ירגזי אדום-גחון
 ירגזי אדום-גחון
| |
|---|---|
.jpg)
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| משפחה: | ירגזיים |
| סוג: | מלאניפרוס |
| מין: | ירגזי אדום-גחון |
| שם מדעי | |
 Melaniparus rufiventris
| |
| תחום תפוצה | |
תפוצת ירגזי אדום-גחון וירגזי שחור-ראש | |
ירגזי אדום-גחון (שם מדעי: Melaniparus rufiventris) הוא מין ציפור שיר קטנה ממשפחת הירגזיים החי ביבשת אפריקה.
מאפיינים
הירגזי אדום-הגחון הוא מין ציפור שיר קטנה באורך 15 ס"מ. ראשו וגרונו שחורים מבריקים, חזהו וגבו אפורים כהים, ובטנו בצבע חלודי-אדמדם. הכנפיים שחורות עם שוליים לבנים על סוככות הכנפיים שיוצרות שני פסים לבנים עבים. הזנב שחור עם קצוות ושוליים לבנים. העין צהובה אצל עופות בוגרים, אם כי חומה אצל צעירים. תפוצתו חופפת עם תפוצת הירגזי שחור-הראש בדרום הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, מזרח זמביה, מלאווי וצפון מערב מוזמביק, והם מכליאים באופן טבעי, ושם, צבע הגחון והעיניים הם סימנים מזהים עיקריים. הזכר והנקבה דומים, אם כי לזכר יש גחון בצבע רווי יותר. הפרטים הצעירים שונים במראם, גחונם דהוי יותר, כיפתם אפורה, גבם חום וכנפיהם וזנבם שחומים עם שוליים צהבהבים. אורך כנף הזכר - 79–89 מ"מ, נקבה - 78–86 מ"מ; אורך זנב הזכר - 61.5–69 מ"מ, נקבה - 58–66.5 מ"מ; אורך המקור 12.7–13.8 מ"מ; אורך כף הרגל 18–21 מ"מ.[1]
הירגזי אדום-הגחון נצפה לעיתים קרובות בלהקות ציפורים מעורבות מינים, במיוחד עם ירגזי מפויח וירגזי אפור-שת, אם כי הוא שקט מהם. עונת הרבייה מתרחשת באביב בחצי-הכדור הדרומי, ספטמבר-נובמבר. נראה שהצעירים מלווים את הבוגרים עד לעונת הרבייה שלאחר מכן, שכן קבוצות של 2–5 ירגזים הן נפוצות.[2]לירגזי קריאות רבות, בהן אחת שנמעת כ-"סיט-סיט" בקול דק, וקריאת אזהרה צרודה ועמוקה הנשמעת כ-"זרר-זרר-זרר-זאזא". בנוסף, הוא קורא גם קריאות תלת-הברתיות בקול גבוה יותר, המזכירות את קריאות הירגזי השחור או הירגזי המצוי. אלו נוטות להיות צייצניות, גרוניות או מסולסלות.[1]
קיימים הבדלים במראה ובתפוצה בין שלושת תת-המינים:[1][3]
- P. r. diligens – פיליפ קלאנסי, 1979 – מצוי בצפון-מזרח נמיביה, צפון-מערב בוטסוואנה, דרום אנגולה ודרום-מערב זמביה. תחום תפוצתו חופף עם תת-המין הטיפוסי בדרום אנגולה ודרום-מערב זמביה. אצל הזכר, הראש דהוי יותר בצבע כחול-שחור, והצבע של הראש מתמזג בהדרגה אל הגב והחזה האפורים. אצל הנקבה, הראש כהה רק במעט מהגב, והגרון אפור. תת-מין זה גדול יותר מתת-המין הטיפוסי, וזנבו ארוך יותר. אורך כנף הזכר - 86.5–91 מ"מ, נקבה 82 מ"מ; אורך הזנבב 70–73 מ"מ.
- P. r. rufiventris – ז'וזה ויסנטה ברבוסה דו בוקאז', 1877 – מצוי במרכז וצפון אנגולה, מערב ודרום הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, דרום-מזרח הרפובליקה של קונגו ודרום זמביה. זהו תת-המין הטיפוסי.
- P. r. masukuensis – ג'ורג' ארנסט שלי, 1900 – מצוי בדרום-מזרח הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, זמביה, מלאווי, מוזמביק וזימבבואה. דומה לתת-המין הטיפוסי, אבל גבו וחזהו חיוורים ובהירים יותר, וחזהו מופרד באופן ברור יותר מגרונו. הגחון חיוור יותר, בצבע חום-קינמון בהיר-ורדרד. קטן יותר והבדלי הגודל בין הזכר לנקבה ברורים יותר. אורך כנף הזכר - 83–87 מ"מ, נקבה - 77.5–83.5 מ"מ; אורך זנב הזכר - 61–67.5 מ"מ, נקבה - 59–65 מ"מ.
