כוי

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Cervus elaphus LC0266.jpg

Cartera2.jpg Chinkara at Ranthambore.jpg
Zoo vigo-010308 027.jpg
Kerbau.jpg

דעות שונות לזיהוי הכוי:
אייל, מין תערובת של כבשה וצבי, כבש הבר ותאו

כּוֹי, הוא בעל חיים המוזכר במשנה[1] כדוגמא נפוצה שמבחינה לספק חיה- ספק בהמה, בעייה הנוגעת למגוון הלכות בהן יש שוני דיני בין חיה לבהמה.
הכוי הוא בעל חיים כשר.

זהותו התלמודית

התנאים והאמוראים בתלמוד הבבלי[2] חלוקים מהו "כוי". לפי דעה אחת, הוא סוג של איל הנקרא "אייל הבר" והוא חיה[3]. לעומת שיטה זו סבור רבן שמעון בן גמליאל שה"כוי" הוא בהמה, והוא עצמו מעיד שראה אחד שגידל ממנו עדרים רבים. יש הסבורים שכוי הוא בעל חיים שחז"ל לא ידעו להכריע אם הוא נחשב לחיה או בהמה[5]. התוספות הסבירו לגישה זו, שעל אף שבהלכה יש סימנים מיוחדים לבדיקה אם מדובר בחיה או בהמה; הרי שבדיקה זו לא התאפשרה ב"כוי"[6]. דעה נוספת המקובלת על הרמב"ם, לפי שיטת רב חסדא בגמרא, גורסת ש"כוי" הוא יצור כלאיים[7], שנולד מכבש בוגר (תיש) וצביה, ובגלל שאביו (הכבש) נחשב לבהמה ואמו (הצביה) נחשבת לחיה, נוצר ספק למה הוא נחשב, ועל כן הוא ספק בהמה ספק חיה.

זהותו כיום

יש המזהים את הכוי עם התאו[8], ויש המזהים אותו (על פי הדעה שהוא "אייל הבר") ככבש הבר[9]. יש הסבורים שהכוי הוא "cow" - הפרה של השבטים הגרמאניים בתקופת האימפריה הרומית, שהייתה חצי מבויתת.[10]

הגישה ההלכתית

עמדת המשנה[11] לגבי כוי היא שמכיוון וספק אם הוא חיה או בהמה, על כן יש להחמיר בו בכל ההשלכות הנובעות מכך:

  1. חובה לכסות את דמו אחר שחיטתו (אף-על-פי שחובת כיסוי הדם קיימת בחיה בלבד).
  2. אכילת חֵלב הכוי אסורה (אף-על-פי שאיסור אכילת חֵלב נוהג בבהמה בלבד).
  3. חייב בשחיטה (בזה שווה הכוי לחיה ולבהמה).
  4. אסור להרביע כוי עם כל מין חיה או בהמה (כך ששונה בזה מחיה ומבהמה, שמותרים כל אחד מהם במינו ממש).

אופן הגיית השם

הגיית השם "כוי" מתחלקת לפי ארצות המוצא; האשכנזים, עד העבר הלא רחוק, היו רגילים להגותו: כְּוִי (kvi). לעומתם, אצל התימנים, וכן אצל רוב הספרדים, הוא נהגה: כּוֹי (koy). כיום, גם אצל האשכנזים מקובל לכנותו כּוֹי, בעיקר מחמת הוצאות הספרים השונות המהדירות את התלמוד בבלי במהדורה מנוקדת, ומנקדות "כּוֹי".[12]

כיום, בקרב החוקרים, נוטים להכריע את קריאת השם: כּוֹי (koy) (על משקל "גוי" ו"נוי")[13] בהסתמך בעיקר על כתבי היד העתיקים (בפירוט: בכתב יד פריז[14], כתב יד וותיקן וכמה פעמים בכתב יד ליוורנו: כּוֹי. באופן דומה: כּוֹיִ, מופיע בכתב יד קאופמן[15] ובנוסח הבבלי[16]. בכתב יד פרמה א[17] מנקד בשני מקומות: כּוּיִ, על משקל פּוּל. ובכתב יד ליוורנו הוזכר לרוב: כָּוִי[18]).

