ירגזי קרוליינה
 ירגזי קרוליינה
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| מין: | ירגזי קרוליינה |
| שם מדעי | |
 Poecile carolinensis
| |
| תחום תפוצה | |
| |
ירגזי קרוליינה (שם מדעי: Poecile carolinensis) הוא מין של ציפור שיר קטנה ממשפחת הירגזיים. המין התגלה לראשונה על ידיד ג'ון ג'יימס אודובון בדרום קרוליינה, מקור שמו. ירגזי קרוליינה דומה מאוד לקרובו, ירגזי שחור-כיפה, והם אף מתרבים ברביית כלאיים.
מאפיינים פיזיים
ירגזי קרוליינה הוא עוף קטן באורך 10–12 ס"מ, משקל 8–14 גרם, ומוטת כנפיים 15–20 ס"מ, והוא הירגזי הכי קטן באמריקה הצפונית,[1] עם צוואר קצר וראש גדול, דבר המקנה לו חזות כדורית. הכיפה והגרון שחורים והלחיים לבנות. העורף, הגב והכנפיים אפורים. הבטן לבנה עם שוליים בצבע בז' אפרפר. המקור שחור וקצר, הזנב ארוך, אפור וצר. תוחלת החיים הממוצעת עומדת על 4–5 שנים,[2] על אף שהירגזי הכי מבוגר שתועד היה בן לפחות 10 שנים ו–11 חודשים במערב וירג'יניה. ירגזי שחור-כיפה וירגזי קרוליינה דומים מאוד. בסמוך לאזור החפיפה, ציפורים אלו לומדות את הקולות אחת של השנייה, ופרטים מוכלאים מבצעים וריאציות על הקריאות של שני המינים.[3] השיר הוא שריקה בת 4 הברות, נמשע כ–"פי-בי, פי-ביי" וארוך משירים של מיני ירגזיים אחרים. הוא משמיע קריאה שנשמעת כ-"צ'יקדי-די-די!" מזמזם,[1] מקור שמם באנגלית, צ'יקדי (Chickadee). משמעות הקריאה משתנה בהתאם לסדר הצלילים השונים.[4]
התנהגות
מחוץ לעונת הקינון, הם חיים בלהקות של עד 8 פרטים עם ירגזים ומינים אחרים (לרוב מלכילונים, ירגזי דו-גוני, ירגזי שחור-כיפה, טפסי עצים, סיטות ונקרים).[5] הלהקות נלחמות זו בזו על שטחים.[2] הזוג הדומיננטי בלהקה שומר את טריטוריית הלהקה בתור טריטוריית קינון. הם נוהגים לשמור על מרווחים בזמן האכילה. בחורפים קרים, הירגזים ישנים בקבוצות בחלל קטן ומנמיכים את חום הגוף שלהם. הם יכולים לשרוד בצורה זאת עד ל–15 שעות ברצף.[1] הירגזים ערים ביום וישנים בלילה.[6]
תזונה
הירגזי ניזון מחרקים (כגון זחלים, עשים, חיפושיות, פשפשים, כנימות), עכבישים, זרעים (במיוחד גרעיני חמנית ובוטנים), פירות יער ושומן, ומבקר במתקני האכלה. הוא אוכל יותר חומר צמחי (זרעים ופירות יער) בחורף מאשר בקיץ. זחלים מהווים חלק עיקרי מהתזונה בחודשים החמים יותר. הירגזי מחפש מזון תוך קפיצה בין זרדים וענפים, ולעיתים אף נתלה הפוך מענף בכדי להגיע לזחלים על צידו התחתון או תופס חרקים תוך כדי תעופה.[7] הוא משתמש במקור הקצר שלו בתור פטיש לפיצוח גרעינים.[8]
רבייה
הירגזי מונוגמי, אבל זוגות יכולים להתפרק; כמעט כל הזוגות נשארים ביחד לכל החיים בטקסס, ואילו רק חצי בטנסי.[2] כשלהקות מתפרקות בסוף הקיץ, הזוגות מחפשים טריטוריית קינון. הנקבה בונה את הקן בתוך חור בעץ, לרוב הרחבה של חלל טבעי בעץ מת, או קן נטוש של נקרים. מקנן גם בתיבות קינון. הקן בנוי מקליפת עץ, טחב, שיער ונוצות. נקבה מטילה 3–10 (לרוב 5–8) ביצים לבנות עם נקודות קטנות בצבע חום אדמדם, רובן סביב הקצה הקהה. הנקבה דוגרת 11–13 יום, והגוזלים פורחים בגיל 13–17 יום. שני ההורים מאכילים את הגוזלים. אם מפריעים לנקבה במהלך הקינון, היא נושפת ומנפחת את הנוצות ואף תתקוף את הפולש,[7] פעולה שהיא מקור שמם העברי (מהמילה רוגז).[9] הצעירים מגיעים לבגרות פיזיולוגית בשנתם הראשונה.[6]
תפוצה ובית גידול