בית גידול ותפוצה
הירגזי אדום-הגחון הוא מין נפוץ ביערות בדרום ובמרכז אפריקה. בזימבבואה, הוא חי בעיקר ביערות מיומבו בעלי עצים גדולים המכוסים בחזזית. הוא נפוץ ביותר בחלקים קטנים של חורש במזרח זימבבואה, אשר מקוטעים על ידי פיתוח אנושי של אדמות. בצפון נמיביה, הוא מצוי ביערות רחבי עלים ובמדבריות.[2] הירגזי תועד לראשונה ברפובליקה של קונגו בדצמבר 1990 בסוואנת שיחים ליד ברזוויל. הוא נפוץ בדרום הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו ובאנגולה.[1]
טווח התפוצה של מין זה גדול (כ–3,340,000 קמ"ר), ולכן הוא אינו מתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון גודל הטווח. לא כימתו את גודל האוכלוסייה, אך מעריכים כי המין לא מתקרב לסף סכנת ההכחדה על פי קריטריון גודל האוכלוסייה. מגמת האוכלוסייה יציבה, ועל כן אין ירידה מהירה דיה כדי להתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון מגמת האוכלוסייה. על כן, ירגזי אדום-גחון מסווג כמין ללא חשש.[4] בזימבבואה, זהו אחד המינים הראשונים שייעלמו אם מצב היערות ימשיך להידרדר עקב פיתוח והוא נמצא בסכנת היעלמות באזורים רבים עקב הרס של מיומבו ובתי גידול אחרים. האוכלוסייה בצפון מזרח נמיביה כנראה פחות מאוימת.[2]
טקסונומיה
הירגזי אדום-הגחון תואר לראשונה בידי ז'וזה ויסנטה ברבוסה דו בוקאז' (אנ') בשנת 1877.[3][5] הסוג מלאניפרוס תואר על ידי שארל לוסיאן בונפרטה (אנ') בשנת 1850.[6][7] עם זאת, שנים רבות נחשב הסוג לחלק מהסוג ירגזי. מחקר משנת 2013 הראה שהמינים האפריקאיים בסוג ירגזי יוצרים קלייד עצמאי והמליץ לפצלם לסוג מלאניפרוס,[8] כפי שביצעו גופים אחדים, בהם IUCN,[9] ו-IOC (אנ').[3] לעומתם, ITIS עדיין מציג את מיני הסוג מלאניפרוס בסוג ירגזי.[10] ירגזי שחור-ראש וירגזי אדום-גחון נחשבו בעבר למין אחד.[11]
העץ הפילוגנטי של הסוג מלאניפרוס על פי יוהנסון ואחרים (2013):[8]
| מלאניפרוס |
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
קישורים חיצוניים
- ירגזי אדום-גחון, באתר NCBI (באנגלית)
- ירגזי אדום-גחון, באתר GBIF (באנגלית)
- מפת תחום תפוצה והקלטות של ירגזי אדום-גחון באתר Xeno-canto (אנ')
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Simon Harrap, Melaniparus, Tits, Nuthatches and Treecreepers, Christopher Helms, 2010, עמ' 337, 339, מסת"ב 978-1-4081-3458-0. (באנגלית)
- ^ 2.0 2.1 2.2 P. J. Ginn, Swartkopmees in the Southern African Bird Atlas Project (באנגלית)
- ^ 3.0 3.1 3.2 Waxwings and allies, tits, penduline tits – IOC World Bird List (ב־American English)
- ^ Rufous-bellied Tit (Melaniparus rufiventris) - BirdLife species factsheet, datazone.birdlife.org
- ^ José Vicente Barbosa du Bocage, Aves das possessões portuguezas d'Africa occidental, Part III: Mélanges ornilhologiqoes - Espèces nouvelles d'Angola Jornal de sciencias mathematicas, physicas, e naturaes ... da Academia Real das Sciencas de Lisboa 6, pg. 161, 1877
- ^ Charles-Lucien Bonaparte, כרך 1, Conspectus generum avium, Lugduni Batavorum :: Apud E.J. Brill,, 1850
- ^ British Museum (Natural History)., British Museum (Natural History), George Robert Gray, Catalogue of the genera and subgenera of birds contained in the British Museum., London,: Printed by order of the Trustees,
- ^ 8.0 8.1 Ulf S. Johansson, Jan Ekman, Rauri C. K. Bowie, Peter Halvarsson, A complete multilocus species phylogeny of the tits and chickadees (Aves: Paridae), Molecular Phylogenetics and Evolution 69, 2013-12-01, עמ' 852–860 doi: 10.1016/j.ympev.2013.06.019
- ^ ירגזי מפויח, באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ ITIS - Report: Parus niger, www.itis.gov
- ^ Jason Anderson, Eye colour variation in Rufous-bellied Tit Melaniparus rufiventris in western Tanzania, Bulletin of the British Ornithologists' Club, 2 135, 2015, עמ' 98–107
