יחסי אתיופיה – הממלכה המאוחדת
| יחסי אתיופיה – הממלכה המאוחדת | |
|---|---|
|
|
| אתיופיה | הממלכה המאוחדת |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 1,104,300 | 243,610 |
| אוכלוסייה | |
| 128,902,722 | 67,905,770 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 126,783 | 3,070,668 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 984 | 45,220 |
| משטר | |
| רפובליקה פדרלית דמוקרטית | מונרכיה חוקתית |
יחסי אתיופיה–הממלכה המאוחדת הם היחסים הבינלאומיים בין אתיופיה והממלכה המאוחדת. לפני מלחמת העולם השנייה בריטניה התמודדה על השפעה באתיופיה נגד הצרפתים והאיטלקים.[1]
היסטוריה
בשנת 1862 התערערה שליטתו של תוודרוס השני באתיופיה, ומרידות פרצו ברוב שטחי הקיסרות. בניסיון אחרון להשיב לעצמו את השליטה במדינה פנה הקיסר למעצמות העיקריות, האימפריה הרוסית, צרפת, בריטניה, האימפריה האוסטרית ופרוסיה, בבקשת סיוע. מבין החמש, רק צרפת טרחה להשיב לקיסר, והציבה לו דרישות משלה. בתגובה לחוסר ההיענות כלא הקיסר את האירופים הראשונים שנקרו בדרכו, שני מיסיונרים בריטים בשם הנרי אהרן שטרן ורוזנטל. שטרן אף התייחס בספר שכתב למוצאו חסר הייחוס של הקיסר, דבר שהעלה את חמתו של הקיסר, אשר ניסה להוכיח את מוצאו הרם מהשושלת הסולומונית. כאשר הקונסול הבריטי באתיופיה ומספר מיסיונרים נוספים התערבו בפרשה, הורה הקיסר לאסור גם אותם, ועד מהרה הוא כלא את רוב האירופים ששהו במחנה הקיסרי. המלכה ויקטוריה שלחה את הדיפלומט הבריטי הורמוזד רסאם לנהל משא ומתן לשחרור השבויים, אך הקיסר שבתחילה קיבל אותו יפה גילה בהמשך התנהגות לא יציבה, כלא אותו עם יתר בני הערובה והעביר לבסוף את כל האסורים לבירתו במקדלה. ב-21 באוגוסט 1867 פקעה סבלנותה של מלכת בריטניה ויקטוריה, והיא החליטה לשלוח לאתיופיה משלחת צבאית שתביא את הפרשה לסופה. משלחת עונשין של הצבא הבריטי שנשלחה למדינה בשנת 1868, פתחה במערכה שעלתה הון תועפות ונמשכה כמעט שנה שלמה, אולם הסתיימה בקרב קצר בן שעתיים. פעולת המשלחת, הביאה, בין היתר, להתאבדותו של הקיסר. הבריטים בזזו את מקדלה והעלו אותה באש, וביוני 1868 עזב הכוח הבריטי את אתיופיה.
בשנת 1902 השתתף הקיסר מנליק השני בהכתרתו של אדוארד השביעי כמלך הממלכה המאוחדת ובמהלך נסיעתו שהה בפריז, צרפת, שם קיבלה אותו הממשלה.[2]
ב-13 בדצמבר 1906 חתמו הבריטים, הצרפתים והאיטלקים על חוזה משולש בנוגע לפעילות כלכלית באתיופיה והסדירו גם את מכירת הנשק לאתיופים, שהיה חסר לה בעבר, עם סיורים בים האדום לאכיפת תקנות הנשק. בשנת 1920, הצרפתים ניסו להסיר את אמברגו הנשק, אך האיטלקים והבריטים סירבו אף על פי שהצרפתים הבריחו נשק מיושן דרך סומלילנד הצרפתית.[3] בשנת 1930 חתמו שלוש המדינות על חוזה נוסף המסדיר את מכירת הציוד הצבאי לאתיופיה.[4]
במהלך מלחמת העולם הראשונה נותרה האימפריה האתיופית נייטרלית, אך עשתה ניסיונות לצדד במדינות ההסכמה שהופסקו על ידי האיטלקים.[5]
ב-28 בספטמבר 1923 התקבלה אתיופיה לחבר הלאומים. בשנת 1925, ביקר בבריטניה היילה סלאסי ונפגש עם מלך ג'ורג' החמישי, אשר החזיר לו את כתרו של הקיסר האתיופי אשר נלקח במהלך המלחמה האנגלו–אתיופית.
