כיסוי הדם
| מקרא | ספר ויקרא, פרק י"ז, פסוק י"ג |
|---|---|
| משנה | מסכת חולין, פרק ו' |
| תלמוד בבלי | מסכת חולין פרק ו' |
| משנה תורה | הלכות שחיטה, פרק י"ד |
| שולחן ערוך | יורה דעה, סימן כ"ח |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, עשה קמ"ז ספר החינוך, מצווה קפ"ה |
כיסוי הדם היא המצווה לכסות בעפר את הדם של עוף או חיה טהורה, לאחר שחיטתם.
מקור המצווה
מצוות כיסוי הדם בתורה נמצאת בספר ויקרא פרק י"ז, פסוקים יג-יד:
ואיש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכיסהו בעפר. כי נפש כל בשר נפשו בדמו הוא ואומר לבני ישראל דם כל בשר לא תאכלו ...
פרטי המצווה
דם החייב בכיסוי
חובת כיסוי הדם חלה רק על דם השחיטה של עופות וחיות, בעוד שדם שחיטת בהמות אינו מחייב כיסוי. בנוסף, בפסוק אמנם כתוב "אשר יצוד ציד חיה או עוף", אך המצווה חלה על כל חיה ועוף, בין אם הם ניצודו ובין אם הם גודלו בשבי.[1]
בתלמוד הסתפקו בבעל חיים ששמו כוי, אם נידון כחיה או כבהמה, ולכן מספק חייבים לכסות את דמו כדין חיה, אין מברכין על כיסוי זה. וכן הדין בכל בעל חיים אחר שלא ברור הלכתית אם הוא חיה או בהמה, חייב בכיסוי הדם מספק בלא ברכה.
המחויב בכיסוי
מבחינת האדם, המצוה הזו מוטלת לכתחילה על השוחט; אולם אם הוא לא קיים את המצוה מוטלת היא על כל אדם. כך פוסק הרמב"ם[2]: ”ומי ששחט הוא יכסה שנאמר וכסהו בעפר, ואם לא כסהו וראהו אחר חייב לכסות שזו מצוה בפני עצמה ואינה תלויה בשוחט לבד”. מפרשים אחרונים נחלקו בשאלה מה רמת החיוב המוטלת על השוחט עצמו: האם יכול הוא למנות שליח שיעשה זאת במקומו,[3] או שזו חובה אישית בלתי ניתנת להעברה.[4] מנגד יש שכתבו שניתן לבצע את הכיסוי גם באמצעות שליח שאינו כשיר לשליחות כגון קטן.[דרוש מקור] עם זאת, מי שראה דם חיה שלא כוסה על ידי השוחט, חייב לכסותו.
ברכת כיסוי הדם
כבכל המצוות המעשיות, לפני ביצוע המצווה תקנו חז"ל ברכה מיוחדת: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וצוונו על כיסוי דם בעפר".
ומברכים גם אם שחטו עופות או חיות רבים לפני הכיסוי, ומכסים את דם כולם יחד.
דרך הכיסוי
המצוה היא לכסות בעפר, אך הגדרת המילה 'עפר' בהלכה כוללת חומרים נוספים כגון: אדמה, חול, זבל, חרס טחון, אפר שריפה, נעורת של פשתן, נסורת וכדומה.
אדם ששחט בעל חיים וכיסה את דמו כנדרש, והרוח גילתה שוב את הדם, אין לומר שמכיוון שבאותו זמן בו היה הדם מכוסה, נפטר האדם מהמצווה, ושוב לא יהיה מחויב בה, אלא אם כיסהו ונתגלה חייב לכסות את הדם אפילו מאה פעמים, וזאת על פי הכלל שאין דיחוי למצוות.
להלכה נפסק שאין חובה לכסות את כל הדם ואפשר לכסות רק חלק קטן מהדם, אבל חייבים לכסות לפחות חלק מ"דם הנפש" – הדם שיוצא ראשון מהצוואר (שבו "יוצאת נפש החיה"). כיום במשחטות, דם העופות זורם לתוך כלי גדול ומניחים בתחתיתו עפר או נסורת כדי שהדם יזרום עליו, ובדרך כלל לאחר סיום משמרת שחיטה מכסים השוחטים את הדם שבכלי.
שחט ונבלע הדם באדמה, כל זמן שעדיין רישומו ניכר, מצווה לכסותו[5]. כיסה את הדם ובאה הרוח וגילתה אותו, אינו חייב לכסותו שוב, הואיל וכבר קיים בו את מצוותו. ואם לפני שהספיק השוחט לכסות את הדם באה הרוח וכיסתה אותו בעפר, השוחט פטור מלכסותו, ואם חזר הדם והתגלה, חייב לכסותו[6], אולם לדעת הרבה אחרונים יכסה בלא ברכה[7].
דין כיסוי הדם ביום טוב
ההלכה קובעת, שאם אין לשוחט עפר לכסות את הדם - אסור לו לשחוט עד שימצא עפר. ביום טוב, מותר אמנם לשחוט כדי לאכול מהבשר בחג, אך מכיוון שאסור לחפור על מנת לקחת עפר לכיסוי הדם, אין לשחוט חיה או עוף אלא אם יש עפר מוכן מראש.
טעמי המצווה
לדעת ספר החינוך, מכיוון ש"הדם הוא הנפש", יש לכסות את הדם ולהסתירו לפני אכילת בשר, כי יש אכזריות מסוימת באכילת הבשר בעוד הנפש שפוכה לפני האוכל. (בדומה לאיסור אבר מן החי).
לדעת הרב קוק[8] כיסוי הדם נועד לבטא בושה על הרג החיה אותה אנו אוכלים ובכך לחנך את האנושות אט אט להפחית באכילת בשר. אך לעניין בהמות הוסיף שם, שמאחר שהאדם מרגיש בעלות על בהמות, אם נחייב אותו בכיסוי הדם גם עליהן למעשה נחייבו להתבייש מאוד, ובכך הוא רק יזלזל בבושה כיוון שהוא לא מרגיש אכזריות בשימוש בבהמה שהוא רואה כחפץ, מאחר שהיא 'סועדת על שולחנו'.
קישורים חיצוניים
- עניין כיסוי הדם, הייד פארק (חברה) - פורומים
- כיסוי הדם, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- הרב אליעזר מלמד, הלכות כיסוי הדם, באתר פניני הלכה
הערות שוליים
- ^ על פי הפרשנות הרבנית, הפסוק מדבר על צייד משום שבניגוד לבהמות שלרוב בויתו, חיות ועופות ברובם לא בויתו. עם זאת, ייתכן שעצם ההגדרה ההלכתית של חיה ובהמה תלויה בשאלה אם בויתו, והדבר נתון במחלוקת.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שחיטה, פרק י"ד, הלכה ט"ז
- ^ ראו למשל, בינת אדם, חלק איסור והיתר, סימן י' (בדפוסים אחרים: סימן ז')
- ^ למשל, בספר אבודרהם (על ברכת המצוות, עמ' כ"ג במהדורת ירושלים תשכ"ג), ובקצות החושן (סימן שפ"ב, סעיף קטן ב)
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן כ"ח, סעיף י'
- ^ משנה, מסכת חולין, פרק ו', משנה ד'; שולחן ערוך, יורה דעה, סימן כ"ח, סעיף י"א
- ^ ראו למשל פתחי תשובה על שולחן ערוך שם, ס"ק ד'
- ^ בחזון הצמחונות והשלום
