יחסי איטליה–צ'ילה
| יחסי איטליה–צ'ילה | |
|---|---|
|
|
| |
| איטליה | צ'ילה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 301,340 | 756,102 |
| אוכלוסייה | |
| 58,740,215 | 19,651,611 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 2,010,432 | 301,025 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 34,226 | 15,318 |
| משטר | |
| רפובליקה | רפובליקה נשיאותית |
יחסי איטליה–צ'ילה הם היחסים הנוכחיים וההיסטוריים בין הרפובליקה של צ'ילה לרפובליקה האיטלקית. מערכת היחסים בין צ'ילה לאיטליה מבוססת על היסטוריה ארוכה של קשרים שהתרחשו ברמה הפוליטית, אך גם בגלל נוכחותה של קהילה איטלקית חשובה בצ'ילה לקהילה צ'יליאנית באיטליה.[1] שתי המדינות הן חברות ה-OECD והאו"ם.
היסטוריה
בשנת 1818 הכריזה צ'ילה על עצמאותה מספרד. במקביל, איטליה הייתה מורכבת ממדינות איטלקיות עצמאיות נפרדות. בשנת 1857 חתמו ממלכת סרדיניה וצ'ילה על חוזה ידידות, מסחר וניווט.[2] בינואר 1864 הכירה צ'ילה באיטליה המאוחדת כשנשיא צ'ילה ז'וזה חואקין פרז שלח מכתב בתגובה לבקשת המלך ויטוריו אמנואלה השני להכרה.[3] בחודש שלאחר מכן מונה שגריר צ'ילה לבית המלוכה האיטלקי.
בין 1880–1930 היגרו מעל 10,000 איטלקים לצ'ילה, רובם התיישבו בסנטיאגו ובוולפראיסו.[4] בשנת 1924 ביקר בצ'ילה הנסיך אומברטו האיטלקי מפיימונטה (לימים המלך אומברטו השני).[5] ביקורו העיקרי של הנסיך בצ'ילה (ובמדינות דרום אמריקה אחרות) היה חלק מתוכנית פוליטית של הפשיזם לקשר בין העם האיטלקי שחי מחוץ לאיטליה עם מדינת האם שלהם. בשנת 1943 במהלך מלחמת העולם השנייה הכריזה צ'ילה מלחמה על מדינות הציר (שכללה את איטליה) ואזרחי מדינות האויב הובאו במחנה המעצר בפיסאגואה.
ב-11 בספטמבר 1973, הודחה ממשלתו של הנשיא סלבדור איינדה בהפיכה של הגנרל אוגוסטו פינושה, שגובתה על ידי ממשלת ארצות הברית. הנשיא איינדה הוכרז כי התאבד במהלך ההפיכה והגנרל פינושה השתלט על הממשלה והפך לנשיא המדינה החדש. מיד החל הנשיא פינושה לעצור, לענות ולהוציא להורג את חסידיו של הנשיא איינדה. במהלך תקופה זו, אלפי צ'יליאנים חיפשו מקלט בעיקר בשגרירויות אירופה ואמריקה הלטינית בבירת צ'ילה. בערך 700 צ'יליאנים ואיטלקים ברחו לשגרירות האיטלקית בסנטיאגו כפליטים.[6][7] בנובמבר 1974 הושלכה גופתה של אישה צ'יליאנית על חומות השגרירות האיטלקית. לאישה, לומי וידלה, היו סימני עינויים ברורים. זה היה תכסיס של ממשלת צ'ילה להפיץ שמועות כוזבות לפיהן האישה נפטרה בין כותלי השגרירות וטענה כי האיטלקים הרגו אותה בתואנה להגברת הלחץ על השגרירות המאכלסת כמה תומכי אנטי-ממשל.[8] ממשלת איטליה אכן סייעה לכמה מהאנשים לעזוב את השגרירות לארגנטינה וכמה מהם יושבו מחדש באיטליה. בין השנים 1973–1989, איטליה לא מינתה שגריר בצ'ילה.[3]
בשנים האחרונות היחסים התגברו הן ברמה הפוליטית, המסחרית והתרבותית. בשנת 2002 חתמה צ'ילה על הסכם סחר חופשי עם האיחוד האירופי (הכולל את איטליה).[9] ביוני 2015 ערך נשיא צ'ילה מישל בצ'לט ביקור ממלכתי באיטליה.[10] באוקטובר 2015 ביקר ראש ממשלת איטליה מתאו רנצי בצ'ילה.
הסכמים דו צדדיים
שתי המדינות חתמו על מספר הסכמים כמו חוזה סחר וניווט (1911); הסכם על שירות צבאי (1959); הסכם לשיתוף פעולה כלכלי, תעשייתי ומדעי (1994); הסכם לשיתוף פעולה טכני ותרבותי (1994); הסכם לקידום והגנה על השקעות (1995); הסכם שיתוף פעולה במאבק בטרור, פשע מאורגן וסחר בסמים (1996); הסכם לשיתוף פעולה תרבותי (1997); הסכם שיתוף פעולה אנטארקטי (2001); הסכם לשיתוף פעולה טכני וסיוע הדדי בין הקרבינרוס דה צ'ילה לקרביניירי האיטלקי (2006); אמנת סיוע הדדי בעניינים פליליים (2011); הסכם הייצור המשותף הקולנועי (2013); הסכם שיתוף פעולה במגזר הביטחון (2016); הסכם לביטול מיסוי כפול ביחס למס הכנסה ולמניעת העלמות מס ופרוטוקולו (2016); הסכם סיוע מינהלי הדדי למניעה, חקירה ודיכוי של עבירות מכס (2017) ואמנת הסגרה (2017).[2]
נציגויות דיפלומטיות
- צ'ילה מחזיקה באיטליה שגרירות ברומא וקונסוליה כללית במילאנו.[11]
- איטליה מחזיקה בצ'ילה שגרירות בסנטיאגו.[12]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Relaciones Bilaterales Chile-Italia (in Spanish)
- ^ 2.0 2.1 Acuerdos y tratados bilaterales Chile-Italia (in Spanish)
- ^ 3.0 3.1 Historia Italia-Chile (in Spanish)
- ^ La inmigración italiana en Chile (1880-1930) (in Spanish)
- ^ Umberto II, re d'Italia (King of Italy)
- ^ El futuro destino (in Spanish)
- ^ La Sede: Italia-Chile (in Spanish)
- ^ Quiénes y por qué mataron a Lumi Videla y arrojaron su cuerpo en la embajada italiana de Santiago (in Spanish)
- ^ Chile-Trade-European Union
- ^ Minuto a minuto: Así fue la visita Oficial a Italia (in Spanish)
- ^ Embassy of Chile in Rome
- ^ Embassy of Italy in Santiago
