסיכת סבויה עם לואיש הראשון, מלך פורטוגל, ובכך היו גם מלכת פורטוגל הראשונה וגם המלכה האחרונה ממוצא איטלקי.
ב-5 באוקטובר 1910 הוקמה הרפובליקה הפורטוגזית הראשונה, וב-11 בספטמבר 1911 הוכרה על ידי ממלכת איטליה.
לאחר שמוסוליני עלה לשלטון באיטליה בשנת 1922, ואנטוניו דה אוליביירה סלזאר הפך משנת 1928 לדיקטטור הסמכותי של פורטוגל, התחזקו היחסים בין המדינות, ושיאו של הקרבה הפוליטית בין איטליה הפשיסטית והמשטר הסמכותני בפורטוגל, היה התמיכה המשותפת של שתי המדינות בפרנקו במלחמת האזרחים בספרד. אולם בעוד מוסוליני לאחר מכן, עמד לצד גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה, פורטוגל הסלזאריסטית נותרה נייטרלית.
באמצע 1946, איטליה החליטה במשאל עם על ביטול המונרכיה ועל הפיכתה לרפובליקה, שחוקתה נכנסה לתוקף בתחילת 1948. בהמשך הכירה פורטוגל ברפובליקה של איטליה. איטליה ופורטוגל הצטרפו שתיהן לנאט"ו בשנת 1949.
.jpg)
בעוד פורטוגל שהייתה תחת שלטון דיקטטורי התבודדה יותר ויותר מבחינה בינלאומית משנות ה-50 והלאה, במיוחד בגלל המדיניות הקולוניאלית שלה במחוזותיה מעבר לים, איטליה השתלבה באופן מלא בקהילה המערבית האירופית. המדינה הייתה בין החברות המייסדות של הקהילה הכלכלית האירופית (EBE, כיום האיחוד האירופי) בשנת 1957, ואילו בשנת 1960 הייתה פורטוגל חברה מייסדת של האיגוד האירופי לסחר חופשי (EFTA).
לאחר מהפכת הציפורנים בשנת 1974 הסתיימה הדיקטטורה בפורטוגל, והיחסים הבינלאומיים של המדינה השתנו באופן מהותי, במיוחד לאחר 1975, אז עלו לשלטון הכוחות הבורגניים והדמוקרטיים במדינה.
בשנת 1986 הצטרפה פורטוגל ל-EEC, ובעקבות כך חלה התקרבות בין איטליה ופורטוגל. מאז תחילת שנות ה-90 הצטרפו שתי המדינות לאזור שנגן, ומתחילת 1999 אימצו שניהם את האירו כמטבע היחיד, שהפך למטבע החוקי בכל גוש האירו בשנת 2002.
בכנס ה-12 של קהילת המדינות הדוברות פורטוגזית בקייפ ורדה ב-17 וב-18 ביולי 2018 הוענק לאיטליה מעמד של משקיפה.
הגירה
מאז תקופת האימפריה הרומית, קיימת הגירה הדדית בין שתי המדינות. הם אינם מייצגים קהילה בולטת במיוחד במדינה האחרת, גם בשל הסיטואציות החברתיות התרבותיות והכלכליות הדומות בשתי המדינות.
בשנת 2015 נרשמו בקונסוליות הפורטוגלית באיטליה 11,673 איש, מתוכם 6,305 נולדו בפורטוגל, האחרים הם בעיקר ילידי איטליה מהגרים פורטוגזים ובעיקר אזרחים הקשורים לפורטוגל. 6,088 תושבים איטלקיים רשומים כאזרחים פורטוגזים אצל הרשויות. בשנת 2016 הם הכניסו לפורטוגל 3.94 מיליון אירו (2015: 4.07 מיליון אירו; 2013: 22.14 מיליון אירו; 2010: 14.74 מיליון אירו; 2005: 6.09 מיליון אירו; 2000: 6.04 מיליון מיליון אירו).
בשנת 2016 נרשמו בפורטוגל 8,523 אזרחי איטליה, מתוכם כמעט מחציתם במחוז ליסבון. בשנת 2016 הם הכניסו לאיטליה 1.88 מיליון אירו (2015: 1.64 מיליון אירו, 2013: 2.41 מיליון אירו, 2010: 1.87 מיליון אירו, 2005: 2.43 מיליון אירו, 2000: 0.77 מיליון אירו).
כלכלה
ללשכת המסחר הפורטוגזית AICEP קיים סניף במילאנו. בליסבון קיימת לשכת המסחר האיטלקית-פורטוגזית Camera di Commercio Italiana per il Portogallo, בנוסף לסניפים דו צדדיים של מגזרים בודדים.
בשנת 2016 ייצאה פורטוגל סחורות ושירותים בשווי 2,376.9 מיליון אירו לאיטליה (2015: 2,236.4 מיליון אירו, 2014: 2,189.0 מיליון אירו, 2013: 2,125.3 מיליון אירו, 2012: 2,228.3 מיליון אירו). חלק הסחורות הסתכם ב-1,726.1 מיליון אירו, מתוכם 13.6% מוצרים חקלאיים, 13.2% מכונות וציוד, 10.6% כלי רכב וחלקי רכב, 8.5% נייר ותא, 7.5% פלסטיק וגומי, ובגדים 6.8%.
באותה תקופה איטליה סיפקה פורטוגל מוצרים ושירותים בשווי 3,604.1 מיליון אירו (2015: 3,515.3 מיליון אירו, 2014: 3,299.2 מיליון אירו, 2013: 3,104.2 מיליון אירו, 2012: 3,122.7 מיליון אירו). חלק הסחורות הסתכם ב-3,358.1 מיליון אירו, מתוכם 25.1% מכונות וציוד, 10.1% מוצרים כימיים-תרופתיים, 10.1% מוצרי מתכת, 8.3% טקסטיל, 8.2% כלי רכב וחלקי רכב ו-6.5% פלסטיק וגומי.
זה מציב את איטליה במקום השביעי מבחינת יבוא מפורטוגל, ובמקום הרביעי מבחינת יבוא אליה, ואילו פורטוגל מדורגת במקום ה-29 מבחינת יבוא מאיטליה, ובמקום ה-39 מבחינת היצוא אליה.
קשר הדדי מתקיים במידה רבה בנושאי תיירות הדדית. עם הוצאות לינה של 265 מיליון אירו (2.1% מכלל לינות החוץ הזרות) ו-1 161 מיליון לינות לילה (3% מכלל לינות הלילה של תיירים זרים) בשנת 2016, התיירים האיטלקים הם בין הקבוצות הגדולות יותר של מבקרים זרים בפורטוגל.
נציגויות דיפלומטיות
איטליה מחזיקה בפורטוגל שגרירות בליסבון, ו-3 קונסוליות באלבופיירה, פונשל ופורטו. מאידך, פורטוגל מחזיקה שגרירות ברומא, ו-10 קונסוליות בבארי, בולוניה, ג'נובה, ליוורנו, מילאנו, נאפולי, פאלרמו, טריאסטה, טורינו וונציה[1].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
