יחסי מונטנגרו–סרביה
| יחסי מונטנגרו–סרביה | |
|---|---|
|
|
| |
| מונטנגרו | סרביה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 13,812 | 77,474 |
| אוכלוסייה | |
| 626,196 | 7,109,719 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 6,096 | 63,502 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 9,735 | 8,932 |
| משטר | |
| רפובליקה | רפובליקה |
יחסי מונטנגרו–סרביה הם יחסי החוץ בין מונטנגרו לסרביה. משנת 1918 עד 2006 שתי המדינות היו מאוחדות תחת ממלכת יוגוסלביה, הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה, וסרביה ומונטנגרו. יש מחלוקת ביחס לזהות הלאומית של מונטנגרו בגלל ההתפתחויות הפוליטיות האחרונות באזור. יש ויכוח בנושא הזיהוי האתני של מונטנגרים (האם הם סרבים או לא), ושם השפה הלאומית (מונטנגרית לעומת סרבית). למרות זאת, המדינות מנהלות בעיקר יחסים ידידותיים.
היסטוריה
קדם יוגוסלביה
לפני שהוקמה יוגוסלביה, הייתה מעט מאוד הבחנה בין סרבים למונטנגרים, מכיוון ששני העמים נהגו לרוב בנאמנות לכנסייה הסרבית האורתודוקסית, שהשפיעו ישירות על הקמת בישופות מונטנגרו בשנת 1697.[1][2] פטר השני פטרוביץ'-נייגוש, אחד השליטים ההיסטוריים ביותר של הנסיך-הבישוף של מונטנגרו התאוקרטי, חיבר ספרות שבהמשך ייחשבו לעמוד השדרה של תולדות הספרות הסרבית.
מלחמת העולם הראשונה והקמת יוגוסלביה
לאחר שקונגרס ברלין הכיר רשמית בעצמאותן של המדינות הריבוניות "דה פקטו", היחסים ביניהן השתפרו עד שכוננו רשמית בשנת 1897. ממלכת מונטנגרו הייתה בעלת בריתה הקרובה ביותר של סרביה במהלך מלחמת העולם הראשונה עד שנכנעה לאוסטרו-הונגריה בשנת 1916. לאחר המלחמה מונטנגרו סופחה אל תחת שליטת ממלכת יוגוסלביה ב-20 בדצמבר 1918.[3] כמה שבועות לאחר מכן, הבדלנים המונטנגרינים תחת הנהגתו של קרוסטו זרנוב פופוביץ' פתחו במתקפה אלימה נגד איגודים פרו-יוגוסלביים במה שכונה "מרד חג המולד" ב-7 בינואר 1919.[4] למרות הבדלנות שלהם, הם הצהירו על עצמם כסרבים.[5]
מלחמת העולם השנייה
לאחר הפלישה ליוגוסלביה, פעלו שתי קבוצות התנגדות מאתגרות בשטחי סרביה ומונטנגרו; הפרטיזנים היוגוסלביים והצ'טניקים. הסרבים והמונטנגרינים היוו 35% מההרכב האתני של הפרטיזנים היוגוסלביים במלחמת העולם השנייה.[6] על המונטגרינים נאמר כי היו הקבוצה השנייה בגודלה מבין חברי הצ'טניקים אחרי הסרבים.[7][8] צ'טניקים מונטנגרים הובלו ואורגנו ברובם על ידי פאבל דוריסיץ', מפקד שנוי במחלוקת שנהרג יחד עם צבאו על ידי משתפי פעולה נאצים קרואטים בקרב שדה ליחצ'ה.[9] יוריסיץ' נחשב לחלק מההיסטוריה של סרביה-מונטנגרו שכן הוא היה בעד איחוד סרבי-מונטנגרי, מה שנחשב לסיבה לכך שהבדלן המונטנגרי סקולה דרלייביץ' סייע לכוחות אוסטאשה להרוג אותו.[9]
סרביה ומונטנגרו כמדינות חברות ברפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה (1992–2003)
הרפובליקה הסרבית הראשונה והרפובליקה המונטנגרית היוו את הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה לאחר פירוק יוגוסלביה.[10] מונטנגרו נותרה חלק מיוגוסלביה לאחר שרוב מוחלט של האוכלוסייה הצביע בעד אחדות עם סרביה בשנת 1992. במלחמות יוגוסלביה, כוחות מונטנגרים הובילו בעיקר את המצור על דוברובניק.[11] רדובאן קאראג'יץ', לשעבר נשיא רפובליקת סרפסקה, בעת מלחמת בוסניה, מוכר בטעות לעיתים קרובות בתור בוסני-סרבי, בעוד שלמעשה הוא היה למעשה מונטנגרי אתני. ידוע כי הוא תמך במדינה מאוחדת בין רפובליקה סרפסקה, וסרביה ומונטנגרו.[12] לאורך כל שלטונו מינה נשיא יוגוסלביה סלובודן מילושביץ' כמה פוליטיקאים מונטנגרים כמו מילו ג'וקאנוביץ' וסבטוזר מרוביץ' ששיתפו פעולה עם משטרו במידה רבה[13][14] ואז הוקיעו אותו שנים לאחר מכן.[15][16] ב-4 בפברואר 2003, הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה שינתה את שמה לסרביה ומונטנגרו.[17] האמנה החוקתית של סרביה ומונטנגרו, אפשרה לאחת משתי המדינות החברות לערוך משאל עם לעצמאות אחת לשלוש שנים.[18] לאחר חיסולו של זוראן ינשיץ' ב-12 במרץ 2003, נערכה על ידי ממשלת סרביה ומונטנגרו מבצע משטרתי ענק שכונה "מבצע סאבר" בו נבדקו מקומות שונים במונטנגרו (ובמיוחד בבודווה) בגלל ניסיונות התנקשות קודמים שמקורם משם.