ירגזי קרוליינה חי ביערות נשירים ומעורבים (בעיקר אלונים, אגוזים, אורנים, ברושים, אולמוסים, מילות, צפצפות, אדרים, עצי אשור, אשלים, עצי רוש),[6] ביצות, חורשים, פארקים, ואזורים עירוניים בדרום מזרח אמריקה הצפונית. המין יציב ולא נודד לרוב. בהרי האפלצ'ים, באזורי החפיפה עם ירגזי שחור-כיפה, ירגזי קרוליינה חי בגבהים נמוכים יותר.[7] הוא חי בגובה פני הים עד 850,[10] ואף עד 1850 מטר מעל פני הים.[6] הוא טורף חרקים מזיקים, ועל כן הוא מדביר ביולוגי.[6] תחום הקינון נמצא בין ניו ג'רזי, טקסס, קנזס, ופלורידה.[2]
שימור
טווח התפוצה (כ–2,950,000 קמ"ר) וגודל האוכלוסייה של מין זה גדולים מאוד, ולכן המין אינו מתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון גודל הטווח וקריטריון גודל האוכלוסייה. מגמת האוכלוסייה יציבה, ועל כן המגמה לא מצטמצמת בקצב מהיר מספיק כדי להתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון מגמת האוכלוסייה. ירגזי קרוליינה מסווג כמין ללא חשש.[11] מכיוון שהוא מין נפוץ בכל אזורו, אין מאמצי שימור ממוקדים בירגזי קרוליינה. עם זאת, אוכלוסיות מקומיות מסוימות עשויות להצטמצם, בעוד שאחרות מתרחבות. הגידול לרוב נובע מהתפשטות אנושית ועיור.[6] נקרים, רקונים, אופוסומים, סנאים, נחשים, חתולים וגדרונים טורפים ביצים וגוזלים, ונצים, רקונים וחתולים טורפים גם בוגרים.[1] הירגזים מתחרים עם נקרים, טפסי עצים וירגזים אחרים על אתרי קינון.[5]
תפוצת תת-מינים
לירגזי קרוליינה 4 תת-מינים:[12]
- Poecile carolinensis agilis - סנט, 1888, מצוי בדרום ארצות הברית
- Poecile carolinensis atricapilloides - lunk, 1952, מצוי בדרום ארצות הברית
- Poecile carolinensis carolinensis - אודובון, 1834, מצוי בדרום מזרח ארצות הברית
- Poecile carolinensis extimus - טוד וסוטון, 1936, מצוי במזרח ארצות הברית
ראו גם
קישורים חיצוניים
- ירגזי קרוליינה באתר All About Birds, מעבדת קורנל לאורניתולוגיה, אוניברסיטת קורנל
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Carolina Chickadee | Chesapeake Bay Program, www.chesapeakebay.net (באנגלית)
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Carolina Chickadee | State of Tennessee, Wildlife Resources Agency, www.tn.gov (באנגלית)
- ^ Black-capped Chickadee and Carolina Chickadee, FeederWatch (באנגלית)
- ^ TODD M. FREEBERG, COMPLEXITY IN THECHICK-A-DEECALL OF CAROLINA CHICKADEES (POECILE CAROLINENSIS): ASSOCIATIONS OF CONTEXT AND SIGNALER BEHAVIOR TO CALL STRUCTURE, The Auk 125, 2008-10, עמ' 896–907 doi: 10.1525/auk.2008.07025
- ^ 5.0 5.1 Carolina Chickadee, Celebrate Urban Birds (ב־American English)
- ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 6.5 Tanya Dewey, Parus carolinensis (Carolina chickadee), Animal Diversity Web (באנגלית)
- ^ 7.0 7.1 7.2 Carolina Chickadee, Audubon, 2014-11-13 (באנגלית)
- ^ Carolina Chickadee - eBird, ebird.org
- ^ תולדות הטבע ב - שלום יעקב אברמוביץ (מנדלי מוכר ספרים) | מפעל המילון ההיסטורי, באתר maagarim.hebrew-academy.org.il
- ^ CAROLINA CHICKADEE | The Texas Breeding Bird Atlas, txtbba.tamu.edu
- ^ Carolina Chickadee (Poecile carolinensis) - BirdLife species factsheet, datazone.birdlife.org
- ^ ITIS - Report: Poecile carolinensis, www.itis.gov
