מסכת נדרים

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הדף הראשון במסכת נדרים, משני צידי הגמרא (הטקסט שבמרכז הדף), פירושי הרש"י וה"ר"ן.

מַסֶּכֶת נְדָרִים היא המסכת השלישית בסדר נשים, המסכת עוסקת בדיני נדרים בעיקר בתחום של נדרי איסור בהם אדם יכול לאסור על עצמו אף דברים שאינם נמצאים בבעלותו הפרטית. המסכת עוסקת גם בחלויות הנדר ומתי נדר תופס ודברים התלויים בדעתו ובלשונו של אדם. כמו כן עוסקת המסכת דרך אגב בנושאי ביקור חולים וברית מילה.

לגמרא במסכת נדרים סגנון מיוחד, השונה במקצת מסגנונן של רוב מסכתות הש"ס, וכדברי הראשונים: "לשון נדרים משונה"[1]. טעם הדבר אינו ידוע, ונאמרו בו השערות שונות. בעל התפארת ישראל מסביר (בפירושו למסכת אבות), שייתכן שמסכת נדרים היא מהמהדורה הראשונה של הש"ס שנערך על ידי רב אשי (מהדורה קמא), שלא הספיק לערוך את מהדורתה האחרונה של מסכת זו (מהדורה בתרא).

בתלמוד בבלי יש למסכת זו 90 דפים.

מיקומה של המסכת בסדר נשים

אף על פי שהמסכת אינה עוסקת בדיני אישות, היא כלולה בסדר נשים. לפי הגמרא[2] מסכת נדרים הובאה בדרך אגב בסדר נשים כיון שהתחיל לפרט דיני נדרים במסכת כתובות בפרק המדיר.

לפי הקדמתו של הרמב"ם למשנה הטעם למיקום המסכת בסדר נשים הוא מפני שפרשת נדרים שבתורה[3] עוסקת בעיקר בנדריהן של נשים "בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ בֵּין אָב לְבִתּוֹ בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ"[4]. מה גם שברגע שיהיו הנישואין גמורין, ותהיה האישה נכנסת לחופה, יש לבעלה רשות להפר נדריה.

פרקי המסכת

  1. כל כנויי נדרים (ארבע משניות [5]) - הבהרת דרכי לשון הנדר, המבטא בלשונו את כינויי הנדר והתפסת הנדר.
  2. ואלו מותרין (חמש משניות) - המשך דיני התפסת וחלות הנדר, הבדלים בין נדרים לשבועות ודוגמאות לחומרה שיש בנדרים ע"פ שבועות.
  3. ארבעה נדרים התירו חכמים (אחת עשרה משניות) - ארבע המשניות הראשונות עוסקות בנדרים שמבחינת לשונם נדרים גמורים הם אלא שהתירו אותם חכמים כי הוכח שליבו של הנודר לא רצה בהיתכנות הנדר. בהמשך עוסק הפרק בנדרי הקדש והנודר שלא ליהנות מבני אדם מסוג כלשהו. בסוף משנה י"א ישנם קטעי אגדה על חשיבותה של מצוות המילה.
  4. אין בין המודר (שמונה משניות) - דיני המודר הנאה מחברו.
  5. השותפין שנדרו (שש משניות) - המשך דיני הנודר הנאה מחברו.
  6. הנודר מן המבושל (עשר משניות) - חזרה לבירור משמעות הנדרים ע"ב הכלל ההלכתי "בנדרים הולכים אחרי לשון בני אדם".
  7. הנודר מן הירק (תשע משניות) - המשך עיסוק בלשון נדרים: הנודר הנאה מירק, בגדים, בית, מיטה, פירות ולבסוף הנאה מעשה אשתו ומעשי ידיה.
  8. קונם יין שאני טועם (שבע משניות) - נדרים שיש בהם הגבלה של זמן - מה פירושם בלשון בני אדם? הלכות אחרות בהן הולכים אחרי כוונת הנודר.
  9. רבי אליעזר אומר (עשר משניות) - דיני התרת נדרים - במה פותחים פתח להתרת הנדר. דיני נדר "שהותר מקצתו הותר כולו". נדר שגגה (הנודר בדבר שחשב שהוא אמת והתברר למפרע שאינו אמת).
  10. נערה המאורסה (שמונה משניות) - דיני הפרת נדרים של אב לבתו (כל עוד היא במעמד של "בנעוריה בית אביה"), של גבר לאשתו, זכותו של היבם להפר את נדרי יבמתו בעודה שומרת יבם, הפרת בעל את נדרי אשתו שתדור לעתיד וזמני הפרת הנדר.
  11. ואלו נדרים שהוא מפר (שתים עשרה משניות) - המשך דיון בהפרת נדרים, חזרה[6] לדיני המודר הנאה מחברו, דיני תשע נערות שנדריהן קיימין והמתנה את נדרה.

בסך הכל יש במסכת 90 משניות.

המפרשים על מסכת נדרים של התלמוד הבבלי

לרוב מסכתות הש"ס ככולן ישנם שני פירושים מרכזיים: רש"י ותוספות.

במסכת נדרים לא מופיע פירוש רש"י במקומו הרגיל על דף הגמרא, אלא במקומו הודפס מפרש אחר[7], אך בטעות נדפס מעל הפירוש השם "רש"י" (באופן אירוני, רק במסכת זו - שבו המפרש אינו רש"י - נדפסה כותרת זו). מסיבה זו ממעטים להשתמש בפירוש רש"י למסכת, ומעדיפים את פירוש הרא"ש, ואת פירוש הר"ן (שלא כבמסכתות אחרות שבהן הר"ן רק נספח לפירוש, ומופיע בדפוסים סביב חיבורו של הרי"ף). מפרש זה לא דייק כל כך בלשונו[8], והוא פחות חביב על הלומדים מפירוש רש"י שעל כל הש"ס. גם בתוספות במסכת יש שיבושים וקשה ללומדן.

לקריאה נוספת

  • יהודה כהן (=הרב אהרן גבאי), "פירושי רש"י ובית מדרשו למסכת נדרים", בתוך: ירושתינו, בני ברק תש"ע, חלק ד' עמ' ר"א-ר"נ.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. תוספות על מסכת נדרים, דף ז'
  2. מסכת סוטה, דף ב', עמוד א'
  3. ספר במדבר, פרק ל'
  4. ספר במדבר, פרק ל', פסוק י"ז
  5. מספר המשניות בכל פרק הוא לפי הספירה במשניות קהתי. בדפוסים אחרים תיתכן חלוקה שונה.
  6. משנה, מסכת נדרים, פרק י"א, משנה ח'
  7. שיטה מקובצת על מסכת נדרים; יד מלאכי, כללי הפוסקים, כללי רש"י ותוספות והרא"ש, אות ו'. וראו עוד "בענין פירוש רש"י על מסכת נדרים", מנוחת שלום, ירושלים תשס"ב, חלק ד' עמ' קב-קד.
  8. בית יוסף, חושן משפט, סימן קפ"ו, ד"ה הלוקח.
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0