משאל עם עצמאות מונטנגרי (2006)
משאל העם האחרון לעצמאות במונטנגרו נערך ב-21 במאי 2006.[19] המשאל אושר על ידי 55.5% מהמצביעים, ועבר באופן קטן את אחוז החסימה שקבע האיחוד האירופי. עד ה-23 במאי, הוכרו תוצאות משאל העם הראשוני על ידי כל חמשת חברי הקבע במועצת הביטחון של האו"ם, מה שמעיד על הכרה בינלאומית נרחבת במונטנגרו לאחר שתוכרז רשמית על עצמאותה. ב-31 במאי אישרה ועדת משאל העם רשמית את תוצאות משאל העם, ואישרה כי 55.5% מאוכלוסיית מצביעי מונטנגרו הצביעו בעד עצמאות. מילו ג'וקאנוביץ', ראש הממשלה, היה מנהיג הגוש הפרו-עצמאי שהתרכז סביב המפלגה הדמוקרטית של הסוציאליסטים של מונטנגרו. פרדרג' בולאטוביץ' הוביל את הקואליציה של מפלגות פרו-איחוד במהלך קמפיין משאל העם.
יחסים עכשוויים
שתי המדינות חברות מלאות במועצת אירופה, הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה והסכם הסחר החופשי במרכז אירופה (CEFTA). שתי המדינות מוכרות גם כמדינות מועמדות אפשריות לצירוף על ידי האיחוד האירופי.
ההכרה של מונטנגרו ברפובליקה של קוסובו
לאחר הכרזת העצמאות בקוסובו, גירשה סרביה את שגריר מונטנגרו באוקטובר 2008, בעקבות ההכרה של מונטנגרו בעצמאות קוסובו. ראש ממשלת מונטנגרו מילו ג'וקאנוביץ' דחה את הרחקתו הכפויה של עמיתו מבלגרד בטענה כי היחסים בין שתי המדינות הפכו ל"רעים באופן שלא יתקבל על הדעת".[20] כמעט שנה לאחר מכן סרביה קיבלה לבסוף את איגור יובוביץ' לתפקיד שגריר מונטנגרו החדש.[21]
ממשלת SNS בסרביה (2012 - הווה)
לאחר שנבחר לנשיא סרביה החדש במאי 2012, המועמד של SNS, טומיסלב ניקוליץ', נתן ריאיון לטלוויזיה קרנה גור, ובמהלכו הצהיר:
אני מכיר במונטנגרו כמו מדינה, אבל אין שום הבדל בין סרבים למונטנגרים, מכיוון שאין הבדל ביניהם.
ביוני 2014 התפתח סכסוך תקשורתי עדין בין ג'וקאנוביץ' לראש הממשלה הסרבי אלכסנדר ווצ'יץ'. מספר צהובונים סרביים, כולל אינפורמר וקוריר, פרסמו מאמרים שדנו ביחס לכאורה של ג'וקאנוביץ' עם איומים והתקפות על עיתונאים במונטנגרו.[22] ג'וקאנוביץ' הגיב מייד לכתבות הצהובונים הסרביות, ושחרר סדרה של הצהרות שנויות במחלוקת ב-17 ביוני, אשר כינתה את המאמרים "הטיפשות הרגילה ביותר", והוסיף כי "אני מאמין שחברי בבלגרד יגיע לתחתית אלה כתבים שמזכירים את שנת 2003."[23] ההצהרה על 2003 התייחסה ישירות לחיסולו של זוראן ינשיץ', שהיה בשנת 2003 ראש ממשלת סרביה. פורטלי חדשות רבים בסרביה ראו בתגובותיו של ג'וקאנוביץ' בעלי אופי מאיים.[23][24]
שיתוף פעולה בתחומי הפלילים
המאפיה המונטנגרית ידועה כפועלת באופן לא חוקי בסרביה, בעיקר בבלגרד.[25][26] נהוג לחשוב שאלמנטים מונטנגרים גרמו להתנקשות בחייו של האדון הסרבי ז'לקו רזנטוביץ' ב-15 בינואר 2000.[27][28] ב-9 באוקטובר 2009 נהרג איש העסקים המונטנגרי ברניסלב סרנוביץ', שהיה בעליו של הקזינו במלון סלאביה בבלגרד מירי נשק בשכונה היוקרתית בעיר דדינג'ה על ידי שני מתנקשים רעולי פנים.[29] גל התנקשויות חדש על ידי פושעי העולם התחתון של מונטנגרו החל במכונית תופת שרצחה את איש העסקים השנוי במחלוקת בושקו רייצ'ביץ' בדורצ'ול ב-23 ביוני 2012.[30] רק כשבועיים לאחר מכן, שחרר טאניוג דיווח בטענה כי אדון הסמים המונטנגרי, שנעלם מזמן, דארקו סאריץ' הציע חוזה של 10 מיליון אירו למתנקשים מקצועיים לחסל את בוריס טאדיץ', איוויצה דאצ'יץ', ופוליטיקאים ומפקדי משטרה סרבים אחרים.[31][32]
נציגויות דיפלומטיות
- סרביה מחזיקה במונטנגרו שגרירות בפודגוריצה וקונסוליה כללית בהרצג נובי.