שלטונו של היילה סלאסי התערער בעקבות המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה בשנת 1936. האיטלקים החלו את הפלישה ב-2 באוקטובר אותה שנה, כבשו את עיר הבירה אדיס אבבה ב-5 במאי והשתלטו סופית על אתיופיה ב-9 במאי. בעקבות זאת ברח הקיסר לגלות לירושלים, שם השאיר את משפחתו, ומשם המשיך לאנגליה. בעצרת חבר הלאומים הוא הכריז שמי שיוותר על אתיופיה לאיטליה סופו שיפגעו גם בעצמאות שלו, ואף דרש מחבר הלאומים לחייב את איטליה לסגת מאתיופיה. חמש שנים מאוחר יותר הובסה איטליה על ידי כוחות בריטים ואתיופים, וב-5 במאי 1941 היילה סלאסי נכנס לאדיס אבבה והוכתר מחדש. בריטניה הכירה בריבונותה המלאה של אתיופיה, ושתי המדינות חתמו על ההסכם האנגלו-אתיופי בדצמבר 1944.
יחסים דיפלומטיים
לאורך מאות שנים נהנתה אתיופיה מיחסים כלכליים, דיפלומטיים ותרבותיים הדוקים עם בריטניה. למעשה, בריטניה הגדולה הייתה בין המדינות הראשונות שפתחו שגרירות באדיס אבבה, ואילו אתיופיה הייתה המדינה האפריקאית הראשונה שהקימה שגרירות בלונדון. שתי המדינות משתפות פעולה בנושאים רבים בעלי עניין הדדי ברמה האזורית והעולמית.[6]
סיוע בפיתוח
בריטניה הייתה ונותרה אחת השותפות המהימנות ביותר באתיופיה במאבקה בעוני. אתיופיה היא כיום המדינה המקבלת השנייה בגודלה לתמיכה בפיתוח בבריטניה אחרי הודו. יתר על כן, מתוך סך כל הסיוע לפיתוח שמקבלת אתיופיה מבריטניה, כמעט 80 אחוז ממנו נועדו למתן שירותים חברתיים כגון חינוך ובריאות ופעילויות אחרות הקשורות לפיתוח ישיר.[6]
נציגויות דיפלומטיות
- בריטניה מחזיקה באתיופיה שגרירות באדיס אבבה.
- אתיופיה מחזיקה בבריטניה שגרירות בלונדון וקונסוליה בגלאזגו.[7]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "Anglo-Italian Division of Abyssinia Stirs Up France". Chicago Tribune. 13 באפריל 1926. p. 16. אורכב מ-המקור ב-9 באפריל 2020 – via Newspapers.com.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "The Visit of Rās Tafari in Europe (1924): between Hopes of Independence and Colonial Realities". 1 בינואר 2013. אורכב מ-המקור ב-14 באפריל 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Marcus, Harold G. (1 בינואר 1983). "The Embargo on Arms Sales to Ethiopia, 1916-1930". The International Journal of African Historical Studies. Boston University African Studies Center. 16 (2): 264. doi:10.2307/217788. JSTOR 217788.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Traffic In Arms In Abyssinia". The Guardian. 22 באוגוסט 1930. p. 6. אורכב מ-המקור ב-9 באפריל 2020 – via Newspapers.com.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Zollmann, Jakob (1 בינואר 2018). Ethiopia, International Law and the First World War. Considerations of Neutrality and Foreign Policy by the European Powers, 1840-1919. Corne de l'Afrique contemporaine / Contemporary Horn of Africa. Centre français des études éthiopiennes. ISBN 9791036523786.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 6.0 6.1 שגרירות אתיופיה בלונדון
- ^ אתר על יחסי מדינות
