ישראל צנטנר
ישראל צנטנר (25 בדצמבר 1898, פולין – 1 באוקטובר 1976) היה קומוניסט ישראלי, רב-סמל בגדוד הפולני בבריגדות הבינלאומיות במלחמת האזרחים הספרדית ובמלחמת העולם השנייה. מחבר ומו"ל של הספר ממאדריד עד ברלין: לוחמים ארץ-ישראלים בעד החופש שלהם, ושלנו.[1].
ביוגרפיה
צנטנר נולד ב-1898 בפולין לאברהם צנטנר. גדל במשפחה דתית ולמד בישיבה. בבגרותו נחשף לפעילות ציונית ועלה ארצה בשנת 1924. עבד כפועל בחדרה, אך כעבור זמן מה החליט לעזוב את הקבוצה בשל התנגדותו לדחיקת רגליהם של הפועלים הערביים.[2][3] צנטנר עבר לתל אביב, שם עבד בבניין והתמקצע כטייח, וב-1925 הצטרף למפלגה הקומוניסטית של פלשתינה (פק"פ).[4] ב-1930 הוא נשפט והוצא מההסתדרות בשל פעילותו במפלגה הקומוניסטית.[5]
כמו רבים אחרים מחברי הפק"פ, צנטנר הוטרד לעיתים תכופות על ידי המשטרה הבריטית, ולאחר פרוץ מלחמת האזרחים הספרדית ביולי 1936 התנדב להילחם לצד הצד הרפובליקאי.[6] צנטנר התבקש על ידי ראשי המפלגה בארץ לרכז ולתעד את פעילות הלוחמים הארץ ישראלים בספרד.[7]
כחלק מהלחץ שהפעילו הבריטים על המזוהים כקומוניסטים, לא קיבל צנטנר דרכון ארץ ישראלי, אך הצליח, לאחר מאמצים, לקבל דרכון פולני מהקונסול המקומי, תוך הבטחה שלא יחזור לפולין.[2] ב-2 באוקטובר 1936 עלה צנטנר על אנייה בחיפה, וב-10 באוקטובר הגיע לפריז. מפריז המשיך לדרום צרפת, ואת הגבול לספרד עבר ליד העיירה פרפיניאן ב-17 באוקטובר.[8]
צנטנר הגיע לאלבסטה, שם הוקם ב-24 באוקטובר 1936 מטה הבריגדות הבינלאומיות. הוא שירת בגדוד הפולני, שבהמשך הפך לחטיבת דומברובסקי (Dąbrowski). לאחר תקופת אימונים קצר הצטרפו חברי הבריגדה ללחימה, והשתתפה בקרבות ההגנה על מדריד בנובמבר 1936.[9] הגדוד הפולני השתתף גם בקרבות בלאס רוסאס (Las Rozas) ובקאסה דה קמפו (Casa de Campo).
בקרב בקאסה דה קמפו נפגע צנטנר מרסיסי פגז.[10] הוא הובהל לבית חולים שדה, ובהמשך טופל בבתי חולים במדריד, מורסיה, שם נותח מספר פעמים, ובניקאסים (Benicàssim). לאחר החלמתו (ידו נשארה מוגבלת לצמיתות) הוכשר לעבוד כאח בבית החולים באלבסטה, וכן השתתף בכוח הרפואי בפעילות מבצעית בברונטה (Brunete) ובהואסקה (Huesca), שם נפצע שוב ופונה לבית החולים בבניקאסים. לאחר החלמתו נשאר לשרת כחלק מהצוות הרפואי בבית החולים. צנטנר השתתף בטקס ההקמה של הגדוד היהודי על שם נפתלי בוטווין ב-12 בדצמבר 1937.[11]
בסוף ספטמבר 1938 פורקו הבריגדות הבינלאומיות, בהחלטת ממשלת הרפובליקה הספרדית בראשות חואן נגרין. צנטנר קיבל את אישור מפקדיו ואסף חומרים ועדויות של ועל לוחמים יהודיים בבריגדות, ובמיוחד על המתנדבים מארץ ישראל. הוא הצליח לשלוח חלק מהחומרים מחוץ לספרד.[12]
לאחר טקס ההוקרה לבריגדות בברצלונה ב-27 באוקטובר 1938, ניסה צנטנר, יחד עם שאר המתנדבים, להגיע לצרפת. רק לאחר כשלושה חודשים, בתשעה בפברואר 1939 הותר להם לעבור את הגבול.[13] בצרפת כונסו צנטנר וחבריו לבריגדה במחנה Argelès-sur-Mer, שם שהה בתנאים קשים. באפריל הועבר למחנה גירס (Gurs), שהוקם במיוחד לפליטי מלחמת האזרחים, ובו היו תנאים משופרים לעומת המחנה הקודם.[14]
עצירים שהיו אזרחי מדינות שהסכימו לקבלם יכלו לעזוב את צרפת. מי שלא עמד בקריטריון זה, או שלא רצה לחזור למולדתו, יכול היה להשתחרר מהמחנות רק אם יסכים לאחת מבין שלוש אפשרויות: מציאת עבודה בחקלאות או בתעשייה בצרפת; התנדבות ללגיון הזרים; או התגייסות להקמת ביצורים לצבא למשך זמן המלחמה.[15] במקרים מסוימים אף נלקחו אנשים בכפייה לעבודות וללחימה.