- מונטנגרו מחזיקה שגרירות בסרביה בבלגרד וקונסוליה כללית בנובי סאד.[33]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Victoria Clark, Why angels fall: a journey through Orthodox Europe from Byzantium to Kosovo, p. 93
- ^ Robert Bideleux, Ian Jeffries, A history of eastern Europe: crisis and change, p. 86
- ^ Gligorijević, Branislav (1979) Parliament i političke stranke u Jugoslaviji 1919–1929 Institut za savremenu istoriju, Narodna knjiga, Belgrade, page ??,
- ^ Slobodna Evropa - Bozicni ustanak izaziva kontroverze na 90. godisnjicu - 7 January 2010
- ^ Banac, Ivo (1992), Protiv straha : članci, izjave i javni nastupi, 1987-1992 (בקרואטית), Zagreb: Slon, p. 14, OCLC 29027519, נבדק ב-12 בדצמבר 2011,
Posebno je zanimljivo da su se i »zelenaši«,...., nacionalno smatrali Srbima" [it is especially interesting that Greens also ... declared themselves as Serbs]
{{citation}}: (עזרה) - ^ Ramet 1996, p. 153.
- ^ Tomasevich (1975), p.171
- ^ Pavlowitch (2007), p.112
- ^ 9.0 9.1 Tomasevich (1975), pp. 446–448
- ^ 1999 CIA World Factbook: Serbia and Montenegro
- ^ Investigative Summary. International Criminal Tribunal for the former Yugoslavia. Accessed 4 September 2009.
- ^ Daily report: East Europe, Issues 191-210. United States. Foreign Broadcast Information Service. pp. 38. (A recorded conversation between Branko Kostic and Srpska's President Radovan Karadzic, Kostic asks whether Karadzic wants Srpska to be an autonomous federal unit in federation with Serbia, Karadzic responds by saying that he wants complete unification of Srpska with Serbia as a unitary state similar to France.)
- ^ Central European Political Studies Review The Making of Party Pluralism in Montenegro
- ^ The Smartest Man In The Balkans, Radio Free Europe, October 17, 2008
- ^ Inspirational quotes, words, sayings - Svetozar Marovic
- ^ Washington Post - June 25, 1999 - Montenegro easing away from Serb Ally
- ^ "Profile: Serbia and Montenegro". BBC News. 2006-06-05.
- ^ Worldstatesmen - Serbia Montenegro Constitution 2003 PDF
- ^ Nohlen, D & Stöver, P (2010) Elections in Europe: A data handbook, p1372 מסת"ב 978-3-8329-5609-7
- ^ Press Online - Vesti 1 February 2009 - Djukanovic: Odnosi Crne Gore i Srbije nedopustivo losi
- ^ Tadić primio akreditivna pisma novoimenovanih ambasadora (VIDEO)
- ^ MILO SPREMA UDAR NA SRBIJU: Đukanović napada medije da bi preuzeo kontrolu!, kurir.rs (בסרבית)
- ^ 23.0 23.1 Unknown. "Đukanović upozorava Vučića, Vučić: država je jača".
- ^ Tanjug, Đukanović upozorava Vučića, srpski premijer poručio da je država jača, Blic.rs (בסרבית) Blic: Đukanović upozorava Vučića, srpski premijer poručio da je država jača (בסרבית) 17 June 2014
- ^ Novi Magazin - Rat crnogorske mafije u Beogradu - June 25, 2012
- ^ Kurir-Who is the boss of the mob? (Title translated in English)
- ^ Minister of information Matić accuses the Montenegrin mafia for the assassination of Arkan
- ^ Arkanove ubice štiti država!, Press, 15 January 2008
- ^ Press Online - Vesti - Kriminalci opet haraju Srbijom: Crnogorska mafija ubija po Beogradu! October 10, 2009
- ^ Slobodna Evropa - Kriminalni obracuni vracaju li se devedesete na beogradske ulice - July 25, 2012
- ^ Vijesti - Svijet - 16 July 2012 - Saric nudio 10 miliona likvidaciju visokih funkcionera Srbije
- ^ Press Online 17 July 2012 Saric unajmio placene ubice
- ^ אתר על יחסי מדינות
