יחסי אירלנד–צ'כיה
| יחסי אירלנד–צ'כיה | |
|---|---|
|
|
| |
| אירלנד | צ'כיה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 70,273 | 78,867 |
| אוכלוסייה | |
| 5,081,375 | 10,501,651 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 529,245 | 290,924 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 104,154 | 27,703 |
| משטר | |
| רפובליקה | רפובליקה |
יחסי אירלנד–צ'כיה הם יחסי החוץ בין אירלנד וצ'כיה.
סקירה כללית
יחסים מוקדמים
במהלך נדידת העמים שבטים קלטיים עברו בצ'כיה בדרכם מערבה, ולאחר מכן המשיכו בנדודיהם והגיעו לאירלנד. הם העניקו את השמות לבוהמיה, אירלנד ונהר הוולטאבה.
בעקבות מעוף הארל'ס, זרם קבוע של אירים קתוליים עשו את דרכם ליבשת אירופה בתקווה להיות מועסקים בתפקידים שלא יכלו למלא בארצם. אלה שבחרו להתיישב ברחבי האימפריה האוסטרית נמשכו אליה בגלל סיכויי קריירה וגם בגלל הקתוליות הנחרצת שלה.
בשנת 1637, הקים מסדר של נזירים פרנציסקנים מנזר בפראג במה שמכונה עד היום "היברנסקה אוליצה" או "רחוב האירים". המנזר שימש כבית מקלט עבור הפרנציסקנים ומהגרים איריים רבים אחרים. עד שנת 1786, כאשר המנזר נסגר על ידי יוזף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, נהנו הפרנציסקנים מיתרונות גדולים מאירוח בוהמי עם גישה למתקנים להדפסה ולהוצאת ספרים. בשלב מסוים בתחילת המאה ה-18 המנזר היה המרכז האירי החשוב ביותר באירופה. חלקים מהספרייה שלה שולבו באוספים אחרים בפראג, באולומוץ ובמקומות אחרים בבוהמיה, שם הם שרדו עד היום.
אירים רבים הטביעו את חותמם על ההיסטוריה הצ'כית, רבים מהם חיילים ששירתו בצבא הקיסרי. בין המפורסמים ביותר היה הגנרל וולטר באטלר, שידוע לשמצה בהיותו קצין מפקד הכוח שביצע את רצח אלברכט פון ולנשטיין, הדוכס מפרידלנד, בהוראת פרדיננד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.
ההיסטוריה הצ'כית והאירית המשיכה להיות מקבילות זו לזו. התנועות הלאומניות והשפות בצ'כיה ובאירלנד במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 היוו השראה זו לזו, ושתי המדינות קיבלו עצמאות כמעט בו זמנית[1].
היחסים בין המדינות העצמאיות
ב-14 בנובמבר 1929 נפתחה קונסוליה צ'כוסלובקית בדבלין, אשר שודרגה ב-29 בינואר 1947 לשגרירות. השגרירות נסגרה ב-1 באפריל 1950, ולאחר מכן לא הוחלפו עוד דיפלומטים בין צ'כוסלובקיה לאירלנד. רק בדצמבר 1975 חתמו נציגי שתי המדינות באו"ם על הסכם משותף להקמת שגרירויות בשתי המדינות עם סעיף שקבע כי אף אחד מהצדדים לא יקים נציגות דיפלומטית עד 1979. במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20 הוקמה בדבלין משלחת הסחר של צ'כוסלובקיה, שהפכה לשגרירות בשנת 1995. עד 1995 התקיימו יחסים דיפלומטיים באמצעות שגרירי צ'כיה ואירלנד במדינות שלישיות (בריטניה ואוסטריה)[2].
מאז מהפכת הקטיפה בשנת 1989 גוברים המגעים בין אירלנד לצ'כיה בכל התחומים. אירים רבים הגיעו לצ'כיה בשנות ה-90, בעוד שנערכה הגירה צ'כית משמעותית לאירלנד לאחר הצטרפותם לאיחוד האירופי בשנת 2004. גם הקשרים הדיפלומטיים התחזקו, במיוחד עם הקמתם של שגרירויות בדבלין ובפראג בשנת 1995 וביקורם של הנשיא האוול וראש הממשלה קלאוס לאירלנד בשנת 1996[1].
יחסים כלכליים
בשנות ה-20 של המאה ה-20, צ'כים, כולל אלפרד נברטיל, סייעו בהקמת תעשיית עיבוד הסוכר באירלנד, ואילו בשנות הארבעים היה קרל בקיק מייסד מפעל הקריסטל הנודע בעולם בווטרפורד.
צ'כיה היא אחד היעדים הפופולריים ביותר בעולם למשקיעים ויזמים איריים. בין המשקיעים האיריים הגדולים ביותר במדינה נמנים יצרנית אריזות הנייר סמורפיטקאפה, יצרנית לוחות הבידוד קינגספן, ספקית חלקי הרכב C&F ייצור, יצרנית הפלסטיק מרגון ואירטק תעופה באוסטרבה. איגוד העסקים והתרבות האירי הצ'כי שואף לתמוך בחברים ארגוניים ופרטיים בעסקים ולשמש גשר בין עסקים ותרבות אירית לבין הציבור הרחב[1].
יחסי תרבות
יש עניין רב במוזיקה ובמחול אירי בצ'כיה, כמו גם בשפה האירית, עם שיעורים ותוכניות במספר ערים. יצירות ספרות איריות רבות תורגמו לצ'כית, כולל עבודות של סופרים קלאסיים כמו ג'ונתן סוויפט, אוסקר ווילד, ג'יימס ג'ויס וסמואל בקט, כמו גם עבודות של סופרים עכשוויים כמו שיימוס הייני[1].
נציגויות דיפלומטיות
קישורים חיצוניים
- יחסי אירלנד–צ'כיה, באתר משרד החוץ האירי
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 יחסי אירלנד–צ'כיה באתר משרד החוץ האירי
- ^ היסטוריה של היחסים הדיפלומטיים, באתר משרד החוץ הצ'כי
