יחסי מונטנגרו–צרפת
| יחסי מונטנגרו–צרפת | |
|---|---|
|
|
| |
| מונטנגרו | צרפת |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 13,812 | 643,801 |
| אוכלוסייה | |
| 626,196 | 64,850,857 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 6,096 | 2,782,905 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 9,735 | 42,912 |
| משטר | |
| רפובליקה | רפובליקה נשיאותית למחצה ודמוקרטיה פרלמנטרית למחצה |
יחסי מונטנגרו–צרפת הם יחסי החוץ בין מונטנגרו וצרפת.
היסטוריה
הסרבים ממונטנגרו, בסיוע הרוסים, מנעו מצבא נפוליאון להחזיק במפרץ קוטור, אותו השיגו בדרך של שלום, ולכן הם כבשו והחזיקו אותו. הם לחמו בצרפתים תחת פיקודם של המפקד הרוסי בריגדיר שטבנובסקי והאדמירל של הצי הרוסי באיים היוניים סנג'אווין. המפרץ הפך לבסיס חשוב לפעולה של הצי הרוסי נגד הצרפתים בים האדריאטי.
מונטנגרו וצרפת מקיימים יחסים ידידותיים באופן מסורתי, אשר כוננו בתקופת נסיכות מונטנגרו. לצרפת הייתה משלחת דיפלומטית במונטנגרו מאז סוף 1878. ממשלתו של אנדרייה רדוביץ' הצליחה להשיג את קבלת הפנים של ניקולא הראשון, מלך מונטנגרו עם נשיא צרפת רמון פואנקרה ב-27 ביולי 1916. כתוצאה מביקור זה, ביקר המלך ב-3 באוגוסט בחזית המערבית באזור שמפאן.
היחסים הדיפלומטיים עם בית המלוכה במונטנגרו וממשלתו הופסקו על ידי צרפת רק בדצמבר 1920, לאחר הבחירות לפרלמנט של ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים שהתקיימו ב-28 בנובמבר באותה השנה. אולם, אף לאחר ניתוק הקשרים המשיך המלך ניקולא להתגורר בצרפת, בעקבות הדחתו מתפקידו, ואיחוד ממלכת מונטנגרו עם ממלכת סרביה ליצירת ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים, עד למותו בשנת 1921.
הרפובליקה של צרפת הכירה רשמית במונטנגרו ב-13 ביוני 2006, אז כוננו יחסים דיפלומטיים בין המדינות.
נציגויות דיפלומטיות
מונטנגרו מחזיקה בצרפת שגרירות בפריז וקונסוליה כללית בליון. מאידך, צרפת מחזיקה במונטנגרו שגרירות בפודגוריצה בלבד[1].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