בתרבות

בשפה העברית נותר הכוי באימרה "כוי פורח על הגג", שפירושה "אירוע שלא היה ולא נברא" (או, בגרסה המלאה: "כוי פורח על הגג ומטיל ביצה").

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

  1. ראה: משנה, מסכת בכורים, פרק ב', משנה ח'; משנה, מסכת בכורים, פרק ב', משנה י"א; משנה, מסכת נזיר, פרק ה', משנה ז'; משנה, מסכת חולין, פרק ו', משנה א'; משנה, מסכת בכורות, פרק א', משנה ה'.
  2. מסכת חולין פ, א.
  3. למעשה, על איל הבר עצמו קיימת מחלוקת בין חז"ל (בחולין פ, א) אם הוא נחשב לחיה או בהמה. אך השיטה הסבורה שכוי הוא איל הבר, סבורה שהוא חיה, וכפי שהוכיחו התוספות בחולין (פ, א, ד"ה זה) וכן במקומות נוספים).
  4. על פי מהו כוי, ומה דינו? באתר "shemayisrael".
  5. רש"י מפרש שגישה זו סבורה שלא ייתכן שכוי הוא תוצאה מכלאי בהמה וחיה, מאחר שלדעת חז"ל "אין הבהמה מתעברת מחיה או להיפך". כלומר: חיה לא יכולה להתעבר מבהמה, כך שהסברה שכוי הוא בעל חיים שנולד מתיש וצביה, נוגדת את חוקי הטבע[4].
  6. על פי מסכת חולין, דף פ', א', ובמקומות נוספים.
  7. בניגוד לשיטה הסבורה שמדובר בבעל חיים בפני עצמו שלא נולד מכלאי בהמה וחיה.
  8. עיין גר"א על דברי הרמ"א בשולחן ערוך, יורה דעה, סימן כ"ח, סעיף י"ד. וראה: ד"ר מנחם דור, בספרו "החי במקרא, במשנה ובתלמוד"; פרופסור מרדכי כסלו, במאמרו כוי - כשרותו של בע"ח מיובא, תחומין יז (תשנ"ז), עמ' 416-417. לזיהוי זה יש אישוש קל מהמילה הערבית قوي (נהגית כ-קַוִי /kawy) שמשמעותה: חזק.
  9. ראה החי והצומח במשנה (יהודה פליקס), עמ' 240
  10. ראה עוד בספר הערוך השלם (חנוך יהודה קאהוט, וינה תרל"ח-תרנ"ב) להשערות שונות על זהותו.
  11. משנה, מסכת בכורים, פרק ב', משנה ח'.
  12. כגון "תלמוד בבלי המבואר" שבהוצאת ארטסקרול-מסורה (ידוע כתלמוד בבלי מהדורת שוטנשטיין), או "מתיבתא" שבהוצאת עוז והדר.
  13. ראה לדוגמה הערוך השלם (חנוך יהודה קאהוט, וינה תרל"ח-תרנ"ב), כרך ד, עמ' רה; תוספות הערוך (שמואל קרויס, וינה תרצ"ז), עמ' ריח; תורת הצורות של לשון המשנה (משה בר אשר, בשיתוף מוסד ביאליק, תשע"ה), כרך א, תצורת שם העצם, פרק ח, 2.23, עמ' 192.
  14. 1400
  15. ביכורים ב, ח; ב, יא; נזיר ה, ז; בכורות א, ה X2; חולין ו, א
  16. ראה מסורת הלשון העברית המשתקפת בניקוד הבבלי (ישראל ייבלין, ירושלים תשמ"ה), חלק רביעי, פרק לו, שמות שבהם תנועה קיימת, עמ' 761.
  17. די-רוסי 138, מהדרות צילום, הוצאת מקור, 1970
  18. ראה תורת הצורות של לשון המשנה (משה בר אשר, בשיתוף מוסד ביאליק, תשע"ה), כרך א, תצורת שם העצם, פרק ח, 2.23, עמ' 192-193.
First page of the first tractate of the Talmud (Daf Beis of Maseches Brachos).jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא הלכה. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0