צנטנר שהה בגירס עד כניעת צרפת ביוני 1940, אז הוחזר שוב ל Argelès-sur-Mer, שהיה אמור להישאר בשליטת שלטון וישי.[16] ביוני 1941 הועבר צנטנר למחנה עצירים באלג'יר, שם נשאר עד שחרורו במאי 1943.[17] בהתאם להשקפת עולמו, ומתוך רצון להמשיך להילחם, נסע צנטנר לברית המועצות לאחר שחרורו, יחד עם חברים מהגדוד הפולני. מאלג'יר הפליג לפורט סעיד במצרים, שם עלה על רכבת לארץ ישראל. ב-18 ביוני 1943 הגיע למחנה בת גלים בחיפה. משם המשיך צנטנר דרך רבת עמון, בגדד וטהרן, מעבר לים הכספי לקרסנובודסק (היום טורקמנבאשי).[18] לאחר כחודשיים על גדות הים הכספי, הגיע צנטנר לרוסיה והצטרף יחד עם שאר אנשי הגדוד הפולני ליחידה צבאית של פולנים ששהו בברית המועצות, שנקראה בהמשך דיביזיית ט' קשאשצקי. [19] צנטנר שמר על דרגתו מספרד והמשיך למלא תפקיד של אח וחובש. הדיוויזיה הפולנית נלחמה נגד הוורמאכט יחד עם הצבא האדום. פולנים נוספים הצטרפו ללוחמים, כך שדיוויזיה פולנית נוספת הוקמה, וצנטנר עבר לשרת בה כחובש בסוללת תותחים.[20]
יחד עם הצבא האדום התקדמו הדיוויזיות הפולניות לכיוון מערב, חצו את נהר הבוג, נכנסו לפולין, צלחו את הויסלה וכבשו את ורשה בינואר 1945. צנטנר מתאר בספרו פגישה עם מספר ניצולים יהודים בוורשה ששרדו את המלחמה.[21] הצבא האדום המשיך בדרכו עד ברלין יחד עם הדיוויזיות הפולניות. ברלין נכבשה על ידי הצבא האדום במאי 1945.
צנטנר עלה ארצה ב-1947.[22] הוא חזר לעבוד כטייח ובהמשך הפך לפקיד. צנטנר היה חבר במפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י), והיה מועמד מטעמה לכנסת השנייה (1951). לאחר זמן עבר לרשימה הקומוניסטית החדשה (רק"ח) והיה מועמד מטעמה לכנסת השישית (1965) והשביעית (1969). כמו כן היה מועמד של המפלגה הקומוניסטית לוועידת ההסתדרות.[23]
מעבר לכתיבת ספר בנושא, צנטנר הרבה להרצות המלחמה בספרד ועל המתנדבים היהודים והארץ ישראלים. הוא כתב מספר מאמרים, שהתפרסמו בדרך כלל בביטאון המפלגה הקומוניסטית קול העם בימי השנה להקמת הרפובליקה הספרדית השנייה, או בימי השנה לתחילת מלחמת האזרחים.[24]
צנטנר נפטר בתל אביב ב-1976.
קישורים חיצוניים
- ישרל צנטנר, ספרד הרפובליקאית נאבקת על תקומתה, קול העם, 18 ביולי 1961
לקריאה נוספת
- מכאן למדריד: המתנדבים הארץ-ישראלים לבריגדות הבין-לאומיות בספרד, 1938-1936, הוצאת מוזיאון ארץ ישראל ויד יצחק בן-צבי, 2012
- דן יהב, גם אלה בגיבורים: לוחמים ומתנדבים ארצישראלים ב"בריגדות הבינלאומיות" בספרד (1938-1936), הוצאת צ'ריקובר, 2007
- ישראל צנטנר, ממאדריד עד ברלין: לוחמים ארץ-ישראלים בעד החופש שלהם, ושלנו, הוצאה עצמית, 1966
- שמואל דותן, אדומים: המפלגה הקומוניסטית בארץ ישראל, הוצאת שבנא הסופר, 1991
- רות לוין, הישרים היו איתה: ספרד 1936–1939, הוצאת אפקים, 1987
הערות שוליים
- ^ ישראל צנטנר, ממאדריד עד ברלין: לוחמים ארץ-ישראלים בעד החופש שלהם, ושלנו (תל אביב: ישראל צנטנר, 1966).
- ^ 2.0 2.1 צנטנר, ממאדריד עד ברלין, עמ' 42.
- ^ לעניין סילוק הפועלים הערבים ראו גם דן יהב, גם אלה בגיבורים: לוחמים ומתנדבים ארצישראלים ב"בריגדות הבינלאומיות" בספרד (1938-1936) (תל אביב: דן יהב, 2008), עמ' 136.
- ^ לתולדות המפלגה הקומוניסטית בא"י-פלשתינה, ראו שמואל דותן, אדומים: המפלגה הקומוניסטית בארץ ישראל (כפר סבא: שבנא הסופר, 1991).
- ^ צנטנר, ממאדריד עד ברלין, עמ' 45.
- ^ לעניין הלחץ הבריטי על חברי הפק"פ ראו ניר אריאלי, "התנדבות מכורח הנסיבות? הדילמה של הקומוניסטים היהודים בארץ-ישראל ומלחמת האזרחים בספרד", בתוך מכאן למדריד: המתנדבים הארץ-ישראלים לבריגדות הבין-לאומיות בספרד, 1938-1936 (תל אביב: מוזיאון ארץ ישראל, 2012).
- ^ צנטנר, ממאדריד עד ברלין, עמ' 46.
- ^ צנטנר, ממאדריד עד ברלין, עמ' 47.
- ^ צנטנר, ממאדריד עד ברלין, עמ' 60.
- ^ צנטנר, ממאדריד עד ברלין, עמ' 86.
- ^ צנטנר, ממאדריד עד ברלין, עמ' 105.
- ^ צנטנר, ממאדריד עד ברלין, עמ' 130.
- ^ צנטנר, ממאדריד עד ברלין, עמ' 150.
- ^ צנטנר, ממאדריד עד ברלין, עמ' 161.
- ^ "A short history of the republican exile: the big exodus of 1939", e-xiliad@s.
- ^ צנטנר, ממאדריד עד ברלין, עמ' 175.
- ^ צנטנר, ממאדריד עד ברלין, עמ' 184.
- ^ צנטנר, ממאדריד עד ברלין, עמ' 204.
- ^ צנטנר, ממאדריד עד ברלין, עמ' 205.
- ^ צנטנר, ממאדריד עד ברלין, עמ' 209.
- ^ צנטנר, ממאדריד עד ברלין, עמ' 214.
- ^ "במלאת 50 שנה למילחמת האזרחים בספרד מעמיד יגאל תומרקין אנדרטת-זיכרון לסולידריות ולתיקווה שחלפו מן העולם", העולם הזה, 15.2.1989, עמ' 27-26.
- ^ "מועמדי המפלגה הקומוניסטית הישראלית ובלתי-מפלגתיים לוועידה ה-8 של הסתדרות הפקידים" קול העם, 12.5.59, עמ' 4.
- ^ ראו לדוגמה ישראל צנטנר, "ספרד המעונה – ספרד הלוחמת (24 שנים למלחמת ספרד)", קול העם, 15.7.1960, עמ' 3.
